Ran Levi

קישור לעמוד הפרק באתר: osimhistoria.com/osimhistoria/e… קישור להאזנה בספוטיפיי: open.spotify.com/episode/1MfZt2…

פרק חדש ב #עושים_היסטוריה! 462: לוקה, האב הקדמון המשותף של כל היצורים החיים. לוקה (LUCA) הוא הכינוי שניתן לאב הקדמון המשותף לכל היצורים החיים: תא מסתורי ששחה במימי האוקיינוסים לפני למעלה מארבעה מיליארדי שנים. לוקה לא הותיר אחריו מאובנים - אבל התפתחויות מרתקות בתחום הביולוגיה המולקולורית בעשורים האחרונים מאפשרות לחוקרים הצצה ראשונה מסוגה אל הגנום של לוקה, ואל טבעם של החיים הראשונים על כדור הארץ. קישורים בציוץ הבא. הטקסט המלא של הפרק: ------------------------------------------- לוקה, האב הקדמון המשותף לכל בעלי החיים ------------------------------------------- בשנת 1859 פרסם צ'ארלס דארווין את ספרו המפורסם ביותר, "מוצא המינים" - ושינה את הביולוגיה לתמיד. מאז ומעולם שאלו את עצמם בני האדם איך קיבלו בעלי החיים והצמחים את התכונות שמאפיינות אותם: למה לאריה יש רעמה ושיניים חדות, ולמה לג'ירפה יש צוואר ארוך? התפיסה הדתית גרסה שבעלי החיים המודרניים נוצרו כמו שהם על ידי בריאה אלוהית - משמע, האל הוא זה שקבע את התכונות האלה. אבל דארווין חשף בספרו מנגנון טבעי רב-עוצמה שהסביר את מקורן של התכונות האלה ללא צורך בבורא מסתורי: אבולוציה. האבולוציה היא תהליך איטי ומתמשך שבו כל היצורים החיים מתפתחים ומשתנים לאורך אלפי דורות כדי להתאים טוב יותר לסביבה שבהם הם חיים. העדויות שמצא דארווין להשערתו היו חזקות מאוד: למשל, עצמות הכנף של עטלפים, עצמות הסנפיר של הלוויתנים ועצמות היד של בני האדם דומות מאוד זו לזו - למרות שכל אחד מהיצורים הללו חי בסביבה שונה לחלוטין. קשה מאוד להסביר את הדמיון האנטומי בין היצורים האלה באמצעות בריאה אלוהית, אבל האבולוציה מספקת לנו הסבר הגיוני ופשוט: לעטלפים, הלווייתנים ובני האדם היה אב קדמון משותף שחי לפני עידן ועידנים. כל אחד מהיצורים האלה קיבל בירושה את אותו מבנה אנטומי בסיסי של האב הקדמון - ורק שינה אותו בצורה כזו או אחרת כדי להתאים טוב יותר לסביבה שבה הוא חי. הרעיון לפיו לכל שני יצורים חיים יש אב קדמון משותף שממנו ירשו את תכונותיהם, אפשר לדארווין להציע דרך חדשה להבין את הקשרים בין היצורים השונים בעולם הטבע - רעיון שקיבל את השם 'עץ החיים' (Tree of Life). בעץ אמיתי, כל ענף מתפצל לשניים או יותר ענפים נוספים - ובאותו האופן, גם מינים קדומים של יצורים חיים התפצלו למינים חדשים ושונים: דהיינו, זהו "מוצא המינים". למשל, אנחנו וקופי האדם - השימפנזות, הגורילות, האורנג-אוטנגים וכדומה - התפצלנו מענף משותף שכזה בעץ החיים לפני כשבע עשרה מיליוני שנים בערך. האב הקדמון המשותף של כל היונקים חי לפני כמאתיים מיליון שנה, וזה של כל בעלי החוליות לפני חמש מאות מיליון שנה בערך. והתובנה הזו, בתורה, איפשרה לדארווין להציע רעיון חדשני ונועז. לעץ אמיתי יש גזע, ענף אחד מרכזי שממנו בוקעים ומתפצלים כל שאר הענפים - ואם כך, אולי גם לעץ החיים צריך להיות "גזע" משלו: יצור שהוא האב הקדמון המשותף לכל בעלי החיים, או אולי מספר אבות קדמונים - למשל, אב קדמון אחד שמשותף לכל בעלי החיים, ואב קדמון שני שמשותף לכל הצמחים. הרעיון הזה היה כל כך מרתק וקוסם, עד שדארווין בחר לסיים איתו את ספרו. בפסקה האחרונה של 'מוצא המינים' הוא כתב - "יש פאר והדר בנקודת מבט זו על החיים [...] שהופיעו במספר מצומצם של צורות או כצורה אחת. [...] ושמתוך אותה התחלה פשוטה התפתחו, ועדיין מתפתחים, אינספור צורות יפות ונהדרות." היצור או היצורים ההיפותטיים האלה קיבלו, ברבות השנים, את השם LUCA - ראשי תיבות באנגלית של Last Universal Common Ancestor. שימו לב שאנחנו לא מתכוונים כאן לאורגניזם יחיד - ז"א, תא בודד שצף לבדו במימיו של איזה אוקיינוס קדום. כשאני אומר 'לוקה', אני מתכוון לאוכלוסיה של אורגניזמים, באותו האופן שבו כשאנחנו אומרים 'הכלב הוא ידידו הטוב של האדם' אנחנו לא מתכוונים לכלב ספציפי אלא לכלבים באופן כללי. רעיונותיו של דארווין לגבי אבולוציה והמודל של עץ החיים תפסו אחיזה מהירה בקהילה המדעית: העדויות לנכונותה של התאוריה היו חזקות וההסבר אלגנטי ורב עוצמה. אבל מי היה לוקה, ומה היו תכונותיו? לאיש לא היה מושג. דארווין שיער שהאב הקדמון המשותף היה כנראה יצור פשוט וקטן - חיידק, בתכל'ס - שחי במים חמימים, משהו כמו שלולית או מפרץ רדוד. אבל הניחוש הזה, כמו כל האחרים, היה חסר בסיס: לוקה לא השאיר אחריו מאובנים שמהם ניתן היה לדלות מידע כלשהו. --------------- שעון מולקולרי --------------- מי שעשה את הצעד הראשון לקראת מציאת תשובות לשאלות האלה היה חוקר אמריקני-אוסטרי בשם אמיל צוקרקנדל (Zuckerkandl), שב-1961 פיתח שיטה חדשה ורבת עוצמה כדי לגלות את מידת הקרבה האבולוציונית בין שני מינים שונים באמצעות הדמיון והשונות של המולקולות המרכיבות אותם. שמה של השיטה הוא 'שעון מולקולרי', וסיפרתי עליה בהרחבה בפרק 154 של עושים היסטוריה - אבל הנה הרעיון העקרוני, בקצרה. בדמם של בני האדם והסוסים, למשל, ישנה מולקולה בשם המוגלובין שתפקידה להוביל חמצן לתאי הגוף. למרות שמדובר, עקרונית, באותה המולקולה שמבצעת את אותה הפעולה - בכל זאת ישנם הבדלים זעירים בין ההמוגלובין שלנו ושל הסוסים. צוקרקנדל הניח שאנחנו והסוסים קיבלנו את ההמוגלובין מהאב הקדמון המשותף שלנו, ושההבדלים בין הגרסא האנושית והגרסא הסוסית של המולקולה הם תוצאה של מוטציות אקראיות שהתרחשו בדנ"א שלנו ושל הסוסים במרוצת מיליוני שנים. ההנחה המקובלת על המדענים אז הייתה שמוטציות שכאלה הן אקראיות לחלוטין ועשויות היו להתרחש בכל זמן - אבל צוקרקנדל הבין שלמרות שמוטציות הן באמת אקראיות, הן בכל זאת מתרחשות בקצב קבוע פחות או יותר: במקרה של ההמוגלובין, למשל, מוטציה שכזו מתרחשת אחת ל-14.5 מיליון שנה, בממוצע. זה אומר שאם אנחנו יודעים כמה מוטציות, או כמה הבדלים יש בין ההמוגלובין שלנו ושל הסוסים - אפשר, באמצעות חישוב מתאים, להעריך מתי חי האב הקדמון המשותף לנו ולסוסים: 130 מיליון שנה, במקרה הזה. השעון המולקולרי היה רעיון מהפכני. עד אז, הביולוגים מיקמו את היצורים השונים על עץ החיים על סמך ההבדלים האנטומיים ביניהם - אבל זיהוי של ההבדלים האלה דורש, כפי שאתם יכולים לנחש, הכרות עמוקה עם האנטומיה של בעלי החיים הרלוונטיים. השעון המולקולרי, לעומת זאת, מאפשר להשוות בין כל שני יצורים חיים על בסיס מספר מצומצם יחסית של מולקולות שקיימות בכמעט כל היצורים. אבל למרות היתרון החשוב הזה - רק מעטים החלו להשתמש בטכניקת השעון המולקולרי בשנים הראשונות לאחר פיתוחה, בעיקר מכיוון שהיה קשה מאוד לבצע מדידות מדויקות על מולקולות עם הטכנולוגיה שהייתה זמינה באותם הימים. --------------- קרל ווז --------------- אבל היה מדען אחד שהתגלית הזו הגיעה לו בול בזמן. קרל ווּז (Woese) נולד בארה"ב בשנת 1928. הוא היה ילד ביישן מאוד, שלא כל כך הסתדר עם המורכבויות של החברה האנושית: האובייקטיביות וההגיון המובנה שבמחקר המדעי היו עבורו מפלט מבורך. כך סיפר ווז בראיון עיתונאי: "נדמה היה שישנם שני עולמות: זה של הטבע, וזה של בני האדם. הראשון היה רחב, נפלא, בלתי מובן, מפחיד, מרגש, מפתה - [...] מקור בלתי אכזב של אמת. עולמם של בני האדם היה ההפך מכך: לא מובן, שרירותי, מלא בסתירות [...] וכמעט נטול אמת. ההתבגרות היתה עבורי חיפוש מתמיד אחר האמת. במתמטיקה ובמדע מצאתי אותה, סוף סוף: ה"מ.ש.ל" של הגאומטריה וחוקי ניוטון היו עבורי מקלט חמים בשעת סערה." ווז למד מתמטיקה ופיזיקה בתואר הראשון, ולמרות שלא ממש התעניין בביולוגיה באותם הימים - הוא שעה לעצתו של המנחה שלו והחליט לעשות את הדוקטורט שלו בתחום חדש לגמרי שנקרא אז 'ביופיזיקה', והיום מוכר לנו כ'ביולוגיה מולקולרית': חקר היצורים החיים מתוך נקודת המבט של המולקולות מהן הם עשויים. אבל כאמור, הביולוגיה המולקולרית הייתה עדיין ממש בחיתוליה, הכלים הטכנולוגיים היו פרימיטיביים יחסית והשאלות לא ממש מוגדרות היטב - וקרל ווז לא ממש מצא את עצמו בתחום הזה. הוא ניסה ללמוד רפואה, אבל גם זה לא עבד. רצה הגורל ובאותו הזמן ממש התחוללה רעידת אדמה בעולם הביולוגיה. ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק גילו את מבנה הדנ"א, והחוקרים החלו לחשוף בהדרגה את צפונותיו של המנגנון הבסיסי שמשותף לכל התאים החיים בכדור הארץ: המנגנון שמתרגם את המידע הגנטי האצור בדנ"א ויוצר ממנו את החלבונים, שהם אבני הבניין שמהם עשויים התאים. וכך, בגדול, עובד המנגנון הזה. הדנ"א הוא מולקולה ארוכה שמחולקת למקטעים שמכונים "גנים": כל גן מכיל את 'הוראות ההרכבה' ליצירת חלבון מסוים או חלק מחלבון. מכונות זעירות בתוך התא קוראות את המידע הזה מהגנים ומעתיקות אותו למולקולות שנקראות mRNA: קיצור של messenger RNA, 'רנ"א שליח' בעברית. מולקולות הרנ"א נעות בתוך התא עד שהן פוגשות מבנה בשם ריבוזום. הריבוזום הוא 'בית חרושת': הוא קורא את המידע מתוך הרנ"א השליח ומשתמש בו כדי לייצר את החלבונים שהתא זקוק להם, בדומה קבלן הופך את השרטוטים שהוא מקבל מאדריכל לבניין אמיתי. אבל למרות שבשלהי שנות השישים החוקרים כבר הבינו, בגדול, את התהליך הזה - הרבה מהפרטים הקטנים בתמונה היו עדיין עלומים. למשל, איש לא ידע לומר איך בדיוק קורא הריבוזום את המידע מתוך הרנ"א השליח, ואיך הוא מתרגם אותו לחלבון ספציפי. השאלה הזו סיקרנה מאוד את קרל ווז, שסוף סוף מצא בעיה מרתקת לעבוד עליה - ובנוסף, זו גם היתה בעיה שהתאימה באופן כמעט-מושלם לכלים שהציעה הביולוגיה המולקולרית. מדוע? אחד הרכיבים המרכזיים מהם עשוי הריבוזום היא מולקולה בשם tRNA (שימו לב לא להתבלבל בינה ובין ה-mRNA, הרנ"א השליח שהזכרתי קודם: לשתי מולקולות יש מבנה דומה, אבל תפקידים שונים בתכלית). ה-tRNA עשוי מרצף ארוך של מולקולות קטנות המכונות 'בסיסים': דמיינו רצף של אותיות שיוצרות מילה ארוכה מאוד, ויש לכם את התמונה העקרונית. מספר שנים קודם לכן פיתח חוקר בריטי בשם פרדריק סנגר (Sanger) שיטה חדשנית למפות את רצף הבסיסים של מולקולות RNA - ז"א, לדעת מהן האותיות שיוצרות את ה-tRNA. עכשיו, הריבוזומים ממלאים תפקיד כל כך חשוב וחיוני בתא החי, עד שהם נמצאים בכל התאים החיים באשר הם - מבעלי החיים הגדולים ביותר ועד הבקטריה הקטנה ביותר - ולא רק שאפשר למצוא אותם בכל התאים, הם גם דומים מאוד זה לזה, עד כדי שינויים קלים. זה קצת דומה לצמיג של רכב: דברים כמו צבע הרכב ומבנה השלדה עשויים להיות שונים בין יצרן ליצרן - אבל צמיג תמיד ייראה כמו צמיג. באותו האופן, גם ה-tRNA שהוא כאמור רכיב מרכזי בריבוזום, זהה בכל התאים עד כדי הבדלים קלים יחסית ברצף הבסיסים שמהם הוא עשוי, קצת כמו ההבדלים בחריצים של צמיגים בין יצרן ליצרן. קרל ווז וחוקר נוסף, ג'ורג' פוקס, החליטו לרצף את ה-tRNA של כשישים מינים שונים של בקטריות כדי לנסות ולפענח את מנגנון הפעולה של ה-tRNA מתוך ההבדלים הזעירים ברצף הבסיסים בין מין למין. ואכן, כשסיימו ווז ופוקס לרצף את ה-tRNA של הבקטריות, הם גילו שבכמעט בכל המקרים רצפי הבסיסים של המולקולה היו דומים מאוד בין מין למין…פרט לקבוצה קטנה של בקטריות לא שגרתיות. אלה היו בקטריות שחיות בסביבות נטולות חמצן כמו צינורות ביוב ודרכי המעיים של פרות, ופולטות גז מתאן - מכאן גם מגיע שמן: בקטריות מתאנוגניות. אצל הבקטריות המתאנוגניות האלה, הופתע ווז לגלות, רצף הבסיסים של ה-tRNA היה שונה בתכלית מזה של שאר הבקטריות שבדק: כל כך שונה, למעשה, עד שווז היה משוכנע שארעה תקלה בניסוי. הוא חזר עליו בשנית - אבל שוב קיבל את אותו רצף שונה ולא מוכר של בסיסים ב-tRNA. רק אז הבין ווז מה הוא באמת רואה: הבקטריות המתאנוגניות הן בכלל לא בקטריות. הן אולי נראות כמו בקטריות, מבחינה חיצונית - אבל השונות העמוקה של הריבוזומים שלהם העידה על כך שמדובר, למעשה, בייצור חדש ולא מוכר. ולתגלית הזו, מסתבר, הייתה משמעות עמוקה יותר משאיש העז לדמיין. --------------- ארכיאה --------------- באותה התקופה הביולוגים חילקו את כל היצורים החיים בטבע לשתי קבוצות בסיסיות, שתי "ממלכות-על": יצורים שבתאים שלהם יש גרעין (אאוקריוטים, מהמילים ביוונית עתיקה 'אאו' - אמיתי -ו'קאריון' גרעין), ויצורים שבתאים שלהם אין גרעין (פרוקריוטים - מהמילה 'פרו', לפני). מכיוון שכל היצורים בטבע משתייכים לאחת משתי ממלכות-העל האלה, זה אומר שהן חייבות להיות עתיקות מאוד - ז"א, שתי הממלכות האלה הן הענפים הראשונים שהתפצלו מהגזע של עץ החיים. לחיידקים המתנוגניים שחקר ווז אין גרעין, מה שאומר שהם אמורים עקרונית להשתייך לממלכת העל של הפרוקריוטים. אבל ההבדלים העמוקים בין הריבוזומים שלהם לבין הריבוזומים של שאר היצורים הפרוקריוטים הביאו את ווז למסקנה מפתיעה: היצורים האלה הם בכלל לא פרוקריוטים. הם משהו אחר: עוד משפחה בסיסית ועתיקה מאוד של יצורים חיים, ממלכת-על שלישית שווז העניק לה את השם ארכיאהבקטריה (מיוונית - 'קדום'), שם שקוצר בהמשך ל'ארכיאה' בלבד. ווז ופוקס פרסמו את תגליתם ב-1977, ומאמרם זכה לתהודה משמעותית בעיתונות. הקהילה המדעית, לעומת, לא ממש התרגשה - ואפילו להיפך: הצעתו של ווז, לפיה הארכיאה הם ענף חדש ולא מוכר בעץ החיים, נתקלה בהתנגדות עזה. מדוע? מכיוון שהביולוגיה המולקולרית הייתה עדיין תחום חדש במדע, ומעטים מהחוקרים הבינו אותה לעומק. זאת ועודף ביולוגים רבים לא הסכימו לקבל את ההשוואה בין רצפי בסיסים של רנ"א כדרך אמינה לסווג יצורים חיים למשפחות ולמינים. לא עזרה גם העובדה שהביישנות הטבעית של קרל ווז הביאה לכך שהוא כמעט ולא הגיע לכנסים מדעיים כדי להגן על התיאוריה שלו. אבל ככל שהעמיקו המדענים לחקור את הארכיאה, הם חשפו יותר ויותר עדויות שחיזקו את השערתם של ווז ופוקס: למשל, הממברנה שעוטפת את גוף התא אצל הארכיאה עשויה מחומר שונה מאוד מהחומר ממנה עשויה הממברנה של חיידקים חסרי גרעין אחרים. במרוצת עשרים וחמש שנות מחקר הלכו העדויות הללו והצטברו, עד שבשנות התשעים כבר לא היה ספק שווז צודק, וכיום מחלקים הביולוגים את עולם הטבע לשלוש "ממלכות-על": הבקטריות, הארכיאה והאאוקריוטים, שהם הצאצאים הישירים של לוקה, האב הקדמון המשותף של כל היצורים החיים. קרל ווז זכה לאותות הוקרה ופרסים יוקרתיים רבים, והמאמר שפרסמו הוא ופוקס ב-1977 נחשב היום לאחד המאמרים המדעיים החשובים שראו אור במאה העשרים. ---------------------- העברה גנטית אופקית ---------------------- הניבוי המוצלח של ווז, שהיה מושתת כולו על ההבדלים בין מולקולות ה-tRNA של הארכיאה והבקטריות, היה הוכחה דרמטית לעוצמתה של הביולוגיה המולקולרית ודירבן חוקרים רבים ללמוד את הטכניקות החדשות ולשכלל אותן. בשלהי שנות התשעים כבר אפשר היה לרצף גנומים שלמים של בקטריות וארכיאה - והעובדה הזו פתחה את הצוהר לכיוון מחקר מעניין ביותר. כפי שציינתי קודם, לוקה לא הותיר אחריו מאובנים שמהם ניתן להסיק מה היו תכונותיו של האב הקדמון של היצורים החיים - אבל הוא כן הותיר אחריו עדויות מסוג אחר: הגנים שלו. תחשבו על זה ככה: אם אתה רואה קבוצה של אחים שלכולם יש אף גדול - סביר להניח שלאחד ההורים היה גם כן אף גדול, נכון? באותו האופן, העובדה שהארכיאה והבקטריות הם הצאצאים הישירים של לוקה פירושה שהם קיבלו את הגנים שלהם ישירות מאותו אב קדמון - ואם אנחנו יודעים אלו גנים יש לארכיאה ולבקטריות, זה עשוי לאפשר לנו להעריך איך נראה הגנום של לוקה. אבל כאן צצה בעיה: כשבחנו החוקרים את הגנומים של הבקטריות והארכיאה, הם גילו לא מעט מינים שהדנ"א שלהם הכיל לא מעט גנים שלא התאימו למקום של היצורים האלה בעץ החיים. למה הכוונה? דמיינו שאתם נתקלים במדוזה עם זנב של אריה. כן, בדיוק כמו שזה נשמע: מדוזה - ג'לי רוטט, איכס כזה, ארס צורב, כל החבילה - אבל יש לה גם זנב של אריה, קומפלט כולל הפונפון בקצה. זה…לא מתאים, נכון? ג'ירפות ואריות הם אמנם בעלי חיים די שונים - אבל לא צריך להיות מיץ פטל כדי לראות מיד שג'ירפות ואריות הרבה יותר דומים זה לזה מאשר הם דומים למדוזה: יש להם ארבע רגליים, עמוד שדרה ומוח בתוך גולגולת, בזמן שלמדוזה אין את כל הדברים האלה. זה אומר לנו שג'ירפות ואריות נמצאים על ענף שונה לגמרי בעץ החיים מהענף שאליו שייכות המדוזות, וזו הסיבה שאנחנו לא מוצאים מדוזות עם זנב. אבל זה בדיוק מה שגילו החוקרים כשהם בדקו את הגנומים של הבקטריות והארכיאה. ז"א, הם לא גילו חיידקים עם זנב של אריה - אבל היו המון מקרים שבהם שני מינים של חיידקים, שהשוואה הכוללת בין הגנומים שלהם העידה על כך שהם שייכים לענפים שונים מאוד על עץ החיים, הכילו גנים משותפים שלא אמורים להיות שם, ממש כמו שלמדוזה לא אמור להיות זנב של אריה. אז, איך יכול להיות? התשובה העקרונית כבר הייתה ידועה עוד מקודם: 'העברה גנטית אופקית'. מה זו העברה גנטית אופקית? ובכן, בעלי חיים כמו אריה, ג'ירפה, מדוזות וגם אנחנו - מקבלים את כל הגנים שלהם בתורשה: ז"א, הגנים עוברים מדור לדור, מהורה לצאצא. גם הבקטריות והארכיאה מקבלות את רוב הגנים שלהם בתורשה - אבל בנוסף, הן מסוגלות להעביר גנים מאחת לשניה סתם ככה, בלי קשר לתורשה, כמו חבילה שעוברת מחיידק לחיידק. זו 'העברה גנטית אופקית', והיא אחת הסיבות לכך שחיידקים מסוגלים, למשל, לפתח במהירות עמידות כנגד אנטיביוטיקה חדשה: חיידק שבמקרה ניחן בגן שמאפשר עמידות שכזו יכול להעביר את את הגן הזה לא רק לצאצאיו העתידיים - אלא גם לחיידקים שנמצאים סביבו כבר עכשיו. מנגנון ההעברה הגנטית האופקית מסביר היטב את נוכחותם של אותם 'גנים סוררים' בדנ"א של הארכיאה והבקטריות: אם אנחנו מוצאים בדנ"א גן שלפי אילן היוחסין לא אמור להיות שם - זה סימן שאותה ארכיאה או בקטריה קיבלה את הגן הזה באמצעות העברה גנטית אופקית, ולא באמצעות תורשה קלאסית. אבל גם זה לא הסוף. כשחיידק מודרני מקבל גן חדש באמצעות העברה גנטית אופקית, יש כאן סיכון מסוים. דמיינו לעצמכם קבוצת כדורגל מעולה, כזו שכל אחד מהשחקנים שלה מתאים בול לתפקיד שלו, וכולם עובדים בסנכרון מושלם אחד עם השני. עכשיו נוציא באקראי את אחד השחקנים ונחליף אותו בשחקן חדש ולא מוכר. יכול להיות שבמקרה לגמרי השחקן החדש הוא ליאו מסי ושהתרומה שלו תרומם את הקבוצה להישגים אפילו עוד יותר גבוהים - אבל במציאות, רוב הסיכויים שהשחקן החדש לא יתאים לקבוצה כמו השחקן הקיים, וההחלפה דווקא תפגע בקבוצה במקום לעזור לה. אותו הדבר בחיידקים: בחיידק מודרני, המנגנונים התאיים הם תוצאה של מיליארדי שנות אבולוציה ששיכללה ושיפרה אותם עד שהיום הם עובדים בסנכרון מושלם. אם נכניס לחיידק גן חדש באמצעות העברה גנטית אופקית, יש סיכוי לא רע שבמקום לשפר את התכונות של החיידק - אנחנו רק נדפוק את הסנכרון המושלם הזה. זו הסיבה שלמרות שהעברה אופקית של גנים אכן מתרחשת מדי פעם בפעם, היא לא מאוד שכיחה בחיידקים מודרניים. אבל כשבחנו המדענים את הדנ"א של מינים רבים של בקטריות ואריכאה, הם מצאו שם יותר מדי גנים סוררים - גנים שהתקבלו באמצעות העברה גנטית אופקית - מכפי שאמורים היו להיות לפי השכיחות המקובלת של העברה שכזו. באנלוגיה שלנו, זה כאילו שאנחנו יודעים שהמאמן אמור להחליף משהו כמו שחקן אחד בכל עונה - אבל מגלים שהוחלפו כמה וכמה שחקנים. מה פשר מספרם החריג של הגנים הסוררים? לקרל ווז הייתה תשובה. במאמר שפרסם ב-2002 הוא הציע השערה נועזת שמעניקה לנו הצצה אפשרית אל תכונותיהם של היצורים החיים הראשונים בכדור הארץ. בתאים הפרימיטיביים של ראשית עידן החיים, שיער ווז, המנגנונים התאיים שאחראים על ייצור החלבונים היו עדיין גסים יחסית, ובמקרים רבים הפיקו חלבונים שגויים במידה כזו או אחרת. במקרה כזה, התא תיפקד ביעילות נמוכה יחסית - כמו קבוצת כדורגל שהשחקנים שלה בקושי מסוגלים להעביר מסירה מאחד לשני בלי לאבד את הכדור. בקבוצה כל כך גרועה, המאמן יכול להרשות לעצמו להחליף שחקנים בצורה אקראית כי תכל'ס - אין לו מה להפסיד, ואם יהיה לו מזל אולי השחקן החדש יתגלה כהצלחה גדולה. באותו האופן, גם לאותם תאים ראשוניים ופרימיטיביים לא היה הרבה מה להפסיד, והם יכלו להרשות לעצמם לקבל הרבה גנים חדשים באמצעות העברה גנטית אופקית. במצב שכזה, הציע ווז, העברה גנטית אופקית בין אורגניזמים יכולה הייתה להיות הרבה יותר שכיחה מכפי שהיא היום, עד כדי כך שאפשר לחשוב על האורגניזמים האלה כאילו שהם לא שייכים למינים נפרדים אלא הם כמעין יצור קולקטיבי שהגנום שלו מבוזר בין הרבה סוגים שונים של יצורים חיים, והם מחליפים ביניהם גנים בהעברה גנטית אופקית בצורה חופשית למדי. אם ווז צודק בהשערתו - וחשוב להזכיר שלא כל הביולוגים מקבלים את ההשערה הזו - אזי המתירנות הגנטית הזו אפשרה לאותם תאים פרימיטיביים להתפתח בקצב הרבה יותר מהיר מכפי שבעלי חיים מודרניים מסוגלים לו, מכיוון שבעוד שאבולוציה קלאסית, זו של הורשה של גנים מדור לדור, היא תהליך איטי יחסית - העברה גנטית אופקית של גנים מאפשרת לתכונות חדשות ומועילות להתפשט בתוך האוכלוסיה במהירות רבה הרבה יותר. אבל כאן עולה שאלה מתבקשת: אם הגבולות הגנטיים בין אותם יצורים חיים ראשונים היו מטושטשים כל כך, איך קרה שהצאצאים שלהם - הארכיאה, הבקטריות והאאוקריוטים - נחלקים בכל זאת למשפחות מאוד ברורות ומובחנות? התשובה היא - לוקה. אמרנו שלוקה הוא האב הקדמון המשותף לכל היצורים החיים, אבל זה לא אומר שלוקה היה בהכרח היצור החי הראשון! סביר להניח שלוקה הוא בעצמו צאצא של אותם תאים פרימיטיביים ראשונים, ושאצלו המנגנונים התאיים שאחראים על ייצור החלבונים כבר היו יציבים ואמינים מספיקים כדי שהעברה גנטית אופקית של גנים תהפוך להימור מסוכן, מבחינת התא: העברה גנטית אופקית הפכה לנדירה יותר, העברה גנטית מדור לדור הפכה למנגנון התורשתי הדומיננטי - והגבולות בין מינים שונים הפכו לברורים ומובהקים הרבה יותר. ---------------------- אקוסיסטם קדום ---------------------- להסבר הזה, אם הוא באמת נכון, יש השלכה מרתקת נוספת - והיא שלוקה לא היה לבד. אם לוקה היה בעצמו צאצא של יצורים קדומים יותר, זה אומר שסביר להניח שהיו עוד צאצאים כאלה שחיו לצידו בעולם, דהיינו - לוקה היה חלק מאקוסיסטם ביולוגי הרבה יותר עשיר משרוב המדענים העזו לשער, אבל מסיבה כלשהי הוא היחיד שהצאצאים שלו שרדו עד ימינו: כל שאר הצאצאים של היצורים החיים שהתקיימו לצידו של לוקה - נכחדו, משום מה. הוכחה פוטנציאלית מרתקת להשערה הזו נתגלתה במחקר גדול שהתפרסם ב-2024, תוצאה של שיתוף פעולה של חוקרים מכמה וכמה מכוני מחקר. החוקרים בדקו את הדנ"א של 700 אורגניזמים: 350 מינים של בקטריות, ו-350 מינים של ארכיאה. מתוך כלל הגנים של כל היצורים האלה, החוקרים זיהו 30 גנים שנמצאים בכל המינים האלה, ללא יוצא מן הכלל - והמשמעות היא שאותם שלושים גנים היו קיימים, בוודאות כמעט מוחלטת, גם בגנום של לוקה. לצורך ההסבר, זה כמו שאנחנו רואים שלבני האדם יש חמש אצבעות בכף היד, וגם לשימפנזה יש חמש אצבעות, וגם לגורילה ולאורנג-אוטנג ולכל הקופים האחרים - ומכאן קל להסיק שלאב הקדמון שלנו ולשל הקופים היו גם כן חמש אצבעות. הפרט המעניין הוא שעבור חלק לא מבוטל מהגנים האלה אנחנו יודעים להגיד - מתוך מחקרים על אורגניזמים מודרנים - מה התפקיד או ההשפעה שלהם על התא החי: למשל, שגן מסוים הוא חלק מהמנגנון שיוצר את הממברנה שעוטפת את התא - ואם הגן הזה היה קיים בגנום של לוקה, המשמעות היא שגם ללוקה היה את אותו המנגנון או משהו מאוד מאוד דומה לו. שלושים גנים הם כמות מצומצמת למדי שכנראה לא הייתה אומרת לנו הרבה על תכונותיו של לוקה, אבל למרבה המזל בנוסף לאותם שלושים גנים שנמצאים בכל 700 המינים שנבדקו במחקר, החוקרים זיהו עוד כמה אלפי גנים שאמנם לא נמצאים בכל המינים - אבל הם בכל זאת נמצאים ברבים מהם. זה אומר שיש סיכוי גבוה - לא מאה אחוז, אבל סיכוי גבוה - שגם הם היו נוכחים בדנ"א של לוקה, וחלק מהצאצאים המודרניים של לוקה פשוט איבדו אותם במרוצת הזמן מסיבות שונות, תופעה נפוצה ומוכרת מאוד בעולם הטבע. הגנים הנוספים האלה עוזרים לחוקרים לשרטט תמונה מלאה יותר של תכונותיו של לוקה - ואחת התכונות שעולה מתוך הסקירה הגנטית הזו היא שללוקה הייתה, אולי, מערכת חיסונית: מנגנון שהיה מסוגל לזהות דנ"א זר שחדר לתוך התא - ולהשמיד אותו. אם זה נשמע לכם מוכר, אז כן - זהו מנגנון ה-CRISPR המפורסם, שמאפשר לחיידקים להתגונן מפני וירוסים שתוקפים אותם, ושאנחנו למדנו לנצל לטובתנו כדי לבצע בעזרתו הנדסה גנטית. ואם ללוקה הייתה מערכת הגנה נגד וירוסים, זה סימן שכבר היו וירוסים שצריך היה להתגונן מפניהם - עדות מוחשית לאותו אקוסיסטם ביולוגי עשיר שאולי התקיים כבר באותה תקופה מוקדמת. כמה מוקדמת? ובכן, השחזור הגנטי של לוקה מעלה שהוא חי לפני פלוס מינוס 4.2 מיליארד שנה. המספר הזה אולי לא נשמע מרשים במיוחד, עד שמבינים שכדור הארץ עצמו נוצר בסך הכל שלוש מאות מיליון שנה קודם לכן, לפני כ-4.5 מיליארד שנה, ושבמרוצת אותם שלוש מאות מיליון שנה כדור הארץ היה נתון להפגזות בלתי פוסקות של אסטרואידים שעדיין הסתובבו ברחבי מערכת השמש הצעירה - דהיינו, התנאים בכדור הארץ היו קשים ומאוד לא נוחים, בלשון המעטה. ובכל זאת, בתוך 300 מיליון שנה בלבד לא רק שהיו בכדור הארץ חיים - הם כבר היו מספיק מפותחים ומספיק משגשגים כדי ליצור אקוסיסטם ביולוגי עשיר יחסית. ---------------------- מקור החיים ---------------------- צריך לזכור שכל מה שתיארתי לכם עד כה הוא תמונה משוערת בלבד: המחקר המדעי לגבי הגנטיקה של לוקה נמצא ממש בראשיתו, וסביר להניח שלפחות חלק מהדברים שסיפרתי לכם ישתנו בעתיד בעקבות מחקרים נוספים ומדוייקים יותר. אבל אם לוקה אכן היה חלק מאקוסיסטם ביולוגי עשיר שהופיע זמן קצר כל כך לאחר היווצרותו של כדור הארץ, זו עשויה להיות עדות פוטנציאלית לכך שהחיים לא נוצרו כאן אצלנו - אלא הגיעו לכדור הארץ מהחלל ותפסו אחיזה ברגע שכדור הארץ התקרר מספיק בכדי לאפשר ליצורים חיים לשרוד. מצד שני, אם אכן התאים החיים הראשונים היו יצורים פרימיטיביים יחסית שהיו צריכים לעבור אבולוציה מזורזת באמצעות העברה גנטית אופקית כדי לשכלל ולייצב את המנגנונים התאיים הבסיסיים שלהם - אז אולי החיים בכל זאת הופיעו כאן ולא הגיעו לכדור הארץ כתאים בוגרים ומפותחים מאיזה כוכב לכת אחר. במילים אחרות, שאלת מקור החיים בכדור הארץ עדיין נותרה פתוחה. אבל בכל זאת, יש עוד השלכה מרתקת למחקר הזה. הגנים של לוקה מעידים על כך שלוקה לא הפיק את האנרגיה שלה היה זקוק באמצעות פוטוסינתזה אלא באמצעות עיבוד של פחמן דו-חמצני ומימן: שני מרכיבים שאפשר למצוא בשפע באזורים שבהם מים רותחים בוקעים מבטן האדמה. זאת, לצד גנים אחרים שמעורבים בעיבוד של ברזל וגופרית, מחזקים את האפשרות שלוקה חי בסביבה של נביעות הידרותרמיות עמוק בקרקעית הים. חשוב לומר שגם כאן מדובר בהשערה בלבד: אי אפשר לפסול את האפשרות שלוקה חי דווקא על היבשה, בסביבה של מעיינות חמים - אבל אם זה נכון, זה מעניין מאוד מכיוון שעל פי ההערכות יש סיכוי לא רע שנביעות הידרותרמיות שכאלה קיימות גם במעמקי האוקיינוסים של אירופה, ירחו של צדק, ואנקלדוס, ירחו של שבתאי. ואם כך, מי יודע - אולי ביום מן הימים, כשנשלח רובוטים לסייר באוקינוסים החייזריים האלה, נגלה גם שם מערכות אקולוגיות עשירות ומרתקות מעבר לכל דמיון…

@nbdyes נכון - אבל אלו היו שירותים ציבוריים, ולמעט אצל העשירים ביותר לא הותקנו בבתים פרטיים 👍

@ranlevi קצת חסרה לי התייחסות לעובדה שהיו שירותים עם מים זורמים וביוב מסודא בכל עיר רומית. לקח לתרבות המערב 1300 שנה לחזור לאותו המקום

איך המציאו את השירותים? --------------- השירותים הם אחת ההמצאות החשובות ביותר של העולם המודרני. עד לפני 200-300 שנה, אנשים היו עושים את הצרכים שלהם בסירי-לילה ואז מרוקנים אותם לתוך תעלות פתוחות ברחוב - אתם יכולים לדמיין את הסירחון - או שהם היו מחרבנים לתוך חורים ברצפה אל בורות ניקוז. הגזים שהיו עולים מתוך בורות הניקוז האלה היו לא רק מסריחים למות, הם גם דליקים ונפיצים מאוד. ג'ון הרינגטון היה בן אצולה אנגלי: אבא שלו היה משרת נאמן של המלכה אליזבת הראשונה, ובתמורה לנאמנות הזו היא הסכימה להיות הסנדקית של הרינגטון. אבל הרינטגון היה טיפוס קצת בעייתי: הוא היה כותב שירים גסים וסיפורים שהעליבו כל מיני פוליטיקאים, ולכן ב-1596 המלכה החליטה להעניש אותו ו"להגלות" אותו לאיזו טירה רחוקה. כנראה שלהרינגטון היה הרבה זמן פנוי בטירה הזו, כי שם הוא המציא את אב-הטיפוס הראשון של השירותים המודרניים: מיכל מים גדול עם שסתום, שכשפותחים אותו המים נופלים למטה במהירות, עוברים דרך אסלה ושוטפים הכל אל תוך בור הניקוז. זה היה רעיון מבריק - אבל הוא לא תפס בציבור הרחב, משתי הסיבות. הראשונה: בבתים עדיין לא הייתה צנרת מים בשביל למלא את המיכל מחדש, והשנייה: זה לא פתר את הבעיה של הגזים המסריחים והדליקים שעולים מבור הניקוז. רק ב-1775, כמעט מאתיים שנים לאחר מכן, מצא שען בשם אלכסנדר קאמינג פתרון לבעיית הגזים: הוא לקח את הצינור שיוצא מהאסלה וכופף אותו לצורה של האות S. הפיתול הזה בצינור גרם לכך שאחרי השטיפה חלק מהמים נשארים בתוך הצינור - אלו המים שאתם רואים כשאתם מסתכלים לתוך האסלה - ויוצרים מעין "פקק" שמונע מהגזים של הביוב לעלות בחזרה למעלה. ופיתול ה-S עושה עוד משהו מעניין: הוא יוצר תופעה שמכונה 'סיפון'. כשהמים מהניאגרה יורדים בשטף קצף אל האסלה, הם ממלאים את הצינור ודוחקים החוצה את האוויר. כשהם נופלים למטה, אל הביוב, הם משאירים מאחוריהם ואקום, תת-לחץ, כמו מעין שואב אבק טבעי שיונק את כל ה...אתם יודעים...בתוך האסלה ומרוקן אותה. שכלול משמעותי נוסף הגיע ב-1858, כשממציא בשם תומאס קראפר פיתח מצוף שהיה מחובר לשסתום המילוי של הניאגרה. כשמורידים את המים בשירותים המצוף בתוך הניאגרה יורד, השסתום נפתח ומים זורמים לתוך המיכל. כשהמיכל מלא והמצוף מגיע לגובה המקסימלי שלו, השסתום נסגר ומים מפסיקים להיכנס. מנגנון פשוט - אבל גאוני... קראפר היה לא רק ממציא מוכשר אלא גם איש שיווק מוצלח מאוד: הוא זה שהצליח לשכנע את הציבור האנגלי להתחיל להתקין שירותים בכל בית. אגב, באנגלית המילה קראפר היא מילה נרדפת לשירותים: חלק מזה בגלל ההצלחה של המותג של תומאס קראפר, אבל בתכלס זה בעיקר בגלל ש'קראפ' היתה סלנג לחרא עוד הרבה קודם. תודה על הצפייה. הזמינו אותי להרצות בארגון שלכם! פרטים ויצירת קשר - ranlevi.co.il

איך המציאו את השירותים? --------------- השירותים הם אחת ההמצאות החשובות ביותר של העולם המודרני. עד לפני 200-300 שנה, אנשים היו עושים את הצרכים שלהם בסירי-לילה ואז מרוקנים אותם לתוך תעלות פתוחות ברחוב - אתם יכולים לדמיין את הסירחון - או שהם היו מחרבנים לתוך חורים ברצפה אל בורות ניקוז. הגזים שהיו עולים מתוך בורות הניקוז האלה היו לא רק מסריחים למות, הם גם דליקים ונפיצים מאוד. ג'ון הרינגטון היה בן אצולה אנגלי: אבא שלו היה משרת נאמן של המלכה אליזבת הראשונה, ובתמורה לנאמנות הזו היא הסכימה להיות הסנדקית של הרינגטון. אבל הרינטגון היה טיפוס קצת בעייתי: הוא היה כותב שירים גסים וסיפורים שהעליבו כל מיני פוליטיקאים, ולכן ב-1596 המלכה החליטה להעניש אותו ו"להגלות" אותו לאיזו טירה רחוקה. כנראה שלהרינגטון היה הרבה זמן פנוי בטירה הזו, כי שם הוא המציא את אב-הטיפוס הראשון של השירותים המודרניים: מיכל מים גדול עם שסתום, שכשפותחים אותו המים נופלים למטה במהירות, עוברים דרך אסלה ושוטפים הכל אל תוך בור הניקוז. זה היה רעיון מבריק - אבל הוא לא תפס בציבור הרחב, משתי הסיבות. הראשונה: בבתים עדיין לא הייתה צנרת מים בשביל למלא את המיכל מחדש, והשנייה: זה לא פתר את הבעיה של הגזים המסריחים והדליקים שעולים מבור הניקוז. רק ב-1775, כמעט מאתיים שנים לאחר מכן, מצא שען בשם אלכסנדר קאמינג פתרון לבעיית הגזים: הוא לקח את הצינור שיוצא מהאסלה וכופף אותו לצורה של האות S. הפיתול הזה בצינור גרם לכך שאחרי השטיפה חלק מהמים נשארים בתוך הצינור - אלו המים שאתם רואים כשאתם מסתכלים לתוך האסלה - ויוצרים מעין "פקק" שמונע מהגזים של הביוב לעלות בחזרה למעלה. ופיתול ה-S עושה עוד משהו מעניין: הוא יוצר תופעה שמכונה 'סיפון'. כשהמים מהניאגרה יורדים בשטף קצף אל האסלה, הם ממלאים את הצינור ודוחקים החוצה את האוויר. כשהם נופלים למטה, אל הביוב, הם משאירים מאחוריהם ואקום, תת-לחץ, כמו מעין שואב אבק טבעי שיונק את כל ה...אתם יודעים...בתוך האסלה ומרוקן אותה. שכלול משמעותי נוסף הגיע ב-1858, כשממציא בשם תומאס קראפר פיתח מצוף שהיה מחובר לשסתום המילוי של הניאגרה. כשמורידים את המים בשירותים המצוף בתוך הניאגרה יורד, השסתום נפתח ומים זורמים לתוך המיכל. כשהמיכל מלא והמצוף מגיע לגובה המקסימלי שלו, השסתום נסגר ומים מפסיקים להיכנס. מנגנון פשוט - אבל גאוני... קראפר היה לא רק ממציא מוכשר אלא גם איש שיווק מוצלח מאוד: הוא זה שהצליח לשכנע את הציבור האנגלי להתחיל להתקין שירותים בכל בית. אגב, באנגלית המילה קראפר היא מילה נרדפת לשירותים: חלק מזה בגלל ההצלחה של המותג של תומאס קראפר, אבל בתכלס זה בעיקר בגלל ש'קראפ' היתה סלנג לחרא עוד הרבה קודם. תודה על הצפייה. הזמינו אותי להרצות בארגון שלכם! פרטים ויצירת קשר - ranlevi.co.il

@pr6252996215527 הלוואי! הייתי שמח מאוד...

@ranlevi מה שמגיע מגיע אבל אני רוצה להציע לך משהו נוסף יש באקדמיה קורס שנקרא משפטים לא למשפטנים-רקע משפטי למהנדסים שמתקדמים בתחום הניהול הטכני ובכלל אני מציע לך לפתוח קורס פיסיקה למשפטנים. עקרונות רעיונות, בלי נוסחאות בלי העמקה, רקע מדעי לאנשים שהיום שלהם עובר בעולם המשעמם של דיונים

טוב, זה *בהחלט* לא היה צפוי 😄 אמלק: נבחרתי לאחד מ-50 יוצרי התוכן המצטיינים של טיקטוק העולמית! לפני שנתיים בערך החלטתי לצאת מאזור הנוחות של הפודקאסטים הקוליים, ולהכנס לעולם הוידאו של טיקטוק. סוג של אתגר אישי: סרטונים של שלוש דקות זה תוכן שונה לגמרי מהפרקים הארוכים של 'עושים היסטוריה'... הסרטון הראשון היה פלופ. השני - עוד יותר פלופ 😄 למדתי, התייעצתי, שיפרתי - ומסרטון לסרטון התחלתי לקבל יותר ויותר תגובות מפרגנות מהצופים ( יחד עם לא מעט תגובות של - 'לא ככה דמיינתי אותך!!', שאני בוחר לא לבדוק אם זה מחמאה או לא חח). הסרטון הראשון שהתפוצץ באמת היה על שזירה קוונטית - משהו כמו 110 אלף צפיות ביומיים. כשסרטון על ההיסטוריה של המעליות הגיע ל 300 אלף צפיות, הבנתי שאני בכיוון הנכון... מאז, הסרטונים שאני מצלם זכו להצלחה גם בפייסבוק ובאינסטגרם - אבל לרגע לא דמיינתי שאכנס לרשימת 50 יוצרי התוכן המצטיינים של טיקטוק העולמית :-) ספרים, פודקאסטים, סרטונים - המדיה משתנה, אבל המטרה נשארה אותה המטרה. היקום שאנחנו חיים בו הוא עשיר ויפה לאין שיעור מכפי שרוב האנשים יודעים. כמו בקרחון - חלק ניכר מהיופי הזה חבוי מהעין מכיוון שכדי לראות אותו צריך להבין רעיונות ותאוריות שלומדים, בדרך כלל, רק באוניברסיטה. אבל אין סיבה אמיתית שהרעיונות האלה יישארו רק באקדמיה: כמעט תמיד מדובר ברעיונות פשוטים שכל אחד ואחת יכולים להבין, אם רק יסבירו להם אותם כמו שצריך. זה כל מה שאני רוצה לעשות, וזה מה שאני אוהב לעשות :-) אני רוצה להודות לצוות הנפלא של טיקטוק ישראל, ובמיוחד ליערה אוחיון הנהדרת, שתמכו בי ועודדו אותי, תודה גדולה ל @achlaHamoda, בת הזוג הנהדרת שלי על אינספור עיצות מעולות, ותודה לכם, הצופים, על האהבה והפרגון. רן mako.co.il/makoz-viral/Ar…

@YigalBen3 איזה כיף, תודה רבה :-)

@ranlevi וואו כבוד. אחלה פלטפורמה שמגיעה לכולם. מזל שיש אנשים כמוך שמעשירים אותה בתוכן איכותי 🧡

@seaIndian תודה רבה :-)

@ranlevi רן, אני כבר בתחילת שנות ה 2000 ידעתי שאתה כוכב ✨ שאפו 🏆

@hmwzr תגובה שהתיישנה מעולה 😄 ;-)

@ranlevi אתה טיל אחי, מברוק!

@OrenE_IL 🙏🙏☺️

@ranlevi עולמית??? בטיקטוק? Respect!!!!

@Y_Gottlieb תודה רבה! היה כיף להגיע אליכם :-)

@ranlevi אתה נכס. באמת. זוכר איך אהבתי את הפינות שלך ברדיו מהות החיים. תמשיך לעשות את מה שאתה עושה כי זה חשוב. והלוואי שתהיה עשיר מאוד מזה כי אתה מאלה שמגיע להם

@CiItay תודה, איתי! :-)

@ranlevi שאפו

@UKinrot תודה, אורי 🙏

@ranlevi כל הכבוד! ומה שאתה עושה זה פשוט נפלא!

@assafbar 🙏🙏

@ranlevi בהחלט מגיע

@86278263789 Not currently, I'm afraid...

@ranlevi Any new English content coming out Ran?

@roishik תודה, רועי :-)

@ranlevi מדהים! השראה, כל הכבוד

@kobesh תודה 🙏

@ranlevi רן לוי, האחד והיחיד! כל הכבוד

@MayaHarel542696 תודה רבה :-)

@ranlevi ברכות רן!

@itzikelrov תודה, איציק!

@ranlevi צריכה להיות סיבה מספיק טובה כדי שתקפוץ לי בפיד ולא אעצור כדי לצפות בך עד הסוף. אתה מעשיר את הידע. ישר כוח.

@ga_ido31022 תודה, עידו :-)

@ranlevi תותח