Vanina Pikholc

💚 Ningún logro individual es más poderoso que los sueños colectivos 💚. Un placer compañeras. Lo hicimos, escribimos la historia 💪.

El video es aún peor porque el colono israelí los trata de ganado haciendo como que llama a sus cabras. Y la chica palestina no parece amedrentarse y le dice “dale, lárgate de aca”

Lo verdaderamente lamentable de la utilización del judaísmo no es la banalización del judaísmo ni sus valores –si es por eso, hay autoridades judías que también profanan al propio judaísmo constantemente–, sino más bien el costo que pagamos los judíos: el antisemitismo, los prejuicios y la violencia. De hecho, puedo dar testimonio al respecto. En este caso, Milei se refiere a la figura del "tzadik" o simplemente el justo: es el judío que vive conforme a la halajá, la ley judía. Milei, por lo pronto, no es judío y ni siquiera está en camino a serlo. Es sólo una persona que utiliza los valores judíos para sacar rédito. Podrá leer la Torá, podrá estudiar los pasajes bíblicos, pero sigue muy lejos de ello. Milei me sigue pareciendo la misma persona que conocí cuando era diputado en 2021: un tipo que por más fama y dinero que pueda tener está completamente solo y ni su hermana lo puede acompañar.

30 שנה הוא מבלבל לנו את השכל על איראן. סוף סוף יש הזדמנות לעשות עם זה משהו, הוא נכשל. 20 שנה הוא מתלונן שחיזבאללה לא פורק מנשקו. סוף סוף יש לו הזדמנות לעשות עם זה משהו, הוא נכשל. 17 שנים הוא מבטיח שהוא ימוטט את חמאס. סוף סוף יש הזדמנות לעשות את זה, הוא נכשל. צריך להגיד ביושר. @netanyahu הוא לוזר.

@yairlapid האסון הוא בהחלט בהובלת ממשלת נתניהו ובן גביר וסמוטריץ. אבל הוא בתמיכתך המוחלטת. לא לרגע אחד פקפקת במלחמת השווא הכושלת הזו, לא לרגע אחד קראת לעצור אותה. במקום להיות יו״ר אופוזיציה, חשבת שתפקידך זה לרקוד לפי החליל שלהם ולאגף אותם, אם כבר, מימין. נכשלת. הביתה.

מכתב של יורד מהארץ. אני עומד בנתב״ג, והדבר הכי כבד כאן זה לא המזוודה. השקילה עברה חלק, 22.8 קילו של חיים מקופלים בתוך פלסטיק קשיח. בגדים לחורף אירופאי, אלבומים שאי אפשר היה לזרוק, ושקית אחת של במבה לדרך, כי אי אפשר להיגמל מהסם הזה בבת אחת. אבל המשקל האמיתי, זה שגורם לי בקושי לנשום, הוא המשקל של הבגידה. לא הבגידה שלי במדינה-אלא הבגידה של המדינה בי. תמיד אמרו לנו ש״אין לי ארץ אחרת״. גדלנו על זה, שרנו את זה בטקסים, האמנו בזה כשרצנו על הג׳בלאות. אבל בשנתיים האחרונות, המשפט הזה הפך מאקסיומה לאיום. ״אין לך ארץ אחרת? יופי, אז אתה שבוי שלנו. תאכל את מה שאנחנו מבשלים, תשלם את החשבון, תספוג את היריקות בפרצוף, ותגיד תודה שאתה חי״. אז זהו, שאני לא רוצה רק ״לחיות״ במובן של דופק ונשימה. אני רוצה לחיות בלי לפתוח את הטלפון בבוקר בהתקף חרדה. אני רוצה שהילדים שלי לא ידעו להבדיל בין ״בום של יירוט״ ל״בום של נפילה״. אני רוצה להפסיק להרגיש פראייר. פראייר שמשלם מיסים לממשלה שבוזזת אותו, פראייר שעושה מילואים בזמן שאחרים רוקדים על הדם שלו באולפנים, פראייר שמתעקש להיות דמוקרט במדינה ששכחה מה זה אומר. חברים שואלים אותי ״איך אתה יכול לעזוב עכשיו?״. התשובה היא שאני לא עוזב ״עכשיו״. אני עוזב כבר שלוש שנים. עזבתי קצת כשהעבירו חוקים הזויים, עזבתי עוד קצת כשהפקירו את החטופים, ועזבתי סופית כשהבנתי שהרעש הזה בראש שלי, הזמזום התמידי של דאגה וכעס, הוא לא גזירת גורל. הוא רעל. ואני חייב ניקוי רעלים כדי להציל את המשפחה שלי. יש בזה משהו ציני, אני יודע. ללכת לחיות במקום שבו הצרות כתובות בשפה שאתה לא מבין, אצל אנשים מנומסים מדי שלא יבינו לעולם מה זה ״אחי״ ומה זה צפירה ביום הזיכרון. אני אהיה שם הזר, המהגר, זה עם המבטא. אבל לפחות שם, כשאני אלך לישון, אני אדע שאף שר לא מתכנן לי על הבוקר עוד כאוס מתוכנן היטב. השקט הזה הוא מצרך יוקרה שבישראל פשוט אזל מהמדפים. אני מסתכל על הדיוטי פרי. הכל רגיל, אנשים קונים בשמים כאילו אין מחר, והאירוניה היא שאולי באמת אין. אני אוהב את המקום הזה אהבה שורפת, חולה, אובססיבית. ודווקא בגלל שאני אוהב אותו, אני חייב ללכת. כי אם אני אשאר, האהבה הזאת תהפוך לשנאה, ואת זה אני לא מוכן להרשות לעצמי. אני לוקח את הדרכון. הוא נשאר בכיס הפנימי, קרוב ללב. אני לא זורק אותו. אני לא מוותר על האזרחות. להפך. אני שומר עליה כמו על נשק יום הדין. שידעו כולם, ושידעו גם אלו שיושבים שם למעלה בירושלים וחושבים שנפטרו ממני: אני אבנה חיים חדשים, אני אירגע, אני אשקם את הנפש. אבל ביום שיהיו בחירות, אני אעלה על המטוס הראשון חזרה. אני אעמוד בתור, ואני אשים את הפתק שלי. אני אחזור להצביע, לא בשביל לנצח אותם, אלא בשביל הסיכוי הקטן, השברירי, שיום אחד המקום הזה יחזור להיות בית שאפשר לחיות בו, ואז אולי, רק אולי, אני אוכל לחזור באמת.

אני לא רוצה לעבור לחו"ל איפה שישנאו אותי אנטישמים, אני רוצה לגור בישראל איפה שישנאו אותי בני עמי שאוהבים אותי

העיקר שמצבנו מבחינת חמץ בבתי החולים מעולם לא היה טוב יותר

רק עוד פעם אחת הטיעון של ״יזרקו אתכם מהגג בעזה״ והם ישתכנעו רק עוד פעם אחת אני אומר לכם הפעם זה קורה רק עוד פעם אחת ואנחנו ננצח בהסברה רק עוד פעם אחת

“¿Qué tengo en común con los judíos? Apenas si tengo algo en común conmigo mismo”. La frase es de Franz Kafka y la cita en su libro sobre el antisemitismo la rabina francesa Delphine Horvilleur. Con sujetos como Ben Gvir y otros supremacistas israelíes yo no tengo nada que ver.

Amigo, ya no alcanza con "no me gusta Netanyahu". En algún lugar tenés que trazar una línea roja y decir hasta aquí llegué. Una ley escrita para ejecutar solo palestinos –y los obscenos festejos al aprobarla– te obligan a examinar el lugar oscuro en que está esa sociedad.

La que está describiendo, palabras más, palabras menos, un estado apartheid, es Tzipi Livni. Fue viceprimera ministra, líder de la oposición, y ocupó cargos ministeriales incontables veces. Me pregunto si van a decir que es antisemita.

“Vos sos apenas un periodista”. Manuel Adorni, jefe de Gabinete. 25 de marzo de 2026.

Acabo de leer que alguien puso que hubo miles de judios torturados pero ningún torturador judío. Puede ser pero no puedo dejar de pensar en el caso de Teodoro Gauto del Batallón 601.º , que torturó a cientos de judíos peronistas o de izquierda y que hoy como ciudadano israelí encuentra refugio en un Israel que se rehusa a extraditarlo

Siempre vuelvo a este video de la marcha del 24 de marzo del 2024

@ezekopel Nunca más

No hay cosa que me de más asco que compartir origen étnico con gente que se piensa superior al resto. Solo eso me da bastantes más ganas de no ser judía que de serlo. Punto para los antisemitas.

Si leen una sola nota hoy, que sea esta de The Verge: científicos, profesores y especialistas que se están quedando sin laburo por la IA están agarrando de pura desesperación bolos freelance de entrenar a la IA (que los dejarán sin laburo definitivamente) theverge.com/cs/features/87…

Es bastante transparente: el modelo de negocios es volverte estúpido y que les tengas que pagar por "pensar".

La moral vuelve a ser política de estado. Cambio de época. Dios bendiga a la República Argentina. Fin.