Noam נוֹעם
8K posts











לא רק שמשכו בדש מעילו טילטלו התקשרו התריעו אבל איש לא ענה ועדת חקירה ממלכתית עכשיו






אתם פוגשים אותנו בכל מקום. ברכבת, בסופר, במסעדות שאתם יושבים בהן. אנחנו באים אליכם הביתה לתקן איזה משהו, נותנים לכם שירות בבנק, יושבים לצדכם באוניברסיטה, וכן, גם עובדים איתכם בהייטק. נו, אלה שיושבים טיפה בצד בארוחת צהרים כשכולם צוחקים מאיזה מערכון של ארץ נהדרת שמגחיך את הדעות והמסורת שלנו. אלה שלפעמים קצת לא נעים להם להזמין כשר לידכם. אנחנו לא נראים כמו חרדים, שקל לכם לקטלג ולשנוא, גם לא ציונות דתית עם הכיפה הקטנה והציצית. אנחנו דומים לכם ממש, לפעמים קצת יותר שחרחרים (ולפעמים גם לא), יש לנו שעון יפה, משקפי שמש ממותגות, ארנק מלא (ולפעמים גם לא) ודעות ימניות או קצת יותר שמרניות משלכם. אנחנו לא פחות חכמים מכם, או צודקים מכם, ובטח לא פחות חשובים. ההבדל בינינו, שאנחנו שותקים. אותי אמא לימדה כבר בגיל צעיר, שלא הכל צריך להגיד. ״מה זה רלוונטי עכשיו פוליטיקה? רוצה שהמרצה יכשיל אותך בכוח? תלמדי יפה ותשתקי״, את התארים שלי סיימתי בהצטיינות, אבל הבטן עד היום מתהפכת. אמא כבר מקרה אבוד. בחסות שטיפת מוח של 40 שנה מהתקשורת, שהסגבירה לה מה נכון לה להיות, היא כבר עברה המרה לשמאלנית. קוראת לעצמה ״ליברלית״. מדקלמת מסרים ששיננה על ״חשוכים ופרמיטיביים״ אבל בתכלס בלילה בשקט בשקט, בלי שאף אחד יראה, היא קוראת תהילים במיטה. כפרה על אמא שלי. אני יודעת מה היא באמת. היא פשוט למדה לאורך השנים שעדיף לה לשתוק. וכך אנחנו חיים לצידכם בדממה. משוטטים בטוויטר כמוכם, לפעמים מעיזים לעשות לייק. אם נגיב זה יהיה לרוב מפרופיל אנונימי, כי מה אנחנו צריכים לתת למנכ״ל של הסטראטאפ תירוצים לשנוא אותנו. רק אתמול בזום כולם בדיוק דיברו על הביביסטים הבורים, והדתיים האלה שגונבים את המדינה. היו שם שניים ששתקו. כנראה עוד שניים כמונו. ״השקופים״. למדנו כבר לזהות אחד את השני בשקט. אנחנו חיים בלי הרבה רעש וצלצולים, עושים את מה שצריך ולא לובשים בגדי שפחות או יוצאים לשרוף את הכבישים. כשהמיסים עולים אנחנו מתלוננים, אבל לא הולכים לישון באוהל בגלל מחיר של מילקי, ובסוף גם עוברים לברלין. לא, זה לא הקטע שלנו. אנחנו בד״כ מהנשארים. כשהילדים שלנו מקבלים שיבוץ בצבא לאיזו יחידה מעפנה, לרובנו אין למי להתקשר כדי לארגן קומבינה לסייבר או ל-8200, אפילו שהילד שלנו גאון. ״הכל לטובה חיים של אמא, תעשה הכי טוב שאתה יכול, ותשמור על עצמך״. גם כשביטלו לאמא שלי את התור לקוצב לב שהיא חיכתה לו כל כך הרבה זמן, בגלל השביתה של הרופאים ברפורמה המשפטית, אז לא יצאנו לרחובות. שלא יגידו שאנחנו חשוכים או נגד ״הד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה״. הכי קרוב למחאה הייתה הדמעה הקטנה של אבא, שראה את אשת הברזל שלו נשברת מרוב תסכול ופחד. בסוף הם הלכו לאותו רופא, רק באופן פרטי. הרופא הגיע ישר מההפגנה בקפלן. את הבוחטה שהם שילמו לו, לא כולנו יכולים להרשות לעצמנו. גם עכשיו, כשאנחנו עומדים בפקקים בגלל ההפגנות שלכם, ומאשימים אותנו שלא אכפת לנו מהחטופים- למרות שהלב שלנו בעזה, ואולי גם החייל שלנו, אנחנו יושבים בשקט ברכב ושותקים. זה לא משנה לכם שאת המחיר אנחנו משלמים. שאנחנו שבויים שלכם. שאנחנו לומדים איתכם, עובדים איתכם, דומים לכם. אתם בעלי המאה והדעה, אנחנו רק סטטיסטים בסיפור שהמצאתם. אנחנו אשמים. הרגלנו אתכם שאתם צועקים ואנחנו שותקים. התמכרנו לתדמית הנוחה שאימצנו בלית ברירה. נעשו כל כך שקופים עד כדי כך שאנחנו לפעמים כבר לא מזהים את עצמנו במראה. אבל חשוב לי שתדעו שאנחנו הרוב. כן כן, רוב שקוף ושקט, מתון ולעתים אף ביישן או חסר ביטחון. אבל רוב שאמור להיות שווה משהו במציאות המטורפת של המדינה שלנו. ואני לא בטוחה כמה עוד נוכל לשתוק…





אז הרחיקו את עופר כסיף מהכנסת לחצי שנה ושללו לו משכורת לשבועיים. כלומר סידרו לו לא לעבוד ולהמשיך לקבל משכורת חמישה וחצי חודשים. וואה וואה פירקנו אותו 🤦












