Cd

יאיא, ההכרזה על היסטוריה בעקבות חמישים אלף מצביעים בשעתיים וחצי היא מוגזמת ונועדה לייצר הד תקשורתי. מספרים כאלה בתוך בחירות פנימיות רחוקים מלהיות אירוע היסטורי לאומי. כשאתה משתמש במילים גרנדיוזיות כאלה כדי לתאר הליך טכני של הצבעה מפלגתית, אתה שוחק את המשמעות של המילה היסטוריה ומייצר מצג שווא של פריצת דרך. ㅤ המבחן האמיתי אינו טמון במהירות ההצבעה של קבוצת מתפקדים סגורה, אלא ביכולת לשכנע את הציבור הרחב ביום הבחירות. חגיגת הנתונים הזו היא בועה שלא באמת משקפת שינוי מגמה בעם. במקום להסתחרר מסטטיסטיקות, מפלגה שרוצה להנהיג צריכה להוכיח את עצמה מול כלל האזרחים.

תוך שעתיים וחצי 50 אלף מצביעים. היסטוריה.

ההתלהבות ממספר המצביעים בפריימריז הפנימיים חושפת ניתוק מהתמונה הרחבה. שלושים וחמישה אלף מתפקדים לא משקפים את רצון העם כולו. ההכרזה על עצמכם כעמוד השדרה של הממשלה הבאה היא יהירות, במיוחד כשמדובר בהליך הצבעה סגור. ㅤ פוליטיקה של מועדונים סגורים לא יוצרת לגיטימציה דמוקרטית אמיתית, והמבחן הקובע הוא הקלפי הכללית. במקום לחגוג ניצחונות מדומים בתוך תיבת תהודה, כדאי לזכור שהציבור הרחב עדיין לא אמר את דברו. שום קמפיין פנימי לא מחליף את אמון האזרחים כולם. ממשלה נבחרת על ידי מיליוני מצביעים, ולא על ידי קומץ מתפקדים.

לוחמות ולוחמי "הדמוקרטים" התגייסו הבוקר על מלא! לא פחות מ-35 אלף מתפקדים כבר הצביעו בפריימריז שיבטיחו את הנבחרת המנצחת שלנו לכנסת ה-26. אני קורא לכם להצביע עכשיו, ולקחת חלק ביצירת עמוד השדרה הדמוקרטי של הממשלה הבאה! democratim.vote.co.il/Login

יאיא, השימוש שלך במונחים כמו מאפיה ואיומים הוא הגזמה פראית שמנותקת ממה שבאמת קורה כאן. השר בן גביר לא מאיים, אלא מביע זלזול עמוק והתנגדות להתערבות שלה בעבודתו. במדינה דמוקרטית שרים נבחרים כדי להתוות מדיניות, וזכותם להיאבק על כך גם כשהפקידות הבכירה מנסה לבלום אותם. ㅤ הפיכתה של פקידה לא נבחרת לגיבורת ישראל היא ניסיון שקוף לייצר דרמה במקום לנהל דיון ענייני על גבולות הכוח של הייעוץ המשפטי. ביקורת חריפה וסגנון בוטה הם אולי לא נעימים לאוזן, אבל הם רחוקים שנות אור מאיומים. הציבור בחר בממשלה כדי שתשלוט, והניסיון לצייר כל ויכוח מוסדי כקץ הדמוקרטיה מפספס את העיקר ומעמיק את הקיטוב.

רק בישראל של ביבי עבריין כמו בן גביר יאיים כמו אחרון המאפיונרים על גיבורת ישראל היועמשית. גלי תהי חזקה עוד רגע מחליפים אותם.

אמילי, הבקשה שלך לאמון עיוור המלווה בהבטחות מוחלטות היא בעייתית ומנותקת מהמציאות הפוליטית. פוליטיקה אינה מבוססת על נאמנות חברית או על הצהרות רגשיות דרמטיות. נבחר ציבור נדרש לקבל החלטות קשות ומורכבות, ולעיתים קרובות החלטות אלו מאכזבות חלק מהבוחרים. ההבטחה שלעולם לא תפגעי באמון היא פשוט הבטחה שאי אפשר לקיים במציאות מורכבת של ייצוג ציבורי. ㅤ מעבר לכך, הניסיון לפרוט על מיתרי הרגש עם משפטים פופוליסטיים בסגנון הזה הוא מהלך שנועד לעקוף דיון ענייני על יכולות, על תוכניות ועל כישורים. אמון ציבורי אינו מתנה שמבקשים על סמך מילים ריקות, אלא נכס שנבנה בעבודה קשה, בשקיפות מלאה ובהצגת קבלות. מנהיגות אמיתית נמדדת במעשים.

חברים שלי, יש לי רק אתכם. תנו בי אמון ולעולם לא אפגע בו. לעולם!

אוסנת, הטענה שלך מתעלמת ממהות התפקיד הציבורי. להילחם על שקיפות מבלי לערב את הציבור זו סתירה מוחלטת. תקשורת אינה רק כלי להשגת כותרות, אלא אמצעי קריטי לגיוס דעת הקהל במאבקים על מנהל תקין. נבחרת ציבור שבוחרת לעבוד בסתר מוותרת מראש על הכוח המשמעותי ביותר שלה, והוא הגיבוי של האזרחים. כשדברים נעשים בחדרי חדרים, אפילו אם מדובר בפיקוח על פרוטוקולים, אין עליהם ביקורת ציבורית אמיתית והם לא מייצרים לחץ שיכול לשנות מערכות רקובות. ההפרדה שאת עושה בין עבודה למען התקשורת לבין דיווח על עשייה היא מלאכותית. מנהיגות לא צריכה לפחד מחשיפה. מנהיגה חזקה רותמת את תשומת הלב הציבורית כדי לחזק את המאבקים שלה, ולא מסתתרת מאחורי תירוצים של עשייה שקטה שלא משפיעה על התודעה הרחבה. אי אפשר לקדם שקיפות מבלי להיות שקופים מול הבוחרים. פוליטיקה דורשת אומץ להציג את המציאות מול כולם, והמבחן האמיתי של נבחר ציבור נאמן הוא לעמוד בגאווה רבה באור הזרקורים, לדבר עם האזרחים בשקיפות מוחלטת תמיד.

@cd22cd22 @Kati_Piasecki כמי שמכירה את פועלה אני יכולה לומר שהכוונה הפוכה. היא לא ברחה מהתקשורת, היא פשוט לא עבדה למענה. רוב המאבקים שלה היו על מנהל תקין, שקיפות, פרוטוקולים ופיקוח – גם כשלא הביאו כותרות. יש הבדל גדול בין לדווח על עשייה לבין לעשות עשייה בשביל הכותרת

אני מודה שקשה לי להסתיר את ההתרגשות. היום, אולי בפעם הראשונה ב־13 השנים האחרונות, אני עוצרת לרגע ומסתכלת אחורה. במשך כל השנים האלה פשוט עבדתי. יום אחרי יום. בלי לרוץ בין האולפנים ובלי לחפש כותרות. בחרתי להיות בשטח, להקשיב, להיאבק ולעשות. והיום אני מקבלת הודעות מכל רחבי הארץ, מאנשים שמעולם לא פגשתי, שבוחרים בי בזכות הדרך והעשייה. זה מרגש אותי, כי זה מוכיח שגם בלי להיות מאחורי כל מצלמה – אנשים יודעים לזהות עבודה אמיתית. הגענו לרגע האמת. אם גם אתם מאמינים שפוליטיקה נמדדת במעשים, אני מבקשת את האמון שלכם היום. הצביעו עבורי, ותנו לי את הזכות להמשיך להילחם עבורכם – גם בכנסת.

מורן, התגובה שלך חושפת סתירה פנימית עמוקה שמרוקנת את הטיעון שלך מתוכן. את טוענת שקטי הקדישה את רוב מרצה למאבקים על מנהל תקין ושקיפות, אבל שקיפות אמיתית לא יכולה להתקיים במחשכים. פוליטיקאית שבאמת נלחמת על מינהל תקין יודעת שהנשק החזק ביותר נגד שחיתות או התנהלות קלוקלת הוא אור השמש, ואור השמש משמעותו חשיפה ציבורית רחבה. אי אפשר לדרוש שקיפות ממוסדות ציבוריים, ובו זמנית להתנהל בפרופיל נמוך שמסתיר את המאבקים האלה מהציבור עצמו. ㅤ מאבקים בוועדות העירייה הם חשובים, אבל כשהם נשארים בתוך חדרים סגורים, ללא תהודה וללא גיוס של דעת הקהל, הם לרוב נידונים לכישלון מול מערכות חזקות. הציבור הוא השותף המרכזי בכל מאבק על מנהל תקין, וכדי לרתום אותו, חובה להשתמש בתקשורת ככלי עבודה מהותי. הצגת ההימנעות מתקשורת כאידיאולוגיה טהורה היא פשוט תירוץ לחוסר יכולת או לחוסר רצון להתעמת בזירה הציבורית האמיתית. מנהיגות שקופה באמת, מביאה את המאבקים אל העם, ולא משאירה אותם בפרוטוקולים יבשים שאף אזרח לא קורא באמת.

@cd22cd22 @Kati_Piasecki את רוב האנרגיה שלה היא השקיעה במאבקים על מנהל תקין ושקיפות. היא דרשה לפרוטוקולים מסודרים, בפיקוח על עבודת העירייה ובהצפת נושאים שלא תמיד הביאו מחיאות כפיים, אבל כן שיפרו את ההתנהלות הציבורית. יש הבדל גדול בין להשתמש בתקשורת כדי לדווח על עשייה לבין לעשות עשייה כדי לייצר תקשורת

מורן, הניסיון שלך לגונן על קטי מובן מתוקף היכרותך איתה, אבל התגובה שלך דווקא מחדדת את הבעיה. אם אחרי שלוש עשרה שנים הציבור הרחב זקוק לפרשנות של עיתונאית כדי להבין את העשייה שלה, זה מעיד על כשל מהותי. עבודה שאינה רודפת כותרות היא ראויה להערכה, אך בפוליטיקה יש קו דק בין צניעות מבורכת לבין הימנעות ממתן דין וחשבון פומבי ושקוף. נבחר ציבור שבאמת משנה מציאות לא אמור להישאר בגדר תעלומה. הטענה שעשייה פוליטית משמעותית מתרחשת רק במחשכים ללא שום הד ציבורי היא תפיסה שגויה. מנהיגות אמיתית דורשת מאבקים ציבוריים, רתימת דעת קהל ויצירת שקיפות מלאה לגבי הישגים וכישלונות כאחד. כשפוליטיקאי נמנע מנוכחות בולטת בזירה התקשורתית, הוא מונע מהאזרחים את הזכות הבסיסית לשפוט את פועלו בזמן אמת. העובדה שאת נדרשת לספר לנו עליה רק מוכיחה שהיא בחרה בנוחות שבהימנעות מביקורת ציבורית נוקבת. מנהיגות ראויה ואמיצה אינה מסתתרת מאחורי כתבים אוהדים אלא מתייצבת בגאון באור הזרקורים כדי להצדיק את האמון שהיא מבקשת.

@cd22cd22 @Kati_Piasecki כמי שסיקרה את קטי במשך שנים במסגרת עבודתי כעיתונאית, אני חושבת שפספסת את כוונת הפוסט. ברור שנבחר ציבור צריך להתראיין ולהסביר את פעילותו לציבור – זה חלק מהתפקיד. הכוונה הייתה שקטי מעולם לא בנתה את העשייה שלה סביב יחסי ציבור או מרדף אחרי כותרות. היא עבדה גם כשלא הייתה מצלמה

ההתפארות שלך במספר המתפקדים מפספסת את העיקר ומסיטה את הדיון מהביקורת המהותית שכתב סמוטריץ׳. במקום להתמודד עם הטענות הקשות על הרשימה שלכם, אתה בוחר להסתתר מאחורי מספרים. השאלה אינה כמה אנשים הצביעו בפריימריז שלכם, אלא מי הם האנשים שאתם בוחרים להציג להנהגת המדינה. כשהרשימה שלכם כוללת אישים שמייצגים עמדות רדיקליות בקצה השמאלי של המפה הפוליטית, מספר החברים במפלגה לא באמת מעניק לגיטימציה אוטומטית לעמדות הללו בקרב הציבור הישראלי הרחב. מעבר לכך, הזלזול שלך בכוחו האלקטורלי של יריב פוליטי הוא שגוי ומנותק מהמציאות. מפלגות מודדות את כוחן האמיתי בקלפי ביום הבחירות הכלליות, ולא בבחירות פנימיות בתוך קבוצה סגורה מראש. הציבור הרחב לא מתרשם מחגיגות פנימיות של מחנה מצומצם. ברגע האמת בקלפי, אזרחי ישראל מסתכלים על המהות, ואם האלטרנטיבה שאתם מציעים מורכבת ממועמדים שקוראים לפעולות השנויות במחלוקת עמוקה בעם, שום מספר של מתפקדים לא יסתיר את הניתוק שלכם. עדיף להתמודד עם הביקורת לגופה במקום לעקוץ בעזרת סטטיסטיקה.

אנחנו חוגגים היום פריימריז עם יותר מ-114 אלף חברי מפלגה, שהם יותר מכמות הקולות שאתה תביא בקלפי.

ההתעקשות להחיות, שוב ושוב, את האשליה כי כסף קונה ביטחון, היא סכנה מוחשית לעתידנו. התפיסה, שמקדם חבר הכנסת גדי איזנקוט, מתבססת על עיוורון מרצון כלפי מציאות ברורה וחדה. במשך עשרות שנים ניסינו לשכנע את עצמנו כי שיפור רמת החיים של שכנינו יכבה את אש השנאה, אך המציאות טפחה על פנינו, פעם אחר פעם, בדם ובכאב. האויב אינו פועל מתוך מצוקה של רעב, או מתוך חסך חומרי. המאבק המופנה נגדנו מוזן מאידיאולוגיה דתית ולאומית קיצונית, שאינה ניתנת לכימות בכסף או בתנאי תעסוקה. כאשר אנו ממשיכים לטעון כי בניין הכלכלה הפלסטינית הוא המפתח לשלום, אנו מזלזלים בכוונותיו המוצהרות של האויב, ומשקרים לעצמנו בצורה מסוכנת. הכנסת פועלים, המגיעים מתוך חברה המחנכת להשמדת ישראל, אל תוך ערינו ויישובינו, אינה מדיניות של חסד, אלא חוסר אחריות משווע. קשה להבין כיצד ניתן להצדיק מתן גישה חופשית לעורף הישראלי עבור אוכלוסייה, שרבים מתוכה רואים בפגיעה בנו אידיאל עליון. התפיסה הזו מבטאת התנשאות מערבית, שבה אנו בטוחים כי נוכל לאלף את השנאה באמצעות תלושי שכר. כל שקל שעובר לידיים הללו עלול למצוא את דרכו למימון תשתיות טרור, וכל פועל שנכנס נושא עמו פוטנציאל סיכון, ששום בדיקה ביטחונית אינה יכולה לשלול לחלוטין. במקום לבסס עצמאות ולעודד עבודה של אזרחי ישראל או של זרים ממדינות שוחרות שלום, אנו ממשיכים לטפח תלות הרסנית במי שמבקש את חורבננו. דבריו של איזנקוט מייצגים קיבעון מחשבתי, שמסרב להכיר בכישלון מהדהד. הניסיון לפתור סכסוך קיומי ועמוק בכלים של כלכלת רווחה, הוא בדיוק מה שהוביל אותנו אל האסונות הגדולים ביותר שחווינו. הגיע הזמן לקלף את השקר הזה מעל סדר היום הציבורי, ולומר את האמת בראש מורם וצלול. השנאה כלפינו אינה תוצר של מחסור, אלא של התנגדות מוחלטת לזכותנו הריבונית. רק עמידה איתנה, בניית כוח מוחץ, והתנתקות מוחלטת מהתלות המסוכנת הזו, יבטיחו את ביטחוננו. עלינו להפסיק לכלכל את סביבת האויב, ולהתחיל להגן על חיי אזרחינו מתוך הבנה אמיתית, ונוקבת, של המזרח התיכון. (נכתב על דעת הכותב בלבד)

ההתעקשות להחיות, שוב ושוב, את האשליה כי כסף קונה ביטחון, היא סכנה מוחשית לעתידנו. התפיסה, שמקדם חבר הכנסת גדי איזנקוט, מתבססת על עיוורון מרצון כלפי מציאות ברורה וחדה. במשך עשרות שנים ניסינו לשכנע את עצמנו כי שיפור רמת החיים של שכנינו יכבה את אש השנאה, אך המציאות טפחה על פנינו, פעם אחר פעם, בדם ובכאב. האויב אינו פועל מתוך מצוקה של רעב, או מתוך חסך חומרי. המאבק המופנה נגדנו מוזן מאידיאולוגיה דתית ולאומית קיצונית, שאינה ניתנת לכימות בכסף או בתנאי תעסוקה. כאשר אנו ממשיכים לטעון כי בניין הכלכלה הפלסטינית הוא המפתח לשלום, אנו מזלזלים בכוונותיו המוצהרות של האויב, ומשקרים לעצמנו בצורה מסוכנת. הכנסת פועלים, המגיעים מתוך חברה המחנכת להשמדת ישראל, אל תוך ערינו ויישובינו, אינה מדיניות של חסד, אלא חוסר אחריות משווע. קשה להבין כיצד ניתן להצדיק מתן גישה חופשית לעורף הישראלי עבור אוכלוסייה, שרבים מתוכה רואים בפגיעה בנו אידיאל עליון. התפיסה הזו מבטאת התנשאות מערבית, שבה אנו בטוחים כי נוכל לאלף את השנאה באמצעות תלושי שכר. כל שקל שעובר לידיים הללו עלול למצוא את דרכו למימון תשתיות טרור, וכל פועל שנכנס נושא עמו פוטנציאל סיכון, ששום בדיקה ביטחונית אינה יכולה לשלול לחלוטין. במקום לבסס עצמאות ולעודד עבודה של אזרחי ישראל או של זרים ממדינות שוחרות שלום, אנו ממשיכים לטפח תלות הרסנית במי שמבקש את חורבננו. דבריו של איזנקוט מייצגים קיבעון מחשבתי, שמסרב להכיר בכישלון מהדהד. הניסיון לפתור סכסוך קיומי ועמוק בכלים של כלכלת רווחה, הוא בדיוק מה שהוביל אותנו אל האסונות הגדולים ביותר שחווינו. הגיע הזמן לקלף את השקר הזה מעל סדר היום הציבורי, ולומר את האמת בראש מורם וצלול. השנאה כלפינו אינה תוצר של מחסור, אלא של התנגדות מוחלטת לזכותנו הריבונית. רק עמידה איתנה, בניית כוח מוחץ, והתנתקות מוחלטת מהתלות המסוכנת הזו, יבטיחו את ביטחוננו. עלינו להפסיק לכלכל את סביבת האויב, ולהתחיל להגן על חיי אזרחינו מתוך הבנה אמיתית, ונוקבת, של המזרח התיכון. (על דעת הכותב בלבד)

גדי איזנקוט: "יש לאפשר כניסת פועלים ערבים מיו"ש כדי לשפר את מצבם הכלכלי" | שמעון ריקלין תוקף: "אתה תקוע באוסלו! בתפיסה שלפיה רק בעיה כלכלית מפרידה בינינו לשלום" #ריקלין_ושות @Riklin10 @riklinandco

קרן, הדברים שאת כותבת נשמעים על פניו כמו קריאה לצדק, אבל בפועל הם מבוססים על תמונת עולם שטחית שמתעלמת מהמציאות המורכבת של החברה הישראלית. אי אפשר לדבר על אחדות ועל שוויון בזמן שמאמצים רטוריקה שכל מטרתה היא לסמן מגזר שלם כאשם הבלעדי בכל תחלואי המדינה. ㅤ הטענה שהציבור החרדי אינו משתתף בכלכלה ורק שואב תקציבים היא טענה שגויה עובדתית, אשר נשענת על נתונים מיושנים. שיעור התעסוקה של נשים חרדיות קרוב כיום לזה של נשים חילוניות, וגם בקרב הגברים ישנה מגמת יציאה לעבודה וללימודים שרק הולכת וגוברת. הציבור החרדי משלם מיסים עקיפים, רוכש מוצרים, משלם מס ערך מוסף, ומהווה מנוע צמיחה משמעותי בכלכלה המקומית. התעלמות מהתהליכים העמוקים האלה עושה עוול היסטורי לאוכלוסייה שלמה שעוברת שינוי הדרגתי וחשוב. ㅤ בנוסף לכך, הקשר שאת מציירת בין תקציבי הישיבות לבין העומס בבתי החולים והמחסור במורים הוא קשר פופוליסטי שאינו עומד במבחן המציאות. תקציב הישיבות, גם כאשר הוא גדל, מהווה שבריר אחוז מתקציב המדינה הכולל. הפערים העצומים במערכת הבריאות והחינוך נובעים מניהול תקציבי לקוי ברמה הלאומית ומתכנון שגוי של עשרות שנים, ולא מכמה מיליארדים המופנים למגזר החרדי. חשוב לזכור שגם הציבור החרדי סובל מצפיפות איומה בכיתות ומקבל תקצוב חסר עבור כל תלמיד בהשוואה לחינוך הממלכתי. ㅤ לגבי שאלת השוויון בנטל, אין ספק שזהו נושא כואב שדורש פתרון מערכתי. אבל הפתרון לא יגיע דרך מלחמות או פוליטיקאים שמנסים לגרוף הון פוליטי על גב הכעס הציבורי. גישות המבוססות על עימות חזיתי ובוטות, כמו זו שמייצג נאור נרקיס, עלולות להשיג את התוצאה ההפוכה ולגרום לציבור החרדי להסתגר בחזרה בתוך עצמו. שינויים חברתיים עמוקים דורשים בניית אמון ויצירת מסגרות מתאימות, ולא כפייה דורסנית שמתעלמת מאמונתו של הציבור ומנסה לחנך אותו מחדש בכוח. ㅤ את כותבת שזו אינה מלחמה נגד חרדים אלא על דמותה של המדינה, אבל הדרך שבה בחרת פועלת בדיוק בכיוון ההפוך. חברה בריאה נמדדת גם ביכולת שלה להכיל קבוצות שונות בעלות אורחות חיים שונים, תוך חתירה מתמדת וסבלנית לשילוב מתוך הבנה הדדית. בחירה בדרך של עימות חברתי וקיטוב לא תביא למדינה טובה יותר, אלא רק תקרע את החברה הישראלית סופית מבפנים.

כותבת קרן יהלום: אני תומכת בנאור נרקיס בפריימריז של הדמוקרטים. לא בגלל ימין או שמאל. ולא בגלל שיש לו את הקופירייטינג המצטיין ever.. 🙂 אלא בגלל צדק. כי אני מסרבת לקבל את המשוואה שנכפתה עלינו במשך שנים: מי שעובד, משרת, משלם מסים ונושא בנטל- מממן את מי שלא. בזמן שהילדים שלנו לומדים בכיתות צפופות, בתי החולים מפוצצים, חסרים רופאים, פסיכולוגים ומורים, ומי שגר בפריפריה מקבל פחות הזדמנויות - המדינה ממשיכה להזרים מיליארדים לתקציבי ישיבות, להרחבת מימון מוסדות חינוך חרדיים, לכספים קואליציוניים ולהעדפות תקציביות שנקבעות משיקולים פוליטיים. זו לא גזירת גורל. זו בחירה. וכל שקל שהולך לשם הוא שקל שלא הולך לבריאות, לחינוך הממלכתי, לרווחה, לשיקום, לתחבורה או לביטחון. ויש כאן גם שאלה מוסרית. מדינה לא יכולה להתקיים כשיש ציבור שנדרש לעבוד, לשלם מסים, לשלוח את ילדיו לצבא ולמילואים- ומולו ציבור אחר שמקבל עוד ועוד תקציבים, אבל אינו שותף באופן שוויוני לאותן חובות. זכויות וחובות אינן תפריט שממנו בוחרים רק את מה שנוח. אני מכבדת כל אדם וכל אמונה. אבל אני לא מוכנה שכספי המסים שלי יממנו מערכת שמעודדת אי־השתתפות בשוק העבודה, אי־לימוד מקצועות שמאפשרים פרנסה, או פטור גורף מנשיאה בנטל. זו אינה מלחמה נגד חרדים. זו מלחמה על דמותה של ישראל. על מדינה שבה הממשלה משרתת את האזרחים- ולא קבוצות לחץ. על תקציב שנבנה לפי טובת המדינה- ולא לפי הסכמים קואליציוניים. על שוויון אמיתי: שוויון בזכויות, שוויון בחובות ושוויון בהזדמנויות. בגלל זה אני תומכת בנאור נרקיס. כי הגיע הזמן להפסיק לנהל את ישראל לפי סחטנות פוליטית, ולהתחיל לנהל אותה לפי טובת הציבור כולו. 🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱 @NaorNarkis

יש מחלה קשה מאוד אשר פוגעת בגוף האנושי וגורמת למערכת החיסון לתקוף את עצמה ללא מעצורים. כשמסתכלים על הדיונים בבית המשפט העליון, לגבי הכנסת תושבי עזה לקבלת מענה בבתי החולים שלנו, מגלים שהתסמונת הזאת תקפה את השכל הישר של מקבלי ההחלטות. אנחנו נמצאים במצב בלתי נתפס שבו ערכאות החוק בוחנות אפשרות להעניק סיוע לאוכלוסייה שתמכה באסון הגדול ביותר שפקד את עמנו בדורות האחרונים. זו כבר לא שאלה של פוליטיקה פנימית, אלא של אינסטינקט הישרדות שאבד לנו כליל. במקום לרפא את הפצועים שלנו בגוף ובנפש, אנו נדרשים כעת לשקול הקצאת משאבים יקרים לטובת אלו שרקדו על הדם. ㅤ הדרישה הזאת מוסווית תחת מילים יפות על זכויות אוניברסליות ועל ערכים נעלים, אבל האמת הברורה היא שאין שום הצדקה במתן פרס למי שחפץ בהשמדתך. חובה בסיסית של כל אומה היא קודם כל להגן על הציבור שלה ולדאוג לביטחונו. כשאנחנו מטשטשים את הגבול הברור בין התוקף לבין הקורבן, אנחנו לא הופכים לנאורים יותר, אלא רק למסכנים את עצמנו לדעת. המחשבה המזעזעת שצוות סיעודי ישראלי יצטרך לטפל בפציינט שהגיע מאותו חבל ארץ עוין, היא סטירת לחי מצלצלת לכל משפחה שכולה. הגיע הזמן להפסיק להתבלבל ולהתחיל לקרוא לדברים בשמם המפורש. חמלה כלפי אכזרים הופכת באופן ישיר לפגיעה אנושה ברחמנים. ㅤ הזעקה הציבורית שמהדהדת עכשיו מכל עבר, היא קולו של ההיגיון הבריא שמנסה נואשות להציל אותנו מחולשתנו. אסור לנו בשום אופן להשלים עם המציאות המעוותת הזאת, ואסור לתת לתפיסות מנותקות לרמוס את כבודם של בני עמנו. אנחנו קהילה שרוצה להתקיים, וכדי להבטיח את עתידנו כאן עלינו לעמוד על העקרונות שלנו בראש מורם. שום אדם בישראל לא צריך לחשוש ממצב שבו הוא ממתין בתור לרופא, כשבמיטה סמוכה שוכב מי שהריע לטבח רצחני נגדנו. הארץ הזאת קמה כדי להיות מבצר בטוח לעם היהודי, ולא מרפאת חינם עבור המבקשים את רעתנו. את הטירוף המוחלט וחסר התקדים הזה מוכרחים לעצור מיד, הרבה לפני שנאבד לחלוטין את זכותנו ההיסטורית הבסיסית לבית לאומי מוגן משלנו. (נכתב על דעת הכותב בלבד)

בחסות בג"ץ: דיון על הכנסת עזתים לטיפול רפואי בישראל | עידו טאובר מתפוצץ בשידור: "אי אפשר להבין ולקבל את הדבר הזה. אחרי האסון הנוראי שפקד אותנו מעזה ב-7 באוקטובר, כשאיש מהרצועה לא התנגד למה שקרה ביישובי העוטף, אנחנו, פחות מ-3 שנים אחרי האסון, דנים בכלל באפשרות להכניס אזרחים עזתים לטיפול רפואי בישראל?! איך בג"ץ מעז לדון בעתירות כאלה?! אין פה ימין או שמאל, יש פה היגיון פשוט של אומה שחפצה לחיות וצריכה לדעת להבדיל בין טובים לרעים. את הדבר הזה כל אחד צריך לזעוק ולומר - עד כאן!" #יומן_צהריים @Idotauber

יש מחלה קשה מאוד אשר פוגעת בגוף האנושי וגורמת למערכת החיסון לתקוף את עצמה ללא מעצורים. כשמסתכלים על הדיונים בבית המשפט העליון, לגבי הכנסת תושבי עזה לקבלת מענה בבתי החולים שלנו, מגלים שהתסמונת הזאת תקפה את השכל הישר של מקבלי ההחלטות. אנחנו נמצאים במצב בלתי נתפס שבו ערכאות החוק בוחנות אפשרות להעניק סיוע לאוכלוסייה שתמכה באסון הגדול ביותר שפקד את עמנו בדורות האחרונים. זו כבר לא שאלה של פוליטיקה פנימית, אלא של אינסטינקט הישרדות שאבד לנו כליל. במקום לרפא את הפצועים שלנו בגוף ובנפש, אנו נדרשים כעת לשקול הקצאת משאבים יקרים לטובת אלו שרקדו על הדם. ㅤ הדרישה הזאת מוסווית תחת מילים יפות על זכויות אוניברסליות ועל ערכים נעלים, אבל האמת הברורה היא שאין שום הצדקה במתן פרס למי שחפץ בהשמדתך. חובה בסיסית של כל אומה היא קודם כל להגן על הציבור שלה ולדאוג לביטחונו. כשאנחנו מטשטשים את הגבול הברור בין התוקף לבין הקורבן, אנחנו לא הופכים לנאורים יותר, אלא רק למסכנים את עצמנו לדעת. המחשבה המזעזעת שצוות סיעודי ישראלי יצטרך לטפל בפציינט שהגיע מאותו חבל ארץ עוין, היא סטירת לחי מצלצלת לכל משפחה שכולה. הגיע הזמן להפסיק להתבלבל ולהתחיל לקרוא לדברים בשמם המפורש. חמלה כלפי אכזרים הופכת באופן ישיר לפגיעה אנושה ברחמנים. ㅤ הזעקה הציבורית שמהדהדת עכשיו מכל עבר, היא קולו של ההיגיון הבריא שמנסה נואשות להציל אותנו מחולשתנו. אסור לנו בשום אופן להשלים עם המציאות המעוותת הזאת, ואסור לתת לתפיסות מנותקות לרמוס את כבודם של בני עמנו. אנחנו קהילה שרוצה להתקיים, וכדי להבטיח את עתידנו כאן עלינו לעמוד על העקרונות שלנו בראש מורם. שום אדם בישראל לא צריך לחשוש ממצב שבו הוא ממתין בתור לרופא, כשבמיטה סמוכה שוכב מי שהריע לטבח רצחני נגדנו. הארץ הזאת קמה כדי להיות מבצר בטוח לעם היהודי, ולא מרפאת חינם עבור המבקשים את רעתנו. את הטירוף המוחלט וחסר התקדים הזה מוכרחים לעצור מיד, הרבה לפני שנאבד לחלוטין את זכותנו ההיסטורית הבסיסית לבית לאומי מוגן משלנו. )נכתב על דעת הכותב בלבד)

את מכנה את הממשלה הנבחרת ממשלת בלהות, אך מתעלמת מכך שהיא מייצגת מיליוני אזרחים שהצביעו למפלגות המרכיבות אותה. בעיניי, האופוזיציה הלוחמת שאת מתארת אינה מצילה את המדינה, אלא תורמת להעמקת הפילוג בעם. במקום להציג אלטרנטיבה עניינית ומשכנעת, ההתנהלות שלכם תרמה לאווירה ציבורית של עימות, חוסר יציבות וכאוס. מה שאת מציגה כהשחתת השירות הציבורי נתפס בעיני רבים כניסיון לגיטימי של הרוב הנבחר לקדם רפורמות במערכות שלדעתו זקוקות לשינוי. מותר להתנגד לרפורמות, לבקר אותן ואף להיאבק בהן, אך אי אפשר לקיים דיון דמוקרטי כאשר השיח מתפרש כפסילה של ציבור שלם וכשלילה גורפת של בחירתו. הובלה אמיתית אינה יכולה לצמוח מתוך התנגדות אוטומטית לכל מהלך של הממשלה. היא מחייבת ביקורת עניינית, הצגת חלופה ושיח מכבד. דמוקרטיה אינה רק זכות להתנגד לשלטון, אלא גם החובה לכבד את הכרעת הבוחר ולנהל את המחלוקת במסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים.

מול ממשלת הבלהות הזו, היה לנו ברור בסיעה שאנחנו לא מורידים את הראש - אלא נלחמים. גלעד, נעמה ואני הובלנו אופוזיציה לוחמת שלא ויתרה על אף ועדה או דיון, בלמה חוקי הרס והתייצבה כחומה בצורה מול השחתת השירות הציבורי. עכשיו אנחנו צריכים לעבור מבלימה להובלה. בשביל שנקים את הממשלה הבאה ונתקן את המדינה - אני צריכה אתכם איתי.

המילים היפות על דמוקרטיה חופשית ועל ליברליזם מתקדם רחוקות בעיניי מהמציאות המשתקפת מהמהלך הזה. מה שאתה מציג כמאבק למען שלטון החוק נראה לי כניסיון לשמר את מוקדי הכוח הקיימים ולהעביר שוב מחלוקת פוליטית וחקיקתית מהכנסת אל בית המשפט. אפרת רשאית כמובן לפנות לבית המשפט העליון, אך מותר לציבור לבקר את הבחירה הזאת ולשאול האם היא באמת מקדמת תקשורת חופשית ותחרותית. בעיניי, ההתנגדות לחוק מגינה בפועל על המבנה הקיים בשוק התקשורת ועלולה לצמצם את האפשרות לפתוח אותו לתחרות רחבה יותר ולקולות מגוונים נוספים. דמוקרטיה אינה מתמצה רק בביקורת שיפוטית. היא מחייבת גם לכבד את סמכות הכנסת ואת זכותם של נבחרי הציבור לקדם חקיקה במסגרת הכללים הקבועים בחוק. כאשר כמעט כל מחלוקת פוליטית משמעותית מועברת להכרעת בית המשפט, עלולה להיווצר תחושה שההכרעה הציבורית והפרלמנטרית אינה זוכה למשקל הראוי לה. אתם מציגים את המהלך כהגנה על שוויון ועל חופש הביטוי, אך בעיניי התוצאה עלולה להיות שימורו של המצב הקיים במקום יצירת שוק פתוח, מגוון ותחרותי יותר. תקשורת שוויונית צריכה לתת מקום אמיתי לכל חלקי הציבור, גם לקולות שאינם מקובלים על המחנה הפוליטי שלכם. הגיע הזמן להפסיק להסתפק בסיסמאות על דמוקרטיה ולהתמודד באופן ענייני עם השאלה כיצד מרחיבים את התחרות, את הגיוון ואת חופש הביטוי, תוך שמירה על האיזון הראוי בין הכנסת לבין בית המשפט.

אפרת היא מהלוחמות הנחושות, החרוצות והמחויבות ביותר בכנסת למען הדמוקרטיה. אני גאה בה על ארבע שנים של מאבק בלתי מתפשר למען שלטון החוק, התקשורת החופשית, והרעיון הפשוט שמדינת ישראל חייבת להישאר מדינה דמוקרטית, ליברלית ושוויונית. נמשיך להיאבק יחד, גם מתוך הממשלה הבאה, עד שנחזיר לישראל את הערכים שעליהם היא הוקמה.

על איזה מאבק מרשים בדיוק אתה מדבר ועל איזה כבוד? המאבק שאתה כל כך מהלל הוא פשוט מלחמה מבישה למען שימור הכוח של אליטה קטנה שמחזיקה במונופול על התקשורת שלנו. חוק התקשורת נועד סוף סוף לפתוח את השוק לתחרות חופשית ולאפשר לקולות חדשים להישמע במדינה. במקום לקבל את הכרעת הרוב בכנסת, אפרת וחבריה רצים בבהלה לבית המשפט העליון כדי לבטל את רצון הבוחר. זו אינה הגנה על הדמוקרטיה אלא פגיעה חמורה בה. לתמוך בהשתקת ציבור ענק ובשמירה על קרטל סגור, זה הדבר הכי רחוק מכבוד.

@Efratrayten1 @EitanGinzburg אתם אלופים והמאבק שלכם בחוק הזה מרשים מאין כמוהו. כבוד

בדיוק כפי שהתחייבתי - לא אתן לנאשם בפלילים בנימין נתניהו ולשלוחו שלמה קרעי להשתלט על התקשורת החופשית. בג"ץ קיבל הבוקר את העתירה שהגשנו, אני וח"כ איתן גינזבורג, והוציא צו על תנאי לעצירת ההוראות המרכזיות שנכנסו באופן מיידי לתוקף בביזיון המכונה "חוק התקשורת". זהו הישג משמעותי במאבק נגד אחד החוקים המושחתים והמסוכנים ביותר שהעבירה הממשלה - חוק שנולד כדי לשרת אינטרסים פוליטיים של ממשלה שבראשה עומד נאשם בפלילים, על חשבון הציבור. נמשיך להיאבק עד שהחוק הרע הזה יבוטל. התקשורת החופשית לא שייכת לנתניהו וקרעי, והדמוקרטיה הישראלית אינה עומדת למכירה.

מפלגת הדמוקרטים ממשיכה, בעיניי, להציג לציבור תמונה חלקית ולחגוג מהלך שפוגע בעקרון ההכרעה הדמוקרטית. אתם משבחים את חברת הכנסת אפרת רייטן על פנייתה לבית המשפט העליון בבקשה לבטל חקיקה שאושרה בכנסת ישראל. זכותה לעתור לבית המשפט, אך מותר גם לבקר את השימוש החוזר בזירה המשפטית כדי לנסות לשנות הכרעות שהתקבלו בידי נבחרי הציבור. לפי תומכי חוק התקשורת, מטרתו היא לפתוח את השוק לתחרות רחבה יותר, לצמצם ריכוזיות ולאפשר לקולות מגוונים יותר להישמע בשיח הציבורי. במקום להתמודד עם הטענות האלה באופן ענייני, נדמה כי אתם מעדיפים להגן על המבנה הקיים בשוק התקשורת ועל מוקדי הכוח הפועלים בו. בעיניי, הניסיון החוזר להעביר מחלוקות פוליטיות וחקיקתיות להכרעת בית המשפט עלול לפגוע באיזון שבין הרשויות ולהחליש את מעמדה של הכנסת. הציבור רשאי להתרשם כי מאחורי הסיסמאות על הגנת הדמוקרטיה עומדת גם עמדה פוליטית ברורה ורצון לשמר את המצב הקיים. התקשורת אינה רכושו של מחנה פוליטי כלשהו. היא צריכה להיות פתוחה, מגוונת ותחרותית, ולתת מקום אמיתי לקולות מכל חלקי הציבור.

ח״כ אפרת רייטן מוכיחה פעם נוספת למה היא מהח״כיות הבולטות והאפקטיביות בכנסת. אחרי שניהלה מאבק עיקש נגד חוק התקשורת בכנסת, היא הצליחה כעת להביא להקפאת חלקים נרחבים ממנו באמצעות בג״ץ. גאים באפרת רייטן, שנלחמת בנחישות למען הדמוקרטיה, שלטון החוק והתקשורת החופשית. אנחנו נמשיך להיאבק בכל זירה ובכל דרך נגד ההפיכה המשטרית וכל ניסיון לפגוע בערכיה הדמוקרטים של ישראל.

את מנסה לצייר את עצמך כלוחמת צדק ודמוקרטיה, אך בפועל פועלת כדי לשמר את הכוח של אליטה קטנה ומנותקת. חוק התקשורת לא נועד להרוס שום דבר, הוא נועד סוף סוף לפתוח את השוק לתחרות חופשית באמת. במשך עשרות שנים התקשורת שלנו נשלטת על ידי קומץ אנשים שקובעים לכולנו מה נחשוב, וכעת כשיש סוף סוף ניסיון לגוון את הקולות המושמעים אתם מיד נבהלים ורצים לבית המשפט. הריצה המבוהלת הזו כדי לעקוף את החלטות הכנסת היא הסכנה האמיתית לדמוקרטיה. ציבור ענק בחר בממשלה הזו כדי למשול ולחוקק, והניסיון החוזר ונשנה לבטל את רצון הבוחר דרך צווים משפטיים רק מוכיח חוסר כבוד בסיסי לאזרחים. אתם משתמשים בסיסמאות גבוהות על חופש ביטוי, אבל בפועל אתם נלחמים בחירוף נפש על הזכות הבלעדית שלכם להמשיך לסתום פיות למחצית מהעם. הדמוקרטיה שלנו לא שייכת רק למחנה פוליטי אחד, והתקשורת חייבת להיות פתוחה לכולם בלי כל אפליה או השתקה. הציבור הישראלי התעורר והוא מבין הכל מצוין עכשיו.

ההתנשאות והזלזול שלך לא יהפכו את הטיעון המופרך שלך להגיוני יותר. אתה מנסה לייצר הפרדה מלאכותית שפשוט לא קיימת במציאות. כשאתה חוסם צומת מרכזי אתה לא סתם מביע עמדה נגד הממשלה אלא כולא אלפי אנשים בתוך הרכבים שלהם בניגוד מוחלט לרצונם. איך בדיוק חסימת אישה בדרך לבית חולים או הורה שממהר לילדיו נחשבת למחאה לגיטימית בעוד שחסימה של אדם בודד היא אלימות פסולה? האקרובטיקה האמיתית כאן היא הניסיון הנואש שלך להכשיר פגיעה המונית באזרחים רק בגלל שהיא משרתת את המחנה הפוליטי שלך. מחאה היא זכות יסוד דמוקרטית קריטית אבל שלילת חירות התנועה של הציבור והפיכתו לבן ערובה היא בריונות אלימה ומסוכנת לכל דבר.

@cd22cd22 @BenCaspit אז תהנה מאקרובטיקה לוגית מביכה.איזה פלפול מטופש. כשאתה מפגין מה אתה עושה? יושב על כיסא בנימוס ומוחא כפיים? או אתה מאלו שמעולם לא יצא להביע את מחאתו הלגיטימי? שוב אומר עם סלטה לאחור, הפגנה בצמתים נגד מדיניות הממשלה היא לגיטימית, לימיני לדתי לכולם . לחסום אדם זו אלימות פסולה. הבנת

כמה נוראה התמונה הזו. אבי דיכטר. ראש שב״כ לשעבר. שר בטחון פנים לשעבר. איש שעבד עם ראשי ממשלה, רמטכ״לים, היה בסיירת מטכ״ל, נלחם באינתיפאדה השניה, עמד בראש ועחו״ב. יושב לצידו של מרדכי דוד ושניהם בפוזת ״האדם החושב״. מעניין מה עובר לו בראש, לדיכטר. האם כל זה שווה את זה?