Yonatan Levi

מוסף הספרים של @Haaretz: "'רודנות בחסות החוק' מאת הסוציולוגית קים ליין שפלי – שאליו מצורפת אחרית דבר מאת יונתן לוי, שעושה התאמות לפוליטיקה הישראלית – הוא כעין ספר עזרה עצמית שנועד לכל אזרח במדינה" לקנייה (20 שקל בלבד + משלוח חינם): tinyurl.com/3434xm5r haaretz.co.il/literature/202…

נתניהו חזר לשלטון ב2009 כשקאסמים על אשקלון היו עניין. 17 שנה וטילים עם ראשי נפץ מתפצלים מאיראן זה נורמלי ומלחמה שנפתחת בלבנון זה לא כותרת ראשית. ואת הגאון הזה כינו עד לא מזמן מר בטחון.

הוויכוח אינו בין אנשים שלא מוכנים לשבת במקלטים למען ביטחון המדינה לבין אלה שכן מוכנים - אלא בין אלה שמעזים לפקפק בכך שחלק ממה שהממשלה עושה פה בשנתיים וחצי האחרונות באמת מביא ביטחון - לבין מי שלא מוכנים להטיל ספק במעשיה. די לקשקש: כולם פה מקריבים ומוכנים להקריב. השאלה היא עבור מה.

עמית סגל: נתניהו מעולם לא טען שהאיום האיראני הוסר. יונית לוי: מקריאה ציטוט מדויק של נתניהו שאומר בדיוק את זה - אבל בלי להתעמת ישירות, חלילה, עם שגריר המציאות האלטרנטיבית של ערוץ 14 באולפן. רק בעלי אוזניים חדות יצליחו לזהות את התקוממותה המעודנת. לא ככה נלחמים נגד חיסול ערך האמת.

כשהחברות של יעל, בכורתי בת ה-10, שאלו אותה איך היה באמריקה, בשנה שבה גרנו בקליפורניה כשהתארחתי במרכז ללימודי ישראל באוניברסיטת UCLA, היא ענתה: "היינו שם שנה שלמה ואבא שלי כתב רק ספר אחד!". ובכל זאת, עבורי זה אחד הדברים הכי חשובים שעשיתי: כתבתי ספר. קוראים לו ״שעת אפס: איך ויתרנו על החינוך וקיבלנו הפיכה משטרית - ואיך נתקן". והיום, הוא יוצא לאור. למעשה, אני כותב את הספר הזה כבר מחצית מחיי, קצת יותר מעשרים שנה. הוא נכתב דרך הרגליים, כשעסקתי בחינוך: במסדרונות נתיבי אחווה, פנימיית יום לילדים ביפו; בשבילי קיבוץ ברעם, ליד בתי הילדים; באוניברסיטאות, במכללות ובמסגרות חינוכיות שבהן לימדתי. הוא נכתב גם דרך הראש, כמנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון: בהובלת מהלכי קידום מדיניות בכנסת ובממשלה, בייסוד כתב עת והוצאת ספרים, ובהקמת משמר החינוך הממלכתי ותשתיות רעיונות וחינוכיות נוספות. והוא נכתב גם דרך הגרון, במאבק בהפיכה המשטרית: בכיכרות הערים, ובמאות הרצאות ושיחות עם הורים, אזרחים ופעילים, שגילו לפתע שמה שנראה בעבר מובן מאליו לכולנו – עצם קיומה של דמוקרטיה והזכות לחנך אליה – לא מובן מאליו בכלל ודורש מאבק יומיומי. מאבק עבור הילדים שלנו, שלומדים בחינוך הממלכתי, ומקבלים פחות תקציבים ופחות שעות המוקדשות לחינוך לערכים; מאבק על ערכי מגילת העצמאות, שמעוגנים בחוק חינוך ממלכתי אבל נרמסים על ידי פוליטיקאים וארגונים קיצוניים ומוחלפים בערכים אחרים, שמנוגדים לתפיסת העולם שלנו; מאבק נגד העדפת החינוך החרד"לי והחינוך החרדי עתירי התקציבים, שמנהיגיהם מניעים את ההפיכה המשטרית ושמכשירים את דורות ההמשך שלה. מאבק מול העובדה שבזמן שבצד האנטי-ליברלי של המפה הבינו היטב שחינוך אינו תחום משני, אלא דרך מרכזית לעיצוב פני המדינה ופעלו בנחישות, המפלגות שמייצגות אותנו עסקו בדברים אחרים. ואולי יותר מכול – הספר הזה, "שעת אפס", נכתב דרך הלב. כי בשבילי, הוא גם סיפור אישי מאוד: על איזה אבא אני מבקש להיות ליעל ולעמרי, האבא שלא היה לי. סיפור על איך אוכל להבטיח שהם יגדלו במדינה יהודית ודמוקרטית לתפארת ויגדלו בה את ילדיהם, כמו שחלמה סבתי חוה כשעלתה לארץ עם השומר הצעיר. סבתא, שעבדה כגננת במשך שלושים שנה, והאמינה בציונות ובשוויון, באפשרות של בנייה מחדש. אמונה שמתוכה אני פועל גם היום. "שעת אפס" הוא סיפור על תרדמה והתעוררות, על הפקרה ארוכת שנים ועל לקיחת אחריות מחודשת: על המדינה, על הדמוקרטיה, על הציונות, כשביסוד כל אחת מהן וכולן יחד – החינוך. אני חושב שהוא הסיפור של כולנו, הישראלים הליברלים, והוא קריאת השכמה בשבילנו: אנחנו לא יכולים יותר לסמוך על זה שהזהות והדרך שלנו ייסללו בלעדינו. ואנחנו חייבים להתחיל להתייחס לחינוך כפי שיריבינו במאבק על נשמתה של ישראל מתייחסים אליו - כציפור נפש. בימים האלה, של הפיכה משטרית מואצת, של שנת בחירות גורלית מאין כמותה, של הצל הענק של 7 באוקטובר והמלחמה שעומדים מעלינו עדיין, כהים ועצומים ודורשים מאיתנו תשובות, לעצמנו ולילדים שלנו – אני מקווה שהספר הזה יוכל לסייע ולו במעט להסביר מה השתבש ואיך נוכל לתקן. אני מודה לקרן ברל כצנלסון - הבית הרעיוני והארגוני שלי, למנכ"ל יוסי מימון, למייסדת והעורכת הראשית של הוצאת "אופק" טל ויינטראוב, לעורכת המעולה של הספר, יעל נעמני, ולכל הצוות הנפלא של הקרן. תודה גם למרואיינים, לחברים ולשותפים הרבים שמוזכרים בספר ושתובנותיהם שזורות בו. לאמא נורית, לדודה יוכי ולסבתא חוה ז"ל – שגידלו אותי. ולנעה, יעל ועמרי – אתם האור. זו תהיה זכות גדולי עבורי אם תרכשו את הספר– לעצמכם, לבני משפחה, לחברים, לכל מי שהספר יכול להיות רלוונטי עבורו. יש גם אפשרות לרכישה מרוכזת (ומוזלת) לקבוצות ולארגונים, וגם להזמין הרצאה שלי. לינק לרכישה - בתגובה הראשונה.

@Rami_Hod מרגש! בשעה טובה

אם תהיתם פעם למה רוב הכוחות הפוליטיים/תקשורתיים/אזרחיים שדוחפים את ההפיכה האנטי-דמוקרטית בתוך ישראל מגיעים מן העבר השני של הקו הירוק: תרבות שלמה וארוכת שנים של בוז לחוק והכפפתו לציוויים משיחיים - מימי גוש אמונים ועד עידן החוות והפוגרומים

ב- 1984 הוקמה ממשלת האחדות הלאומית של המערך בראשות שמעון פרס ושל הליכוד בראשות יצחק שמיר. לאחר שכיהן כנשיא המדינה, שב יצחק נבון אל הזירה הפוליטית וקיבל לידיו את תיק החינוך. אלה היו ימים סוערים: מפלגת "כך" נבחרה לראשונה לכנסת, ומנהיגה- מאיר כהנא, השמיע במליאה ובכיכרות הערים נאומים גזעניים מבחילים. בקרב בני הנוער נרשמו שיעורי תמיכה הולכים וגדלים בעמדותיו. בחמש שנותיו כשר החינוך, הציב נבון את החינוך לדמוקרטיה ולמאבק בגזענות בראש סדר העדיפויות. “מערכת החינוך נקראת לפעולה חינוכית מקיפה, מעמיקה ומתמדת לביצור הדמוקרטיה בחינוכנו”, נכתב בחוזר מנכ״ל משרד החינוך ב־1985. “ההתמודדות החינוכית בנושא זה היא מבחן מוסרי לעם ישראל, שידע בתולדותיו רדיפות, גירושים, שנאה ואפליה, וחתר תמיד לצדק, לשוויון, להומניזם ולשלום. משרדנו מעודד חינוך לדמוקרטיה, חינוך פוליטי ומעורבות תלמידים בחיי החברה והמדינה”. ב-1986 הוקמה במשרד היחידה לחינוך לדמוקרטיה. היא קיימה השתלמויות למורים וכתבה חומרי לימוד שהוטמעו בכלל מערכת החינוך ובכל שכבות הגיל. “שנת הלימודים המסתיימת עמדה בסימן הגברת והרחבת החינוך הפוליטי”, אמר נבון בכנסת ב־1988. “לראשונה בתולדות מערכת החינוך נקבעה מדיניות ברורה המעודדת ואף דורשת מבתי הספר לחנך את התלמידים למעורבות, לאכפתיות ולתגובות בכל הנושאים האקטואליים - ובכלל זה גם השנויים במחלוקת - המטרידים את החברה הישראלית. בתי הספר אינם על אי בודד, ועליהם לחנך דור של אזרחים שיגלה מעורבות בחיי העם והמדינה”. נבון חולל מהפכה בלימודי האזרחות. לראשונה, לצד הנחלת ידע על המשטר והתהליך הדמוקרטי, נוספו שתי מטרות מרכזיות: הפנמת ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וטיפוח זהות אזרחית משותפת לצד זהות לאומית ציונית. כאשר ראש מינהל החינוך הדתי במשרד, יעקב הדני, סירב לקדם את תכנית הדגל של נבון- מפגשים בין בני נוער יהודים, חילונים ודתיים, לבין בני נוער ערבים - נבון הודיע על פיטוריו. בכך שלח מסר ברור: חינוך לדמוקרטיה איננו “העשרה”, אלא ליבת החינוך הממלכתי. כולם מחויבים לו, חילונים ודתיים כאחד, בדיוק כפי שהם מחויבים לעברית ולמתמטיקה. כהנא הרבה להתעמת עם נבון בתקשורת וברחובות. מהם הקריטריונים לחינוך לדמוקרטיה? מדוע בני נוער יהודים צריכים להיפגש עם בני נוער ערבים? הוא שאל אותו במליאת הכנסת. נבון השיב: "יש לאפשר ייצוג לדעות השונות הקיימות בחברה הישראלית, בתנאי שהן מובעות בצורה תרבותית ואינן נוגדות את חוקי המדינה. המועצה הפדגוגית לא תאפשר פעילות אם צפויה בה הסתה, קריאה לפעולה אלימה או הטפה לאפליה ולאיבה נגד מגזרים באוכלוסייה”. קשה לקלוט זאת כיום, אך מדיניות החינוך לדמוקרטיה ולמאבק בגזענות שהנהיג נבון לא הייתה שנויה במחלוקת. אחרי הכול, חברי הכנסת של הליכוד - אז עדיין המפלגה הלאומית-ליברלית - ויו"ר המפלגה, ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, נהגו לצאת מן המליאה כאשר כהנא עלה לנאום. והנה, בטרגדיה פוליטית שהיא בראש ובראשונה טרגדיה חינוכית, כמעט ארבעים שנה אחרי, יו״ר ועדת החינוך של הכנסת הוא צבי סוכות. הנה קיצור קורות חייו - בשנת 2005 הצטרף סוכות לנוער הגבעות. באוקטובר 2008 הורחק לשישה חודשים משטחי יהודה ושומרון בצו מיוחד של אלוף פיקוד מרכז גדי שמני. בדצמבר 2015 ארגן הפגנה נגד פעולות השב״כ בחקירת רצח משפחת דוואבשה בדומא. בקיץ 2017 מונה למנכ״ל מפלגת עוצמה יהודית. ובשנת 2026, בשיאה של קריירה מפוארת כבדוקאי של השב"כ, מונה סוכות ליו״ר ועדת החינוך של הכנסת. כשהוא יושב על הכיסא שבו ישבו בעבר אנש חינוך ושליחי ציבור דגולים כמו אהרון ידלין, זבולון אורלב והרב מיכאל מלכיאור, סוכות בחר לקיים היום דיון על מה שהוא רואה כבעיה לאומית חמורה- שילובן של מורות ערביות בבתי ספר ממלכתיים-עבריים- אותם בתי ספר אליהם הוא לא שולח את ילדיו אבל שלו ולחבריו יש עניין רב במתרחש בהם. נכון, בבתי הספר של הילדים שלנו חסרים אלפי מורות, ומורות ערביות מלמדות בהם במסירות יוצאת דופן, אבל עבור סוכות לא מדובר על פוטנציאל לא ממומש לטפל במשבר אלא בסכנה ממשית לילדי ישראל. והנה, אם חלילה חשבתם שהתפקיד הממלכתי החשוב יגרום לו לשנות פרספקטיבה, להצהיר על מחויבות לערכי החינוך הממלכתי הקבועים בחוק - "לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו..להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים", הגיע הדיון היום והזכיר לנו למי יו"ר ועדת החינוך מחויב באמת. את מי הוא לעולם לא יסרב לגנות. ואם התמונה הזאת מעוררת בנו בחילה עמוקה - זה סימן שאפשר עדיין לתקן. תיקון כזה לא יתחיל בזעזוע רגעי. הוא יתחיל כאשר המפלגות הדמוקרטיות-ליברליות וחברי הכנסת הדמוקרטים-ליברלים ילכו בעקבותיו של יצחק נבון. אם הוא - נשיא המדינה לשעבר - שב אל הפוליטיקה ומילא במשך חמש שנים את השליחות הציבורית הגדולה ביותר שיש - להיות שר החינוך בתקופה של משבר מוסרי, של עליית הכהניזם בישראל - הרי שהמינימום הנדרש מכם הוא לדרוש את תיק החינוך, את תפקיד סגן שר החינוך ואת ראשות ועדת החינוך בכל ממשלה עתידית, בימים בהם ממשיכי דרכו של כהנא מכהנים כשרים בממשלה וכיו"רי ועדות בכנסת. והמינימום הנדרש מאיתנו - כאזרחים והורים - היא לדרוש מהם שיעשו זאת. לא רק לגנות את כהנא, אלא לעשות הכול כדי שהתפיסות שלו לעולם לא יהיו נחלתם של ילדי ישראל.

סיימתי עכשיו שיחה עם שתי בנות 14 שנשלחו על-ידי בית הספר הממלכתי-דתי שלהן, במסגרת "יום גוש קטיף", להסתובב ברחובות ת"א ולדבר עם העוברים והשבים על אסון הפינוי ועל התנחלות מחודשת ברצועה. תזכרו את זה לפעם הבאה שח"כים מהימין תוקפים מנהל ביה"ס ממלכתי על "הכנסה של פוליטיקה למערכת החינוך"

לפי הספר

טור חשוב של חוקרת התקשורת @panievsky שמחבר את הנקודות בין ניסיון החיסול של חדשות 13 לבין הפיטורים ההמוניים בוושינגטון פוסט השבוע

הפרטים המלאים אצל @dverthaim: b.walla.co.il/item/3814823

תיק 5000 מתהווה לנגד עינינו: 2 הצעות הוגשו לקניית רשת 13. עקב התערבות אנשי נתניהו ואיום בהערמת קשיים רגולטוריים נבחרה ההצעה הטובה פחות, זו שתעביר את הערוץ לידי מקורב של רה"מ ותביא לפיטורים המוניים. כך בדיוק חוסלה התקשורת בהונגריה: קידום טייקונים מקורבים ושימוש מניפולטיבי ברגולציה

מצטרף להמלצה

הגענו לשלב שבני גנץ סתם אומר דברים כדי שיהיה לנו מצחיק בקבוצות וואטסאפ

"השאלה שתכריע את הבחירות הקרובות תהיה היכולת של מנהיגי המרכז לקבל על עצמם את תפקיד המנהיגים ולא המונהגים"

בהרצאות שלי אני עושה לפעמים חידון: מי אמר את המשפט הבא – נתניהו או פוטין/צ'אבס/ארדואן? הסיבה היא שמנהיגים סמכותניים בכל העולם מדברים ממש אותו דבר וחולקים את אותה גישה בדיוק כלפי תנועות מחאה: הקטנה, דמוניזציה וייחוס של מניעים קונספירטיביים וזרים. הקהל, אגב, אף פעם לא מצליח להבדיל.

מקפיץ את הציוץ הזה לרגל חזרת המושג "חרמות" לחיים הציבוריים בישראל. תודה לבני גנץ ולרבעון הרביעי שמתעקשים שוב ושוב לנהל את הוויכוח על העתיד של המקום הזה בשפה שלקוחה מהפסקה פעילה ביסודי

@ovadia_omer @shaiagmon כתבנו על זה כאן. אמנם לא מעודכן, אבל הטענות הבסיסיות עדיין תקפות: telem.berl.org.il/7692/

@ovadia_omer @shaiagmon אפשר לסכם שבעשור האחרון גם מפלגות השמאל וגם מפלגות המרכז החדש (להבדיל מקדימה) נכשלו – כל אחת בדרכה ומסיבותיה שלה – ביצירת תחרות פוליטית לתפיסה המדינית־ביטחונית של הימין. חלק דחקו את הנושא לשוליים, חלק אימצו בהתלהבות את התפיסה הימנית, ואחרות התמקדו בביקורת מוסרית בלבד. התוצאה זהה.

ברוכים הבאים לתחתית של התחתית. @shaiagmon מסביר בבהירות רבה איך הגענו לכאן.