Ufaz Brisker

הצעת החוק של ח"כ לימור סון הר מלך, שתאושר כנראה היום בוועדת שרים לחקיקה, קובעת כי - "בכל עת שלאחר הגשת כתב האישום ולפני הכרעת הדין, רשאית ועדת הכנסת, בהודעה מנומקת בכתב לבית המשפט, לעכב את הליכי המשפט נגד ראש הממשלה או שר משרי הממשלה, אם ראתה צורך בכך.." בהתאם להלכות דרעי ופנחסי- עם הגשת כתב אישום חמור נגד שר, ראש הממשלה חייב לפטרו. כך שלא יהיה מצב שבו יתעורר צורך "לעכב הליכי משפט" נגד שרים (הם כבר לא יהיו שרים כשהם יגיעו לבית משפט...). כך שלמרות הנוסח הכביכול "כללי", זו הצעת חוק פרסונאלית נטו.

״שיעור״ לתלמיד אמיר אוחנה. פתיח של יואב לימור הבוקר בקשת 12 מומלץ לצפות. More to come @LimorYoav

תגובתי לגזענות הדוחה של דודי אמסלם:

הייתי בפיגועים, הייתי בהפרות סדר אלימות, הייתי הערב גם בבלומפילד. מה שהיה היום - תפאורה ופירוטכניקה וקהל שבא לראות כדורגל ולהנות. מפקד מחוז שלא יכול להתמודד עם מה שהיה הערב, מוטב שלא יהיה מפקד מחוז. ניצב חיים סרגרוף, אולי בן גביר צדק. זה גדול עליך.

@AmirOhana אתה יו״ר שהפך את כסאו הממלכתי לדוכן פריימריז בליכוד. בהזמנה לדיון, בהצגת הנוכחים ובדבריך עצמם - ביזית את ביהמ״ש ומיליוני ישראלים שמעמדו הוא ציפור נפשם. אם נתניהו נאלץ להבהיר אחריך מיהו נשיא העליון, סימן שבאמת הגעת לתחתית. בושה גם לקהילת הלהט״ב שאויב ביהמ״ש הוא נציגה הבכיר בכנסת.

אין ספק שלא חזרנו ל-6 באוקטובר. המצב הרבה יותר גרוע.

צודק במליון אחוז! יואב לימור מועך כסיגריה על המדרכה את הטינופת המתועב שמכהן כיו״ר הכנסת.

איתן מור סיפר לנתניהו שאחד ממנהיגי חמאס אמר לו שבטח ישחררו אותו ראשון כי ההורים שלו לא מפגינים. אז: 1. ניכר שבחמאס מכירים את נתניהו ואובדן המוסר שלו היטב. 2. איתן מור השתחרר בדיוק באותה פעימה עם מתן צנגאוקר שידע במהלך השבי שאמא שלו נלחמת עליו ברחובות ולא מוותרת. מ.ש.ל

חטוף אחרי חטוף, כולם מספרים כמה כוחות נתנו להם ההפגנות. בזמן שמכונת הרעל טענה שזה מעלה את המחיר, בזמן ששופרות עלובים סיפרו שהמשפחות שמפגינות פוגעות בשחרור אהוביהם - ההפגנות והמחאות רק נתנו לחטופים כח לשרוד. והמחאות הן גם מה שהביאו אותם הביתה. הכבוד למפגינים שלא ויתרו. אלופים.

בין הנאומים של נתניהו ולפיד היה מרחק שמים וארץ. כמו תמיד. בתוכן, בסגנון, בממלכתיות, ובעיקר בהצמדות לאמת בניגוד למסכת הכזבים הבלתי נגמרת. אבל בדבר אחד היה לצערי דמיון – ההתעלמות מהפלסטינים. זה לא יעזור. בין הירדן לים ישנם 7.5 מליון יהודים ומספר דומה של ערבים פלסטינים. בין הירדן לים ישנן שתי קהילות לאומיות. כבר למעלה מעשור לא מתקיים כל ניסיון לפתרון הסכסוך, כל חתירה להסדר מדיני. ההתעלמות מהסכסוך, המחשבה שניתן רק "לנהל" אותו, חוסר ההבחנה בין שותפים אפשריים לאוייבים שאסור לקחת איתם סיכונים מחושבים – כל אלה הובילו אותנו ל-7.10. המשך ההתנהלות הזו תוביל אותנו לעוד ועוד אסונות. מול הברית של נתניהו והימין הקיצוני צריך להציג אלטרנטיבה ציונית ושפויה של היפרדות בטוחה ואחראית לשלום מהפלסטינים, והקמת מדינה פלסטינית מפורזת, במסגרת הסדר ביטחוני ומדיני אזורי שישמר בקפידה את האינטרסים הביטחוניים של ישראל. בין הירדן לים, ובאזור כולו. כי אחרי מלחמות מתחיל תהליך מדיני; ושלום עושים - גם אם זה לוקח זמן - אחרי מלחמות.

יש הרבה אנשים להודות להם. כתבתי ודיברתי על הנופלים, שהקריבו את הקורבן העליון. ישראל מעולם לא לחמה מלחמה שברשימת המטרות המצומצמת שלה הייתה השבת חטופים. לוחמינו בעזה חירפו נפשם כדי שאחיהם ואחיותיהם יחזרו הביתה, וחמאס לא יהווה עוד איום על מדינת ישראל. הם לא רק לחמו תוך כדי ערבות הדדית- הם לחמו למען ערבות הדדית. אין חוב גבוה יותר מאשר לזכרם, ואין ביטוי מוצדק יותר מאשר "שנהיה ראויים". ויש את החברה האזרחית והמחאה, ומה שהן עשו. ושם, אם להיות ספציפי, אני אומר תודה לגיל דיקמן. הכרנו זמן די קצר לפני 7 באוקטובר. הוא היה העורך הראשי של "איך הדמוקרטיה תנצח". ואז חמאס תקף, והחיים שלו השתנו ללא היכר, והוא הפך לקול כ"כ בולט וחשוב כל כך במאבק. ואחרי שכרמל נרצחה בידי חמאס, תוך כדי עסקה שהוחמצה/חובלה, גיל לא הפסיק. והוא ספג כל כך הרבה זעם ברשתות, כי הוא החליט להיות באומץ בשוחה הראשונה תמיד. ובלי אנשים כמוהו, השאגה הזו לא הייתה נראית ככה, ולא הייתה מגיעה לבית הלבן, או לירושלים. גיל, תודה. @gildickmann

איזה איש הוא גרשון בסקינד. 14 שנה אחרי שבכובעו כאיש פרטי לגמרי הוא עזר להביא את עסקת שליט, הוא הצליח גם הפעם לתווך בין ויטקוף לבכירי חמאס. מה שהוא מספר זה לא פחות מטורף, בעיקר התשובה לשאלה - מה היה קורה אם ההפצצה בקטאר הייתה מצליחה.

נתניהו ודובריו טוענים כעת כי לא רק שהלחץ הצבאי הוא שהוביל את חמאס להיכנע, ולא רק שהלחץ הזה הופעל רק בזכותו ונגד רצונו של צה"ל, אלא שהכל, גם עניין התוכנית לכבוש את עזה, היו פרי של תמרון נחשוני, צבאי ומדיני, שנתניהו הגה והוביל(את המדיני בעזרת הנשיא טראמפ). אבל אם כל הטוב הזה נכון, ונתניהו יצר את הדרך ואת התוצאה, שהוא רואה בה את "אחד ההישגים העצומים שלנו במלחמת התקומה", איך קרה שארבעה מתוך חמשת התנאים שהוא עצמו קבע לא הושגו? חמאס לא פורק מנשקו, הרצועה לא פורזה, לישראל אין שליטה ביטחונית מלאה בכל הרצועה ואין שום הבטחה כי יוקם "ממשל אזרחי חלופי שאיננו חמאס ואיננו הרשות הפלסטינית" נתניהו אמר באותו נאום ב-14 באוגוסט כי "חמשת העקרונות הללו יבטיחו את ביטחון ישראל. זה פירוש המילה 'ניצחון'. על זה אנחנו עובדים - וכדאי שכולם יפנימו את זה". לפחות איש אחד כנראה לא ראה את מסיבת העיתונאים, ולא ממש הפנים - הנשיא טראמפ, שיצר הסדר בשלבים, שיתאים ללו”ז פרס הנובל, ומעיף הצידה, לפחות בשלב הזה, את מה שנתניהו קורא לו "ניצחון". ואם נתניהו קורא לאותם עקרונות הניצחון המוחלט, אז מה ההגדרה שלו למצבנו כשרובם המוחלט לא הושגו? הדברים האלה נכתבים לא כדי לטעון שההסכם לא טוב או שלא צריך לחתום עליו עכשיו. נהפוך הוא - כמו שכתבנו כאן עשרות פעמים מאז 7 באוקטובר, רק החזרת החטופים הביתה תהיה ראשית הצירים להפיכת הדף עבור ישראל והאזור כולו למשהו טוב יותר, אבל יש סיבה מדוע כל כך מתאמצים לשכנע את כולנו ששחור זה לבן ולילה זה יום. @ynetalerts @YediotAhronot #google_vignette" target="_blank" rel="nofollow noopener">ynet.co.il/yedioth/articl…

כל הדיון הזה הוא כמעט מגוחך בעייני. נתניהו היה ראש ממשלה בשבעה באוקטובר והוא היחיד שלא לקח אחריות מאז הטבח לפני שנתיים. נתניהו הוא גם ראש הממשלה בשנתיים האחרונות ובחר להמשיך את המלחמה, אף שהיה יכול להפסיק אותה מזמן ולהחזיר את החטופים. נתניהו בז ללפחות חצי מהציבור הישראלי (לפי הסקרים יותר), מכנה את האנשים הנפלאים בכיכר החטופים ״אנרכיסטים״, וטוען שהם מופעלים על ידי כסף זר, זאת בשעה שהוא סבבה עם זה שאנשי לשכתו הועסקו על ידי קטאר (״לא ידעתי, אבל גם אם הייתי יודע, אני לא רואה בעיה עם זה״). אז עם כל הכבוד ל״זעזוע״ מקריאות הבוז, מותר עוד למפגינים במדינה דמוקרטית לקרוא ״בוז״ (בוז, לא שלוש יריות בגב). נתניהו הרוויח את הבוז הזה בעמל רב. באשר ל״מבוכה״ שגרם הבוז לוויטקוף, אוי נו, תרגיעו, באמת! ויטקוף וקושנר נהנו אתמול מאד בכיכר מקריאות העידוד המוצדקות להם ולטראמפ. הם ידעו היטב מה הציבור הזה חושב על נתניהו, ואם לא, הגיע הזמן שיידעו. באשר לספין האדיוטי על כך שהקהל לא קרא קריאות בוז לארדואן, אין כמעט מלים ובכל זאת אתאמץ. למי שלא יודע, ארדואן לא מנהיג את ישראל אלא נתניהו; הציבור בכיכר הוא לא במעמד קריאת מגילת אסתר, שבכל פעם שמזכירים צורר הוא אמור לקרוא בוז. הציבור בכיכר חושב שהמנהיג שלו! הוא שמפקיר את החטופים שנתיים; האחריות היא שלו, לא של ארדואן. גם רוב משפחות החטופים חושבות כך. אי לקיחת האחריות על מחדלי השבעה באוקטובר וההתנהלות של נתניהו בכל הקשור לחטופים בשנתיים האחרונות אכן ראויים לבוז. מותר עוד להגיד את זה כאן, גם בבית, אבל גם בכיכר העיר.

שר האוצר נותן לעצמו 9, לא פחות. סורי אבל להתפאר בשקל חזק ובבורסה עולה בזמן שישראל סופגת שלוש הורדות דירוג, חוב מתנפח ויוקר מחיה חונק ושובר שיאים- זו לא הצלחה, זו הכחשה. הציבור משלם יותר ריבית ויותר מיסים על פחות שירותים ופחות יציבות. ההייטק בורח. 9 מתוך 10 אזרחים לא מסכימים איתך.

חידה: נשיא ארצות הברית נמצא 9,500 קילומטר מכיכר החטופים. ראש ממשלת ישראל נמצא 60 קילומטר מכיכר החטופים. מי יגיע אליה תוך 12 שעות ומי תוך שנתיים?

דווקא הערב חשוב שנסתכל לאחור - גם אלה שנואשו מהמחאה ״כי היא לא עוזרת״ וחזרו לביתם כי עייפו; גם אלה שהתקשו להאמין שנצליח, אך לא אמרו נואש ויצאו כל שבוע להפגין; וגם אלה שהאמינו שהמחאה היא כמו מים על סלע, שלבסוף תביא לתוצאה - נקווה לראות בקרוב את החטופים בחיק משפחותיהם והחללים יובאו למנוחת עולמים, אך האתגר עדיין לפנינו: להציל את המדינה מממשלת ״חמאס נכס״, שראשה שקוע עד צוואר במשפטיו, מסקנות חמורות של וועדות חקירה, מנסה להמלט מחקירת ״פרשת קטארגייט״ ומוועדת חקירה ממלכתית לחקר טבח ה-7.10, וממשיך להקריב את טובת המדינה למען טובתו האישית. נצטרך לעמוד על המשמר שהוא עם ממשלת השקר והבגידה - ממשלת המשיחיים, המשתמטים והמושחתים, לא יחבלו בהסכם שנכפה עליהם על-ידי נשיא ארצות הברית (שללא המחאה היה ממשיך להאמין שאין חטופים חיים, והבין שעם ישראל לא מוותר על בניו וערכיו). נצטרך לחדש את פעילותנו בהקדם, כדי להחליף את הממשלה הרעה הזו, ויפה שעה אחת קודם!

לצד ההתחזקות הצפויה של נתניהו לאחר ההסכם, מעניין לראות הערב בסקר חדשות 13 תמיכה לא קטנה בוועדת חקירה ממלכתית גם בין תומכי הקואליציה: בקרב מצביעי ליכוד (25%) ואפילו בן גביר (29%). בסה״כ, 64% מבעלי הדעה מצדדים בוועדה שימנה הנשיא עמית, גם לאחר קמפיין ההכפשות נגד ביהמ״ש העליון. מרשים

שנתיים ששרי הליכוד רצו אחרי כל קול בפריימריז בשלל אירועים המבטיחים את הקמת ההתנחלויות בעזה מחדש. היום, בשיר רינה וששון, יצעדו לממשלה ויצביעו כאיש אחד על ההיפך המוחלט, והכל באותו בטחון עצמי מופרז ומחמאות עצמיות. זה החבורה העלובה ביותר שהתקבצה אי פעם לעם היהודי, וזה לא קוריוז. זה סכנה אסטרטגית. לשכנות שלנו יש מנהיגים חכמים פי כמה משלנו, והם יעשו לנו בית ספר.

נזכור. לא כי אנחנו קדושים, אלא כי אנחנו פצועים. נזכור את מי שעמדו בכיכר, בגשם, בחמסין, עם שלטים מאולתרים וגרונות צרודים, שצעקו את שמות החטופים עד שנגמר להם הקול. נזכור את מי שגררו אותם על הכביש רק כי דרשו חיים. את האמא שעמדה מול בית של שר ובכתה, את הבן שחזר מהצבא ישר להפגנה, את הזקן שנשען על מקל ואמר ״אני עוד זוכר מלחמות, אבל כזו לא״. נזכור גם את אלה שבחרו לשכוח. את הפוליטיקאים שאמרו ״זה המחיר״, את השרים ששירטטו תכניות נדל״ן על גבי המנהרות במקום להחזיר את מי שמתחתן. את מי שעיכבו, מי שטירפדו, מי שהפכו תקווה למטבע פוליטי. נזכור את מי שעמדו מהצד וצחקו, את מי שירקו על האבלים, את מי שהרימו גבה במקום יד בעד. לא נשכח, ולא נסלח. לא למי שנטש, לא למי שהסביר, לא למי ששתק. כי מי ששותק מול רוע, נעשה חלק ממנו. ונזכיר, שוב ושוב, גם אם ימאסו מלשמוע, שאנחנו לא שכחנו. שאנחנו עוד כאן, עם לב מרוסק ודגל קרוע, עד שיחזרו כולם, וגם האמת.