hrado Hana Rado

חדשות 2 - חולמים להפריח את השממה? תיאלצו להמתין mako.co.il/news-channel2/…

בי נשבעתי, התמונה הזאת תופיע כאן כל יום עד שכרמל וכל החטופים יוחזרו הביתה. (רוצים לעזור? קחו תמונה של חטוף או חטופה, איזה שתבחרו, ופרסמו ציוץ דומה.)

אם אעשה סקר קצר בין אזרחי ישראל עם שאלה אחת ויחידה: "האם אתה מאמין שבישראל עתידה לקום דיקטטורה דתית לאומנית" אין לי ספק כי תוצאות הסקר יראו לא רק שרוב אזרחי ישראל אינם מאמינים בכך אלא שהרוב יתייחסו בביטול לשאלת הסקר בסגנון של "מאיפה הבאת את השאלה הדבילית הזו". והיחס הזה של רוב האזרחים לאפשרות הקמת דיקטטורה לאומנית דתית בישראל – חוסר האמונה עד כדי ביטול האפשרות, היא אולי הקלף הכי חזק של השלטון. והתוצאה הזו היא תעלומה בפני עצמה שכן, הגם שהשלטון איננו מסתיר את כוונותיו, למעשה ההיפך מכך – רוב השרים מתבטאים כאילו אנחנו כבר נמצאים בדיקטטורה, הגם שמאז שקמה הממשלה זכויות יסוד רבות נשחקו שלא על פי חוק, הגם שהכל קורה לנגד עיננו המשתאות, האזרחים מסרבים לקבל את העובדה כי בישראל תקום דיקטטורה שיהיו בה כל הסממנים של דיקטטורה לאומנית דתית: אלימות רצחנית, שלילת זכויות יסוד, הסגת זכויות מיעוטים לאחור, מעצרים מנהליים, העלמת אנשים, מנגנוני הלשנה ושתוף פעולה עם השלטון, זכויות יתר לשלטון, שחיתות ושרירותיות. לחוסר האמונה הזה סיבות רבות. הראשונה בהן היא הסיבה הטריוויאלית והקלישאתית ביותר – אנשים נוטים להכחיש אסונות גם כשאלה מונחים לנגד עיניהם, כי אם הם לא יכחישו את המציאות הם יצטרכו להתמודד איתה ולרוב הציבור אין את הכלים להתמודדות או שההתמודדות כרוכה בשינוי שהם לא מוכנים לעשות ובעיקר – לא מוכנים לעזוב את ישראל, ישראל היא הבית והרוב מתקש לראות את עצמו חי במקום אחר. הסיבה השניה היא שהשינויים שמתרחשים בישראל, שהמשמעות שלהם היא יצירת דיקטטורה, הם כה מהירים עד שהציבור אינו קולט את התרחשותם, וודאי כאשר הם מוסתרים היטב תחת עשן המלחמה וכל הכאוס בתוך ישראל, כך הפיכת המשטרה למיליציה פרטית בידי עבריין אלים ומסוכן נתפסת כמשהו זמני "להתמודדות עם המחאה", כשהמעצרים האלימים שראינו השבוע, עם הרופא שהיה כה בהלם על כך שנעצר בשעה שהגיד עזרה למפגינים, הם מה שיהיה פה לא באופן זמני אלא באופן קבוע, ועוד לא ראינו כלום, עם חלוקת ג'ובים למקורבים בלבד ופיטורים של כל מי שמתנגד לשלטון, כן גם במשרות מקצועיות – מה רע בטליה איינהורן בהאג? מה רע בדוד אמסלם כשר משפטים? מה רע בואטורי? בסילמן? בכץ? הסיבה השלישית היא שרוב הציבור לא הטמיע את שינוי הדנ"א שעברה החברה בישראל תחת שלטון נתניהו מחברה סולידרית לחברה קניבלית: מחברה רב תרבותית עם חילוניות, מסורתיות, דתיות – אלה לצד אלה (אני לא מנסה לצייר אידליה, תמיד היו חיכוכים והם טבעיים אבל חיינו אלה לצד אלה בצורה די טובה) לחברה בה החרד"ליות, החרדיות והנובורישים האופורטוניסטים במפלגת הפשע קובעים את הנורמות והנורמות העיקריות הן כוח וכסף בכל מחיר כשהחזק שורד – כלומר אלימות כדרך חיים. האלימות הפכה לסימן ההיכר של מדינת ישראל, אלימות שאף אחד לא עושה דבר נגדה, בטח לא מערכת אכיפת החוק שמונהגת על ידי עבריין אלים, והרי האלימות והכאוס משרתים את האג'נדה שלו, הם הדנ"א הפרטי שלו. הסיבה העיקרית לכך שהציבור לא הטמיע את השינוי שעבר החברה בישראל היא שלאחר הטבח צצה לרגע ישראל הישנה והסולידרית, העזרה ההדדית, כל מה שאיפיין את ישראל טרם שלטון נתניהו. והסולידריות יכלה לצוץ ולהתקיים רק כי השלטון היה בהלם, לא עשה ולא פעל ובעיקר בגלל שמכונת ההסתה המשוכללת של השלטון שבתה מלכת, איש תורת הגזע נעלם מהמסכים, השרים ערלי הלב היו עם פלסטר על הפה והנאשם עצמו היה בטוח שהוא מאבד את שלטונו. בשניה שמכונת ההסתה והרעל שבה לפעול, גם אם המשיכו גילויי הסולידריות הרי שהם אבדו תחת מכבש ההסתה – זה שדרס אפילו את משפחות החטופים ואת נפגעי הטבח. הסיבה הרביעית היא שלצד ההסתה הפושעת של השלטון העברייני והאלים נגד האזרחים השלטון משתמש במכונת תעמולה עם סיסמאות לאומניות "ביחד ננצח", "עד הניצחון המוחלט", "אנחנו בעד אחדות" והתעמולה הלאומנית הזו נופלת על אוזניים קשובות של אותם האזרחים שמכחישים את המצב וסבורים שאיכשהו הדברים יסתדרו 0הם לא, הם רק ידרדרו). הסיבה החמישית והאחרונה היא בגידת התקשורת שמשתפת פעולה עם השלטון (למעט חריגים) ושמסתירה מהציבור את המצב האמיתי – תבוסה צבאית נוראית, חורבן כלכלי, ביזה, שחיתות וכאוס, לצד בגידת שומרי הסף, האופוזיציה (למעט חריגים) והמנגנון הציבורי שנפל בידי הנאשם וכנופיית הפשע. כל הסיבות האלה, כל אחת בנפרד, וודאי בהצטברן, מובילה את אזרחי ישראל לטשטוש חושים מוחלט וחוסר אמונה באסון העומד לפתחנו הגם שהוא גלוי – לא מדינת ישראל אלא מדינה שדומה לאיראן, לא מגילת העצמאות אלא תורת המלך בנוסח העבריינים מהעליונות היהודית, לא סולידריות אלא קניבליות, לא שלטון החוק אלא שלטון הפשע. האפשרות להילחם בכך היא קודם כל להכיר בעובדה שזה מה שעומד להתרחש, שהחיים של כל אחד מאיתנו (ולא רק חיי החטופים) נמצאים בסכנה מתמדת מצד השלטון, וככל שהוא יתקרב להשגת מטרותיו כך תתממש הסכנה, לא רק הפקרת חטופים בידי חמאס אלא הרג ישיר של האזרחים שאינם נושאים חן בעיני השלטון – מיליציה בידי העבריין כבר יש, ויהיה גם גניבת הקניין הפרטי של מתנגדי השלטון והעברתו לתומכיו, בדיוק באותו האופן בו הנאצים בזזו רכוש של יהודים, כי אחד היסודות המובהקים של דיקטטורה היא התעשרות שלא כדין, התעשרות שהשלטון בישראל החל בה כבר לפני שנים – שאלו את עצמכם איך אדם חסר כל כמו דרעי (לטענתו), הפך לטייקון משכר של ח"כ ושר. הכל מונח לנגד עיננו בבהירות, אי אפשר להסתיר עוד את מה שקורה פה – כל אלה שצרחו על עוה"ד חודק שאמר שילחם נגד הדיקטטורה, שגינו אותו, שהפכו אותו למושא להשתלחות נוראית (היוש לשופר השלטוני ברדוגו) – הם הראשונים שיאחזו בנשק נגד כל מי שמסכן את שלטונם, הם כבר אוחזים – מה היא הפקרת החטופים אם לא שליחת אזרחים שמסכנים את השלטון אל מותם הוודאי?

רק הורים נואשים מוכנים לחשוף את הבנות שלהן ברגעים קשים של סכנת חיים, השפלה ופחד, כדי להזכיר למי שהפקירו אותן את החובה להשיב את כולם. אני מתביישת כאמא, כמפקדת וכישראלית שהגענו למצב הזה

הערב לא היו ״אנשי קפלן״ במחאת משפחות החטופים הקטנה שהייתה ליד שער בגין. מי שהיו שם הם בעיקר קרובי משפחה של חטופים בדרגות שונות, ובני משפחה של נרצחים. ודווקא באירוע הקטן יחסית הזה, המשטרה החליטה שהיא מאבדת את השפיות באופן סופי. אישה מבוגרת שמשפחתה נטבחה בשואת אוקטובר נדחפה על ידי שוטרים שיכולים להיות הנכדים שלה. אחות של חטוף נחנקה על ידי שוטרים, קרובת משפחה אחרת הוטחה לרצפה ונאלצה לקבל טיפול רפואי בבית החולים, וכל זה בכניסה לחניה הריקה של קניון עזריאלי, אפילו לא צומת מרכזי שבאיזה אופן גרם לעצירת התנועה בשעת ערב מאוחרת. לא היו אלפים שם, לא ״קפלניסטים״, נטו משפחות ועוד קצת תומכים. אבל הקמפיין הנבזי נגד המשפחות חלחל לכל חלקה במדינה. הזרעים נטמנו עוד בחודש הראשון למחדל כשהשופרות החלו לזהות את המחאה האותנטית של משפחות החטופים ליד הקריה כמחאה נגד נתניהו. אביה של לירי אלבג החטופה ספג יריקות ואלימות כשבועיים בלבד מהרגע שבו נחטפה בתו. בהקלטות שהבאתי השבוע מסוף חודש ינואר דובר הליכוד נוזף בבן משפחה של חטוף ומאשים את המשפחות שהן ״גורמות לציבור להיות נגדנו״. הוא אמר שהתגובה של הבייס היא ״טבעית״ בגלל שהמשפחות, לדבריו, הופכות את הסוגיה של החטופים לפוליטית בין היתר בגלל רונן צור, כלשונו. ובכן, ככה נראית ״תגובה טבעית״ של הבייס: קללות בלתי נגמרות, יריקות, איומים נגד בני משפחה, ניסיון הצתה של אוהל משפחות חטופים ומשפחות שכולות בירושלים והערב אלימות משטרתית בלתי נתפסת נגד הקרובים ביותר לחטופים שנמצאים בעזה ונגד הורים שאיבדו את היקר להם מכל. הממשלה הזאת הפכה את המדינה לביוב. הצחנה מתפשטת בכל מערכת ובכל ארגון. המשטרה, ארגון שגסס לאורך שנים, נמצאת בהתפרקות והופכת את משפחות החטופים למשפחות פשע בזמן שהעבריינים האמיתיים משגשגים. החרפה הזאת היא כל כולה באחריות הממשלה חסרת החמלה, הצינית והגרועה בתולדות המדינה. ממשלה שהסיתה בקמפיין מחושב וקר את משפחות החטופים האחת נגד השניה לאורך חודשים ובמקביל גם גרמה לציבור לחשוב שהזעקה שלהן לעזרה זה משהו שצריך לפעול נגדו. הממשלה האנטי ציונית בראשות האיש הלא כשיר תפרק את המפעל הציוני ותמשיך להפקיר את כל הישראלים באשר הם. ישראל הפסידה אם כל ערכיה הושמדו. ככה נראית תבוסה.

וזה פשוט מטורף. עינב צנגאוקר האם הלביאה של מתן החטוף בעזה, מספרת על האלימות המשטרתית שחוו בת דודתו של מתן, אחותו של מתן ועינב עצמה. את הדברים היא אומרת באיכילוב, שם נמצאות הפצועות עכשיו. תמללתי את הרוב: --- "הערב משטרת ישראל חצתה את כל הקווים האדומים שיש, איבדה את השפיות, את האנושיות שלה. אני אמא של חטוף, ונטלי הבת שלי אחות של חטוף, וג'ינה בת הדודה של מתן החטוף, וראומה אם שכולה מקיבוץ ניר עוז, כל חטאנו היה הערב שרצנו בכבישים שחסומים בשני הכיוונים, לפתע בלשים של מחוז תל אביב קפצו עלינו, בעיטות לצלעות, חנק, בידיים... ...הקצין ליפף את הזרועות שלו, פרא אדם, פרא אדם, אין לי מילה אחרת, חנק אותה עם הידיים שלו וכשאני באתי אליו בגב ואמרתי לו תעזוב אותה זאת הילדה שלי הוא העיף אותי אחורה בברוטליות, הטיח אותי ברצפה והמשיך לחנוק את נטלי, הבת שלי, אחות של חטוף, עד שהיא נחנקת ויוצא לה דמעות מהעיניים מרוב שהיא אפילו לא יכולה אפילו להשמיע קול. אני לא יודעת, אנחנו הערב הזה צריכים להכריז על מדינת ישראל ולהגיד עליה קדיש, המדינה שלנו נגמרה. חברי הקבינט, הממשלה, ממשלת ישראל - לא מספיק שמפקירה את החטופים שלנו בעזה, לא מספיק שמנהלת עלינו מסחטה רגשית, יותר גרוע מהאויב חמאס, עכשיו גם אנחנו כשק אגרוף בידיים של השר בן גביר, זה הדירקטיבה שלו! הערב אותו שוטר שפרק לג'ינה את הכתף, אותו בלש שבעט בנטלי, אותו בלש שחנק את נטלי עם הזרועות שלו , מחר במקום להיות במח"ש או במקום להיות עצורים הערב, הערב להיות עצורים! במקום זה מחר השר בן גביר יקרא להם ללשכה שלו,מויעניק להם תעודת הוקרה ויעלה אותם בדרגה. בושה וחרפה למדינת ישראל אין לי מה להגיד. איפה עכשיו אני אשים את הראש שלי? למי אני אדאג? למתן שבשבי חמאס שבעה חודשים לנטלי שעכשיו היא בטיפול כי יש לה צלעות שבורות והגרון שלה חנוק, יש לה סימנים כחולים על כל הגוף? לשני שהיא בת 13 מתמודדת עם ניוון שרירים עם אילנה שהיא חטופה עכשיו בסטרס שלא היה אפילו בשבי בעזה. מי יעזור לי עכשיו? איפה חברי הקבינט? איפה ראש הממשלה שיוקיע ויגנה את מה שקרה פה הערב? כל חברי הממשלה צריכים הערב להגיע לכאן לבית החולים איכילוב. לעמוד ליד המיטה של נטלי, אחות של חטוף, לחזק אותה, לגנות את מה שעברנו הערב. בושה וחרפה! מחר יגידו שאנחנו מהשמאל, שאנחנו מתלהמים, שאנחנו אנכריסטים. אבל לקבל מכות מלובשי המדים שאנחנו מתאמים איתם הכל. הכל הערב היה מתואם. כל חטאינו שהלכנו על הכביש שחסום במילא..."

סופית, הצמד הזה - רגב ונתניהו - החליטו להרוס בגסות את הממלכתיות, את הכבוד הלאומי, את הטקס המסורתי החשוב ביותר במדינת ישראל. ועל הדרך הם רומסים את זכר הנופלים, את גבורת המגינים על המולדת, אזרחים ואנשי כוחות הביטחון גם יחד. אני קורא לכל מי שאמור להשתתף בטקס השנה - משיאי המשואות, שחקנים/ות, זמרים/ות, רקדנים/ות, מנחים/ות, נגנים/ות, כולם אבל כולם: אל תשתתפו בטקס הזה! אל תתנו יד לחילול הכבוד הלאומי של כולנו. אל תסייעו לצמד הבזוי הזה במפעל שלהם להלל את עצמם ולדרוס בדרך אותנו, אזרחי המדינה. הטקס הזה הוא שלנו, לא של @regev_miri ולא של @netanyahu. אל תהיו ניצבים בפארסה הזו, במיוחד לא בימים כל כך כואבים. אני קורא לחבריי הרבים מאוד, אנשי הימין הישראלי על כל גווניו: צאו גם אתם נגד הבושה הזו. הודיעו גם אתם שהטקס הזה לא ראוי. בואו נהיה לרגע אחד מאוחדים אל מול מי שמבזים את סמלי האומה ואת הממלכתיות הישראלית.

אתמול זה הכה בי, שוב. ראיון אחרי ראיון, קורבן אחר קורבן של 7 באוקטובר- החטופה ששוחררה דניאל אלוני – ואף אחד מהקבינט, המצומצם או המורחב – לא צלצל אליה, לא יצר קשר. יוסי קרן, מ"מ ראש המועצה האזורית שער הנגב, שנכנס לתפקיד בנסיבות הכי טרגיות שיש, "אף אחד לא נותן לי תשובות, בהיבט האזרחי, אף אחד לא מדבר איתנו". צילה ברבי, חקלאית קשוחה בת 70, שלא נטשה את המשק חי שלה בזרעית, מטרה נעה לטילי הנ"ט של חיזבאללה, יודעת שאף אחד לא ידאג לפרנסה שלה אם היא לא תדאג לעצמה. מה היא כבר ביקשה – מהחיילים שלא ייקחו איתם את המיגונית על יד הלול כשהם עוזבים. יום למחרת עזיבתם, נלקחה המיגונית. הבית לא ממוגן גם הוא – שבעה חודשים אישה בת 70 שומרת על משק הביצים של ישראל ועל אחיזה בקרקע ואף אחד לא הרים לה טלפון. אלמוג אוחנה מאביבים, שחטף לפני יומיים טיל נט לתוך הבית, חצי שעה אחרי שיצא ממנו. לא, הוא לא גר שם כבר 203 ימים, אבל חוזר כל יום, לדאוג ללולים ולבית, מתקשה לעזוב את ביתו, מתרוצץ בין אביבים לטבריה, שם גולות אשתו וארבע בנותיו. הבית נשרף עד היסוד. אפילו תמונה של הילדה עם הכלב, שהיא ככ ביקשה, הוא לא הצליח לחלץ משם. וגם שום דבר אחר. לאף אחד לא אכפת. חוץ מראש המועצה, איש לא יצר קשר או בדק מה שלומו. מס רכוש גם לא. לפני כמה שבועות שוחחתי בשידור עם אמו של החייל החטוף מתן אנגרסט. היא בכלל גרמה לי לתלוש שיערות. "פגשנו שרים וחכי"ם שלא יודעים בכלל שיש חיילים מבין החטופים", סיפרה, והוסיפה שלאורך כל התקופה, רק חכי"ת אחת נפגשה איתם. ואז מגיעה התמונה הזו, המקסימה, המרגשת, האנושית כל כך, של ג'ו ביידן, עם אביגיל עידן, אחיה ובני דודיה שאיתם היא מתגוררת. האיש שמנהל את העולם החופשי, שמצוי בקמפיין בחירות, שמתמודד עם לא מעט זירות שישראל גם כך מספקת לו, מדינה שהתמיכה בה עלולה לעלות לו בבחירות – ואז מגיעה ההבנה שהוא הזמין אותם לשם, ואירח אותם, ושוחח עם הילדים, והביע הזדהות וסיפר על עצמו, ושיחק עם אביגיל, וכמה שבועות קודם הוא מסר לרובי חן, אבא של איתי ז"ל, מספר טלפון אישי – וזה באמת ממוטט. מעבר להכל פשוט אכלנו אותה עם הנהגה חסרת לב, בלי שום גינוני התנהגות בסיסיים, בלי גרם אנושיות ואכפתיות. שום דבר שבא מבפנים. ומי שחושב שזה מופנה רק לקואליציה, אז גם האופוזיציה היתה צריכה לכתת רגליים בגבול הצפון, כדי לחבק את החקלאים, או לפחות להרים טלפון. להשתתף בסדר עם מפונים. להתעניין במצב החטופות ששבו. זה קורה מעט מדי. ולאט מדי. אנחנו פשוט יתומים.

החטופים רום ברסלבסקי וקרינה ארייב היו אמורים להצביע בקלפי בשכונת פסגת זאב שבירושלים. משפחותיהם הקימו עמדה בכניסה. סשה, אחותה של קרינה מספרת: "חשוב לנו להעלות את המודעות לכך שהחטופים עדיין בשבי חמאס. הציבור איתנו בקריאה לעשות הכול כדי להחזיר אותם" @inbartvizer

הקרב על מצפה רמון. אתם חייבים להפיץ את הסרטון הזה. כל מי שיש לו זכות הצבעה במקום הקסום הזה, סמל של פתיחות, ליברליות, חופש ואחווה, חייב לעזוב הכל ביום שלישי וללכת להצביע. גם אם זה אומר לקחת טיסה מאיסלנד. מי שמנסים להשתלט על מצפה הם אנשי ישיבה קיצונית מבית מדרשם של אבי מעוז והרב טאו. הרב שלהם מתעמר בלהט"בים ומטיף נגד שירות נשים בצה"ל. לא נשים לוחמות. נשים בכלל. הקהילה הלהט"בית המופלאה של "מצפה" סובלת מהתנכלויות רבות בשנה האחרונה. רבים נשברים ועוזבים. אסור לוותר. אם הם יצליחו, מצפה רמון תהיה מקום הישוב הראשון בשליטת הקיצונים הללו. הישוב הראשון של "נעם". לא, לא ציונות דתית ולא כיפות סרוגות. כל אלה חלק מאיתנו. אלה לא חילוקי דעות פוליטיים או תפיסות עולם שונות. כאן מדובר באור מול חושך. ככה פשוט.

כותב ג'קי לוי ואני קורא ובוכה תאמינו לי שאין בי כל רצון או חדווה לכתוב את הדברים הבאים. גם כך המעורבות של משפחתי במאבק לשחרור החטופים חושפת אותנו למערבולת סוערת ועכורה של האשמות, קללות ואיומים שאנחנו לא מורגלים בהם. באופן כללי, צריך לומר שמעולם לא התכוונו להיות "משפחות חטופים". בכל יום ויום אני מתפלל שכולם ישובו כבר, מי לבתיהם ומי לקבר ישראל, בין היתר כדי שנפסיק סוף סוף להיות "משפחות החטופים". שנפסיק להרגיז, בעצם קיומנו וכאבנו, כל כך הרבה אנשים. האם אנחנו אמורים להתנצל על עצם החטיפה? אני חוזר הביתה בשעות לילה מאוחרות אחרי עוד הופעה בהתנדבות מול מפוני יישובים או גדוד חיילי מילואים, ומבזבז שעה מחיי על ניקוי המכשיר מתגובות נאצה שמאשימות אותי בפשעי שנאה. כרגע אין לי ברירה, אלא לנסות ולשרטט חלק מהמהלך שהתרחש כאן מאז ה 7 באוקטובר, ואולי גם להסביר למה רבים כל כך חשים שמתנהל כאן קמפיין מכוון נגד המשפחות. ב -7 באוקטובר נבקעו שערי הרוע הצרוף, ומחבלי הנוחב'ה חוללו כאן דבר שאין דרך לכנות אותו מלבד פוגרום. אסון שכמותו לא האמנו שיתרחש בישראל הריבונית והעוצמתית. למחרת, בבוקר ה-8, רוב הישראלים היו רחוקים מלשער את ממדי האסון, אבל כמה מאות משפחות כבר הבינו שאם ימתינו לשיחת טלפון מנציג רשמי של המדינה, שרמת התפקוד שלה לא היתה ברורה, זה לא יקדם אותן. כך החלו משפחות הנעדרים ליצור קשר אלו עם אלו. אנשים מרוסקים ומבולבלים, ניסו לברר ולאסוף שברי מידע. לצרף נתונים. לרשום את שמות יקיריהן ואת המקום האחרון שבו נראו.. גל עצום של התנדבות התפתח. אדם בשם דודי זלמנוביץ הציע את בניין המשרדים שלו בלב תל אביב כדי שישמש מרכז מידע. הוא הזמין מקרב המתנדבים את אלו שהיו להם כישורי ניהול מוכחים. אחד מהם היה רונן צור. בתמימותנו חשבנו שזה כל כך יפה שתומך ליכוד כמו זלמנוביץ, ואיש שמאל כמו רונן צור משתפים פעולה ברגע האמת. התפטרותו של צור השבוע היא אחת הסיבות שאני כותב את הדברים האלה. בימים הראשונים התמקדתי בילדים ובבית, כדי לפנות זמן לאשתי שבמשפחתה היו 5 נעדרים. אבל אז התרחשו שני אירועים שגרמו לי להתייצב ולהשמיע קול. על אחד כבר כתבתי. בפגישה הראשונה של ראש הממשלה עם נציגי המשפחות, הופתעו הנציגים לגלות שהגיעו למקום בני משפחות שהם לא הכירו ושמיהרו עם כניסתם המפתיעה לחדר, להאשים אותם בהחלשת המערכה. זאת היתה הפתעה לא נעימה, בעיקר מכיוון שמטה המשפחות הציג שם תביעה "חלבית": ששחרור החטופים יוגדר כאחד מיעדי הפעולה הקרקעית. בערוצי תקשורת מסויימים כבר החלו להישמע טענות כאילו מטה המשפחות עסוק בפוליטיקה. "כל מה שיש להן בראש הוא להפיל את נתניהו" אמרו שם על אנשים שבקושי נשמו. אנשים שמפעם לפעם קרסו ואיבדו הכרה מול פינת הקפה. הדימוי הזה נחרת בנפשי, כי יצא לי לעזור לאחד מהם להתאושש. צביקה מור, שבנו נעדר, טען שהוא לא מצטרף ליתר המשפחות כי הגיע אליו מידע שמדובר בהמשך של "כח קפלן". זה היה מוזר כי הוא לא טרח להיפגש עם איש מהם. תהינו, מי צובע אותנו כך? ולמה מנסים לסכסך בינינו? האירוע השני היה שיחת טלפון מחברי הטוב, הקולנוען יוסף סידר. הוא יוצא לצלם סדרת סרטונים עם שולי רנד, כך סיפר לי, במטרה להעניק פנים ושמות לחטופים ולבני המשפחה. אתה מבין, הוא אמר, נעשו סקרי דעת קהל, והתברר שיש בעיה של חוסר אמפתיה בציבור וחייבים לעבוד. הייתי מאוד תמים בשלב הזה, וחשבתי שהוא מדבר על הבעיה המספרית. מול כמות כזאת של חטופים באמת קשה לייצר הזדהות אינטימית. בעבר היינו משאירים כסא פנוי ליד השולחן, אבל מי יכול להשאיר מאות כסאות פנויים?! איך לומדים את כל השמות? או קי. מה הבעיה למצוא מרואיינים? יש מאות!! זה לא זה, אמר סידר. בעיית החטופים מצטיירת כבעיה מגזרית. קיבוצניקים. שמאלנים אשכנזים עם קעקועים וקרחת. אני צריך דמויות שישברו את הדימוי... בנקודה הזאת לבי צנח בקרבי. אמרתי לו שבן הדודה שלנו, דור דן, שאימו כרמלה ואחייניתו נויה נרצחו, הוא חסיד ברסלב, ויש לו פאות ארוכות וכיפה לבנה. הוספתי אפילו שלפני שהמשפחה עברתה את שמה ל"דן" הם היו "ז'אווי". תוניסאים, אתה מבין. זה יכול לעזור? אבל, מה לעזאזל אתה רוצה לומר לי? שאם הם מצטיירים כאנשים שלא תומכים בממשלה הנוכחית, לא נצליח לעורר אמפתיה? השבוע כבר סיפרו בני משפחה, שבביקוריהם במשכן הכנסת נאמר להם ישירות, "לא נעזור לכם, עד שלא תחליפו את אנשי המטה". אין תמיכה בממשלה – אין עזרה עם החטופים. מיום ליום השיח הלך ונעשה פחות מרומז ויותר בוטה. לא שחשבנו שיהיה קל לשחרר את חטופינו, אבל ציפינו שנבחרי הציבור יפנו אלינו בראש מורכן, וישאלו איך אפשר לעזור. למעשה, רק מעטים פנו אלינו כך. רבים העדיפו לומר דברים כמו "המטה חטף את המשפחות" – אמירה שגסות הרוח שבה מצליחה להתחרות רק בשקריות.

לבן על גבי אדום. תזיזו את התודעה שלכם. רצועת הביטחון הוקמה בתוך שטח ישראל. זה לא בשטחים. זה בגליל. הפכתם את הגליל לשטחי B את תושבי הצפון לפליטים חסרי בית. עבודה. חינוך. לא ניתן לנרמל את מצב החירום. לובי 1701 - ימנים, שמאלנים - ביחד חוזרים לחיים בכבוד.

Dr. Kochav Elkayam Levi, @CochavElkayam Head of the Civil Commission on Hamas' Crimes Against Women and Children: “Despite our pleas and the fact that this terror attack was broadcast live by Hamas, UN organizations and global institutions have failed to acknowledge>

@UN_Women Too little too late

We unequivocally condemn the brutal attacks by Hamas on Israel on 7 October. We are alarmed by the numerous accounts of gender-based atrocities and sexual violence during those attacks.

We reiterate that all women, Israeli women, Palestinian women, as all others, are entitled to a life lived in safety and free from violence. 👉Read our full statement: unwo.men/rIHv50QeF4Q

RT @CochavElkayam: Finally. Another small progress @UN_Women. I want to thank the thousands of people around the world who supported me…

The Scope of Hamas' Campaign of Rape Against Israeli Women Is Revealed, Testimony After Testimony The aggregation of evidence collected by Dr. Cochav Elkayam-Levy and her Civil Commission presents a horrifying picture that leaves no room for doubt: On October 7, Hamas terrorists systematically carried out acts of rape and sexual abuse. She has discovered, however, that there is no rush to acknowledge this abroad. Gift Link: haaretz.com/israel-news/20…

"הממשלה נטשה אותנו, בגדה בנו" - מירב כהן מקיבוץ עין השלושה במילים קשות מול שר הרווחה יעקב מרגי שהגיע אתמול למלון ספורט באילת: "לא מבינה איך הממשלה הזאת לא עמדה, כולם בשורה, ואמרו סליחה מכל תושב, איך אף אחד לא אומר: 'פשעתי, הדם של אלפי אנשים על הידיים שלי, אני הולך הביתה'? אחריות זה לעשות מעשה, והמעשה הנדרש מכולכם, אחד אחד אחד, זה ללכת הביתה... דאגתם לעצמכם, לי ולילדים שלי לא דאגתם, צריכים להתחנן שתראו אותנו, מה אתם עושים לרווחתנו?? אתם לא ראויים לעם שלכם... נראה לך בסדר לשבת עם בן גביר שהוא עבריין מורשע, ונראה לכם בסדר לפורר לנו את הדמוקרטיה, ונראה לכם בסדר שאנחנו בבית מלון כבר חודש וחצי והחברה האזרחית דואגת לנו... מה אתם עושים בשבילי ובשביל החברים שלי היום???"

טוב, נפל לי האסימון. כלומר הפגז: אם זה היה תלוי בנשים, לא היתה מתרחשת שואת ה-7 באוקטובר. למה? זה פשוט: 1. התצפיתניות שראו הכל קורה מול העיניים, אבל הקצינים שמעליהן נפנפו אותן בשובניזם מגעיל. 2. הקב״רית מ-8200 שכתבה עבודת מחקר שלמה על הסימנים המעידים והמלחמה שבפתח. היא אפילו אמרה שהיא צופה ״הפתעת יום כיפור״ נוספת, בדיוק 50 שנה אחרי. אבל נפנפו גם אותה. שני קמ״נים בכירים באוגדה ובפיקוד. אגב, היא פגשה גם את ראש אמ״ן זמן קצר לפני האירוע, והזהירה גם אותו. למרבה האסון, הדרגים הבכירים שמעליה שוב המעיטו בערך האזהרה. 3. הטנקיסטיות שראינו זה עתה בכתבה של קושמרו. איזה ביצועים, איזו מהירות, איזו שליטה במפלצת של 80 טון. 4. מפקדת קרקל סא״ל אור בן-יהודה. קצרה היריעה. 5. נשים לשלטון. זו המסקנה. בכל התחומים.

סיפורי הגבורה של נשים לוחמות ממשיכים לזרום מכל עבר. הנה אחד שפספסתי בטור שכתבתי בסופ"ש ובסידרת הציוצים הקודמת: תכירו את סא"ל ירדן שוקרון, מג"ד שחר (חטיבת החילוץ וההדרכה). בת 36, תושבת אופקים. אם לשלושה קטנטנים. היתה בחופשה בבית באותה שבת בבוקר. קפצה לשטח, הגיעה כמעט מיד, פרצה את כל החסימות והקרבות בצמתים בדרך מביתה למחנה אורים, שם היא משרתת. אספה בדרך שני לוחמים מהגדוד שהצטרפו אליה ללחימה. עם ההגנה למחנה נתקלו בהמוני מחבלים, ספגו אש כבדה של נק"ל וטילי RPG, מטעני חבלה ומה לא. המג"ד והלוחמים שאיתה ארגנו כוח משימה קטן והצטרפו לקרב ההגנה על הבסיס. סא"ל שוקרון הפגינה בלחימה אומץ לב ותושיה רבה, הסתערה בראש הכוח הקטן שלה על כוח עדיף של מחבלים, הרגו ארבעה מהם וכך הם הכריעו את הקרב על אורים. את היממות הבאות העבירה בקרבות ולחימה מבית לבית במרחב אורים, כדי לטהר את העיר וסביבותיה. אני מניח שגם היא, כמו הגיבורות האחרות של המלחמה הזו, תעוטר בסיומה. מצדיע לך, סא"ל שוקרון.

אזהרת טריגר: אונס בבקשה שתפו כדי שהעולם יידע. תנו להן את הכבוד האחרון ותזעקו את הזעקה שגוועה כשהם הרגו אותן.

ריאד עלי, כתב כאן, נכנס לעזה, ופגש את יוסף, לוחם דרוזי. הקטע הזה - מהחשובים ששודרו בטלוויזיה בזמן המלחמה. קחו לכם דקה וחצי, ופשוט צפו. כולנו חייבים לראות את זה