איל
13K posts



באופן עקרוני, החלטה של היועמ"שית לא לייצג את הממשלה בהליכים נגדה בבג"ץ אמורה להיות שמורה למקרים חריגים, בהם לדעתה אין שום בסיס חוקי לעמדת הממשלה. מיארה כל כך התרגלה לפוזיציה הזאת, שהיא לא יכולה לחשוב על שום דרך לשמור על כבודה המקצועית ולייצג את הממשלה בעתירות נגד גופמן, שמתבססות, בעיקרן, על הקביעה של גרוניס נגד גופמן, שהיה בדעת מיעוט בוועדה. עכשיו, עזבו את זה שלא ברור מה כל כך בלתי ניתן ליצוג בעמדה שאיך שלא תהפכו את זה מתבססת על עמדת הרוב החוקית בוועדה למינוי בכירים, ואיך לעזאזל אפשר לחשוב שזה מקרה כל כך קיצוני שמצדיק את זה שהיועמ"שית, שהיא, אם שכחתם, עורכת הדין של הממשלה תופיע, שוב, עם עמדה הפוכה. איכשהו לטירוף הזה כבר התרגלנו. אני רוצה לשאול שאלה יותר פשוטה: איך למיארה יש פרצוף להודיע שהיא לא מסוגלת להגן על העמדה הזאת, אחרי שהיא עצמה מונתה לתפקיד תוך התעלמות מדעת המיעוט של אותו גרוניס עצמו? זה מעבר לצביעות. מעבר לחוסר מודעות. זאת התנהלות של מי שקמה בבוקר, וכל מה שמעניין אותה זה לתקוע מקלות בגלגלים, לממשלה אותה היא אמורה בתיאוריה לשרת. העובדה שמיארה יכולה להתנהל ככה, ולדעת שהעמדה שלה מוגנת, מה זה מוגנת, בטון, היא פשוט הזיה.

































