Sabitlenmiş Tweet
הוד בראל Hod Barel
1.3K posts


מסיים היום את תפקידי ככתב לענייני חרדים ודתות ב@GLZRadio. מודה על ההזדמנות לסקר את הציבור החרדי באחת התקופות המורכבות ביותר, לעסוק בסוגיות דת ומדינה, להביא את קולות החיילים החרדים ולחתור בכל יום לעיתונות בלתי מתפשרת. זו רק ההתחלה, צפו להפתעות :)

עברית

מתרגש להודיע שאצטרף בקרוב לתאגיד השידור הישראלי ואעבור להיות כתב פוליטי בכאן 11. זו ההזדמנות לומר תודה לגלי צהל, שהיוותה בית אמיתי ב7 השנים האחרונות, על עובדיה, מפקדיה וחייליה השונים - על אינספור דלתות שנפתחו בפניי. מטבע הדברים אעזוב גם את המסך של ערוץ 12 שנתן לי בשנתיים האחרונות הזדמנויות בבמות שכמעט שום אדם בגילי לא זכה להן.
בהודיה גדולה לקב"ה שמוביל כל צעד שלי, בשאיפה להמשיך להביא שידור ציבורי הוגן ואמין ובתקווה לזכור שאני לא הסיפור.
בינתיים, בחודש הקרוב עדיין בגלי צה"ל.
זמין כרגיל לסיפורים שלכם. אתם יודעים איפה למצוא אותי

עברית

הודעה אישית | מסיים את התפקיד שלי ככתב חדשות החוץ ב-@GLZRadio. תודה על ההזדמנות לספר מה קורה בעולם, באחת התקופות החשובות בהיסטוריה. ממשיך לפרק הבא!

עברית

@yoeli_brim דיברת עליו תמיד עם חיוך, קשר נדיר היה לכם, חיבוק ענק חבר ❤️
עברית

מכתב הפרידה שלי מסבא כפי שהקראתי אותו בהלווייתו הערב:
סבא, סבא אהוב ומיוחד. קשה עליי מאוד פרידתך. אני לא רוצה לעכל את לכתך מארץ החיים. לעכל משמעו להשלים, ואני לא משלים עם לכתך, כאילו שאפשר לוותר על המקלט שהיית עבורי ברגעים קשים, אי אפשר. ואני בוכה ללא הרף ואין לי נחמה. רק זיכרון נוכח ואמיתי. אתה תמיד קיים עם מבטך הישיר כזה שדורש כנות ויושר לב, אתה נוכח עם סיפורי חייך שהיו לנו עדות קרובה לדור השואה שאותגר מכל עבר אבל השתקם בכוחות עצמו ובנה פה משפחה ומדינה תחת קשיים רבים. אתה חי ונושם, ולומד, לומד ואוהב, ולומד ומלמד, ככה עבורי מאז שאני זוכר את עצמי בחיקך מלא החיבה, האמת, והטוב.
סבא אהוב. דמות משמעותית כל כך בחיי, זכיתי לחיות בצילך. בצל אדם שהאמת היא נר לרגליו, ושרגליו הן דמות לעשייה ומימוש, ושהגשמתו הגשמת אמת היא - כזו שלא מוותרת על ערכיה ואמונותיה, כזו שמסרבת להרים ידיים, כזו שלוקחת אחריות, מאמינה באחריות, ולא סוטה ימין ושמאל מהמטרה העליונה והיא - לחיות. לחיות באמת. חיים מלאים בלמידה וקריאה, באמנות ומוזיקה, ובהתמסרות נעלית לאהובתך, סבתא אלה ז"ל, ולבני משפחתך.
סבא, לוחם. זו המילה שאני מצמיד לדמותך, היא תאפיין את חייך עוד משחר ילדותך, מגיל שנתיים, עת גדלת כתינוק בשערי הגיהינום והרעב שבלנינגרד הנצורה והמופגזת על ידי גרמניה הנאצית. שנות חיים ארוכות וקשות בהן בחרת שוב ושוב במלחמה על פני ייאוש, במאבק על פני רפיון רוח, בעיקשות שאין שני לה על פני ויתור והרמת ידיים. נלחמת כדי לחיות בלנינגרד והתייתמת מאבא שמצא את מותו במלחמה הארורה, נלחמת כדי לפרנס את משפחתך כשיצאת בגיל שמונה עשרה מבית אמא, סיפרת כל כך הרבה על הזהות היהודית שלך תחת משטר סטלין האכזרי, על כך שחובה עליך היה להיות התלמיד המצטיין ביותר והעובד הטוב ביותר כדי שתוכל להתקדם, על שדידת הדת והתרבות מחייכם היהודיים, ועל אף מוצא יהדותך בארץ זרועת האנטישמיות – נודעת כאחד הסטודנטים המצטיינים ביותר באוניברסיטה, והיית למהנדס בעל שם.
שנות העלייה ארצה היו מסע ייסורים של ממש, אתה, יחד עם אהובתך סבתא אלה ז"ל, דילגתם מעל מכשולים נפשיים כלכליים ובירוקרטיים מבלי שנשמעה ברקע ולו תלונה אחת. מבלי לדעת אף לא מילה אחת בעברית השתקעתם בישראל. כמהנדס במקצועך עבדת כמנקה בקניון איילון, ותחת ניגובי הרצפות שהניבו מעט מאוד כסף נטעת בעמל רב את העץ המשפחתי המפואר שתחתיך כאן בישראל. התיאורים הנוצצים של הסוכנות היהודית על החיים בישראל התנפצו בפניך והכו אותך בהלם, עם סכומי כסף מגוחכים ורכוש מועט פתחת עם סבתא דף חדש, שאמנם קומט בזלזול על ידי חלק מבני החברה הישראלית אבל באהבה אינסופית לרעיונות הציוניים ולמשפחה שלך שיננת ולמדת עברית, שבת לתפקידך כמהנדס וסבתא כרופאה.
ואני הנכד. האוהב, המתגעגע, שרק רוצה לדפוק בדלת ביתך הצנוע בבני ברק. קומה שלוש. פסיעותיך הקצביות נשמעות מבעד לדלת ואני אומר "סבא, זה יואל". ואת הדלת אתה פותח כעבור כמה שניות של הליכה, ובחיוך אדיב אתה מביט בי ואני נהנה שאתה מסתכל עליי.
כי אני אוהב אותך סבא. אותך ואת הבית עטוף השטיחים והתמונות ואפוף צלילי היצירות של צ'ייקובסקי לאורן אתה חי כבר עשרות שנים. את אהבתך למוזיקה הקלאסית וליצירות אופרה קלאסיות אפילו חובב מילים כמוני לא יודע לתאר. צמרמורת אחזה בי בכל פעם שפגשתי בך והטייפ הישן לא חדל מלהפיק את צלילי הסימפוניה החמישית של בטהובן, פולחן האביב של סטרווינסקי וארבע העונות של ויואלדי. "אתה יודע יואל, אתה חייב לשמוע את זה" אמרת לי בחשק שרק התגבר ככל ששמענו יחד או ראינו יחדיו איזו אופרה טובה ועסיסית.
ותמיד צחקתי ממך. משהו דק מאוד שבין תמימות טהורה בדרך שבה אתה תופס את העולם לשפה מעורבת העברית והרוסית שלך – הצחיק אותי. הרבה פעמים צחקתי עד כלות ולא הבנת מדוע, אבל אז הצטרפת למקהלה, וצחקת גם.
סבא, הליטוף הקצבי שלך בשיער ראשי - לזאת אני מתגעגע. לליטוף האוהב הזה, שנעשה תמיד תוך כדי מילות ברכה ואהבה. "אתה כזה חכם" אמרת לי שוב ושוב, האמנת בי, והאמנת שהכל יסתדר. "תגיד לעצמך שאתה טוב, שאתה חזק" אמרת לי שוב ושוב ברגעים של חוסר מצב רוח. ואני אוהב אותך סבא, עמוק, בתוך הבטן שלי, בעמקי הלב שלי. אני אוהב אותך כי ברגעים הקשים שלי מצאתי בביתך מקלט ובליבך מפלט, כי היה לך איכפת ממני, כי אהבת אותי. סבא.
חכמת החיים הייתה שתולה בכל רגע וחרותה בפרצופך הנאה. אילו ספרים שווה לקרוא, מה נכון לשמוע, מה יהיה טוב לראות, ומה חייבים לדעת. "היסטוריה חייבים לדעת" היה המשפט שחזרת עליו שוב ושוב בווריאציות שונות. זה פשוט היה חשוב לך, שנדע מהי אנטישמיות, מהו רעב, מהן פרופורציות, מהי דיקטטורה וכיצד מתנהג הטיפש. "טיפש לא קורא ספרים". אמרת.
סבא אהוב, אני זוכר שסיפרת שאחת ההחלטות הקשות שקיבלת בחיים הייתה להפסיק לעבוד. את זה עשית בגיל מאוחר מאוד, מעל לשמונים. ובכל זאת, זהו היה ביטוי לאישיותך הכבירה, העצמאית, שנמלטת מעצלות ובטלה. בשנים האחרונות את שעות השינה שלך צמצמת, ותיעבת רגעים של חוסר מעש. כבר בשבוע בו פסקת מלעבוד בנית תוכנית יומית שמתחילה בפארק הירקון, ממשיכה בקריאת ספרים, בלימוד מחודש של שפת האנגלית, בהרצאות ובהרחבת תחומי הידע שלך. "אין לי זמן לא לעשות כלום" אמרת לי מספר פעמים בטלפון תוך כדי שאתה עוקב בדריכות אחרי ההתפתחות שלי, בעניין רב שאתה מביע בחיי ובשאלות שיורדות לרזולוציות זערוריות של "האם פקידת צה"ל ענתה לי לטלפון". ואם אמרתי שהיא עדיין לא ענתה, אתה זוכר היטב להתקשר יום למחרת כדי לוודא שעכשיו היא כבר נתנה תשובה. איזה איש מיוחד אתה.
סבא, גם הדרך בה חייך הסתיימו משקפות את האופי הלוחם שלך. אי אז באישון הלילה, כאשר מוחך חטף שבץ, נאבקת ולא ויתרת, גררת את עצמך לטלפון ומשם בשאריות כוחותיך הצלחת להזמין את צוותי ההצלה שפינו אותך בבהילות לבית החולים. בחודשים שלאחר מכן כבר לא היית אותו הדבר, אבל המשכת לחיות, המשכת לסוכך על חיינו, כתר המשפחה.
סבא האהוב, איש מעורר געגוע ומסב כיסופים, נוסטלגיה אפפה אותך בכל צעד ושעל, בכל סיפור ומילה, בכל חיוך וחיבה – נוסטלגיה מפיחה חיים, שגרמה לי להאמין שלעולם תישאר איתנו, שלעולם תהיה לצידנו ועם הסוף אני מסרב להשלים.
לשיחות הטלפון הארוכות עם אמא, לגאווה האדירה שלך במשפחה שיצרת, לחגים ולשבתות, לימי ההולדת ולהפתעות, לביקורי הפתע ולשיחות הטלפון, להערות הבונות ולהארות הפנים, להכל מתעורר בי געגוע עז – למדתי ממך כל כך הרבה, שאבתי ממך המון, גם אם גופך כבר אינו, היושר והאמת שלך, המעש התמידי, הערכים והאהבה שלך, כל אלו קיימים, בי כיואלי, בנו כמשפחה. כי כמו שאמרתי, אתה הוא הכתר שלה.
לנצח אוהב, לנצח אתגעגע, לנצח אזכור, יואלי

עברית

בהמשך לדיווח של ידידי יואלי ברים, מזכיר דברים שאמרו לנו גורמים באגודת ישראל בשבוע שעבר: ״זה לא משנה מה נתניהו אומר על החוק שביסמוט הציע. בהסכם הקואליציוני הובטח שלא יהיו סנקציות על מי שתורתו אמונתו. כמו שנתניהו נלחם במערכת המשפט - שיילחם על קיום ההבטחות״
יואלי ברים yoeli brim@yoeli_brim
פרסום ראשון: מועצת אדמו"רי אגודת ישראל צפויה להתכנס בקרוב ולהכריז על התנגדות למתווה הגיוס של ביסמוט, בגלל שהוא כולל סנקציות נגד בני ישיבות. התנאי לתמיכה בו- הסרת הסנקציות על לומדי תורה. בימים אלה בודק מזכיר המועצת הרב יעקב ולצר את היום והמיקום של הישיבה. ככל הנראה - במושב אורה.
עברית

















