Ofer Chizik

מפתיע: איילת שקד ביקרה בישיבת שבי חברון בראשות הרב חננאל אתרוג.

וגם הבוקר אגיד - מדינת ישראל צריכה ממשלה עם הליכוד, יאיר לפיד וכל שאר השפויים יחסית שקיימים כאן. בלי המפלגות החרדיות, בלי יאיר גולן, בלי קיצוניים ובלי קצוות. זה מה שצריך, זה מה שמתבקש.

חמישה דברים שממשלה נורמלית תעשה למען אזרחיה - 1. תחבורה ציבורית שעובדת - - אוטובוסים שמגיעים בזמן ולעיתים תכופות. - רכבות מהירות שמגיעות לכל מקום. - תוכנית לאומית מסודרת להורדת העומס בכבישים ובמרכזי הערים. - העברת סמכויות לרשויות המקומיות בתחום התחבורה. (הידעתם: בשוויץ אפשר להגיע מכל כפר לכל כפר ברכבת מהירה ונוחה). 2. בריאות נפש כחלק מסל הבריאות – - קיצור תורים לפסיכולוגים. - הורדת מחירים לטיפולים לצעירים. - תוכניות הכשרה למטפלים. - חיזוק מרכזי חוסן ומוקדי עזרה ראשונה נפשית. (הידעתם: יותר מ-20% מהצעירים בישראל דיווחו שהם נעזרים נפשית ב-AI מפני שאין להם למי לפנות). 3. העלאת קצבאות הזיקנה – - בשלב הראשון הצמדת כל קצבאות הזיקנה לשכר הממוצע במשק. - בשלב השני הכפלת הקצבאות למי שהכנסתו נמוכה מ-6,000 שקל בחודש והעלאה מדורגת של הקצבאות למי שהכנסתו גדולה יותר. (הידעתם: שכר הח"כים שמסרבים להצמיד את קצבאות הזיקנה לשכר הממוצע, צמוד בעצמו לשכר הממוצע). 4. הארכת יום הלימודים עד 16:00 - - חוגים, פעילויות ספורט וארוחה חמה, כחלק מתוכנית לאומית המשלבת בין החינוך הפורמלי לתנועות הנוער ולימודי העשרה באנגלית וטכנולוגיה. (הידעתם: רק 3% מתלמידי כיתות ט' בישראל עמדו ברף הנדרש בתוכניות הלימודים במדעים וטכנולוגיה. 81% לא היו קרובים אפילו לרף הכי נמוך). 5. בניה ממשלתית להשכרה - - המדינה תרחיב את תוכנית הדיור להשכרה ותבנה במימון מוסדי 250,000 דירות להשכרה, כולל עיר חדשה במרכז להורים צעירים ששירתו בצבא. - אחרי 10 שנות מגורים יוכלו הדיירים לקנות את הדירה בה הם גרים כמו ב'ליסינג', בניכוי דמי השכירות ששילמו. (הידעתם: בוינה 60% מהתושבים גרים בדיור ציבורי או מסובסד). הערה: כל הדברים האלה עולים כסף, אבל רובם - בעיקר השינויים בתחבורה ובחינוך, יכניסו למדינה הרבה יותר כסף. חוץ מזה הם עולים הרבה פחות מ-60 מיליארד השקלים שמשלמת היום המדינה בכל שנה כדי לממן את ההשתמטות מצה"ל.

הפרגוד: הרב ארלה הראל: אידיש זו שפה דוחה ומתועבת. נוצרה בגלות הגרמנית. ר' שמואל אוירבעך הקפיד לא לדבר אידיש.

אדוני ראש הממשלה. אם מתפללים שחרית אז צריך גם תפילין. אם זו תפילת מנחה או סתם תהילים שבאת לומר בכותל. לא צריך טלית! אם שמת טלית? כנראה זה סתם פוטואופ לטובת הבחירות.

היום בבג"ץ לא שתקתי,גיל לימון המשנה ליועמשי"ת עוצר בידיים שלו את ישום חוק גרוש משפחות מחבלים, גרוש מחבלים,חוק שיר לביטול אישורי שהייה של בני משפחות מחבלים בגללו כ20 מבני משפחת המחבל שרצח את שיר שלי חוגגים עלינו בישראל. בגללו החוקים האלה שמצילים חיים, שמיצרים הרתעה לא שווים כלום

למרות כל הטירוף מסביב - בואו נדבר על איזון חיי בית עבודה. על החיים שלנו. כשקראתי הבוקר את המחקר של פורום ארלוזורוב, שפרסם העיתונאי יובל שדה, נחמץ לי הלב על מה שאני כבר יודעת. אנחנו עובדים כל כך קשה, רואים מעט מידי את המשפחה, בלי איכות חיים נורמלית. אבל המספרים רק נתנו תוקף לכאב שכולנו מרגישים בבטן: אנחנו עובדים חודש שלם (!) יותר בשנה מהממוצע ב-OECD, כ-175 שעות שבהן אנחנו לא עם הילדים, לא נחים, לא לומדים ולא פשוט "חיים". כשרק הושבעתי לכנסת הקמתי את השדולה לאיזון חיי בית עבודה, פעלתי בשלל מישורים לקידום הנושא של קיצור שבוע העבודה, הוספת ימי חופשה, מודל עבודה היברידי והזכות להתנתק. מכלול של סוגיות שמהוות תפיסה לחיים שפויים - כאלה שכדאי שנתחיל לשאוף אליהם. אני מסתכלת על הנתונים האלו ורואה את ההורים שיוצאים מוקדם בבוקר אל פקק אין סופי וחוזרים בחושך אחרי שהילדים כבר ישנים, את הצעירים שעובדים בשלוש עבודות ועדיין לא סוגרים את החודש ואת השחיקה כשגרה שהופכת להיות ברירת המחדל של הישראלים. זה לא גזירת גורל, זו מדיניות מופקרת ומנותקת. המדינה הפסיקה להשקיע בחיים של רובנו, העבירה את הכסף לקבוצות לחץ סקטוריאליות והפסיקה לפעול עבור שינויים הכרחיים למען החיים עצמם. כשהמדינה לא משקיעה מספיק בתחבורה ותשתיות, בשוק העבודה, בפריון ותפוקות במקום בעידוד שחיקה, היא מפרה לחלוטין כל איזון בחיי בית עבודה וכולנו משלמים על כך ביוקר. ישראל עובדת ממוצע שעות גדול מידי ונמצאת בתחתית רשימת ימי החופשה, המשמעות היא שבמצטבר אנחנו עובדים חודש יותר מהממוצע בעולם. למה? כי שכחו אותנו. אי אפשר לבקש מאנשים להיות חוסן, ולצפות לחברה יצירנית, יזמית ומלוכדת כשאנחנו במירוץ הישרדות אינסופי רק כדי להחזיק את הראש מעל המים. אי אפשר לצפות שהענפים החברתיים והחיוניים במשק (הגיל הרך, הרפואה, הטיפול ועוד) לא יקרסו כשאלו המספרים והנתונים. והמחיר? הוא לא רק הזמן שלנו, הוא גם הבריאות והשוויון. המחקר קובע שעבודה מרובת שעות מביאה לתחלואה עודפת, דוחפת לדיכאון ומהווה סיכון למחלות לב, במקביל, המציאות הזו מעמיקה את הפער המגדרי ודוחקת נשים החוצה משוק העבודה. שני הנתונים לא מפתיעים, אך צריכים לנער אותנו. אחת לכמה זמן, גם במציאות הקשה אני מעלה את הנושא, אחרי הכל אנחנו נאבקים פה גם על ה'מה' ועל איך נרצה לחיות פה. ואנחנו חייבים לחזור להיות חברה ששואפת לחיות חיים טובים יותר. מגיע לנו את זה. הגיע הזמן שנפסיק לקדש את שעון הנוכחות, ונתחיל לקדש את החיים של האנשים פה. הגיע הזמן שנתחיל לדבר על קיצור שבוע העבודה ועל הגדלת ימי החופשה, זה לא מותרות - זה תיקון הכרחי לחוזה בינינו לבין המדינה. מגיע לנו לעבוד כדי לחיות, ולא רק לחיות כדי לעבוד.