אסף - ו חקירה ממלכתית! 🇮🇱

@ishaycoen עמלי התורה. זה בכלל בכלל בכלל לא נשמע כמו הינדוס תודעה להלבין משתמטים. בכלל בכלל לא

דווקא בימים שבהם תלמידי הישיבות הופכים למטרה לבוז פוליטי, ובשעה שגזירות כלכליות מכבידות על לומדי התורה – מגיע נשיא ארגנטינה, ממדינות המפתח בעולם, ומביע כבוד, הערכה וחיזוק לעמלי התורה. רגע שמחדד מי באמת יודע להוקיר ערכים.

@instabaluga אומן ❤️

ערב יום הזכרון 2026, ראש הממשלה באיגרת למשפחות השכולות, מכתב מלא גיבובי מילים ללא תוכן. אנו משפחות שכולות רבות החלטנו להשיב לשקרן, המניפולטור הנוכל את האיגרת הבזויה והשקרית . מוזמנים להפיץ. @netanyahu @כאן חדשות @חדשות 12 @חדשות 13 @ynet @וואלה! @מועצת אוקטובר

טק‼️ מכבים את טקס המשואות השלטוני. טק‼️ מצלמים 5 שניות – שלא יגידו "לא היה". טק‼️ מעלים לפייסבוק/אינסטגרם/טוויטר/טיקטוק ומתייגים את רגב ונתניהו. טק‼️ מחזירים את האור ומבהירים: יש גבול למה שמקבלים בשתיקה. @OctoberCouncil

ניר עוז. תשכחו מזה שנשכח @netanyahu @Likud_Party

378 אזרחים ואנשי בטחון נרצחו בטבח פסטיבל הנובה בשבעה באוקטובר. הם הותירו משפחות פצועות, מדממות, שיצרו מאז קהילה תומכת שזר לא יוכל להבין. השבוע, לקראת יום הזכרון, עלו חלק מהמשפחות לאתר הטבח ברעים כדי לזכור ביחד 🕯️ וגם: כדי להזכיר לכולנו שעד שלא תוקם ועדת חקירה ממלכתית, הם לא יוכלו להמשיך הלאה. אסף שפיר שלנו פגש אותם השבוע ברעים, כדי לנסות להעביר זעקה גדולה… @AsafShafir

זוכרים אותך, כרמל ♥️

We must not forget the massacre of 7.10

קרן טנדלר ז״ל. המכונאית המוטסת הראשונה. נפלה ב-12 באוגוסט 2006. אמה ריואנה כותבת: ״הבת שלי קרן נהרגה בלבנון לפני 20 שנה. החיילת והאישה היחידה שנפלה בקרבות בלבנון. אשמח אם תוכלו לשתף כך שעוד אנשים יכירו את קרן שלי ואת סיפור נפילתה>

@yaircherki @SharonaMazalian יהי זכרו ברוך 💔🙏

שלום אחי נרצח ביום השואה, מהשבעה קמנו ביום הזיכרון. ובערב, ליל עצמאות, הלכנו להגיד הלל בכותל.מאז השבוע הזה הוא כמו יום אחד ארוך שמתערבב בו הפרטי והכללי. עשר שנים עברו (ועוד אחת). נשאר סטיקר ומחשבות על זיכרון * הסטיקר הראשון בחיי היה כנראה ״רק נתניהו״ שתליתי מעל המיטה בגיל שש. קילפתי אותו מתמרור ברחוב והדבקתי ישר על הקיר הצבוע. הוא השאיר קילוף כשהורדתי אותו. באותם ימים שאלתי את אמא אם ביבי ונתניהו זה אותו איש. כמה שנים אחרי, כיאה לבית הפוליטי שבו גדלנו, ולתקופה הסוערת שלפני ההתנתקות, התחלנו לאסוף אותם. שלום אחי ואני. כמו בולים או קלפים של סופרגול. סטיקרים. בכל גודל צבע צורה או הקשר. בהתחלה שני אוספים של אחים מתחרים, ובהמשך קרטל אחד גדול של מדבקות. שלום ואני יחד. סוחרים עם חברים שנדבקו גם הם באיסוף המדבקות. היו שם הרבה סטיקרים נגד הגירוש מגוש קטיף, אבל גם מהבחירות המוניציפליות והבחירות לכנסת. וכמובן פריימריז בליכוד שהיו חגיגה גדולה לאספנים צעירים כמונו. היו לנו גם כמה נדירים במיוחד. קצת סטיקרים ישנים שהצלחנו להשיג של "זו ארצנו" וימי אוסלו. האוסף הזה תפח עם מחזור החדשות הישראלי. הפסקת צהריים מהתלמוד תורה הייתה תמיד הזדמנות פז לקפוץ לצומת של הכניסה לעיר, ממש מתחת לבית, כדי להשיג עוד מדבקה שבדיוק חילקו לנהגים. אני הייתי ילד לפני בר מצווה, שלום כנראה כבר נער בתחילת התיכון. אבל התחביב היה משותף. גם הפוליטיקה, גם האספנות הכפייתית. אולי גם המודעות ההיסטורית. אני זוכר איך פעם ניסינו לספור את כולם ולבדוק כמה סוגים יש לנו. סידרנו ערימות על הרצפה בחדר (אותו חלקנו בעצם, עד הסוף) עד שלא היה מקום. בטח יש תמונה באיזו מצלמה של פעם. שלום הסביר לי אז שגם סטיקרים שנראים אותו דבר יכולים להיספר כשניים, אם יש הבדלים קטנים בין סדרה לסדרה. (בהפגנות אז זכור לי דוכן של אדם אחד שחילק סטיקרים מלבניים, עמוסי סמלים וכיתובים. ביניהם המשפט 'יש גבול לכל תעלול – ארץ ישראל היא הגבול!'. כל הפגנה היינו משיגים ממנו חדש. וכל פעם כבר היה נוסף עוד חידוש. שלום חיבב את הסדרה הזאת במיוחד). עד היום, כשמציעים לי סטיקר בצומת או באירוע שאני מסקר אני לא מסוגל לסרב. לוקח אחד. לא משנה מה כתוב. (האחרון שתקוע לי בתא כפפות: גלי, העם איתך) האוסף אמנם מונח בארגזים אצל ההורים. והסטיקרים החדשים זרוקים ברכב או באיזו מגירה כי סטיקר לא זורקים. בשנים לפני ששלום נרצח כבר היינו כנראה גדולים מכדי להמשיך להתאבסס באופן גלוי, אבל אף אחד מאיתנו לא חשב שהגיע הזמן לזרוק את האוצר או למסור אותו לדור הבא. בערב האחרון של השבעה, שלמה, חבר של שלום הגיע עם ערימה גדולה של סטיקרים צהובים. עם התמונה של שלום. אז זה עוד לא היה נוהל הנצחה מקובל. ובשבילי זה היה כמו לקבל הודעה רשמית. מודפסת על נייר מדבקה. אחרי שבוע של אבל ללא הפנמה מלאה זה מוחשי פתאום. מודפס. רשמי. הוא הפך מאיש מאיר לכיתוב ותמונה על סטיקר. וכאן אולי המקום גם למחשבה על הנצחה וזיכרון בפרספקטיבה של עשור: בתחילה הדבר הקשה עבורי היה שבעצם כתיבת הזיכרון, הקאנוניזציה, יש צמצום של הדמות. הפרדה רשמית - מה שעל הכתב נזכר, והיתר נשכח. ומתי ראיתי את שלום בפעם אחרונה? כבר ביום הראשון לשבעה לא ממש זכרתי. כנראה סתם בעוד רגע של יום יום. הוא הרי היה שם בהכל, וקשה היה לבודד זכרונות יחודיים. היום אני מבין שדוקא מה שעל הכתב -ותודה לחברים של שלום- לפחות נזכר בבירור. ונושא איתו גם את הזיכרון שאינו פרטים אלא הדמות והתחושה שממילא לא מתומללת. הרגש והאישיות, וכל הדברים הפשוטים שמרכיבים את הגעגוע. ומה כותבים על סטיקר? היו שלום, הוא הדפיס. וזה היה בול. בדיחה מתחכמת של שלום שהיה נפרד תמיד עם קריצה של 'היו שלום', במלעיל. כבר הספדים היא צפה שוב ושוב, והפכה לצוואה לא רשמית, באדיבות הקופרייטר המנוח. עשור חלף. הסטיקרים הצהובים דהו. התקלפו. נשארו לי רק כמה במגירה (לפחות אחד מכל סוג, כמובן). פה ושם הם עדיין על המכוניות שלא הוחלפו בשנים האלה. והנה בשנה האחרונה שוב סטיקרים בכל פינה. לא של פוליטיקה אלא של ההולכים. נותן להם, כמו בפסוק, מהלכים בין העומדים. על כל ספסל רחוב, או פינה יפה. בכניסה למסעדות ובפסגות תיירות בעולם. תמיד שאני רואה אותם,אני נזכר בהם, אבל גם בשלום. מקווה שיש מישהו שמחזיק איזה אוסף של כל המדבקות כולן בארכיון סטיקרים גדול. כזה שאולי התחיל מחיבת הפוליטיקה אבל עכשיו שומר על הזיכרון. עשר שנים של געגוע. והנה שוב סטיקרים חדשים, גם של שלום. בטח היה לו מה להגיד על העיצוב. שישה סוגים כי לא הצלחנו להסכים על תמונה אחת. שמתי בצד אחד מכל סוג. (פורסם בשנה שעברה ב״מקור ראשון״. מאז נוספו יותר מידי מדבקות)

אמיר שדה הוא אחד מהמפגינים ששיגרו נורי מצוקה בקיסריה כחלק מפעולות מחאה. המשפט נגד המפגינים מתנהל תוך דחיות רבות, ובינתיים אמיר, איש הייטק, מחפש עבודה. מניחה כאן את המילים שלו, אם אתם מעולמות ההייטק, תראו אם אתם יכולים לסייע, ואם לא, מוזמנים לעזור להפיץ את הפוסט. כותב אמיר: ➖️➖️➖️ עידכון קצר ממני. לפני שלושה שבועות, בימים שלפני פסח, היה אמור להתחיל המשפט שלי בחיפה לאחר דחיות של כמעט שנה, עם עדי תביעה שהפרקליטות תיאמה לעדות. ימי הדיון נדחו לאמצע חודש יוני 2026 בעקבות המצב הבטחוני! זהו עינוי דין מתמשך ואני תחת מגבלות שונות כבר שנה וחצי. חיפוש עבודה / מצב כלכלי לא פשוט לי לכתוב את הפוסט הזה, אבל הבנתי שזה הזמן לבקש עזרה. אני מנהל תוכניות ומנהל פרויקטים בעולם התוכנה עם מעל 20 שנות ניסיון. במשך השנים ניהלתי פרויקטים טכנולוגיים מורכבים, הובלתי צוותים, ועבדתי מול לקוחות גלובליים. לפני כשנה פוטרתי מאמדוקס, ומאז אני מתקשה לחזור למעגל העבודה. האמת? זה לא פשוט. דמי האבטלה הסתיימו, והמצב הכלכלי בבית מורכב. אבל אני כאן לא בשביל רחמים אני כאן בשביל לעבוד. מה אני מחפש עכשיו: ✔ ניהול פרויקטים טכנולוגיים / תוכנה ✔ עבודה חלקית ✔ פרויקטים כפרילנס / ייעוץ (אפשרות לחשבונית) נתקעתם בהטמעה של פרויקט חשוב בליבת העשייה? צריכים מישהו שייכנס מהר, יפשיל שרוולים ויחזיר שליטה וביצוע? זה בדיוק המקום שבו אני מביא ערך. אני מגיע עם ניסיון אמיתי, ויכולת להיכנס מהר לפרויקט, לייצב, להוביל ולהביא תוצאות. אם יש לכם הזדמנות רלוונטית, או חיבור למישהו שצריך חיזוק מיידי בפרויקט, אשמח לשיחה. אני אדם אופטימי, אני מאמין שישראל תנצח בסופו של דבר, אבל עד שזה יקרה, אני משתוקק לחזור לחיים פרודוקטיביים ולאפשרות להתפרנס. אמיר amirsadeh2000@gmail.com ➖️➖️➖️ בתמונה: אמיר שדה באפריל 2023 - במחאה במוקד חיפה נגד ההפיכה המשטרית.

@Dor_Dayag @naamalazimi 💔❤️

יום זיכרון ראשון שלי כאח שכול. החיים האלה לא פיירים 💔

@shemeshmicha מה עם חנינה? את זה הוא לא העניק?

העיטור האזרחי הגבוה ביותר: נשיא המדינה העניק לנשיא ארגנטינה חאבייר מיליי את ״עיטור הנשיא״

@bardugojacob הצבעתי ליכוד בבחירות. גרמתי לאסון. לא אצביע עוד לליכוד ולא לנתניהו. אני מכה על חטא. ממשלה של עבריינים. הם והעבריינים אחד הם. זו מפלגה שעברה היתוך מלא עם עבריינים כבדים, אלימים, סחיטה, חטיפה ואלימות. זה בלתי הפיך. יש צורך לפרק אותם מהיסוד. השחיתות והרקבון השחיתו שם הכל.

@sivanhakolkalul @israel_yaniv עדן נימרי היא גיבורה שכל אדם בישראל חייב להכיר ולזכור. יהי זכרה ברוך 🙏💔

אורי מגידיש, סיפרה על הבוקר ההוא של 7.10. ועל גיבורה אחת שלא מספיק מדברים עליה. ״רצנו למיגונית בנחל עוז. כשהמחבלים מתחילים לסגור על החלל הצפוף, הם משליכים רימון לתוך המיגונית, וכשאני מרימה את הראש, אני רואה מישהי נלחמת בכריעה עם פיג'מה, לא ידעתי איך קוראים לה אפילו ואני יודעת שהיא הגיבורה שלי כרגע". הגיבורה הזאת של אורי היא עדן נימרי, מפקדת צוות רוכבשמיים שנלחמה במחבלים עד הכדור האחרון. תזכרו את עדן נימרי, תכירו את הסיפור שלה. התצפיתניות לא היו לוחמות וגם לא חמושות. עדן וארבע הלוחמות שלה זינקו איתן למיגונית עם נשקן האישי. בתוך זמן קצר החל הקרב להתחולל בתוך המוצב, סמוך למיגונית בה הצטופפו החיילות. מערכת הכריזה של המוצב עברה מקריאות 'צבע אדום' לקריאות 'פשיטה, פשיטה'. בתוך המיגונית יצרה עדן קשר עין עם הלוחמות שלה ואז טענה את נשקה ודרכה אותו. הלוחמות עשו כמותה, במהלך שבדיעבד שינה את תוצאת הקרב. למיגונית היו שני פתחים. עדן, שמינתה עצמה בטבעיות למפקדת הקרב על הגנת המיגונית, תפסה את הפתח השמאלי והורתה ללוחמות לתפוס את הימני. מחבל ראשון ניסה להיכנס דרך הפתח הימני. החיילות של עדן ירו בו והרגו אותו. היה ברור שכעת ינסו המחבלים להיכנס דרך הפתח השמאלי, מה שיצור הזדמנות מילוט מהפתח הימני הפנוי. עדן ארבה למחבלים על פי הפתח השמאלי כדי לעכב אותם ולקנות לתצפיתניות וללוחמות שלה את הזמן לסגת דרך הפתח הפנוי. קבוצת מחבלים הסתערה בירי וברימונים אל הפתח שאבטחה עדן, אבל נתקלה באש יעילה שייצרה לעברם בנשקה האישי. אלה היו שניות הזהב, בהן בחסות העשן והלחימה של עדן, נסוגו שש תצפיתניות וארבע לוחמות למגורים, שם התבצרו עד שחולצו בחיים על ידי כוחות צנחנים ומגלן. עדן נפלה בקרב ובכך הצילה עשר חיילות צה"ל, שש תצפיתניות וארבע החיילות שלה אותן כה אהבה.

@OfekTzach @hadarse מממן החמאס הוא הסכנה הגדולה ביותר למדינת ישראל.

🚨 כדי להבין מה עומד מאחורי הפעולות הקיצוניות של ראש השב"כ זיני, צריך להבין מאיפה הוא מגיע. זיני הוא חסיד הרב קוק מחצרו של הרב טאו. חסידות טאו חותרת להקמת מדינת הלכה "על כל שטחי הארץ המובטחת", כי רק אז לשיטתם "תבוא הגאולה". מה שמפריע להם מבחינתם לקדם את החזון, זה הזרם הליברלי ובג"ץ שמגן על ערכי ישראל הדמוקרטית. עו"ד יאיר נהוראי, חוקר החסידות קוק, מסביר כי לשיטתם, "ישראל הליברלית מסכנת את המשך קיומו של העם היהודי בישראל". צפו ב-3 דקות הסבר חובה, על האיש שנתניהו מינה לראשות השב"כ 👇🏼🚨

@zoharm7 יששש אז לליכוד יש אידאולוגיה!! מפלגת השחיתות הלאומית. אני לא סתם פוליטיקאי מושחת, אני ליכודניק גאה!!

נכנסתי לחקירה הזאת כליכודניק גאה - ויצאתי ממנה כליכודניק עוד יותר גאה.

הסיפור שלהם הוא הסיפור של מדינת ישראל בשלוש השנים האחרונות. למרות נסיונות ההשתקה והטיוח, את הזיכרון שלהם אי אפשר למחוק. אנחנו מזמינים את הציבור לכתוב על נרצחי וחללי טבח 7.10 והימים שאחריו, להדהד סיפורים שלא סופרו, של האנשים מאחורי הכותרות ומודעות האבל, שכולם יכירו את הגיבורים שהקריבו את חייהם. לא נשכח אותם, ולא ניתן להם להשכיח.

@Idotauber איך תמונה מבוימת ומהונדסת של מממן החמאס המושחת שאחרי המחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה שלא הקים ועדת חקירה ממלכתית ואחראי על פציעתו של שפיץ הגיבור ומותם של חבריו - מרגשת אותך? מה השתבש אצלך?

תמונה שמרגשת אותי. ראש הממשלה רוכס את כפתור החליפה של משיא המשואה, גיבור ישראל ארי שפיץ בשולי המפגש הבוקר בירושלים צילום: חיים צח/ לע"מ