דרור רפאל

עופר וינטר צריך להיות שר הביטחון הבא. הוא לא יהיה, וחבל. הוא מגיע עם סט ערכים מעודכן לישראל שאחרי. הוא יכול להיות התחלת התיקון. זה האיש שאויבי המדינה אמורים לראות ולהגיד: איתו לא מתעסקים גלריית ה"עומדים על הקווים ועוד לא מצטרפים" וגם "המתחברים החדשים" מדכאת. מדובר בפליטי מפלגות או אנשי ציבור לשעברים, שמבקשים לשנות מסגרות. חלקם פושרים ועייפים, קצתם נחמדים, אחרים לא מזיקים, אך הם לא מביאים שפה חדשה או בשורה מרהיבה. מה החידוש הגדול בגלעד ארדן? במה בני גנץ עוד יכול לשנות? האם חילי טרופר כבר צימח שיניים? איילת שקד ממילא תרמה את שלה, ויולי אדלשטיין זה עתה פרש ממפלגה. חיבורים של זה עם זו, או אלה עם ההם, הם כולם בחזקת עוד מאותו דבר. קוניונקטורות פוליטיות קטנות וחסרות השראה שכל תכליתן היא לעבור את אחוז החסימה. אחרי 7 באוקטובר הייתה ציפייה, תקווה, אולי מעט תמימה, שכולם יעופו. ילכו הביתה. ישלמו את המחיר. כל מי שניווט, כיהן וטעה - יפנה את עצמו מהזירה. אך למציאות תוכניות משלה. כמו שזה נראה עכשיו, מה שהיה הוא שיהיה, ואין חדש תחת הכנסת. מצבנו מעולם לא היה בדיוק אותו דבר. חברה שרוצה לתקן את עצמה ולהשתנות חייבת לבחור דרך אחרת, שונה ובעיקר ברורה. כזאת שמאתגרת את עצמה. כל עמידה במקום משולה להתקדמות ברוורס. עופר וינטר הוא לא רק שם מעניין, הוא מביא איתו צבע אחר. הרזומה שלו מורכב מעבר צבאי מפואר שמשולבות בו מילים כמו מגלן, דובדבן, עוצבת אש, שועלי מרום, גדס"ר, מזכיר צבאי של ארבעה שרי ביטחון. כל כולו משדר אני סוס דוהר. הוא סוג של רפול או אריק שרון בן זמננו. במאי 2024, במסגרת סבב מינויים על רקע המלחמה, שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי סירבו לקדם אותו ובעצם הביאו לסיום שירותו בצה"ל. הם טענו שהוא לא מתאים. אין תעודת הכשר טובה מזו. אם אדריכלי הקונספציה לא רצו אותך כי אתה שונה, בקרוב אולי יקבלו אותך כשר הממונה. להבדיל מכל האיילת שקדים והגלעד ארדנים, וינטר נושא בשורה רלוונטית לחיינו, כמו החזרת ערך הניצחון לצה"ל. הוא יוצא נגד מדיניות ההכלה, השקט או משיכת הזמן. אומרים שהוא ימני קיצוני, אבל הוא נשמע סתם כמו מפקד לוחמני אך הגיוני. "אני שונא מלחמות, אבל כשיש מלחמה אני קורע אותם, ולא נלחם עם ידיים קשורות", כך צוטט על ידי נחום ברנע ב"ידיעות" מתוך חוג בית. לקראת שחרורו מצה"ל, הוא פירט את שיטת המלחמה שלו: "פצצות גדולות, אחר כך פגזים, אחר כך D9, ובסוף מכניסים חייל עם M16. זה המוסר האמיתי". הכמיהה של ישראל שהאו"ם או בית הדין בהאג או כל קונסוליום משפטי עולמי יעריכו אותנו על כך שאנחנו מוסריים לפי קודים מערביים מדומיינים, התנפצה במהלך המלחמה. קיבלנו גם הפסדים וגם גינויים. בנוסף, גם התארכות המלחמה היא בעוכרינו. הקשב העולמי עבר מרוסיה לישראל, כשאנטישמים מרחבי העולם קמו מרבצם וחזרו לתעב אותנו ביתר שאת. כמו שאמר נדב אייל (בפודקאסט של נדב פרי) "אנחנו צריכים להפסיק להיות בחדשות". ערב מבצע צוק איתן, כשהיה מפקד חטיבת גבעתי, וינטר עורר סערה משום ששילב תוכן דתי לפני מבצע קרבי. בזמנו זה היה שנוי במחלוקת. כיום כמעט כל יחידה בצה"ל מרימה עיניים לשמיים לפני לחימה. גם מי שלא מאמין, יכול להתחבר. כן, יש משהו מפחיד בעופר וינטר. אבל זה בדיוק מה שטוב בו. כך צריך להיראות שר מלחמה, כך צריך להישמע רמטכ"ל־על, זה האיש שאויבי המדינה אמורים לראות אותו ולהגיד לעצמם, הוא מהמשוגעים, איתו לא מתעסקים. לינק לטורי המלא במעריב בתגובה הראשונה

האיום של יו"ר מחנה הדמוקרטים יאיר גולן, שיסגור את ערוץ 14, הוא אחד המיותרים, המטופשים והגרועים שהשמיע - ועכשיו האיום מתנקם במאיים. גולן ואחרים במחנה מהדהדים את המסר ש"אין לנו בעיה עם השידורים, אלא עם השקרים", וגם "זה לא ערוץ טלוויזיה, אלא שידורי תעמולה". השבוע הפיץ נתניהו סרטון תעמולה דיסטופי תחת הכותרת "הם באמת מתכוונים למה שהם אומרים" ובו נראים משפיעני רשת מהימין כשהם מושתקים, מפוחדים ונעצרים. בסרטון נראית המשטרה כשהיא עוצרת את השידור בערוץ 14 ומורידה עליו סופית את השאלטר. איום הסגירה של כלי תקשורת הוא גול עצמי מפואר של גולן, שבאופן פרדוקסלי הוא הנציג האותנטי של מחנה השמאל הליברלי. גם ההבטחות של בנט שיפטר, יעיף ויחליף בכירים בשירות המדינה, כמו ראש השב"כ, ראש המוסד, מפכ"ל המשטרה וכו', הן יהירות ונשמעות חסרות אחריות למועמד שהוביל באופן זמני את גוש המרכז־שמאל, תיקון־ריפוי. בנט מסתמן כפוליטיקאי כושל. מאז שצירף אליו את יש עתיד, מדי שבוע הם "ביחד" מאבדים מנדטים, ומפלגתם המשותפת צונחת. באותה נשימה הציונות הדתית דווקא צומחת. פרשנים טוענים שמצביעים נבהלו מהחבירה ליאיר לפיד, ומצאו אצל סמוטריץ' בית חלופי דתי, אמוני. אם זה יימשך כך, עד הבחירות בנט עוד עלול להגיע למצב שבו הוא שוב מחפש פתקי הצבעה בקלפיות נידחות, בחיפוש אחר מנדטים אבודים. החיבור עם יש עתיד נראה כרגע כאחד הפלופים הפוליטיים המביכים ביותר במערכת בחירות בישראל. הסרטון המדובר על ההשתקה העתידית לא עושה הרבה ואפילו לוקה בתמימות. יוצריו בסך הכל לקחו אמירות אמיתיות, הבטחות ואיומים שנשמעו בראיונות ובהצהרות, מפי מנהיגי מחנה השינוי, ורקחו מהם מציאות אפשרית. בבחינת מה יקרה אם ההבטחות יהפכו למציאות. הסרטון עצמו אינו בשורה גדולה, להפך, הוא מתאר את האמת שנאמרה. אסופה של משפטים מעוררי תמיהה ששוחררו לאוויר העולם על ידי בנט, לפיד, גולן ושות'. הקהל שיכריע את הבחירות הקרובות הוא מאוכזבי נתניהו. מנהיגי גוש השינוי בזים להם, מסרבים להכיר בהם, ולתת להם מענה, יחס, תקווה או כתובת. כשיאיר גולן מבטיח לסגור, להשתיק ולהפסיק להדהד את קולותיהם, הוא עושה לעצמו נזק פוליטי טקטי קריטי. הממשלה הבאה חייבת להיות אמפתית, הטרוגנית וסובלנית, ולא קטנה, נקמנית וקיצונית. לינק לטורי המלא במעריב בתגובה הראשונה

סאטירה ימנית - יש דבר כזה בכלל?

ההסכם רע לישראל- אבל טוב לרלביסטים

הסיפור פורץ הגבולות של אמיר אוחנה מעיד שהשמאל איבד את האקסקלוסיביות על הלהט"ביות, שכן דווקא ממפלגה ימנית צמח פוליטיקאי הומו שמתברג במקומות הראשונים ברשימתה לכנסת בארץ ובעולם מציינים עכשיו את חודש הגאווה, האירוע האידיאולוגי האחרון של השמאל. להט"ביות היא מבצר של ליברליות. פורצי הדרך בארץ היו שולמית אלוני ממרצ ויעל דיין ממפלגת העבודה. שלוש דמויות קידמו בנוכחותן ובפעולתן את הלהט"ביות בישראל: גל אוחובסקי, אסי עזר ואמיר אוחנה. אחריהם הגיעו רבים אחרים, שהלכו בנתיבים שכבר היו סלולים.     הסיפור הבלתי מובן מאליו ופורץ הגבולות, ששונה מהותית מכל השאר - הוא של ח"כ אמיר אוחנה מהליכוד. דווקא ממפלגה ימנית, שנמצאת בגוש עם דתיים וחרדים, צמח פוליטיקאי הומו שיצא מהארון בגיל 15, ומתברג במקומות הראשונים ברשימת המפלגה לכנסת. יש הטוענים שהוא אף מועמד להנהיג את המפלגה ביום מן הימים. אוחנה נלחם ללא דגל. הוא תיקן את חוק האימוץ, החמיר את הענישה על פשעי שנאה, והתנגד - למרות עמדת הקואליציה שבה הוא חבר - לחוק הפונדקאות שהפלה גברים. כמו כן, הביע לא פעם גינויים ללהט"בופוביה. יחד עם זאת הוא לא נצפה רוקד על משאיות או משתמש בנטייתו כקרדום לחפור בו. להפך, גישתו המקורית היא שזהותו המינית אינה אלא רק חלק, אפילו לא דומיננטי, באישיותו הציבורית. הוא מוביל מהפכה ללא צעקה. הנראות והנוכחות חשובות לו יותר מהפגנתיות ואקטיביסטיות. כגיי מזרחי מהפריפריה שמשתלב במפלגה שנתפסת כשמרנית, הוא ניפץ את תקרת הזכוכית, ואולי הוכיח שלא הייתה כזאת כלל. בפודקאסט של אבי שושן סיפר שהוא התקדם די מהר, כמעט ללא התנגדויות או סערות פוליטיות מיותרות שקשורות לנטייתו. התקשורת, שתמיד אוהבת לחזק להט"בים, לקדם אותם ולפרגן להם, מתעלמת מתרומתו במופגן. יותר מזה, היא תוקפת אותו כמי שהיה יכול לעשות יותר, אבל מטעמי פחדנות לכאורה ויתר. גיי מהמחנה השני שמגיע לגדולה, היה כמובן מקור לגאווה, סמל לפריצת דרך, זוכה בערבי הצדעה ופרסים מהקהילה. אוחנה מצליח לעשות את מה שהוא יכול במסגרת המוגבלת שבה הוא נמצא. בלי להזדהות עם דרכו הפוליטית, אפשר להעריך את תרומתו האדירה בבולטות של הקהילה. הערכים המערביים והדמוקרטיים שישראל מתגאה בהם הם בעיקר חופש הפרט וזכויות להט"ב. החופש המיני בישראל היה תמיד הקלף החזק שיוצג על ידי השמאל. אוחנה הוכיח שגם הליכוד יכול. כלומר, גם כאן, מחנה המרכז־שמאל נותר באופסייד. מאז 7 באוקטובר הוא איבד את דרכו המדינית־ביטחונית ונמצא בבלבול רעיוני ואובדן של תפיסת עולם מובדלת ומובחנת. עכשיו הוא גם איבד גם את האקסקלוסיביות על הלהט"ביות. עובדה היא שכיום רק מפלגת הליכוד מעמידה הומו מוצהר בעמדה בכירה גם בכנסת וגם כשר לשעבר. לינק לטורי המלא מעריב בתגובה הראשונה

טראמפ שוב השתמש בברק רביד

יונתן שלו הוא הישראלי היפה, תרתי משמע. הוא גם נראה מעולה, או כמו שירון אברהם אומר: "יש צעירים שיצביעו לו כי הוא חתיך". אבל הוא גם יפה במובן העמוק של המילה. בחור צעיר שמשרת במילואים סבב אחרי סבב, וכולנו צריכים להודות לו ולהם על שירותם. יותר מזה, הוא אקטיביסט ואכפתי. הקים את הארגון "כתף אל כתף", תנועת מילואימניקים שחרתה על דגלה להילחם למען שוויון בנטל. מטרה חשובה. כשהצטרף לפוליטיקה, איחד את התנועה בתוך מפלגה במהלך שעורר תמיהה. הכספים והמשתתפים של העמותה הוטמעו למעשה ב"בנט 2026", מבלי לקבל הסכמה. עתירה בעניין הוגשה לעליון, ונדחתה. עם הזמן מתברר שלו כליהוק מושלם למפלגת ביחד, הוא הבן המטאפורי של הזחיחות של יאיר לפיד והתחמנות של נפתלי בנט. שלו מרבה להתראיין. וחבל. אם הייתה בו מידה מתבקשת של צניעות, היה מבין שהתייצבות בתוכניות טלוויזיה פוליטיות, דורשת ידע, ניסיון ומיומנות, שלא לומר אידיאולוגיה ומהימנות. כל שאלה הוא הודף בסיסמאות חבוטות, כאילו היה מכונת קלישאות שרק מחכה לפלוט. על הירידה בסקרים הוא ענה ב"פגוש את העיתונות", "אני צעיר ומסתובב בשטח". על השאלה: איך אפשר לפתור את בעיית הרחפנים, ענה שאין הנהגה במקום להגיד שאין לו מושג. הוא מין יועז הנדל בן 23, חבר בכיר ברשימת "היפים והנכונים", שבכל משפט שני מזכיר את שירותו הצבאי. רוב המנחים עושים לו "הנחת ינוקא", והוא מקבל הקלות והטבות בשל טריותו בזירה. אולי זה לגיטימי, ובכל זאת, נחשפת דמותו כבחור הלוקה במינימום ענווה ומקסימום תעופה. לאחרונה סיפר בגאווה איך הוא וחברו עבדו על אבי דיכטר, ומכרו לו שקר, שלפיו הם ארגון המילואים הגדול במדינה כשהציגו בפניו קבוצת פייסבוק לא נכונה. המסקנה של שלו לא הייתה, למשל, שזו הטעיה שצריך לבקש עליה מחילה, אלא להפך: "איזה קל זה לייצר השפעה כשיש לך אפס תמיכה". זו חשיבה בנטית קלאסית. ממש כמו לסחוט את תפקיד ראש הממשלה, במהלך אנטי-דמוקרטי, לא ערכי, בניגוד גמור לסנטימנט הציבורי. הוא סמל לשטחיות של פוליטיקת הזהויות, ילד שהוא נצר לסבתא שהייתה שגרירה באו"ם, אמו יזמית הייטק ואביו פעיל מחאה שכתב מאמר שממנו משתמע שבנימין נתניהו דיקטטור. אנשים שבטוחים שהצדק איתם, ואין בלתם. לכן גם צעק בזמנו על הממשלה "נעיף אתכם", בצווחה שהזכירה את יאיר לפיד בלהיט "אנחנו הרוב". הוא לא חווה שום מסגרת, פרט לזו הצבאית. הוא לא פוטר, לא פיטר, לא ניהל, לא הקים, לא הצליח בענק, לא נכשל ויצא מצולק. הוא לא התחספס ברחוב הישראלי, אפילו מצוקת המילואימניקים האמיתית אינה שלו. הוא לא לוחם שיוצא למאות ימים ומשאיר מאחור עסק, אישה וילדים, כי אין לו כאלה. זעקתו צודקת, אבל אינה עמוקה ומרובדת. הוא חסר תוכן וחסר עקביות. למשל, עכשיו הוא אינו תומך במתווה הגיוס שהוא עצמו הציע אשתקד, שלפיו, 3% מכל מחזור לא ישרת אלא ילמד. "הזמנים השתנו", הסביר. בגלל כל אלה השתלב בטבעיות ברשימת ביחד, אותו מפץ פוליטי שנראה כעת כמו משגה פטאלי. החיבור בין בנט ללפיד הציל את שניהם אישית, אך פגע בגוש מהותית. זו לא ברית אחים, אלא הסכם של מיואשים. רק השבוע בנט אמר שהיה שמח שהתבטאויות עבר שלו יימחקו מהאינטרנט, למשל זו שבה הבטיח שלא יישב עם מנסור עבאס. כלומר, מבחינתו, האויב שנמצא בדרך שלו לשלטון הוא הארכיון. בנט, לפיד, שלו ושות' לא מציעים דרך חדשה, סיפור מסעיר או אידיאולוגיה שונה, אלא חברת ניהול טובה יותר למדינה. זה אולי טוב, אבל כנראה שזה לא מספיק. לינק לטורי המלא במעריב בתגובה הראשונה

חני עונה, ועוד איך עונה. כתבתי בקבינט שישי עם @NavehDromi בערוץ 15

יונתן שליו - הבן המטפורי של הזחיחות של יאיר לפיד והתחמנות של נפתלי בנט

@yarivop בהצלחה רבה!! 💪

אני מתמודד בפריימריז של הדמוקרטים. אני בא לעצור את הטרור היהודי, לבלום את התפשטות ההתנחלויות, לפרק את המליציות בשטחים, להחזיר את התקציבים לישראל, לקדם הסכמים מדיניים ולא מלחמות ברירה. התפקדו לדמוקרטים, והצביעו. כך נמגר את הטרור היהודי, כך נציל את ישראל, כך ננצח. לינק להתפקדות👇

@emmanuelrosen2 @NavehDromi דיברתי על הביביזם הרלביזם, מוזמן לצפות

@drorrefael @NavehDromi דיברת שם על toxic leadership?

הערב בקבינט שישי של @NavehDromi הכנתי כתבה על 30 שנה לניצחון הראשון של נתניה

@Slonim הצלחה רבה בהכל! אחד הכותבים המוכשרים והחדים התנפלתי על כל טור שכתבת ברגע שיצא. ❤️

בקטנה אחרי עשר שנים מדהימות ועוד חצי שנה סיוטית פרסמתי אתמול את הטור האחרון שלי באתר וואלה. יהיה עוד זמן לפרידות וסיכומים, אבל בינתיים זה מה שזה

@Slonim אבל זה הכי ברור מאליו, לא?

@drorrefael בכל מקרה מחקתי כי ראיתי ששתי דקות לפני יואב רבינוביץ' פרסם ציוץ כמעט זהה. עדיין חושב ששווה טור

@Slonim תסביר

אשמח לטור שלך דרור @drorrefael