אחד שאינו יודע לשאול

דיווח ראשוני: קטין יהודי איבד הכרה במהלך חקירה בתחנת הקישלה והובהל לבית החולים קטין יהודי אשר נעצר בסוף השבוע לאחר תגרה עם ערבים אשר תקפו אותו ואת חבריו בגז מדמיע בעיר העתיקה בירושלים, איבד את הכרתו במהלך חקירה בתחנת הקישלה והובהל לבית החולים. את הקטין וחבריו מייצגים עורכי הדין משה פולסקי ודניאל שמשילשווילי מחוננו. עו"ד שמשילשווילי מסר: "קטין נעדר עבר פלילי שוכב מחוסר הכרה בבית החולים, לאור התעקשות חסרת כל היגיון של היחידה החוקרת להותירו במעצר, אף שהוא נעדר עבר פלילי ותוך הצגת תמונה חד צדדית לבית המשפט והולכתו שולל. ברגעים אלה הוגשה על ידנו בקשה דחופה לעיון חוזר בה דרשתי מבית המשפט להורות על שחרורו של הקטין לאלתר ולמסור לנו הסברים לפשר האירוע המביש הזה שלא מוסיף כבוד ליחידה החוקרת ולהתנהלות המבישה של חוקריה".

המשנה לפרקליט המדינה מומי למברגר בהתכתבות פנימית על פרשת המימד החמישי: ״בתגובתנו לבג"צ הבהרנו שהעניין נבחן, ואנו לא מקיימים זאת״ כשבועיים לאחר כניסת עו״ד דן אלדד לתפקידו כממלא מקום פרקליט המדינה הוא הטיל פצצה. בפברואר 2020 הוא הודיע על פתיחה בחקירה פלילית בפרשת המימד החמישי, לצד הבהרה כי יו״ר החברה לשעבר בני גנץ איננו חשוד בפלילים. ההודעה התקבלה בהלם במערכת הפוליטית, אבל בעיקר במערכת המשפטית. ההחלטה התקבלה ממש סמוך למועד הבחירות, והרוחות סערו כפי שלא סערו כנראה מעולם. בכירי הפרקליטות והייעוץ המשפטי לא חסכו במילים על ההחלטה של אלדד. הוא הוצג כסוס טרויאני, כמשרת של גלעד ארדן ואמיר אוחנה, ועוד ועוד. ואם לומר את האמת, העיתוי בהחלט היה תמוה. הבוקר אני חושף את ההתכתבות הפנימית בעניין פרשת המימד החמישי. אינני בוחן כליות ולב כדי לדעת מה היה האינטרס של אלדד. אבל המציאות הייתה הפוכה. הפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה עיכבו את קידום חקירת המימד החמישי. המשנה דאז לפרקליט המדינה מומי למברגר ביקר את גרירת הרגליים בזמן אמת, זמן רב לפני כניסת אלדד לתפקיד ממלא המקום. הנה מה שכתב למברגר ב-2 בדצמבר 2019: ״הסיפור עם המבקר לא עובד, ומשמעות הדבר היא לדחות את הטיפול בכמה חודשים, תוך השארת ה"עננה" הן על הדמות בה מדובר, ובעיקר – עלינו״ הביקורת המרומזת של למברגר (״השארת עננה עלינו״) לא עזרה. וגרירת הרגליים המשיכה. שבוע לאחר מכן, ב-11 בדצמבר 2019 כתב למברגר כך: ״אני שב ומבקש לפנות לר' אח״מ בנושא זה. בעיני, אין שום הצדקה לעיכוב ה"טרום בדיקה" הזו. מה גם שבתגובתנו לבג"צ הבהרנו שהעניין נבחן, ואנו לא מקיימים זאת״. ואכן הפרקליטות הצהירה קודם לכן בתגובתה לבג״ץ שהנושא נבדק ומטופל. בפועל, כפי שכתב למברגר - זה לא היה נכון. מי שמכיר את סגנון כתיבתו של למברגר, יודע שהוא מומחה באנדרסטייטמנט. חלפו למעלה מחודשיים, אלדד נכנס לתפקיד ממלא מקום פרקליט המדינה. ראה שיש תיק פתוח שלא מטופל, חרף התחייבות לבג״ץ, והורה על פתיחה בחקירה. ואז נפתחו עליו שערי הגיהנום. כולם כולל כולם הלכו על הראש שלו.

כאילו לא היה לנו שומר חומות, כאילו לא היה לנו ה7.10, נדמה שהפיד מלא באנשים שנתקפים בחילה פיזית ממש מקיומם של אנשים שמעזים לשאת עליהם נשק לגיטימי לחלוטין במרחב הציבורי. חשים דחייה מאנשים עם אקדח ברישיון, כמו גם מחיילים קרביים בחופשה שמעזים להסתובב עם הנשק שלהם. רמת הניתוק שנדרשת לתגובה כזאת במדינה כמו ישראל באמת מטריפה את הדעת. אנחנו לא חיים באלבמה. אנשים פה לא אוגרים ארסנל נשקים שיכול לחמש מחלקה כדי להקים מיליציות בשעת הצורך, ולא יוצאים לצוד איתו בשעות הפנאי איילים. ובכלל, בניגוד לארצות הברית, פגיעה בחפים מפשע מנשק לגיטימי היא אירוע שכמעט לא מתרחש פה. מה כן מתרחש פה? אנחנו במדינה שעברה התקוממות של אוכלוסיית מיעוט שמחזיקה אצלה מאות אלפי נשקים לא חוקיים, אירוע שאת הפיילוט שלו חווינו ב2021 שאי אפשר לדעת מתי יקרה שוב, שללא נשקים אצל אנשים היה נגמר בכמה מקרים בטבח. אנחנו אחרי גלי טרור, בהם המגיבים הראשונים בהרבה מאוד מקרים היו אזרחים. כן, היו גם תקלות, כי נשק זה דבר מסוכן, והיו גם מעשים מטומטמים, כי, ברייקינג, יש גם אנשים מטומטמים, אבל היו יותר מכל אלו הרבה יותר מסעות רצח שנעצרו ומהר. אנחנו אחרי שצבא טרור פלש לערינו, ועד שהצבא הצליח להתעשת, הנשקים שהיו לאנשים בבתים היו מה שעצר את חמאס בשעות הראשונות מיד חופשית באמת. רבים מהגיבורים של אותו היום היו בדיוק אותם האנשים, שמשום מה יש מי שמעז היום להסתכל עליהם בעין עקומה, כי הם נושאי נשק. אין שום דבר כיף בלשאת נשק. ההתלהבות הילדותית עוברת מהר, ואתה נשאר עם הצקה תמידית בגב, עם מעמסה מסרבלת, ועם כמה אלפי שקלים פחות בבנק. תאמינו לי, הייתי מוותר על זה, ודחיתי את זה שנים, אבל כמי שגר חמש דקות מג'נין, להישאר לא חמוש כשיש לך את האפשרות זה פשוט לא הדבר ההגיוני לעשות. וכשיש לך נשק, הדבר ההגיוני לעשות הוא לא להשאיר אותו בבית, אלא לקחת אותו אתך, כי יש לך אחריות על הסביבה (וזה בלי שדיברנו על הסכנה לגניבות אם משאירים את הנשק מאחור). ואם יש אנשים שכואב להם לראות נשקים בבועה הסטרילית שהם בנו בדימיונם בתל אביב, אלו לא הם שעליונים בשום צורה על הברברים החמושים שמסתובבים להם ברחובות, אלא סתם אנשים שמוכיחים שהם עוד לא הבינו איפה הם חיים, שבטוחים שאם הם יתנהלו כמו בועה, הם ישארו מחוץ למזרח התיכון ואף אחד לא ירצה לפגוע בהם. בכל מקרה, זה לא באמת משנה. אם יהיה אירוע אמת, אותם נושאי נשק יהיו הראשונים שיגיבו, למרות הפרצופים העקומים. כי הם, בניגוד לאותם מפונקים, לא חיים בתוך שיר של ביטלס, אלא מבינים טוב מאוד איפה הם חיים. במדינה מאוימת, מוקפת אויבים, עם סכנות בטחוניות מבחוץ ומבפנים, וכן, גם עם כמה בכיינים שקשה להם עם התזכורות לזה. עם האחרונים נסתדר.

ההילה טוב הזאת שלא רוצה דתיים בתל אביב בפוסט מאוגוסט 21: "ממשלת ישראל חייבת להזמין פליטים ופליטות אפגנים לישראל"🤣

למה כל הטיפוסים הללו הם *תמיד* בדיחות סטראוטיפיות על מלא?

היועמ״שית לטענתה לא מעבירה את התצהיר של אל״מ ג׳ לראש הממשלה ולמזכיר הצבאי של ראש הממשלה כי הוא מסווג כסודי ביותר. מתברר שלשיטתה, לראש הממשלה ולמזכיר הצבאי של ראש הממשלה שעובר חפיפה לתפקיד ראש המוסד אין סיווג מתאים כדי לקרוא את התצהיר. תרגילים של כיתה ד׳

@yonatnwer @HatzaitBemil אבל למה עיר??

@HatzaitBemil אם כבר עיר אז רק שם

לא מבינה למה אנשים רוצים לגור בתל אביב (מכל מגזר, מכל עדה, מכל דת).

"הפיכת היועץ המשפטי לפוליטי" 🤣🤣🤣🤣😂😂😂🤣🤣🤣😂😂😂🤪

@hilatov1 את עברת מירושלים לתל אביב, אני עברתי מפתח תקווה לתל אביב, אבל אבא שלי גדל בתל אביב. לא יודע מי מאיתנו יותר שייך לעיר, אבל תמונה שלי מתהלך ברחובות תל אביב כתושב משלם ארנונה תעשה לך ראטיו ❤️

חוסר הנכונות הנחרץ של אהרן ברק לכל פשרה שבמסגרתה ימונו ד"ר רפי ביטון או ד"ר אביעד בקשי למוסד שפעם היה בית משפט עליון, משקף היטב את הקנאות שמאפיינת את מנהיגי העריצות היוריסטוקרטית. ברק, שותפיו ויורשיו פעלו ופועלים בנחישות סיקריקית להשמיד את הדמוקרטיה ולהחליפה במשטר של עריצות סמכותנית הנתמכת על ידי קבוצה חברתית-פוליטית מסוימת. זו הקבוצה שפרופ' ברוך קימרלינג הגדיר בתור אחוס"לים - אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטים, לאומיים - אך כיום, אחרי שהאידאולוגיה היוריסטוקרטית החליפה את הסוציאליזם כאידאולוגיה העיקרית של קבוצה זו יש לכנות אותם אחוי"לים. הנחישות הקנאית להשמיד את המשטר הדמוקרטי ולהחליפו במשטר יוריסטוקרטי אוטוריטרי השתרשה בקרב הקבוצה האחוי"לית כולה. וכך, במחאה נגד הרפורמה המשפטית, חסידי העריצות היוריסטוקרטית שבו והפגינו חוסר מעצורים קיצוני. כידוע, קנאים חסרי מעצורים יש בשולי כל מחנה, אבל הקנאות שאפיינה את המחאה נגד הרפורמה המשפטית הייתה ייחודית משום שהופגנה על ידי אנשים ממרכז המחנה האחוי"לי ומשום שזכתה ללגיטימציה חברתית נרחבת מצד כמעט כל הקבוצה האחוי"לית כולה. כך, למשל, במהלך המחאה נגד הרפורמה נשמעו קריאות המרדה חוזרות ונשנות ולא מצד דמויות שוליות במחנה האחוי"לי אלא מצד מנהיגים ומנהיגים לשעבר. בנוסף, דמויות בולטות במחנה האחוי"לי פעלו לפגוע במכוון בכלכלה הישראלית כדי לעצור את המהלך לריסון העריצות היוריסטוקרטית. אך שיא השיאים היה בהתערבות הצבאית בשלטון האזרחי שבאה לסכל אפילו ריסון מינימליסטי של שלטון העריצות היוריסטוקרטית. כזכור, מספר גדול של קציני צבא במילואים התארגנו יחד כחונטה צבאית כדי לאיים על הממשלה והקואליציה שאם הן לא ייענו לאולטימטום הפוליטי שלהם, הם יפגעו באופן מודע ומכוון בכשירות הצבא ובביטחון המדינה. ואז, כשהשלטון האזרחי לא נכנע באופן מלא לאולטימטום של חונטת הקצינים, חברי החונטה מימשו את איומם ופגעו באופן מודע ומכוון בכשירות הצבא ובביטחון המדינה. וחשוב מכל, ההתערבות הצבאית של חונטת הקצינים בשלטון האזרחי למען שימור העריצות היוריסטוקרטית, זכתה ללגיטימציה נרחבת בקרב כמעט כל האחוי"לים אשר מאז ועד היום מתרצים שלל תירוצים כדי להכשיר את השרץ מ"הם רק הפסיקו התנדבות" ועד "אבל אחרי שבעה באוקטובר כולם חזרו לשרת במילואים". אך אפילו כל הקנאות חסרת המעצורים הזו לא מספיקה לברק. חשוב להבין שברק תמיד היה חלוץ לפני המחנה האחוי"לי, ושהוא תמיד חשב מספר צעדים קדימה. כשברק כיהן במוסד שפעם היה בית משפט עליון, הוא לא רק קידם בהדרגה את חיסול המשטר הדמוקרטי והחלפתו בעריצות יוריסטוקרטית אלא גם פעל להטמיע את התפיסות המשטריות והחברתיות שלו בקרב הקבוצה האחוי"לית כי הוא הבין שהפיכה משטרית שאינה נתמכת על ידי קבוצה חברתית-פוליטית רבת עוצמה, לא תחזיק מעמד לאורך זמן. כך, למשל, המושג "דמוקרטיה מהותית" (substantive democracy) כפי שברק הציג אותו בכתיבתו המחקרית והשיפוטית שונה באופן ניכר מהמשמעויות השגורות הקיימות בחקר מדעי המדינה מחוץ לישראל ביחס למושג זה - ואף על פי כן המשמעות שברק נתן למושג "דמוקרטיה מהותית" נתפסת בישראל כמשמעות האקסיומטית של מושג זה ואין עוררין על תוקפה המחקרי. באותו האופן, ברק פעל לקדם תפיסה של שימוש באלימות כדי לשמר את כוחה של העריצות היוריסטוקרטית. ואת זה הוא עשה הרבה לפני הרפורמה המשפטית. בשנת 2017, בריאיון המפורסם לד"ר דניאל בן-אוליאל ולעו"ד יובל יועז, ברק השיח כך לפי תומו: "שואלים אותי: מה יהיה כאשר ראש הממשלה - או מי שזה לא יהיה בראש הרשות המבצעת - יגיד שצו של בג״ץ אינו חוקי ואין כוונה לקיים אותו? תשובתי: זו מהפכה, זה פוטש. ומי שיכריע בפוטש הם הטנקים. אם הרמטכ"ל יפקוד לשלוח טנקים להגן על בית-המשפט, ייגמר העניין בדרך אחת, ואם הוא ישלח את הטנקים להגן על הממשלה, אזי העניין ייגמר בדרך אחרת. מה שנשאר לשופט לעשות אם הרמטכ״ל שולח טנקים להגן על הממשלה זה להתפטר. לא הגענו לזה". אתם מבינים את עומק הקנאות הסיקריקית של האדם המסוכן הזה? מבחינתו של ברק אם יש משבר חוקתי, וראש הממשלה אומר שצו של בג"צ אינו חוקי ושהממשלה אינה מתכוונת לקיים אותו - אז הרמטכ"ל צריך לשלוח טנקים כדי להכריע את המשבר החוקתי באמצעים צבאיים. וזו אמירה מדהימה במיוחד מצד מי שהמציא לו ולחבריו שלל סמכויות כדי לומר לכנסת שהרשות השופטת אינה מתכוונת לציית לחוקיה או שאינה מוכנה לקיים אותם כלשונם ושאף עיצב את התפיסה שהיוריסטוקרטיה אינה חייבת בציות לחוקי יסוד ולכל נורמה אחרת, גבוהה ככל שתהיה, שהעם יחוקק דרך נבחריו. נותר רק לקוות שבניגוד לתפיסות הקיצוניות האחרות של ברק, התפיסה החולנית של שליחת טנקים כדי להכריע משברים חוקתיים לא תשתרש בקרב חסידי העריצות היוריסטוקרטית.

@WachtelDan כמה הקו הצהוב זז? מידי פעם שומעים משהו.. זה משמעותי?

"הנחת קוביות בטון צהובות קרוב לשכונת אלרקב המערבית בעיירה בני סהילא, מזרח העיר ח'אן יונס"

חללים שנפלו בלבנון מאז תחילת הפסקת האש: ברק לידור עידן ליאם אלכסנדר נגב מעוז

מה עם הקונספט של בחירות? האיש מטורלל לגמרי ומסוכן

האייתוללה אהרון ברק מעדיף מלחמת אזרחים רק ש"בקשי" או "ביטון" לא יכנסו לעליון

דדי שמחי מספר על הווטו הבזוי בתמיכת אהרן ברק על הדוקטורים בקשי וביטון. טוב יעשה חבר הועדה לבחירת שופטים סולברג, אם יינטוש את בלוק השופטים הביריוני והלא חוקי בועדה, ויכריז על תמיכתו בבקשי וביטון. בעוד חודשים ספורים, יעזוב סולברג את הועדה. המורשת שלו תהיה: א. מינוי עמית לנשיא>

עדות מדהימה של דדי שמחי על עומק הקנאות והגזענות של הפרופסור לשנאת חינם, אהרון ברק.

"לפעמים צריך ליפול על החרב".

כשהיועצת המשפטית לממשלה הולכת נגד עמדת הממשלה בבית המשפט זה מצב חריג שבחריגים רק כשהיא מעריכה שהפעולה הממשלתית היא בלתי חוקית באופן מובהק. אסור לנרמל את הפרקטיקה הזו. בנקיטת צעד כזה היא מסכנת את כל יוקרתו המקצועית של המוסד שבראשו היא עומדת, במקרה של כישלון בבגץ עליה להסיק מסקנות

אני לא חושבת שאנשים מבינים עד כמה ד״ר גיל לימון פועל בצורה לעומתית, סיסטמתית ולא מבוססת כנגד הממשלה. זה שאי אפשר להעבירו מתפקידו בשיטה הנוכחית שלנו זה עיוות שאין כדוגמתו במשטר הדמוקרטי הישראלי.

הרבה אנשים מסכנים את הדמוקרטיה בישראל. ספק אם יש אחד שמסכן אותה יותר מגיל לימון. המשנה ליועמ"ש, הפקיד האפור שמעולם לא התראיין ומקפיד תמיד להישאר ברקע, הוא המנוע העיקרי מאחורי המהלך של היועצת המשפטית לממשלה להפוך לעפר ואפר את המשפט המנהלי והחוקתי במדינת ישראל. המטרה היא לעכב ולהפריע בכל מחיר, להפוך כל מינוי, כל דבר חקיקה וכל נוהל שהממשלה משתמשת בהם לאירוע הצהרתי כמעט, ריק מתוכן, שיסתיים תמיד בבג"ץ. כאשר הדבר נעשה באופן מערכתי, קבוע, עם הודעות פעמיים ביום על סוף הדמוקרטיה, המשמעות היא עיקור הכרעת הרוב. כבר למדנו בסמינר החוקתי של אליעד שרגא ויצחק עמית שהרוב לא תמיד קובע. בסדר, לא תמיד, אבל אולי בכל זאת לפעמים? ברקע, התנהלות פוליטית לכל דבר ועניין כפי שנשקפה השבוע בפרשת מינוי רומן גופמן לראש המוסד. נניח לאירוע הביזארי וחסר המודעות שבו משנה ליועמ"ש שמונה בהליך עם עננה כבדה של ניגוד עניינים ויועמ"שית שמונתה בהתנגדות גרוניס יוצאים למערכה על תקינות המינויים ועל חשיבות עמדתו של הנשיא בדימוס. הרי כל ההפסדים הצורבים של בהרב־מיארה ולימון בבג״ץ היו כשסירבו להגן על הלקוח שלהם. תאמרו, בסדר, לא תמיד מנצחים ויש טעויות. על זה השיב פעם השופט במשפט מפורסם לנאשם, שטען שרק התבלבל ברישום ההוצאות: "בסדר, ידידי, אבל אולי תסביר לי איך כל הטעויות תמיד לטובתך?" מינויו של רומן גופמן לראש המוסד הוא שיא - או שפל - בהתנהלות של לימון וחבורתו. כמות הפגמים המהותיים שביצעה היועמ"שית עצמה בתיק עולה על הפגם שנפל בפעילותו של ראש המוסד המיועד. בהרב־מיארה עיכבה במכוון את תשובתה, הגישה חוות דעת רק לעיניו של גרוניס, שיקרה לתקשורת שאין כזו, אחר כך שיגרה מכתב של ראש המוסד לבג"ץ כשהוא כותב שכתב זאת "לבקשתכם" - אבל בג"ץ לא ביקש, אז מי גרם לדדי ברנע לחשוב שיש בקשה כזו? לימון וחבורתו פוגעים פגיעה אנושה בדמוקרטיה מכיוון שהם משנים כל העת את הכללים, כותבים אותם מחדש, מה שכתוב נסוג מפני הבעל פה, והבעל פה של אתמול משתנה חדשות לבקרים, הכל בהתאם לאינטרס. פרשת הפעלת הנער אלמקייס תישאר כנראה שנויה במחלוקת. אם נשיא העליון בדימוס וראש המוסד היוצא סבורים שהיא צריכה לפסול את גופמן מלכהן, ולהם אין מניעים זרים, ודאי שיש לדון בדבריהם בכובד ראש. אבל בהרב־מיארה ולימון אינם בביזנס של טיוב השירות הציבורי, שאם כן אולי כדאי היה שיתחילו במכרזים התפורים אצלם בבית, במשרד המשפטים. כפי שנהוג לומר בהקשר לארגונים אחרים - משרד המשפטים נפל. הממשלה הבאה תצטרך להרים אותו מהקרשים. הטור המלא: go.amitsegal.co.il/LBkfwI