הוויכוח כידוע לכם, לאחר שהגענו ליעד של 100,000 חותמים, פרץ ויכוח גדול ביני לבין הפאנליסטים ב"הפטריוטים". הוויכוח היה קולני במיוחד ביני לבין יותם זמרי. אני מחזיק בדעתי בכל הכוח, וסבור שהדרך היחידה לחלץ את עם ישראל מהדיכוי היוריסטוקרטי לחירות דמוקרטית – לקראת חג החירות הקרב ובא – היא באמצעות פטיש רב-עוצמה מצד ממשל טראמפ. הם מבינים רק כוח, וזה הכלי היחיד שיש לו סיכויי היתכנות והצלחה, בהשוואה לכל מה שנוסה עד כה. עם זאת, אני מבין שיש גורמים בימין שמתנגדים למהלך הזה, משיקולים כאלה ואחרים. אני חייב לציין לזכות הימין שמדובר בוויכוח לשם שמיים – ויכוח חשוב מאין כמותו. טוב מאוד שהימין התעורר אליו דווקא בנקודת השפל של הדיכוי היוריסטוקרטי שבה אנו מצויים. בכל משפחה יש ויכוחים, אבל בסופו של דבר כולנו רוצים את אותה מטרה – להשיב את הריבונות לעם – גם אם אנחנו חלוקים על האסטרטגיה להשגת מטרה זו. אני אוהב את חבריי ב"הפטריוטים", כולל את יותם – שהוא אחד האנשים שתורמים יותר מכל למאבק של הימין, בשנינותו, בידענותו, בכישורי הוויכוח שלו וביושרה שלו. אני יודע שהפאנליסטים אוהבים להקניט אותי, ולעיתים גם לחבוט בי – ואין לי בעיה עם זה, כל עוד זה נעשה ברוח טובה, בחברות ולשם שמיים. כי בסופו של דבר, כולנו – עם ישראל – משפחה אחת גדולה. ואת המאבק נדע לנהל יחד, בשיתוף פעולה.
