Ori B. Aharonson

הפטריוטים, ינון מגל והפרופסור עזיבתו של פרופ׳ משה כהן-אליה את תוכנית ״הפטריוטים״ בערוץ 14 מעוררת בשעות האחרונות מיני סערה בפיד ימין. יש את אלה שרואים בפרופסור המתפכח מנהיג נושא בשורה, שנאבק בדיפ-סטייט הפנימי של מחנה הימין, מי שגואל את המחנה הכנוע מתודעת העבד; ומהצד השני רבים (כמוני) שלא מסכימים עם הפניה לטראמפ ורואים במהלך פניה מסוכנת לפריץ ופגיעה בריבונות היהודית בארץ ישראל. עבור חלק מהסוברים כך עזיבתו את התוכנית היא דווקא צעד בדרך להחזרת ה״שפיות״ למחנה הימין. אבל עזיבת הפרופסור את ״הפטריוטים״ היא לא רק אבן דרך לגבי עתידו ודרכו בימין, אלא אבן דרך של התוכנית שהפכה לנושאת בשורה במחנה הלאומי. כי ההצלחה הגדולה ביותר של ״הפטריוטים״ היתה עד היום דווקא בזה שהיא שברה את כל המוסכמות ולא היתה עוד מהדורת חדשות או תוכנית אקטואלית קלאסית. אם תרצו ״הפטריוטים״ מיתגה את עצמה כמהדורת החדשות האלטרנטיבית. בדומה לתוכנית ״אופירה וברקו״ בערוץ 12 שבמשך שנים היתה ״אולפן שישי אלטרנטיבי״ וקצרה רייטינג מסחרר. מכירים את אלה שבמשך שנים אומרים ״אני לא צופה בחדשות״, ״אני לא רואה תקשורת״?! לאט לאט הקול הזה הפך להיות הבון-טון הישראלי, ובטח בקרב מצביעי הימין. לאנשים פשוט נמאס מהתקשורת. נמאס מהחדשות המדכאות ומהשבלוניות של ההגשה שלהן. וכך קרה שרוב הציבור פשוט לא צופה בטלוויזיה. באף ערוץ, מימין ומשמאל. זה מוזר אבל היום הישראלי המיינסטרימי הוא דווקא זה שאומר ״אני לא צופה בכלל בחדשות״. ואז הגיע ינון מגל, עם כריזמה משוגעת וחוש הומור וקצב אנרגטי, ויצר פלטפורמה בדמותן של תוכניות שהיו פעם קונספט חד-שבועי, כמו פופוליטיקה, מועצת החכמים או המעגל עם דן שילון. אותו קונספט אבל על בסיס יומי וטונות כריזמה. כל יום תקבלו את החדשות בשעה מרוכזת של פאן, במקסימום הקללה, בלי נרטיבים מכבידים ובלי כל הדרמות והדיכאון. להיפך, הכל יוגש לכם עם חיוך וכמובן ברוח לאומית פטריוטית. במקום לדכא אתכם - אנחנו אלה שנרים לכם את הרוח. בום! לכן הפרופסור צמח למימדים של הערצה - ובצדק רב - במחנה הימין. פתאום מגיע פרופסור מהשמאל ובמקום להסתכל על מחנה הימין בהתנשאות ובוז, לדבר אל הציבור הימני במניירות ודיבור מהודק ומתנשא, הוא התחבר לנרטיב האלטרנטיבי של ״הפטריוטים״. הזרימה היתה נראית מושלמת, המסרים הוגשו בקליק-בייטים מדויקים והציבור עף לשמיים. לשים פרופסור למשפט חוקתי לצד זמרי ופליישמן, היה רעיון גאוני. כשעל כל המקהלה הזו מנצח ינון מגל. ״הפרופסור״ הפך לרוק-סטאר. האירוע הזה מזכיר את הסגל האקדמי בקמפוסים בארצות הברית בימי המאבק במלחמה בוויאטנם. גם אז - בתקופת Woodstock והמהפכה החופשית - המרצים הורידו עניבות, ירדו לגובה הדשא והפכו לרוק-סטארים של המהפכה בקמפוסים. אם תרצו זו הדמות שהימין כל כך השתוקק לה כל השנים. מישהו שיכבד אותם באמת ממרום שבטו כאינטקלטואל בכיר. כמו עירית לינור, או ד״ר גדי טאוב לפניו, רק עם כל התפאורה והטייטל. ממש כמו בגין של פעם שכבש את עיירות הפיתוח ממרום שבתו כאיש ישראל הראשונה שירד אל העם. ממש כמו נתניהו. אותו הנרטיב, רק הדמויות שונות. זו הסיבה שהעזיבה של הפרופסור את ״הפטריוטים״ תהיה נקודת מבחן. אפשר להעריך שזו תהיה עזיבה זמנית. עד שתחלוף סערת הסנקציות והפניה לטראמפ, שנתפסת כניסיון לפגוע בריבונות היהודית של מדינת ישראל. יש בה כמובן גם אמירה ערכית וסימון קו אדום, של התנגדות לפניה לפריץ, שמנוגדת לאתוס של המחנה הלאומי. ועדיין, צריכים להבין שתרומתו של הפרופסור למחנה הימין ולהתנגדות לשיח המדכא, גדולה יותר מכל ויכוח פנימי. ובשלב הזה רק נקווה שתקשורת הימין תדע להכיל דעות שונות בתוך המחנה ולא לאבד את המומנטום.

אני לא חסיד של רבים מהדברים של פרו״פ משה כהן אליה, אבל עצוב מאוד לראות מה שקורה בערוץ 14. הערוץ שהיה אמור להיות פתחון פה לכל אנשי הימין הפך עם הזמן לערוץ חד גוני ומשעמם; אתה שומע את המנחה ויכול כבר לנחש מראש מה יגידו הפאנליסטים. באופן אישי אני חבר של רבים מהמגישים, אבל הם לא יכולים להביא אותי לשידור כי אני לא מחויב באופן מלא לקו המערכתי, ואפילו עלול, *לא עלינו* להעביר ביקורת על נתניהו וממשלתו. בפועל, מאז שתוכנית הפטריוטים נוסדה, הזמינו אותי רק פעם אחת, וגם זה כי ידעו שמה שאגיד יתאים לנתניהו. אני שמח שבתחילת הדרך עזרתי לערוץ בכל דרך וגם היום אמשיך לעזור, אבל קשה לי לסלוח לעורכי התוכניות ולמנהלים שבגלל השעמום של חלק מהתוכניות אני מוצא את עצמי חוזר מדי פעם להאזין לערוצי התבהלה והייאוש.