חוזר לפוליטיקה? שגריר ישראל באו"ם ובארה"ב לשעבר גלעד ארדן: "אני מנסה להקים מפלגה שתפעל למען ממשלת פיוס לאומי - יש מאות אלפי ישראלים שאין להם אלטרנטיבה, שלא רוצים קואליציה שנשענת על צדדים קיצוניים"
@yanircozin@arik3000
אם אני הייתי צריך להמר.
אז הכי קרוב היום לתוצאות הבחירות זה פרופסור יצחק כץ שסוקר את 13.
הוא היחידי כמדומני שנמצא איפשהו באמצע בין שני מדדי הסוקרים... אלו שנותנים לגוש נתניהו 50 מצד אחד ואלו שנותנים לגוש נתניהו 64.
אני חוזק.
זה הימור (שמקבל חיזוק ע"פ המודל שהמצאתי ויפורסם מתישהו שקלוד וג'יפיטי יחליטו להפסיק לשגע את רבי עם עוד נוסחאות ופיצ'רים)
11 הרוגים מאש שנורתה בזמן הפסקת האש,
ואם רק היו מעירים אותו,
או מושכים בכנף מעילו,
למרות שכבר החזרנו אותם עשרות שנים לאחור,
בעצם לתקופת האבן,
אבל הנה,
עכשיו הוא הורה ללחוץ על הדוושה,
עד הניצחון המוחלט,
או עד שלא יהיה כלום,
כי אף פעם אין כלום.
גלית דיסטל הודיעה היום שלא תתמודד בפריימריז הקרובים ובסוף הקדנציה תעזוב את החיים הפוליטיים. בעיניי זה סוף קצת מבאס לקריירה פוליטית של אישה טובה, שהגיעה עם המון רצון טוב והיתה קול אותנטי של מאות אלפי ליכודניקים, שראו בה את הפה שלהם. את מוכרת הבגדים שגדלה בשכונות בתל אביב, בת למשפחת עולים מפרס, שהפכה לסופרת מפורסמת והגיעה משם לתקשורת ולשולחן הממשלה. אישה ששברה את תקרת הזכוכית ופילסה את דרכה בכוחות עצמה, בעשר אצבעותיה.
בשלוש השנים האחרונות ביקרתי פה את גלית לא פעם, גם בצורה לא הכי מנומנסת. אני חושב שהיא עשתה טעות גדולה וקשה עם הראיון ההוא בערוץ 13 וגם בנושא ההגנה על השתמטות החרדים החרפתית והפיכתם לקדושים שלא מתגייסים רק באשמת המדינה. אבל הלב שלה היה תמיד תמיד במקום הנכון. תמיד.
אני בטוח שגלית תצליח להשפיע עוד הרבה בהמשך הדרך ונכון לה תפקיד משמעותי בהשפעה על עתיד ישראל. היא אשת תקשורת מוכשרת, עם יכולת וורבלית יוצאת דופן, וכמובן סופרת מחוננת. אין לי ספק שיש לה עוד הרבה מה לתרום למדינת ישראל ולמחנה הלאומי.
תודה גלית על כל מה שעשית למען עם ישראל בשליחות הציבורית חברה ❤️
אם היועצת המשפטית של ועדת הבחירות המרכזית מנועה מלעסוק בעניינה של מפלגת בנט-לפיד בגלל שאחיינה הפך ליועצו של בנט, איך בדיוק היא יכולה להמשיך לעסוק בענייניהן של מפלגות אחרות כמו הליכוד ועוצמה יהודית שמתמודדות פוליטית מולה?
האירוע הבלתי נתפש של התאדות חיזבאללה (אין מילה אחרת) הוא ניצחון מוחלט בזירה שבה ישראל אפילו לא התיימרה להישג כזה. ספרו לנו עוד על כך ש"אי אפשר לנצח טרור בכוח".
קצת על איראן
1. לא משנה איזה הסכם יהיה, אם יהיה (ומניסיון העבר עם טראמפ, רצוי לחכות ולא להתברבר לחינם), איראן האסלאמית נמצאת באחד הרגעים החלשים בתולדותיה. ישראל הצליחה לקרוע את הנמר של נייר ולהציג אותה בחולשתה לעיני כל, ובמזרח התיכון זה מה שקובע.
2. כל פרשני הדמיקולו למיניהם שמבקרים כבר מעכשיו את ה"כישלון", שוכחים רק להסביר מה הם אי פעם עשו (כשמדובר בגנרלים ופוליטיקאים) או הציעו (כשמדובר בעיתונאים) בנושא איראן. אסכם לכם מראש: אפס מאופס, או שהם לא עסקו בנושא או שהם הציעו דיפלומטיה בסגנון הסכם אובמה או שהם זרקו רעיונות בנוסח "צריך להשמיד את איראן".
3. אפשר להגיד הרבה דברים על נתניהו, אבל אם יש מישהו שהקרדיט על האירוע האיראני מגיע לו - זה הוא. הוא מציף את הסוגיה כבר כמה עשורים, הוא נאבק באיראן בשדה הדיפלומטי יותר מכל אחד אחר, והוא חתום על המהלך ההיסטורי הכפול - המכה הישראלית האיכותית בעם כלביא ושיתוף הפעולה הסופר היסטורי עם האמריקאים בשאגת הארי.
4. גם אם טראמפ יביא הסכם לא אידיאלי (ושוב, אני בספק גדול מאוד לגבי זה), צריך לזכור שמדובר עדיין בנשיא האמריקני שעשה הכי הרבה בהיסטוריה לטובת ישראל, כולל ובעיקר בחזית האיראנית. זה לא אובמה הכנוע ולא ביידן המנותק, זה האיש שיצא מהסכם הגרעין, הטיל סנקציות אגרסיביות במיוחד שהקריסו את הכלכלה האיראנית ונתן יד צבאית פעמיים לישראל, גם כשבבייס שלו לא כולם אהבו את זה.
5. בכל מקרה, איראן מוכה ושבורה: הצמרת המדינית והצבאית מתה או חוששת לחייה, שמי המדינה חשופים לחלוטין, מאגרי הטילים שלה מדולדלים, חיל האוויר והים לא קיימים. היא הספיקה להסתכסך צבאית עם כל שכנותיה, ולהם יש זיכרון בדואי ארוך. מצבה הכלכלי הוא הגרוע אי פעם, והוא ממשיך להתדרדר מיום ליום, וזה עוד לפני שנגענו במחאות האזרחיות שיכולות להתחדש בכל רגע. קריסתה היא עניין של זמן ותזמון, גם אם הסכם כזה או אחר ייתן לה קצת אוויר לנשימה.
הונאת הענק של הכולל החרדי מאשקלון | דיווחו למשרד החינוך על 648 אברכים ובחורי ישיבה בזמן שבפועל היו להם עשרות תלמידים בלבד - וגרפו מיליונים • מדובר באחת מהונאות הדיווח הפיקטיבי הגדולות שנחשפו אי פעם במוסד תורני >>
הם לא בלחץ מהסרטון, אלא מהאמת הפשוטה שבו. אחרי שנים של נסיונות הלעגה והגחכה, אחרי שניסו להפוך את הכינוי ״ביביסט״ לשם גנאי, מחסום הפחד נשבר. הביביסטים יוצאים מהארון. ועל זה כל הפאניקה.