
הקיטוב בחברה הישראלית לא מגיע רק מצד אחד של המפה. הייתי היום בוועידת תל אביב, באתי לראיין את שר התפוצות @AmichaiChikli. לפני שהוא פתח את הפה, הקהל באולם סמולרש קרא לו בוז. ידעתי שזה יכול לקרות. זה היה מכוער יותר ממה שציפיתי. זה מבאס בכמה רמות. מבאס כי שיקלי היה היחיד מהקואליציה שהסכים בכלל להגיע ולדבר בכנס. מבאס כי על אף דובר אחר באותו אולם לא צעקו - כי הם היו באג'נדה של הקהל. ואם אתה רוצה לדבר על קיטוב אבל מדבר רק עם הצד שלך - מה הקטע? באמצע הראיון הזכרתי דיווח של @YinonMagal , שנתניהו אמר לחרדים שלא יקדמו את חוק הגיוס. רבים בקהל זלזלו וצחקו. אחרים צעקו שוב בוז. למגל יש קשר ישיר ללשכת ראש הממשלה. אני לא מסכים איתו על הרבה דברים, בעיקר על הדרך, אבל הוא מקור לגיטימי ואני מכבד אותו כעיתונאי וכבנאדם. אני משתדל תמיד לתת כבוד למי שיושב מולי. אני דווקא נהנה לשמוע אנשים שחושבים אחרת ממני. אחרת - מה הקטע? יצאתי מהוועידה עם הרבה מחשבות, ואני בוחר להסתכל דווקא על הצד החיובי: נשיא האוניברסיטה פרופ' אריאל פורת ביקש מהקהל לכבד את הדובר. אנשים ניגשו אליי אחר כך והתנצלו בשם הקהל. הקיטוב הוא לא רק מ"שם". הוא גם כאן. וגם משם, כמו מכאן, יש מי שזוכר איך מתנהגים.














