ทวีตที่ปักหมุด
🇮🇱Hanibee
53.7K posts
חבל מאוד שידידה כמו ארצות הברית הולכת להפסקת אש בלי להתחשב במנדטים של נתניהו במקרה כזה
עברית
@hasolidit @ShikmaBressler ״למזלו״ חג היום אז הוא יכול למשוך את התגובה שלו.
עברית
אז איראן יכולה לומר ששרדה. טראמפ יכול לומר שכפה עסקה. המתווכות יכולות לומר שהדיפלומטיה הצליחה. השווקים יכולים לחגוג בירוק זרחני.
אבל מה עם נתניהו?
נתניהו יוצא מהמערכה הזו בתור שותף זוטר ונגרר למהלך ששוב הוכתב מעל ראשו. אין לו תמונת הכרעה ברורה ביד. הגרעין עוד שם. הטילים עוד שם. המשטר עוד שם. ועכשיו מחכה לו המציאות: חמאס עדיין ריבון חמוש בעזה, הוא שנוא בעולם ברמה של מילושביץ, הבייס שלו מתפוצץ עליו. החצר הביזנטית המחוררת שלו מלאה בטיפוסים מפוקפקים, והקואליציה שלו כבר בקושי מגרדת 50 מנדטים מלמטה.
עברית
@ShperlingAmir @leftwing100 ״למזלו״ חג וככה הוא יכול לדחות את התגובה שלו.
עברית
לפני המלחמה חבר מהנדס אמר לי שחניונים שהם "תקרת צלעות" לא יעמדו בפגיעות.
ואללה צדק. חבל שפקע"ר לא מתייחס לעניין הזה.
עברית
@lirishavit @JessicaTab36159 בינתיים קראתי שלא בטוח שלבנון כלולה בהסכם.
עברית
יאללה מתקפלים. איזה מלחמה ביביהו מביא בחודש הבא ?
נגמר המלאי של המוות
עברית
@OrHeller ממתי אשת ראש השירות היא פונקציה בכלל? מישהו שמע פעם מאשתו של כרמי גילון? של עמי איילון? של אבי דיכטר? של יובל דיסקין? של יורם כהן? של רונן בר?
השרה-נתניהוזיציה מחלחלת גם לשב״כ.
עברית
מוסד תקשורת שבכ היה מוסד מפואר מאז ימי האינתיפדה השנייה לפני רבע מאה.
תקשורת שבכ הוכיחו שנים כי ניתן לדברר גוף בטחוני חשאי כמו שבכ בממלכתיות והגינות תוך קבלת ביקורת.
מכניסת דוד זיני ללשכת ראש השבכ, מסך ברזל ירד על כל קשרי השרות עם התקשורת הישראלית. גם למכתב אשת זיני לא מתייחסים:
עברית
מכתב חמור של מ׳, הממונה על השוויון המגדרי בשבכ למנהליה, בעקבות המכתב החריג של נעמי זיני אשת ראש השבכ לעובדי השבכ המתעלם מהעובדות הנשים בשרות הבטחון: ״האיגרת מדירה נשים. בהפצת האיגרת היה טעם לפגם״
עברית
בלילה בין שישי לשבת קבוצה של נערים דתיים נעצרה מול מסעדת "זנזרה" בחיפה. שניים מהם ניפצו חלונות, כי המסעדה פתוחה בשבת ומגישה פסטה ולחם בפסח.
לכאורה, "רק" בריונות של כמה נערים.
למעשה - לזה מחנכים את הנערים האלה: בשם האמונה הדתית שלהם מותר לשנוא, וגם להיות אלימים ולפגוע בחילונים.
עברית
מסתבר שבמשטרת בן גביר לא צריך עילה כדי לעצור אזרחים.
ההפגנה הסתיימה. התפזרנו בשקט למרות האלימות המשטרתית. פתאום סמת"ח לב אבי עופר החליט לצוד כמה מפגינים.
בנוסף ל-@OFERAMIEL ואלי עצרו גם את @odinuv שהיה בתחנה כדי לאסוף מגפון שהוחרם.
אין ברירה אלא לפרק ולבנות מחדש את המשטרה.
עברית
יוצא מהלוויה העצובה והקשה של לנה, ולדימיר ודימה ז״ל בחיפה. אבא אמא ובן יחיד, שנהרגו בפגיעה הישירה של הטיל בבית ההורים, יחד עם לוסיל ז״ל רעייתו של הבן, שתיקבר בפיליפינים על פי בקשת משפחתה.
דימה הוא בוגר בית הספר לאו-בק, ראשון מוסדותיה של היהדות הרפורמית בישראל. אדם מחונן ומוכשר, מהנדס מבריק, מוסיקאי מחונן, דובר אין ספור שפות.
בשנות לימודיו בבית הספר בחר לעצמו את השם דני. בבגרותו חזר לשם המקורי דימיטרי-דימה מתוך כבוד להוריו, לשתי סבותיו שעודן חיות בחיפה, ולמורשת של המפוארת של משפחתו.
משפחת גרשוביץ׳ בחרה במדינת ישראל והפכה אותה למולדת ולבית. ההורים היכו בעמל גדול, בחריצות, בכישרון ובמאמץ אדיר שורשים בהרים הגבוהים והחשופים של החברה הישראלית. הבן דימה זכה להצמיח כאן ענפים וצמרת מפוארת.
מותם הנורא הוא תזכורת מצמררת שבין נרצחי ונפגעי התקפות הטילים בכל רחבי הארץ ישנם עולים רבים, ושרבים מהאזרחים הוותיקים בישראל שמתקשים להגיע למרחבים מוגנים הם עולים ותיקים וחדשים.
הלוואי ונזכור תמיד להעניק לאותם ישראלים פטריוטים וציונים ולמורשתם ותרבותם את הכבוד המגיע להם בחייהם, ולא רק אחרי מותם.
את הישיבה הקרובה של ועדת העליה הקליטה והתפוצות נפתח בדברים לזכרם. לזכרה של משפחה ישראלית מופלאה שהיתה ואיננה.
עברית
@ShperlingAmir @Ha_Drakon זוכרת לפני שנים רבות איך ישבנו מול המסך בהתרגשות ולעומת זאת בשנים האחרונות אני לא פותחת טלויזיה בכלל בשעות השידור האלה.
זה בא יד ביד עם התדרדרות המדינה.
עברית
פעם, טקס המשואות היה הרגע הזה בשנה שבו כולנו בלענו רוק מול הטלוויזיה, והרגשנו שמשהו פה עדיין קדוש. היום, הטקס הזה הוא סך הכל קדימון לשידורי התעמולה של צפון קוריאה, רק עם פחות דיוק כוריאוגרפי ויותר מירי רגב.
לקחו את יום הזיכרון, את השכול ואת הגיבורים האמיתיים, אלה ששוכבים בבוץ ואלה שלא חזרו ממנו והעבירו אותם דרך מכונת כביסה פוליטית מנותקת. הפקיעו מאיתנו את האבל והפכו אותו לאולפן סטרילי, מצולם מראש וערוך היטב. בלי קהל שיכול חלילה לקלקל את הפריים עם איזו מועקה אמיתית, בלי שריקות בוז שיפריעו לניתוק. רק תפאורה מצועצעת שנועדה להסתיר את הפער הבלתי נתפס, החולני ממש, בין הגבורה העילאית של הלוחמים שלנו בשטח לבין האפסיות המוחלטת של המנהיגים.
ואז מגיעים משיאי המשואות של העידן החדש. גל הירש, למשל. איש שהתפקיד שלו הוא להחזיר חטופים, ובפועל הוא החזיר בעיקר ארונות, אבל מקבל את הכבוד הלאומי המרכזי רק כי הוא חגורת המגן והשכפ״ץ של הבוס. ועל הדרך, כמובן, צף אותו קשקוש שבו ניסו לדחוף גם את שרה נתניהו להדליק משואה. כי למה לא בעצם? אם כבר הפכנו את האירוע מ״לתפארת מדינת ישראל״ ל״לתפארת הישרדותי הפוליטית״, אז בואו נלך עם זה עד הסוף.
זה כבר לא טקס הדלקת משואות, זה טקס כיבוי המדינה. מעבר חד מיום שמכבד את חללי צה״ל לאירוע שמעדיפים לשכוח. ספקטקל שבו לוקחים את הכבוד הלאומי, שופכים עליו בנזין זול של יחסי ציבור, ומדליקים.
אז כשהם יזעקו שם ״לתפארת מדינת ישראל״, פשוט תורידו את המים באסלה. זה יעשה בדיוק את אותו הרעש, רק ששם לפחות תדעו בוודאות שאיזה חרא באמת נשטף למטה, ולא נשאר לצחוק עלינו בפריים טיים.
עברית
@ArielKallner @galhirsch2015 מעניין אם היה עושה את זה גם בהתנדבות.
ואגב, לולא אתה התנדבת להעלות את חוק ״ועדת החקירה״ של האשם לא היינו מודעים אליך בכלל.
עברית
אין ראוי ממך, גל הירש, לומר את המילים: ׳לתפארת מדינת ישראל!׳.
סמל ומופת להירתמות לכל משימה לאומית,
כשכלל ישראל תמיד לנגד עיניו.
@galhirsch2015
עברית
🇮🇱Hanibee รีทวีตแล้ว
יפעת זיילר, בת דודה של שירי ביבס, על גל הירש.
הוא רק רצה שנהיה בשקט. ועכשיו הוא מדליק משואה.
לצרוח.
עברית
🇮🇱Hanibee รีทวีตแล้ว
לימור צדוק צילמה וכתבה:
סיפורים במקלט – לוחם בלי בית.
קובי הוא אחד מאותם אנשים שהמדינה אוהבת לקרוא להם “מלח הארץ”.
בפועל, הוא חסר בית.
במהלך מלחמת חרבות ברזל, שירת 274 ימים במילואים, במסייעת 97 של חטיבת כפיר, גדוד דוכיפת. שלוש פעמים גויס — במטולה ובחניתה — בכל פעם השאיר מאחוריו חיים שגם ככה התפרקו.
אבל עוד לפני המדים, היה הרגע ששבר משהו עמוק יותר.
בשבת ההיא, באירועי טבח הנובה, הגיע כחובש עם צוותים רפואיים.
“הגענו לשם — ואני לא מסוגל לדבר על זה,” הוא אומר.
רק שברי משפטים מצליחים לצאת: ריח שלא עזב שלושה ימים. רכבים שנפגעו מטילי אר.פי.ג'י. שקי גופות.
הוא נמנע מלעבור ליד מתחמים תל אביבים בהם מדליקים נרות נשמה. פוחד לזהות.
ואולי בגלל זה — ואולי למרות הכול — הוא התגייס שוב.
הוא לא היה חייב. בן יחיד לאם חולת לב. אבל הוא יצא למילואים, בלי לספר לה.
בנובמבר האחרון נאלץ לסיים את חוזה השכירות שלו בתל אביב. "מחירי השכירות — גבוהים מדי".
המדינה מכירה בו על הנייר. יש לו הבטחת הכנסה. יש סיוע בשכר דירה. אבל בין המספרים למציאות, יש פער שלא ניתן לגישור.
מאז, הוא נע ונד בין ספות של חברים. "דייר רחוב", הוא אומר על עצמו בפשטות. בלי דרמה.
עם תחילת המלחמה ירד קובי אל מתחת לאדמה. אל חניון מינוס 4 של דיזינגוף סנטר.
על מזרון, אפילו ללא אוהל, הוא "גר שם" למעלה מחודש יחד עם אביו, אדם עם דמנציה, שגם הוא חסר בית. שבע שנים שהוא מטפל בו וצמוד אליו.
הסיפור של קובי הוא לא רק סיפור אישי.
הוא שאלה.
איך ייתכן שמי ששירת מאות ימים במילואים, שפינה גופות, שסיכן את חייו שוב ושוב — מוצא את עצמו ללא קורת גג?
איך קורה שמי שנשא את המדינה על הגב, נותר לבסוף בלי קרקע לעמוד עליה?
קובי עובד בשיפוצים וישמח אם תפנו אליו: קובי שרביט שיפוץ ואחזקת מבנים - facebook.com/profile.php?id…
עברית