מפקדים למען ביטחון ישראל

אלוף (מיל’) מתן וילנאי, לשעבר שגריר ישראל בסין וסגן הרמטכ"ל, התייחס הבוקר בגל"צ למפגש הצפוי בין טראמפ לנשיא סין שי ג׳ינפינג ולמאזן הכוחות העולמי והשאיפה הסינית להגמוניה. וילנאי תיאר את שי כמנהיג חריג בעוצמתו, ששבר מסורת פוליטית ארוכת שנים וריכז בידיו כוח חסר תקדים מאז ימי מאו. ברקע הפגישה בין טראמפ לשי, כך לדבריו, מתקיימת תחרות קבועה בין שתי המעצמות על הנהגת העולם, אך גם ניסיון מתמשך להימנע מהידרדרות לעימות ישיר. האזינו לראיון המלא >>

אלוף (במיל') דוד בן בעשט, לשעבר מפקד חיל הים וחבר בתנועת ״מפקדים למען ביטחון ישראל״, התארח אתמול בערוץ הכנסת לראיון מעניין במיוחד. בן בעשט מנתח את הודעת הממשל האמריקאי על "מבצע החירות" במיצרי הורמוז כצעד אסטרטגי מתוחכם. לטענתו, הנשיא טראמפ בחר להגדיר את המבצע כ"הומניטרי" - חילוץ ספינות וימאים התקועים במפרץ, כדי לעקוף את הצורך באישור הקונגרס למלחמה. מדובר במבחן כוח מול איראן: אם הליווי האמריקאי יעבור בשלום, הריבונות האיראנית במיצרים תישחק דה-פקטו. אם איראן תתקוף, לטראמפ תהיה עילה לגיטימית לתגובה צבאית רחבה כמי שנאלץ להתגונן. בן בעשט מדגיש כי פתיחת המיצרים נועדה לטובת הסחר העולמי בלבד ואינה מהווה הקלה על איראן. להערכתו, הסגר האמריקאי על הנמלים האיראניים יימשך בעוצמה ולא יוסר עד להשגת הסכם גרעין חדש (הוצאת האורניום) או החלפת השלטון. המטרה היא להשאיר את איראן "חנוקה" כלכלית, תוך נטרול יכולתה לסחוט את הקהילה הבינלאומית באמצעות חסימת נתיבי השייט. צפו בראיון המלא >>

החזית הצפונית: בין סטגנציה אסטרטגית למבוי סתום. אלוף (במיל') אייל בן ראובן מתאר בראיון כאן מורשת, את המצב הנוכחי בלבנון כ"סטגנציה אסטרטגית" - דריכה במקום שאינה מובילה להכרעה. לדבריו, מלחמת התשה היא תרחיש רע עבור צה"ל ותושבי הצפון, במיוחד כאשר גבולות הגזרה מוכתבים על ידי אינטרסים של ארה"ב ולא על ידי צרכי הביטחון של ישראל. בן ראובן מזהיר כי הגבלת הפעולה הצבאית (היעדר פעילות ברובע הדאחייה או בבקעא) ללא מהלך מדיני משלים, משאירה את ישראל במצב של נחיתות אסטרטגית. בן ראובן פתח את דבריו במחווה מרגשת לאייל יופה, שחילץ אותו תחת אש כנהג טנק במלחמת יום כיפור, וציין כי הוא חב לו את חייו. האזינו לראיון המלא >>

"ממשלה שמפקירה את הביטחון וחוגגת בזמן לוויות - מקומה בפח הזבל של ההיסטוריה". אלוף במיל', סגן הרמטכ״ל לשעבר מתן וילנאי, לשעבר שר בממשלות ישראל, מתן וילנאי, השתתף במוצש האחרון, בהפגנת התנועה לאיכות השלטון בקריה לשוויון בנטל והקמת ועדת חקירה ממלכתית בכיכר הבימה בתל אביב. וילנאי הדגיש כי נגזר על הדור שלנו להגן על המדינה לא רק מאויבים חיצוניים, אלא גם מפני איום פנימי על אופייה הדמוקרטי: "לא ניתן להם להרוס את מה שנבנה כאן על ידי דורות של בנאים. נאבק על דמותה של המדינה בכל האמצעים הלגיטימיים - ולא נוותר!" 📷 קרדיט צילום: התנועה לאיכות השלטון

"כשאנחנו נכנסים ללבנון - אנחנו הופכים מניידים לנייחים. והם הציידים, ואנחנו הניצודים" אלוף במיל׳ גדעון שפר מתאר בראיון לערוץ i24 מציאות לחימה מורכבת ומסוכנת בזירה הלבנונית: שטח צפוף ומבוזר, אויב שמכיר היטב את נקודות התורפה, ואיומים מתפתחים כמו רחפנים וטילי נ״ט שמנצלים כל קיבעון של כוחות בשטח. לדבריו, עצם הנייחות של הכוחות מייצרת מטרות איכות עבור חיזבאללה, והופכת את משימות הפינוי והסיוע למסוכנות במיוחד. בעיקר עבור מסוקים שפועלים תחת לחץ זמן ובחלון הזדמנויות קצר. שפר מדגיש כי האיום הטכנולוגי ובעיקר הרחפנים, הולך ומתפתח, והוא אמנם לא יכריע מלחמה לבדו, אך עשוי לשחוק לאורך זמן במלחמת התשה. הזירה משתנה, והאתגרים מחייבים חשיבה מתמדת, גמישות מבצעית והיערכות מתקדמת יותר. צפו בראיון המלא >>

במקום ליזום ולהוביל, גם בזירת לבנון, ממשלת ישראל נגררת לתגובתיות מסוכנת. תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" מתריעה כי חופש הפעולה המבצעי של ישראל נמצא תחת איום- לא כתוצאה לגזירת גורל, אלא בשל היעדר אסטרטגיה. בהעדרה, גורמים זרים מנווטים את האירועים. המציאות הלבנונית המורכבת מחייבת שילוב בין היתרון הצבאי המובהק שלנו לבין מהלך מדיני עוצמתי. על ממשלת ישראל ליזום ולהוביל יחד עם ממשל טראמפ, מהלך רחב לגיוס קואליציה אזורית ובינלאומית, אשר תגבש יחד עם לבנון, תכנית סדורה לחיזוק ממשלת לבנון וצבאה כך שיוכלו לבצע את המוטל עליהם: פירוז הדרום, פירוק חיזבאללה מנשקו, וניתוק מוחלט מהשפעה איראנית. ממשלת לבנון מצהירה כי אלה יעדיה, אך בחולשתה אינה מסוגלת לעמוד בהם. המהלך המדיני הנדרש אמור להעמיק את בידוד חיזבאללה בזירה הפנים-לבנונית, ולבהיר לממשלת לבנון כי המשך הסיוע והשיקום הבינלאומיים מותנה בעמידתה בלוח הזמנים ובשלבי השינוי היסודי הנדרש במציאות הביטחונית. חיי אזרחי ישראל אינם יכולים להמשיך להיות תלויים בעוצמת התגובה להפרות הצד השני ובסבבי הסלמה אין סופיים. במקום לשקוע שוב ב"בוץ הלבנוני" נדרשת תעוזה מדינית הנשענת על עוצמתנו הצבאית כפי שהומחשה שוב ושוב בלבנון ובזירות אחרות.

מה המשמעות של עצמאות כשהחלטות גורליות בקשר לביטחוננו מתקבלות בוושינגטון? ביום העצמאות ה-78, מדינת ישראל נמצאת בנקודת מבחן אסטרטגית. בטור שהתפרסם בN12, האלוף (במיל') גדי שמני, לשעבר מפקד פיקוד מרכז ומפקד אוגדת עזה, מסביר מדוע העצמאות שלנו היא כרגע חלקית בלבד. שמני מנתח את השחיקה המדאיגה בכושר ההחלטה העצמאי של ישראל מאז ה-7 באוקטובר. מהמעורבות האמריקאית חסרת התקדים בקבינט ועד להיעדר יוזמה מדינית שתשלים את הישגי הצבא. כדי להחזיר את העצמאות לידיים שלנו, אנחנו זקוקים להנהגה שיוזמת ולא רק מגיבה, ובעיקר, לתיקון פנימי עמוק שמבוסס על ערכי מגילת העצמאות. מוזמנים לקרוא את הטור המלא >> mako.co.il/news-columns/2…

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, אנו מרכינים ראש לזכרם של אלו שחירפו נפשם למען ביטחון המדינה וריבונותה. השנה, אנו מבקשים להעלות את זכרו של אל"מ נביה מרעי ז"ל, אחיו של חברנו לתנועה אל"מ (במיל') מופיד מרעי, אדם שסיפור חייו ונפילתו הפכו למורשת של גבורה, מנהיגות וברית דמים. נביה, בן הכפר חורפיש, צמח מתוך עבודת האדמה ופעילות בתנועות הנוער, וכבר בצעירותו הפגין את אותה נחישות שאפיינה אותו לאורך כל דרכו. כשעמד בפני גיוס בשנת 1972, הוא התעקש לפרוץ דרך ולהתגייס לחטיבת הצנחנים - החלטה חלוצית באותם ימים בקרב בני העדה הדרוזית. בעזרת התערבותם של שר הביטחון דיין והרמטכ"ל אלעזר הוא הגשים את שאיפתו, וזמן קצר לאחר מכן כבר מצא את עצמו נלחם בחזית סיני במלחמת יום הכיפורים. מכאן החלה קריירה צבאית מרשימה ורוויית עשייה, במהלכה פיקד על גדוד "חרב", שימש בתפקידי מטה והדרכה בכירים, והוביל כוחות בגזרות המורכבות ביותר בלבנון ובחבל עזה. נביה היה מפקד מזן נדיר, כזה שתואר על ידי פקודיו כמי ש"מעולם לא התעייף", מקפיד להיות נוכח בכל אירוע ותרגיל, ומוביל תמיד בראש הכוח בקרב. בצד דמותו כאיש צבא קשוח וערכי, הוא היה איש רוח וספר, חובב אסטרטגיה ומדעי המדינה, שמצא עניין באיסוף עטים עתיקים וחרבות נדירות, וידע ליצור קשרים אנושיים עמוקים עם כל מי שפגש בדרכו. במהלך שירותו כמפקד חטיבה בעזה, בנה גשרים של אמון עם ההתיישבות ועם האוכלוסייה המקומית, מתוך הבנה שהביטחון נשען גם על היכרות אישית וכבוד הדדי. בתאריך ה-27 בספטמבר 1996, בעיצומם של קרבות "מנהרת הכותל", מצא נביה את מותו בנסיבות טרגיות וסימבוליות כאחד. זה היה יומו הראשון בתפקיד סגן מפקד אוגדת עזה, לאחר שסיים את כהונתו כמפקד החטיבה הצפונית. במהלך תקופת החפיפה, כשהשטח החל לבעור, נביה לא היסס לרגע. ביום שישי ההוא, הוא חש לציר פילדלפי, לעבר מוצב "טרמית" באזור רפיח, כדי לסייע לחייליו שהיו תחת אש כבדה. שם, תוך שהוא עומד בקו האש ומגן על פקודיו ביומו הראשון בתפקיד החדש, נפגע נביה ונהרג במקום, והוא בן 42 בלבד. דמותו של נביה נותרה חקוקה בלב העם כסמל לשותפות הגורל ולעוז הרוח של העדה הדרוזית. בספטמבר הקרוב נציין 30 שנה ללכתו של נביה, שלושה עשורים שבהם חסרונו מורגש אך מורשתו ממשיכה להדהד. חברי תנועת 'מפקדים למען ביטחון ישראל' מחבקים היום את מופיד ואת משפחת מרעי כולה, ונוצרים בליבנו את מורשתו של מפקד ולוחם שהקדיש את כל חייו, עד רגעו האחרון, למען הגנת המולדת. יהי זכרו ברוך.

"המדינה 'מתדלקת' את נוער הגבעות במקום לעצור את האלימות בשטחים", זוהי אזהרה חריפה מפני הידרדרות מסוכנת. במאמר נוקב שהתפרסם הבוקר בעיתון מעריב, מתריע אלוף (מיל') וסגן שר הביטחון לשעבר, יו"ר "מפקדים למען ביטחון ישראל", כי אי - האכיפה מול טרור יהודי בשטחים כבר אינה תופעה שולית, אלא איום אסטרטגי ממשי. לדבריו, האלימות המתמשכת, הכוללת פגיעות באזרחים, שריפת רכוש והטלת אימה, אינה מתרחשת בוואקום, אלא זוכה לגיבוי ולעידוד מצד גורמים קיצוניים. התוצאה: פגיעה בשלטון החוק, בערכי צה"ל ובמעמדה הבינלאומי של ישראל, לצד חיזוק הקיצוניות הפלסטינית והחרפת הסכסוך. וילנאי מזהיר כי במקום לבלום את התופעה, צעדי הממשלה עלולים להעצים אותה, וקורא לשינוי כיוון מיידי! אכיפה נחושה, פירוק מוקדי האלימות והובלה ברורה מהדרג המדיני. זהו לא רק דיון מוסרי, אלא סוגיה ביטחונית מהמעלה הראשונה. מוזמנים לקרוא את המאמר המלא >> maariv.co.il/news/opinions/…

"טראמפ צריך לעשות סגר ימי על מיצרי הורמוז. לחנוק את האיראנים דרך עורק החיים שלהם" (דקה 2:40) כך אמר ב22.3.26 אלוף (מיל’) דוד בן בעשט, מפקד חיל הים לשעבר בראיון לגל״צ ובראיון אצל שרון גל. בן בעשט הבין כבר אז שהמפתח למערכה מול איראן עובר דרך השליטה במיצרי הורמוז - נקודת החנק של הכלכלה האיראנית והעולמית, והציע מהלך דרמטי: סגר ימי שימנע תנועת מכליות ויפגע ישירות בהכנסות של טהראן. חודש לאחר מכן, זה בדיוק מה שקרה! טראמפ בחר ללכת בכיוון הזה, ולהפעיל לחץ דרך הים. זה לא צעד טקטי בלבד, אלא מהלך אסטרטגי שממחיש עד כמה הזירה הימית היא מרכזית בעימות, וכמה הערכות מקצועיות ומבוססות יכולות להפוך למציאות בשטח. מוזמנים לצפות בראיון המלא >>

ממשלת ישראל מתדלקת טרור יהודי בתחפושת של "טיפול בנוער בסיכון". מדובר בקבוצות אלימות הפועלות על בסיס אידיאולוגיה ותוכנית סדורה, בגיבוי בכירים קיצוניים בממשלה, בכנסת ובהנהגת המתנחלים. התוצאה: פיגוע אסטרטגי בשלטון החוק, בביטחון המדינה, במוסר וערכי מגילת העצמאות, ובהעמקת בידוד ישראל בעולם. אלימות זו דוחפת עוד ועוד פלסטינים להתחמש ולהצטרף לארגוני טרור. היא מסכנת חיי ישראלים. טרור לא פותרים בהכחשה. בודאי לא באמצעות תקציבים, סדנאות ותמריצים. טרור עוצרים בהגדרה ברורה של הבעיה, באכיפה נחושה, בפירוק מוקדי האלימות ובהנהגה שמתיצבת כנגד התופעה ומגבה את גורמי האכיפה ללא גמגום. על הממשלה, צה"ל השב"כ והמשטרה להפעיל את הבלמים בדחיפות, בטרם תהפוך ההסלמה לאסון. glz.co.il/pageId=252039

״אנחנו עומדים בפתחה של מלחמה מתמשכת, כיוון שאין אינטרס מובהק לאף צד להפסיק אותה״ כך מזהיר תת אלוף במיל׳ אפרים סנה, לשעבר מפקד אזור הביטחון בדרום לבנון, שר וסגן שר הביטחון בפאנל בכאן 11, ומשרטט תמונת מצב אסטרטגית מטרידה. לדבריו, גם אם איראן תיחלש היא לא תשתנה. ישראל תמשיך להתמודד מולה לאורך זמן, בעוד שארצות הברית עשויה להסיט את תשומת הלב לזירות אחרות. המשמעות היא שישראל נשארת בחזית  מול איראן, ומול הציר הטורקי - קטארי שוושינגטון עצמה מחזקת. התרחיש הסביר, לפי סנה, אינו ניצחון ברור, אלא ״תיקו משולש״ - ארה״ב, ישראל ואיראן יכריזו כל אחת על ניצחון, אבל בפועל המזרח התיכון יהיה מסוכן ומורכב יותר. צפו בקטע המלא מהפאנל >>

״להגיע לשקט אפשר רק בדרך אחת - לחץ צבאי משולב במהלך מדיני שבסופו הסכם. אין דרך אחרת.״ בראיון לרדיו גל״צ, אלוף (מיל’) אייל בן ראובן מצביע על הפער המסוכן בין ההצהרות לבין המציאות: פירוק חיזבאללה הוא לא יעד שניתן להשיג בזמן קצר או באמצעות מהלך צבאי בלבד, ובוודאי לא באמצעות כיבוש לבנון. במקום זאת, הוא מדגיש את הצורך בלחץ צבאי מתמשך לצד מהלך מדיני מול ממשלת לבנון, במיוחד לאור ההזדמנויות החדשות שנוצרו באזור. לדבריו, החזקה בשטח אינה המטרה, מה שחשוב הוא קו הגנה אפקטיבי שמאפשר פגיעה בחיזבאללה לאורך זמן. בן ראובן מותח ביקורת חריפה על הדרג המדיני שלדבריו יוצר ציפיות לא ריאליות ולא אומר לציבור את האמת. הוא מזהיר מפני שיח לא בריא בין הדרג המדיני לצבאי, שבו פחות מקשיבים לאנשי המקצוע, ומדגיש: בלי אמירת אמת, בלי תיאום ובלי שילוב נכון בין צבא למדיניות, לא ניתן יהיה להשיג ביטחון אמיתי לתושבי הצפון. האזינו לראיון המלא >>

מנהיגות אמיתית לא נמדדת בשעות של שקט ונוחות, אלא דווקא ברגעי המשבר העמוקים ביותר, כשהערפל כבד והאיום הופך לקיומי. בפרק החדש של הסדרה "סוד המנהיגות", יו"ר התנועה, אלוף במיל' מתן וילנאי, צולל יחד עם עמי דרור לדמותו המורכבת והמשפיעה של וינסטון צ'רצ'יל - המנהיג שהתייצב בראש בריטניה בשעתה האפלה ביותר. וילנאי, שמכיר מקרוב את כובד המשקל של קבלת החלטות גורליות תחת אש מתפקידיו כמפקד ולוחם במלחמות ישראל, מנתח בשיחה כיצד דמות שנויה במחלוקת עם עבר רווי כישלונות, הצליחה להפוך לקול הנחוש שמסרב להיכנע. צ'רצ'יל הוכיח שברגע האמת, תפקידו העליון של המנהיג הוא לזקק את הפחד הלאומי לכדי נחישות ברזל, ולהפוך מילים פשוטות לכוח אדיר המניע אומה שלמה קדימה. במהלך הפרק, השניים מנסים לפצח את הדילמות שמלוות כל מנהיגות בעת חירום: השאלות על האיזון העדין שבין עקשנות לעמידה עקרונית על ערכים, התפקיד המורכב של המנהיג מול איום קיומי, האם עליו להרגיע את הרוחות או שמא להדליק את אש המאבק, והשאלה המהותית האם המנהיג שנדרש להוביל מדינה במלחמה הוא גם זה שיוכל להנהיג אותה בימי שלום. 📺 יוטיוב: bit.ly/4tbtnjX 🎧 ספוטיפיי: bit.ly/40UZV5M 🍎 אפל פודקאסט: bit.ly/4db43pA

מה נשתנה? מה נשתנה - שואלים בליל הסדר. ואנחנו שואלים בליל הסדר הזה - מה צריך להשתנות. מאז שבעה באוקטובר יצאנו להתקפה - בעזה, בלבנון, באיראן. פעמיים. צה"ל, בזכות מפקדיו, לוחמיו וטייסיו משיג ניצחונות נפלאים בשדה הקרב. אבל מה אנחנו עושים עם ההישגים הצבאיים המופלאים הללו? או, זה מה שצריך להשתנות. כוח לבדו לא מביא להכרעה. בעזה - החמאס חזר לשלוט . בלבנון – חיזבאללה חזר לעצמו. באיראן – לא פתרנו / ספק אם נפתור את האיום הגרעיני והטילים הבליסטיים. למה? כי הממשלה אינה מקיימת ולו דיון אחד על היום שאחרי. אין לה תוכנית יציאה, אין לה תוכנית מדינית. שימוש בכוח בלבד, בלי אסטרטגיה, בלי רגל מדינית שמשלימה את הפעלת הכוח הצבאי – אינה מובילה לשום מקום, אלא למלחמה אין סופית. וזה בדיוק מה שצריך להשתנות: תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" גיבשה תוכנית ביטחונית-מדינית המובילה לפתרון כולל, גם של הסוגיה הפלסטינית, על ידי כריתת בריתות אזוריות, ויצירת מציאות מדינית וביטחונית שונה לגמרי. כזו, שתביא לביצור מעמדה של ישראל, ולעתיד טוב יותר לילדנו ונכדינו. ואולי הפעם, באמת, לדורות. אז בואו נשאל מה צריך להשתנות – ובואו נשנה. ואנחנו אזרחי ישראל יכולים להיות גורם משפיע לשינוי.

אנו מתריעים במכתב לרמטכ״ל על ההידרדרות הביטחונית ביהודה ושומרון, על רקע התגברות האלימות היהודית והיעדר אכיפה מספקת. זאת מגמה מסוכנת הפוגעת ביציבות הביטחונית ומגבירה את הסיכון להסלמה רחבה. פנינו לרמטכ״ל ולמפקד פיקוד המרכז במכתב בדרישה לפעולה נחושה ומיידית לבלימת התופעה ולחיזוק המשילות בשטח.

״אם ייאלצו תושבי הצפון לעזוב שוב את בתיהם - זו לא רק טרגדיה אישית, אלא מפלה לציונות וניצחון לאויבינו״ כך כותב תא״ל (מיל׳) אפרים סנה, לשעבר מפקד אזור הביטחון בדרום לבנון, שר וסגן שר הביטחון, ומציג תמונת מצב מדאיגה בגבול הצפון. לדבריו, פתרון צבאי בלבד לא יספיק. רעיונות כמו ״רצועת ביטחון״ יכולים להקל חלקית, אך לא לעצור את איום הרקטות. בתנאים הפוליטיים הנוכחיים בלבנון יש אפשרות לפעולה צבאית מדינית משולבת. כל גורמי הכוח בלבנון מתנגדים היום לחיזבאללה, לאיראן, ורואים בהם את סיבת אסונה של לבנון. מדובר בסונים, בדרוזים, בנוצרים, וגם ברבים מהשיעים. הנשיא הלבנוני, הגנרל ג'וזף עאון, אינו עוד פוליטיקאי לבנוני חלקלק, אלא מי שיודע להתמיד בעמידתו מול חיזבאללה. בהינתן העוצמה הצבאית של ישראל, יש לה מה להציע ללבנון ולא רק איומים בהרס תשתיות ובשיטוח כפרים. בטרם מבצע צבאי נרחב ועתיר נפגעים יש לנסות גם את אסטרטגיית השילוב הצבאי והמדיני. מוזמנים לקרוא את המאמר המלא >> ynet.co.il/yedioth/articl…...

איך נראית המערכה מול איראן בעיניים של מי שניהלו מערכות ביטחוניות ברמה הגבוהה ביותר? בפאנל מיוחד בכאן 11 התארחו חברי התנועה אלוף במיל', לשעבר סגן שר הביטחון אפרים סנה, אלוף במיל'ף לשעבר ר המוסד דני יתום וד"ר נחמן שי. הם שיתפו בניתוח על המלחמה באיראן, האתגרים האסטרטגיים והמשמעויות הרחבות למזרח התיכון.

״המשך ההתעלמות מהאלימות עלול לפגוע בביטחון ישראל, להגביר את הטרור ולגרום נזק מדיני ובינלאומי למדינה״ אתמול שלחנו מכתב למפקד פיקוד המרכז שבו אנו מזהירים מפני עלייה חמורה באלימות יהודית נגד פלסטינים ביהודה ושומרון. במכתב הדגשנו כי האלימות הפכה לתופעה יומיומית ומאורגנת, וכי הטיפול של מערכת הביטחון בתופעה אינו מספק. המשך ההתעלמות מהאלימות עלול לפגוע בביטחון ישראל, להגביר את הטרור ולגרום נזק מדיני ובינלאומי למדינה.