מנחם
68 posts


שמח שידידי מגל גורר אותי לדבר על ריצה. זה ציוץ קלאסי של אדם שלא מבין כלום בריצה. הוא לא רץ ואם היה רץ היה רץ גרוע. מגל הוא בהמה קלאסית. אין בו גרגר עידון. לו היה הומו, היה מאלה שבגריינדר "אק/פס, תמונה של הזין, ממוקם?"בלי סאבטקסט. בלי תקשורת. בלי מחשבה. הוא לא מבין שהחיים זה סיפור. יש בו רבדים. תפיסות עולם. תקופות. החיים זה לא להיות אלפא שכל הזמן צועק אני גדול. ככה גומרים כמוהו. אלא להיות חכם. רץ למרחקים ארוכים זה סיפור. זה דרך חיים. זה תפיסת עולם. זה ניסוי ותהיה. זה הרבה יותר כישלונות מהצלחות. מה שאתם רואים בריצה הזו נראה איטי ואפילו מעט מוזר לעין. זה מכוון. ריצה קלה היא הבסיס של כל רץ למרחקים ארוכים. קצב קל, או זון 2, הוא האזור שבו בונים את המערכת האירובית שמאפשרת לרוץ לא רק עוד קילומטרים אלא גם עוד שנים. לרוץ למרחקים ארוכים זה לא יעד חד פעמי אלא היכולת להתמיד לאורך זמן בלי להישחק. לרוץ חכם עדיף מלרוץ מהר. כבר הייתי שם, בלרוץ מהר מדי ובלי לעצור. הגוף שלי לא עמד בעומס. אחרי שנה וחצי קרסתי. החזרה הייתה קשה מאוד. זה לא יקרה שוב. אני לא מאמן ריצה אלא רק חולק מניסיוני. כאשר רצים חזק מדי לאורך זמן, המערכת האירובית אינה מקבלת את הגירוי המדויק שהיא צריכה. במקום לבנות נפח מיטוכונדריאלי, צפיפות נימים ויעילות מטבולית, העומס מצטבר, ההתאוששות נפגעת והסיכון לפציעה עולה. השחיקה אינה מתרחשת ביום אחד אלא נבנית בהדרגה. זו בדיוק הסיבה שגם רצי עילית מבצעים כשמונים אחוז מהנפח שלהם בקצב קל. פשוט הקצב שלהם מהיר מאוד ביחס לאדם רגיל, והם רצים 200 קמ בשבוע, אך מבחינה פיזיולוגית זה עדיין מאמץ אירובי נמוך שמאפשר בנייה והתאוששות. אי אפשר להשתפר כאשר רצים חזק כל הזמן. אימון איכותי דורש בסיס רחב. ללא בסיס כזה, אינטרוולים וטמפו לא נשענים על תשתית יציבה, והמערכת הקרדיווסקולרית מתקשה להתאושש בין מאמצים. עייפות מביאה לפציעה או קריסה מנטלית. בחצי השנה האחרונה, שהייתה עונה טובה מבחינת תוצאות, זיהיתי אצלי בעיה. אין לי מספיק סבלנות לזון 2. הזון 2 הופך לזון מעט גבוה יותר. במספרים אצלי זה היה 6:30 לקל. זו תופעה מוכרת אצל רצים ותיקים. הגוף מרגיש חזק ורוצה קדימה. המוח מפצה בכוח מנטלי, אבל לאורך זמן נוצרת שחיקה סמויה. ההשפעה הייתה ברורה. באימוני אינטרוולים לא הצלחתי להוריד דופק בין חזרות. ההתאוששות הייתה איטית מדי והעומס הצטבר. אם לא עברתי להליכה קצרה, הדופק נשאר גבוה. זה סימן קלאסי לכך שהבסיס האירובי אינו עמוק מספיק. לכן החלטתי שאחרי סיום העונה אבנה מחדש את הבסיס בזון 2. העונה הסתיימה בשישי האחרון. תכננתי לרוץ את חצי מרתון תל אביב באזור 2:06, אך מחלה ברגע האחרון טרפה את הקלפים. עכשיו מגיע שלב של הפוגה, תיקונים והעמקה באימוני כוח עם משקלים גבוהים יותר. המטרה בחודשים הקרובים היא להרגיל את הגוף לרוץ שבע דקות לקילומטר ללא מאמץ. זה אתגר מנטלי. הטבעי הוא להגביר לשש ושלושים. הרגליים לא זזות טבעי. צריך משמעת כדי להישאר איטי, להסתכל בשעון ולוודא שהדופק נשאר נמוך. זו עבודה טכנית, כמעט משעממת, אבל היא זו שבונה את המנוע. בראשון רצתי שישה קילומטרים. אתמול תשעה. הצלחתי לשמור על קצב איטי באימון שכולו זון 2. זו התחלה. היום עשיתי מקטעים עצימים יותר וכבר ראיתי אפקט הדופק ירד בין לבין התוכנית שךי לחודשיים הקרובים. הרבה מאוד זון 2. בניית מערכת אירובית, הפחתת עומסים ויצירת תשתית יציבה. המטרה הרחוקה היא מרתון ארבע שעות בשנה הבאה, אבל הדרך לשם מתחילה דווקא בקצב האיטי ביותר. לעוד דיונים על ריצה מוזמנים בפרטי.



הפרגוד: ראש ישיבת "אורייתא" הרב דוד שפר שותה לחיים בשדה התעופה על שהצליח להעלות לטיסה 90 בחורים לנסיעה המסורתית לליזענסק כמידי שנה למרות המלחמה.


























