David Peter דוד פטר

החולשה שמקרינה מדינת ישראל בתחומי הביטחון וביטחון הפנים מזכירה לי ילד שמשחק שחמט. הוא מספר לעצמו שאובדן הרץ, הצריח והפרש זו הקרבה ("גמביט") כי יש לו מהלך על מה שחשוב באמת. רק שמהר מאוד מסתבר שלא עסקינן בבובי פישר ולא במיכאיל טל אלא בילד רגיל שנשאר בלי כלים. יקיץ הרי הקץ על האשליה שסעודיה, המב"מ ואיראן, חשובים ככל שיהיו - הם הצדקה להפקרות שמתחוללת כאן. וקצה של אשליה זה תמיד אירוע מכוער.

שלשום סיפרתי כיצד בבג"ץ לרנר (בג"ץ 13477-03-26) שבו עתרו חמישה לוחמי מילואים בבקשה שבג"ץ יורה ליועמ"שית לדון לגופו של עניין בבקשתם לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה על רקע מצב החירום השורר במדינה מאז שבעה באוקטובר, העריצים היוריסטוקרטים דחו את העתירה וטענו, בין היתר, שלעותרים הציבוריים אין זכות עמידה כי הנפגע הישיר, ראש הממשלה, בחר שלא לעתור. כמובן, שבבג"ץ בעניין ראש השב"כ לשעבר רונן בר (בג"ץ 54321-3-25), כשהעריצים היוריסטוקרטים ממש רצו לדון בעתירה נגד ממשלת נתניהו, הם כן הכירו בזכות העמידה של העותרים הציבוריים למרות שהנפגע הישיר, ראש השב"כ לשעבר, בחר שלא לעתור. דוגמאות אלו, שהן רק שתיים מיני רבות, ממחישות עד כמה העריצים המושחתים פועלים אך ורק לקידום רצונם השרירותי, ולשם כך מעקמים בכל פעם את ה"פסיקה" לרצונם כי אחרי הכל, הם יודעים, יותר מכל אחד אחר, עד כמה פסיקת המוסד שפעם היה בית משפט עליון, היא כבר מזמן לא משפט אלא פוליטיקה גסה ותו לא. באותו בג"ץ לרנר, מי שדחה את העותרים הציבוריים בטענה שאין להם זכות עמידה כי הנפגע הישיר, ראש הממשלה, בחר שלא לעתור, היה העריץ עופר גרוסקופף. וראו זה פלא, בעתירה בעניין הדחת יושבת ראש ועדת האיתור לתאגיד, השופטת בדימוס נחמה מוניץ, על ידי השר שלמה קרעי, אותו גרוסקופף בדיוק כמו שכח לחלוטין את דבריו על העדר זכות העמידה של עותרים ציבוריים כאשר הנפגע הישיר בוחר שלא לעתור. במהלך הדיון, עורך הדין @ptr_dvd המייצג את השר, ציין בפני גרוסקופף כי בעתירה ציבורית זו, הנפגעת הישירה בחרה שלא לעתור: "אני גם יודע מי עוד היה יכול לתקוף את ההחלטה [כלומר לעתור לבג"ץ]... השופטת מוניץ, היא לא כאן. היא הנפגעת הישירה מהחלטת השר... והיא לא כאן... היא לא עותרת". גרוסקופף לא השיב לטענה של עו"ד פטר ובחר להתייחס לנקודה אחרת בדיון. עוברות כמה דקות, ופטר שב וציין את סוגיית העמידה: "היא זו שהייתה יכולה לעתור ובחרה שלא לעתור... היא לא עתרה". הפעם גרוסקופף כן התייחס לסוגיית העמידה והסביר לפטר שהפגיעה הישירה במוניץ המודחת ובחירתה שלא לעתור, זה בכלל לא רלוונטי לנידון: "העניין בעצמאות הפעולה שלה הוא לא עניין אישי שלה". אז פטר הזכיר לגרוסקופף שיש פגיעה ישירה במוניץ כי העתירה לא עוסקת בעצמאות מופשטת שלה אלא בהדחתה בפועל על ידי השר: "היא מודחת. היא מודחת". אולם גרוסקופף בחר להתעלם מדבריו של פטר והמשיך להסביר את המובן מאליו שמדובר בעתירה ציבורית: "השופטת בדימוס מוניץ מונתה לתפקיד ציבורי. הצורך להבטיח את העצמאות של התפקיד הזה ואת חוסר האפשרות להתערב ולפטר אותה שלא מהעילות שקבוצות בחוק, זה לא האינטרס האישי והפרטי שלה. זה האינטרס הציבורי. אנחנו לא רוצים שממונים לתפקידים ציבוריים יסולקו מתפקידם בצורה שלא תואמת את הוראות החוק. ולכן יש פה עתירה ציבורית בעניין, ואני לא בטוח שזה נושא אישי". אך זו בדיוק הנקודה. אין חולק שמדובר בעתירה ציבורית, אבל יש פה גם פגיעה ישירה במוניץ, שהודחה מתפקידה, והנפגעת הישירה בחרה שלא לעתור. וגרוסקופף שכמו נדהם מעצם העלאת הטיעון של העדר עמידה לעותרים ציבוריים כאשר הנפגע הפרטי בחר שלא לעתור, זה אותו גרוסקופף שדחה את עתירת לוחמי מילואים בין היתר על בסיס טיעון העדר העמידה הזה. מן הסתם אתם מבינים לבד למה טיעון העדר זכות העמידה המדובר כן תקף בעתירה הציבורית המבקשת לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה על רקע מצב החירום השורר במדינה ולא תקף בעתירה הציבורית נגד הדחת מוניץ על ידי השר קרעי - כי העתירה הציבורית האחת באה לסייע לממשלת נתניהו והעתירה הציבורית האחרת באה לסכל את מדיניותה. אבל הקטע הטוב באמת הוא שבין החלטת גרוסקופף לדחות את העתירה הציבורית המבקשת לסייע לראש ממשלה נתניהו לבין ההתעלמות הגורפת של גרוסקופף מהעדר העמידה של העותרים הציבוריים בעתירה נגד החלטת השר קרעי, עברו בסך הכל שישה ימים. אלו פניה האמיתיים של העריצות היוריסטוקרטית.

ברדוגו צדק מהרגע הראשון.

מה?

"אפרטהייד מגדרי"? אה בטח הכוונה לזה שגברים נשלחים להיהרג בזה אחר זה כדי לספק רמה כזו של ביטחון ורווחה עד שנוצרת תופעה בישראל של אברכיות אקדמיה שבמקום לעסוק בעבודה יצרנית הוגות בהבלים מטפיזיים תוך פיקסציה לסימון גבולות האורתודוקסיה, דמוניזציה לסביבה וזיהוי הזולת כסכנה.

💯

@who_are_yoooo @Blazing_Science אני מסכים איתך שזה מרשים מאוד. אבל זו לא העתקה של מוח זבוב ואין שום זבוב שעבר לחיות במרחב הדיגיטלי כמו שהציוץ גורם לקוראים להבין.

@ptr_dvd @Blazing_Science קראתי… ולא מבין את המשפט האחרון שכתבת. א. מודל מלא הוא העתק ב. מודל מלא שמנבא אפילו חלק מהפעולות של המוח המקורי הוא העתק בעל ערך זה הישג מרשים ביותר

מוח זבוב הועתק בשלמותו למחשב – וחי שם בסימולציה --------------------------------- דמיינו שיום אחד תוכלו להעתיק את התודעה שלכם, על כל המחשבות והזכרונות, ישירות למחשב. נשמע כמו פרק של מראה שחורה? חוקרים הרגע עשו את זה לזבוב. בפריצת דרך מדהימה, מדענים מיפו לאחרונה מוח ביולוגי של זבוב, על כל 139 אלף תאי העצב שבו, והעתיקו אותו בשלמותו לתוך מחשב. ועכשיו, חברה בשם Eon לקחה את זה צעד קדימה וחיברה את המוח הממוחשב הזה לגוף וירטואלי בעולם דיגיטלי. התוצאה: הזבוב הזה במחשב חי ומתנהג בדיוק כמו זבוב רגיל. הוא מחפש אוכל ומנקה את עצמו. הוא לא מופעל על ידי אלגוריתם משחק או בינה מלאכותית שלמדה לחקות זבובים, אלא פועל מתוך סימולציה אמיתית של מוח ביולוגי שמניע את עצמו. וזו רק יריית הפתיחה. המטרה הרשמית של הפרויקט היא להתקדם בקרוב לעכברים, ובסופו של דבר - למוחות של בני אדם. חשוב להבהיר שיש עוד זמן עד לעתיד של העתקה מלאה של המוח. אפילו הסימולציה של מוח הזבוב שהודגמה כיום, עדיין מאד מוגבלת. היא אינה כוללת, למשל, את תאי הגליה במוח, שתומכים בתאי העצב שמסביבם, וגם מזניחה שפע של אינטראקציות בין תאי העצב. למעשה, העובדה שהמערכת הזו מצליחה לחקות את הפעולה של זבוב אמיתי, היא לא-פחות מנס קטן. ואף על פי כן, היא מצליחה בכך. וסימולציות מתקדמות יותר, בוודאי יכללו פרטים רבים הרבה יותר. המדע והטכנולוגיה ממשיכים להתקדם, והיום שבו נוכל להעלות את עצמנו לענן הולך ומתקרב, ומשאיר אותנו עם שאלה אחת גדולה: כשהטכנולוגיה תהיה מוכנה, האם הייתם מסכימים להשאיר את הגוף הפיזי מאחור ולעבור לחיות לנצח בתוך מכונה?

אפשר גם לקרוא את המאמר ולהבין למה אני אומר את מה שאני אומר. הם יצרו סימולציה חישובית מבוססת על מפת העצבים של זבוב. המודל שלהם מצליח לנבא ב-90% פעולות מוטוריות שונות (שזה מדהים). אבל זה הכל. זה כמו לחשוב שאם אני מייצר מודל שמנבא ב-90% שאם תדפוק לי עם פטיש על הברך אז הרגל שלי תקפוץ אז העתקתי מוח אנושי. מאמר מאוד מעניין, שמעורר מחשבה על יכולת ליצור מודלים שמנבאים חישובית פעילות מוחית אבל אין כאן שום "העתקה" של מוח ואין שום "מוח של זבוב שחי במרחב הדיגיטלי".

@ptr_dvd @Blazing_Science אמ, תשמע, עדיף אולי שתתרכז בערעור העריצות המשפטית?… יש שם גם מאמר בנייצ׳ר eon.systems

@omeraricha אוז, ניקיטיה, הסמויה, אבודים.

@ptr_dvd בכלל, בעשור הראשון של האלף הטלוויזיה הגיעה לתור הזהב שלה. סופרנוס, האוס, שובר שורות, משחקי הכס, רומא, פשוט מאסטרפיס אחרי מאסטרפיס

פרק מדהים, סצינה מדהימה.

@Stef1ski Lol, imagine thinking that a democracy with 10 million people is the obstacle to "world peace" and not the Arab dictatorships with 450 million trying to destroy it for nearly 80 years.

האנטישמיות הארסית, הצדקנית והנבערת של חוויאר ברדם היא הזדמנות מצוינת להזכיר שהוא סה"כ קוריוז שנשען על תווי פניו. כך לדוג' הגיבור האמתי של הסרט "No Country For Old Men" הוא בכלל השריף, טומי לי ג'ונס, באחד התפקידים הגדולים של חייו. סצנת הסיום היא מילה במילה פסקאות הסיום של הספר של קורמאק מקארתי, אולי גדול הסופרים של ימינו (לצד וולבק), שעליו התבסס הסרט. לטעמי זו אחת מסצינות הסיום הטובות בתולדות הקולנוע. שימו לב לעד כמה שהאישה, על אף ניסיונה להיות אדיבה, פשוט לא מבינה אותו ואפילו לא רוצה להצטרף לרכיבה עמו (לדעתי יש פה ריפרור לפרשי האפוקליפסה, כאריכטיפים גבריים בחזון יוחנן, ואולי העיבוד של הדימוי הזה בשירו של ייטס). שימו לב לשעון המתקתק במורבידיות. ובעיקר - שימו לב לעומק החלומות ולנימה הקינתית במונולוג של השריף. קרל יונג אמר פעם שנער נעשה גבר רק כשאביו מת. זו סצנה שכל כולה, במובן הזה, גבריות. כמו גם כל הכתיבה של קורמאק מקארתי, מנוחתו עדן.

@YBenshemesh השנאה הזו קדמה למדינה

כיצד ניתן להסביר את חינגת השנאה המתועבת שהשתוללה אתמול בעקבות התאבדותה של שושנה סטרוק ז"ל - עם הטקסטים המתועבים לא רק של מנהיגי קפלן כמו ברסלר, רדמן, רוזיליו ושאר המנוולים, שהצליחו לאכזב גם אחרי שלא נותרה שום ציפיה מהם; אלא גם אנשים כמו דניאלה דקל-לונדון, רענן שקד, ורבים אחרים שירדו לשפל שלא היה כמותו? מה מקורו של התיעוב החולני כלפי הימין הדתי והמתנחלים? התשובה, כך נראה לי, היא פשוטה למדי: קנאה. קנאה עזה. קשה כשאול קנאה. ומקורותיה של הקנאה הם ארבעה לפחות: ראשית, קינאה באנשים שמייצגים כיום את החזון הציוני המקורי במלוא עוצמתו - כיבוש והתיישבות יהודית בכל רחבי הארץ. זה כמובן היה חזונם הציוני גם של מנהיגי תנועת העבודה לדורותיה, לפני שהשתלטו עליה תחילה רוחות ה"שלום" של שנות השמונים והתשעים, והיום - בהדרדרות שהייתה אולי צפויה מבחינת מגמתה ההיסטורית והרוחנית, ועדיין מבהילה ממש במהירותה ובעוצמתה - חבורת הפסיכופתים שמאכלסת את "הדמוקרטים". מדובר אפוא בקנאתם של האנשים ששכחו את ייעודם הם - באלה שממשיכים לשאת אותו בגאון. שנית, ובהמשך לנקודה הראשונה - קינאה באנשים שדרכם הפוליטית הוכחה כנכונה - קבוצת האנשים שסירבו ליפול בקסמי "חזון השלום" ששיווק כאן השמאל במשך שנות דור, ולא האמינו לא באשליות אוסלו ולא ביתרונות ההתנתקות. שלישית, וכתוצאה מהנקודה השניה - קנאה במי שכוחם הפוליטי רק הולך וגובר. העתיד לא צופן שום דבר טוב עבור האנשים שרקדו אתמול על הדם. הריקוד כבר הסתיים, הקצף מהשפתיים נוגב, אבל המציאות - עדיין עגומה, מבחינתם, כפי שהייתה: הציבור הישראלי כולו עובר תפנית ימינה, וכך ובמיוחד הדור הצעיר, שתומך בימין במספרים עצומים. העתיד כולו שייך לימין. ורביעית, ואולי עיקר - קנאה עזה בקבוצת אנשים אידיאליסיטים, חדורי תחושת שליחות וייעוד, שיש להם חזון ומטרות אותם הם מגשימים יום יום. הלקח שלי מאתמול הוא כפול: ראשית, כרגיל, מצוות הזיכרון: לא להחמיץ את רגעי הסרת המסכות האלה, ולא לשכוח את הכיעור התהומי שהתגלה. וגם לא לשכוח עד כמה זה כבר לא ענין של יחידים. זה מחנה שלם רקוב ומנוון מוסרית ואינטלקטואלית מרוב שנאה. שנית, ומבחינה מעשית יותר - חשוב להבין: מדובר באנשים מסוכנים. עינינו הרואות: הקינאה והיאוש מביאים אותם לידי טירוף ממש. אסור לתת להם מילימטר. מוטלת עלינו חובה להמשיך ולעשות כל מאמץ לצמצם את כוחם ואת השפעתם של האנשים המתועבים האלה בכל מקום - בתרבות ובתקשורת וכמובן בפוליטיקה. חובה עלינו להפוך את תחושת הגועל הנוראה לפעולה. פעולה תרבותית, חברתית ופוליטית אפקטיבית; כך לכל אורך שנת הבחירות הבאה עלינו לטובה - וכך גם שנים ארוכות קדימה. וביחד - המתנחלים הדתיים של הישוב היהודי בחברון, והמתנחלים החילונים של תל-אביב - ננצח.

כאן המקום לציין שאלכס גרינברג הוא אחד האנשים הרציניים, המעמיקים והידענים שזכיתי להכיר. איש מודיעין שיודע קרוב לעשר שפות אזוריות על בוריין ובקי בתרבויות, בהיסטוריה ובאסטרטגיה הצבאית. תמיד השמיע עמדות שונות מאוד מאשר כל הגנרלים ולשעברים. כדאי מאוד להקשיב לו.

סרט יפיפה

The Absinthe Drinker (1901), by Viktor Oliva

זכות גדולה לייצג היום את שר התקשורת בבג"ץ. בזמן שבהליכים אחרים מהללים את "ההליך התחרותי" בעתירות האלה נחשף כיצד מתחת לרדאר משנים תנאי סף בוועדות איתור לאחר שכל הקלסרים של המועמדים פתוחים ומלאכת הניקוד כבר בעיצומה. אם פוליטיקאי היה עושה זאת הוא היה עומד לדין. השר בולם כאן בגופו את ההשחתה של המערכת. קפקא פינת סולז'ניצין.

מי שלא עושה בדיוק את מה שאני רוצה הוא מפלג

אחרי שבחודש ינואר משטרת ניו יורק דיווחה על עליה משוגעת של מעל 150% בפשעי שנאה, שנבעה רובה ככולה מיותר תקריות אנטישמיות, החליטו לשנות את המדד המדווח כך שידווחו רק על תקריות שכבר נחקרו ולא תקריות שחשודות כפשעי שנאה, וכך באופן פלאי המספר ירד. ניו יורק של ממדני וחבר מרעיו.

הרבה מעבר לזה - רוזנאי נותן לקולגות שלו בחו"ל את ליטרת הבשר שהם מתאווים לקבל: עוד עדות לכך שהיהודים "מנצלים" את המלחמה בציניות. דלק למדורת שינאת ישראל בעולם.