Yuval Feinstein

הרבה פרשנים מנסים לפצח את חידת בני גנץ ולהבין מה מפעיל אותו והאם יש למפלגה שלו עמוד שדרה אידיאולוגי כלשהו. גורם שנפגש עם גנץ במהלך השנה האחרונה ושוחח איתי אולי שופך אור על הסוגיה הזאת. גנץ נפגש בפורום מצומצם עם כעשרים איש ושם הוא הסביר את המשנה שלו לפוליטיקה הישראלית. לפי גנץ הפוליטיקה הישראלית היא סקאלה שמחולקת למספרים שבין אחד לשש. אחד זה שמאל קיצוני ושש זה ימין קיצוני. גנץ שרואה את עצמו כמרכז, הסביר שהוא תמיד יהיה באמצע, אבל יותר לכיוון המספר שש. ״אני תמיד אשתדל להיות בין ארבע לחמש״. אחד מהנוכחים בפורום שאל, ״אבל מה יקרה אם הציבור יזוז עוד יותר ימינה, לכיוון דעות כהניסטיות?״. התשובה של גנץ הייתה: ״אם השש יקצין, אני אזוז לכיוון שלו. אני לא ארד מארבע״. צריך להבין מה בדיוק נאמר כאן. גנץ מסתכל על הפוליטיקה הישראלית בצורה קרה ומחושבת מאוד. כמעט שאין כאן בסיס אידיאולוגי מוצק או סל ערכים יציב שאפשר לשווק לציבור. ההתמרכזות, או בשמה הנוסף ״ממלכתיות״ או מתינות, הופכת בעצם לבלוף פוליטי. אם הימין יקצין למחוזות כהניסטים, גנץ מסביר שהוא בעצם יזוז יחד איתו ובכיוונו, וכך יהפוך בעצם ממרכז, כפי שהוא קורא לזה היום, לימין וכך יקצין עם כל תזוזה של הסקאלה. במצב הזה, סוגיות המפתח והחזון למדינת ישראל, הופכים עבורו לעניין גמיש ואינסטרומנטלי. גנץ, לפי ההסבר שלו, בעצם לא רחוק בגישתו הצינית מנתניהו. הוא בעצם מכשיר את ההקצנה בכל צעד שלו, ותורם להלבנת הכוחות האנטי ציוניים שאותם הוא רואה כגזירת גורל. הוא לא באמת מתנגד להם, אלא זז יחד איתם. אומץ לב מדיני הוא מצרך שלא קיים באג׳נדת המספרים של גנץ, אלא רק חישובים מלאכותיים של שרידות פוליטית. זה גם מסביר המון לגבי ההישארות של גנץ בממשלת נתניהו בארבעת החודשים האחרונים. לפי הסקאלה של גנץ היכולת לקבל את ההחלטות הנכונות ובזמן הנכון הופכת למשימה בלתי אפשרית. מדובר בשבשבת שפועלת על פי כיוון הרוח, ורחוקה מאוד מלספק יציבות. דעת הקהל היא עניין שנתון לשינויים תמידיים מכורח קמפיינים, מניפולציות ומצבי רוח לאומיים. בתקופות לחימה, כשהדעות מקצינות והופכות לדמגוגיה ופופוליזם, גנץ יקצין איתן ולא יספק פתרון אמיתי לשום מצב. הסקאלה מסבירה גם את הקלישאות הנבובות והריקות על ״ממלכתיות״, ״אחדות״, ושאר הסיסמאות שמטרתן להסתיר את העובדה שמדובר בעצם בפוליטיקה צינית מאוד. ישראל צמאה למנהיגים עם חזון שמסוגלים להגיד את האמת גם כשהמצב קשה ובעיקר לפעול בזמן הנכון. גנץ הודה בפורום הסגור שהוא בעצם נגרר אחרי הקצוות בפוליטיקה הישראלית ונסחף אחרי גלי הפופוליזם. ישראל צריכה פוליטיקאים שילחמו על העתיד של המדינה וידעו להציג משנה ברורה לגבי ישראל של העשורים הקרובים, ולא יכנעו לתכתיבים דמגוגיים אליהם יתייחסו כגזירת גורל. גנץ לעולם לא יציב גבול לאנטי ציונים והמשיחיים שמתרחקים ככל שחולף הזמן עוד ועוד מעקרונות הדמוקרטיה הליברלית, אלא יגרר אחריהם. המדינה נמצאת בשלב רעוע מאוד שבו הדמוקרטיה התנוונה לגמרי ובנויה על סחיטות קואליציוניות, קומבינות ודילים. אם דבר לא ישתנה דרמטית ישראל תקרוס ככה. המדינה זקוקה לשינוי של השיטה הפוליטית, לחוקה, לחזון מאחד, לחזרה לכור היתוך. זה דורש אומץ, תבונה מדינית, מנהיגות ללא פשרות ובעיקר עמוד שדרה. מרבית הישראלים רוצים להילחם על הדמוקרטיה ומתנגדים לפוליטיקה הפחדנית שזזה עם כיוון הרוח והביאה את ישראל בכניעתה לאנטי ציונות למצב הנוכחי. בצומת ההיסטורי שבו אנחנו נמצאים ישראל זקוקה למצפן ולא לשבשבת. גנץ הוא לא האיש שמסוגל להוביל את ישראל לכיוון הנכון.