Carice Witte קאריס וויטי

'China is aiming to support Iran's survival, the survival of the regime, but it has been very complicated by the fact that Iran decided to attack the entire region' @WitteCarice to @Nicole_Zedeck 👇For more news and updates, visit our official website👇 bit.ly/4aYYSGy

@fan_hongda Everyone criticizes the Israeli government including the Israeli government. No one has ever said that shouldn't happen. It's a sign of a healthy democracy. We even accept foreigners criticizing our government,

I was once hosted by #Israel as a visiting scholar. I have no animosity towards the country; in fact, I quite like it. However, this doesn't prevent me from criticizing some Israeli politicians and policies. #Netanyahu and his ilk should stop damaging #US-#Iran relations.

@fan_hongda Was that SIGNAL Group? Feel free to tag us. We were very happy to host you. You were also quite brave in making it here in spite of all the challenges at home and in Israel with the Gaza of war that was on at the time.

האם סין באמת “המנצחת” של הסכסוך במזרח התיכון? בזמן שהעולם מתמקד באיראן, בייג’ינג משחקת משחק אחר. בניתוח שפורסם לאחרונה ל @globesnews , התראיינתי על ידי @UriaBarMeir , כאשר המסר שלי מבוסס על תובנה מרכזית: סין לא מחפשת הסלמה — היא קונה זמן. ההתמקדות האמריקאית במזרח התיכון יוצרת מרחב אסטרטגי באינדו-פסיפיק יציבות חשובה יותר מעימות טייוואן נמצאת על ציר זמן נפרד שאינו מושפע ממלחמות חיצוניות התלות באנרגיה מגבילה נטילת סיכונים בשורה התחתונה: עבור סין, המזרח התיכון אינו שדה קרב — אלא מערכת לניהול. קראו את הניתוח המלא כאן: globes.co.il/news/article.a… #סין #גיאופוליטיקה #מלחמתעולם #ניתוחאסטרטגי #ביטחוןאנרגטי

@epropper That is not the role China wants to play.

The special forces on the ground would be the kind who were reportedly able to help establish an attack-drone capability inside Tehran ahead of the June 2025 war. A discreet team on the ground, supporting a population already pushing for change, could create a very different dynamic.

Colleagues and friends across Asia, you asked me how this war could be executed effectively from the air. I said it would take a long time. The second option would involve a small group of highly trained Israelis — probably not Americans - that may now be unfolding.

@yehudapriel תודה. זה עניין של תרבות. ראיתי במזרח באופן כללי רואים את ילדים בתור אוהל נקודה זה משהו תרבותי שצריך לשלם עבור לימודים, אוכל, איך להתגבר על התחרות האינטנסיבי. אנחנו רואים את ילדים בתור שמחה נקודה איך מלמדים את זה?

@WitteCarice ניתוח יפה. התשובה אבל יותר פשוטה. ישראל צריכה ללמד את הקוראנים: להוליד ילדים. ישראל היא הנס הכלכלי הכי גדול בעולם שמשתלב עם צמיחה דמוגרפית מעל "הצורך ההישרדותי". אמנם לקוריאנים יש תרבות משל עצמם, אבל לישראל יש את המפתח לבנות חיי משפחה שהם גם חיי אומה. וזה כנ"ל לכל העולם המערבי

דרום קוריאה מנהלת קרב בלימה מול מספר אחד קטלני: 0.7. זהו שיעור הפריון הלאומי – נתון שהופך את הדמוגרפיה מאתגר חברתי לאיום ייחוס ביטחוני. בחברה היררכית ושמרנית, שבה זרים (כ-5% בלבד) אינם משולבים כהלכה בחברה, הגירה היא לא פתרון ריאלי. ​המשמעות היא פשוטה: אין מי שיאייש את הטנקים. עם שירות חובה של 18 חודשים ובסיס כוח אדם שנמחק, סיאול לא רק מזדקנת – היא מתכווצת מבחינה מבצעית. המצוקה הזו דוחפת את דרום קןריאה למעבר לצבא המבוסס על אוטונומיה, רובוטיקה ובינה מלאכותית. זוהי לא בחירה אסטרטגית, אלא כורח הישרדותי. ​כאן ישראל יכולה להיכנס לתמונה. קוריאה יודעת לבנות פלטפורמות מדהימות – ספינות, טנקים ומטוסים – אבל היא זקוקה ל"מוח" שיאפשר להפעיל את כל כוח האש הזה עם רבע מכמות האנשים. זהו חלון ההזדמנויות האמיתי של ישראל: להציע את האלגוריתמיקה שעברה את טבילת האש המבצעית ולהטמיע אותה בתוך פס הייצור הקוריאני. ​השותפות הזו היא לא רק עסקה ביטחונית. היא יכולה להיות הדרך של דרום קוריאה לשמר הרתעה מול הצפון כאשר מצבת כוח האדם בצבא מצטמצמת משמעותית. עבור ישראל, זו ההזדמנות להפוך מרכיב של "נייס-טו-האב" לעמוד השדרה של הביטחון הלאומי בסיאול.

@yehudapriel אתה צודק. והמנהיג, שהוא חושב על העניין של מלחמה, הוא גם חושב על זה.

@WitteCarice תארי לך מה יקרה לסין במלחמה כשחמישים אלף משפחות יאבדו את הצאצא היחידי בקרבות. זה אי אפשר לתאר את הכאב והסבל. זה השמדה טוטלית של אומה.

ניגוד מפתיע: בשנה שעברה השתתפו 41 גנרלים בכנס המדיניות של “שני המושבים” בסין, והשנה ישנם רק 4 גנרלים בשירות פעיל ועוד 2 גנרלים בדימוס בכנס — כך לפי מומחה סיני. כולנו קראנו על הטיהורים בצבא השחרור העממי, אך התוצאה נראית כעת בצורה חדה במיוחד. מומחים, חוקרים וגורמים רשמיים מנתחים את ההשלכות של הטיהורים הללו כדי להבין כיצד הם עשויים להשפיע על מוכנותה של סין למערכה צבאית סביב טאיוואן. אני לא רואה תרחיש סביב טאיוואן מתרחש ב-2027 או בשנים הקרובות.

בשיחות סגורות בסיאול, המונח Double contingency (התרחיש הכפול) מעורר חרדה קיומית. החשש הוא שעימות בטייוואן ישאב את הקשב והכוחות האמריקאיים, ויעניק לקים ג'ונג און חלון הזדמנויות לפלישה דרומה. כאן, באופן מדויק, מהדהד האיום האיראני. ​הקוריאנים זוכרים היטב את 1994 – השנה שבה הדיפלומטיה האמריקאית נכשלה בעצירת מסלול הגרעין של פיונגיאנג. הם רואים בחיבור שבין טכנולוגיה צפון-קוריאנית לכסף ולשאיפות האיראניות איום ישיר על ביטחונם. עבורם, הגרעין האיראני אינו בעיה של המזרח התיכון, אלא הוכחה נוספת לכך שמשטרים סוררים לומדים זה מזה. ​כאן נדרש שינוי פרדיגמה בדיפלומטיה הישראלית: עלינו להציע לקוריאה לא רק מערכות נשק, אלא "אינטליגנציה אסטרטגית". היכולת הישראלית לקרוא את רשתות ההברחה והפיתוח של ציר איראן-צפון קוריאה היא נכס ביטחוני מהמעלה הראשונה. לכן, שותפות משמעותית עם דרום קוריאה יכולה להיות מבוססת על היכולת המודיעינית הישראלית.

ישראל נוטה לראות בדרום קוריאה "מדינה אחות" – דמוקרטיה מערבית, בעלת ברית של ארה"ב, שקמה ב-1948 וחיה תחת איום קיומי. אך בביקורי האחרון בסיאול, התמונה שעלתה מפגישותיי עם בכירים היא מורכבת בהרבה: ישראל נמצאת ב"שטח מת" אסטרטגי. זה לא נובע מחוסר אהדה, אלא מהעובדה שסיאול מנהלת את מדיניותה בין ארבעה קטבים: וושינגטון, בייג'ינג, טוקיו, ולעתים גם מוסקבה. בתוך המשוואה הזו, המזרח התיכון נתפס כמרחב עסקי מסוכן ורחוק. סיאול מנהלת סיכונים באופן קר. היא לא תנקוט עמדה נחרצת בנושאי ליבה גלובליים (כמו אוקראינה או טייוואן) לפני שתבטיח לעצמה חסינות אנרגטית ושרשראות אספקה יציבות. ​הלקח שישראל מפספסת הוא שההתחזקות הצבאית הקוריאנית אינה מבטאת קו "אנטי-סיני", אלא מבטאת הבנה של דרך החשיבה הסינית. עבור הקוריאנים, שידור עוצמה הוא הדרך דווקא לשיפור היחסים עם סין, וזאת מתוך הבנה שהסינים מכבדים כוח מבוסס. ישראל תפרוץ את 'השטח המת' רק אם תשכיל לתרגם את יתרונותיה הטכנולוגיים למענים אסטרטגיים עבור צרכיה הדחופים של סיאול – מביטחון אנרגטי ועד יציבות שרשראות האספקה. #דרוםקוריאה #אינדופאסיפיק #גיאופוליטיקה #ביטחון #אנרגיה #יחסיםבינלאומיים

Following Israel's Minister of Foreign Affairs one-on-one with Palki Sharma, a panel began assessing the war from their comfortable chairs, far from the barrages of Iranian missiles targeting most of the Middle East. In response to the criticism of the war, Lina Khatib, Director of the SOAS Middle East Institute reminded the international audience that Iran is the provocateur.

At the Raisina dialogue Israel's Foreign Minister, Gidon Saar, is now addressing an international audience regarding the war with Iran.

המערכה הנוכחית מול איראן מדגישה את הפגיעות של שרשראות האספקה העולמיות ואת הצורך הקריטי בחוסן לאומי. השאלה "איך בונים עצמאות טכנולוגית במציאות של תחרות גלובלית ועימותים צבאיים?" מקבלת תשובה ברורה מממשלת טקאיצ׳י ביפן, שהגדירה 17 תחומי עדיפות אסטרטגיים: מבינה מלאכותית ושבבים, דרך אנרגיית היתוך ועד לוגיסטיקה ימית ותשתיות קריטיות. עבור המגזר העסקי והטכנולוגי בישראל, הרשימה הזו היא מפת דרכים מושלמת ליום שאחרי. קיים דמיון מבני מדהים בין צרכי הליבה של יפן לבין היתרונות של האקו-סיסטם הישראלי, שהוכיח את עמידותו גם תחת אש. החפיפה הזו הופכת את ישראל לשותפה טבעית במאמץ היפני לגוון מקורות ולבנות עמידות. בעידן שבו חוסן שרשראות האספקה הוא ערובה לביטחון, השילוביות בין החדשנות הישראלית לתעשייה היפנית היא נכס אסטרטגי לשני הצדדים.

@RepYassAnsari Based on what I have heard from an Iranian-American journalist, after the protests were put down by extreme violence against the Iranian people, the general population has been searching the skies, hoping that Israel or the US would show up and help as Trump promised.

I do not believe Donald Trump has good intentions or a plan as it pertains to the future of Iran. This belief is rooted in the fact that Donald Trump has demonstrated a lack of good intentions or a plan as it pertains to the future of the United States. I genuinely hope I’m wrong. 90 million Iranians deserve a better future, and American lives are at stake.

האירועים האחרונים במערכה מול איראן ממחישים עד כמה יציבות אזורית נשענת על היכולת להבטיח רציפות ותפקוד של מערכות קריטיות. בזמן שהקשב העולמי מופנה למאבקי כוח גלויים במזרח התיכון, יפן עסוקה בבניית ארכיטקטורה כלכלית וביטחונית חדשה, מתוך הבנה שתשתיות טכנולוגיות הן שדה המערכה האמיתי של המאה ה-21. משרד התקשורת היפני מסבסד כיום באופן יזום פריסה של כבלי תקשורת תת-ימיים למדינות אי באוקיינוס השקט. המהלך הזה אינו טכני בלבד – הוא נועד לעגן ריבונות דיגיטלית ולהבטיח את חופש נתיבי המידע במרחב האינדו-פסיפי. מבחינת טוקיו, מי שמחבר את האיים לרשת, מחבר אותם למעשה למרחב הכלכלי והערכי שלו. עבור ישראל, הלקח מהחזית המקומית ברור: עלינו לקרוא נכון את המפה ולהשתלב ביוזמות המבטיחות חוסן ורציפות דיגיטלית גלובלית מול כל איום. #יפן #ישראל #מערכות #תקשורת #כבלתתימי

The most important lesson of this 2nd war with Iran: fully integrated U.S.–Israeli power is operationally unstoppable. When the U.S. synchronizes with an ally that is fully invested, not just involved, the intelligence, operational, and strategic synergy changes the regional equation.

האם סין משנה את גישתה כלפי ישראל? התשובה מורכבת – וחשוב להבחין בין שינוי ברטוריקה לבין שינוי אסטרטגי עמוק. בריאיון האחרון שהענקתי ל"גלובס" ניתחנו את המשחק הכפול שבייג'ינג מנהלת במזרח התיכון. בזירה הבינלאומית, סין ממשיכה בקו ביקורתי ומרוחק כלפי ישראל, בין היתר כדי לבדל את עצמה מארצות הברית ולפנות לקהלים אנטי מערביים. במקביל, כאן בישראל ניכרת הנמכת להבות: טון מדוד יותר מצד השגרירות, לצד חיזור פרגמטי שנועד לשמר גישה לטכנולוגיה, חדשנות וידע ישראלי. למציאות הזו יש השלכות ישירות על חברות, משקיעים ומקבלי החלטות. הבנת ההיגיון האסטרטגי של בייג'ינג היא תנאי לניהול סיכונים והזדמנויות. נקודות מרכזיות שכדאי לקחת בחשבון: 1) סין מהמרת על המנצח – בבייג'ינג בוחנים תוצאות. היכולות שהפגינה ישראל במערכה הצבאית והמודיעינית הובילו לשינויים אפילו בשיח ברשתות החברתיות הסיניות. 2) האינטרס הכלכלי נשמר – למרות הרטוריקה הפומבית, האחזקות הסיניות בישראל המשיכו לפעול היטב וללא פגיעה לאורך כל תקופת הלחימה. 3) שיתוף הפעולה עם איראן נמשך – התמיכה של סין בטהרן אינה נובעת רק משיקולים צבאיים, אלא בעיקר מהערך האסטרטגי של איראן ככלי ליצירת חיכוך מול וושינגטון. השורה התחתונה: מה שמתרחש מול עינינו אינו "התפייסות", אלא עמימות מחושבת. סין נעשית מיומנת יותר במיצוי רווחים מכל הצדדים, ועל ישראל לנהל את מערכת היחסים הזו בגישה ריאליסטית כדי למצות את האינטרס הישראלי. מוזמנים לקרוא את הניתוח המלא בכתבה. globes.co.il/news/article.a… #ישראל_סין #גיאופוליטיקה #אסטרטגיה #יחסי_חוץ