יוסי אליטוב Yossi Elituv

היה כזה פריים מאז 1967?

חסין ואדעי אחד ביום: אחד ההסברים הנפוצים ביותר לחשיפה של איראן בפני ישראל וארה״ב, ולחדירה העמוקה למעגלים הצרים והסודיים של השלטון בטהראן, הוא הטכנולוגיה. וזה נכון. השימוש בנתוני עתק (Big Data) ובבינה מלאכותית בלחימה יצר שינוי משמעותי באופי המלחמות, והפך את המידע לאחד המרכיבים המרכזיים שלהן. אבל ההסבר הזה לבדו לא מספיק. לאחר מלחמת 12 הימים, איראן נקטה צעדים דרסטיים כדי להתמודד עם החדירה המודיעינית אך נכשלה. גם חיזבאללה והמליציה החות׳ית נכשלו, למרות שהן דווקא יותר מפגרות ומבודדות טכנולוגית. לדעתי, הסיבה היא השבריריות של משטרים דיקטטוריים. משטרים כאלה הם מערכות סגורות, שחיות בתוך “תיבת תהודה” שבו הן שומעות רק את עצמן. בנוסף, אלו מערכות של שקר קולקטיבי: מי שנמצא בתחתית ההיררכיה משקר למי שמעליו מחשש לעונש עד שהשקר מגיע לראש הפירמידה. בסביבה כזו, המציאות נעלמת, ובמקומה שולטות אשליות והרגעות: הכול בסדר, המשטר חזק, האויב חלש, והניצחון הבלתי נמנע קרוב. משטרים דיקטטוריים הם קורבן לאנטרופיה פוליטית. בתיכון למדנו את החוק השני של התרמודינמיקה, שלפיו האנטרופיה (אי־סדר/כאוס) במערכת סגורה תמיד גדלה, כלומר האנרגיה מתפזרת ואינה ניתנת לניצול מחדש. אם מיישמים זאת על מערכת פוליטית דיקטטורית וסגורה היא נרקבת מבפנים ונוטה לכאוס, אם לא מושקעת בה כל הזמן אנרגיה (ביקורת, דמוקרטיה, חוק, השתתפות ציבורית) כדי לשמור על יציבותה. וזה מה שקרה למשטר האיראני הסגור, שישב על כאוס חבוי ומודחק. כאשר ח׳אמנאי מותקף בבית בתו, יחד עם בנו, אשתו ונכדו זה לא הישג של טכנולוגיה בלבד, אלא גם תוצאה של מערכת כאוטית וסגורה שבונה את האסטרטגיה שלה על שקרים מצטברים. וכאשר שר החוץ האיראני המשיך לשחק את אותם משחקים דיפלומטיים ולא הבחין בהכרחיות של התקיפה האמריקאית – זהו תוצר של משטר מתפורר שהכאוס השתלט עליו עד קריסה. אני מקווה שאיראן תהיה לקח עבור כל ערבי שמאמין שהדיקטטורה היא חזקה, ומוקסם תמיד מדמות “המנהיג החזק” בין אם בדמות חומייני, אסד, סדאם, אל־ג׳ולאני, או כל משטר אחר המתחבא מאחורי סיסמאות וסמלים שונים

איראן אינטרנשיונל: כ-300 מפקדים ופעילי שטח של הבסיג' חוסלו הלילה בתקיפות צה"ל על מרכזי הפיקוד והשליטה של הכוח.

כשפורסמו הטענות הראשונות בעניין שושנה סטרוק עשיתי את הבדיקה הבסיסית כעיתונאי. מה שמצאתי לא נתן בסיס לטיפול עיתונאי, ולמיטב ידיעתי כך העלו גם בדיקותיהם של רבים מעמיתיי, בהם גם לא חובבים גדולים של השרה סטרוק. להבנתי זו גם היתה המסקנה של גופי החקירה. (שופט שראה את התיק בדיון על הצא״פ כתב: ״החשד הסביר דל ביותר, אם לא למטה מכך״) את שושנה לא זכיתי לשמוע אבל ניכר היה שהיא סובלת מאד והיה כאב גדול לשמוע ולקרוא את כאבה ואת הסבל שלה. אבחנות מתחום הנפש אשאיר למומחים. אבל מי שמכיר מקרים דומים יודע כמה הם מורכבים. על אורית סטרוק עצמה אספר, שהיא לא התעסקה בלהגן על שמה הטוב באותם רגעים שבהם דמה נשפך ברשת, אלא היתה ממוקדת בלהגן על שלומה של בתה. ולנסות לסייע לה ממרחק בכל דרך. איני חוקר כליות ולב, אבל ממה ששמעתי בזמן אמת, ניכרו דברי אמת וניכר הצער שאין לו סוף. אורית סטרוק היא בעיניי הפוליטיקאית עם הפער הגדול ביותר בין הדימוי הציבורי לדמות האמיתית והמורכבת. אבל זה להזדמנות אחרת. כי ברגע כזה, גם מי שרואה בה יריבה פוליטית ואידיאולוגית מרה, יכול לגייס את מינימום האנושיות, ואם לא להשתתף בצער, פשוט לשתוק. אין לכם מושג. וגם לי אין. אבל יש לי מושג שאין לי מושג. וזה מספיק כדי לעצור את הריקוד האכזרי על הדם ברשת. תנחומים לאורית, למשפחה, ולכל מי שאהב את שושנה

״חבל שאתם לא כאן כדי לראות; את הפנים המבוהלות, העצובות והמובסות של השכירים והתומכים המעטים של המשטר אחרי חיסולו של “מושעלי” (כינוי לח׳מנאי) ואחרי שכל ההתרברבויות והאיומים של מפקדי המשטר על הכוח והנשק הדמיוני שלהם, שאיתו התרברבו כל השנים, התבררו כחסרי ערך. היום הם אפילו לא מסוגלים לנקום על מנהיגם הנכה ועל רבים מהמפקדים הבכירים שלהם :) המכה של העליונות הצבאית של ישראל וארה״ב, שלהם לעגו במשך חצי מאה, מורגשת אצלם בבשר, בעור ובעצמות. ברור לגמרי שהם איבדו את עצמם לגמרי, ומיום ליום הם נשחקים. כל מה שנשאר להם להיאחז בו הוא כמה טילים וכטב״מים וכמובן כלי התקשורת של המשטר, שמשתמשים גם בבינה מלאכותית כדי לתת להם תקווה אבל הם לא יכולים להסתיר את המציאות ברחובות: הרס של אלפי מתקני משמרות המהפכה, הבסיג׳, תחנות משטרה ועוד, וחיסול של אלפי פעילים של המשטר. בקיצור, חבל שאתם לא רואים אבל אנחנו כן רואים, ונהנים מהסבל שלהם ומהפחד שניכר היטב בעיניים שלהם. הם מבינים היטב שהמשטר הזה עומד בקרוב להצטרף להיסטוריה, והם יישארו מול מיליוני איראנים שכולים ודורשי צדק שלא מתכוונים לסלוח על אף פשע, בגידה או עוול״