אביעד סנדרס.

@amir_combi אסור לדבר עם אשתו? לא מתקלחים בה בבית? ועזוב שחשבתי שהקטע עם הלימוד עבר מן העולם וחזרו ללמוד כמו בני אדם

@aviadsanders מה מהדברים חדש/קיצוני לך?

מקווה מאוד שזה לא אמת

@the_yaniv לא. יש הבדל בין גדר של יחיד לגדר של ציבור. מעבר לזה שבקרונה מכיר אישית המון דתיים שעבדו כדי להחזיר תשובות. אבל שוב, יש במדינה מודרנית ערך לחדשות בפריצת מלחמה. ולא זה לא דומה לתחבורה ציבורית בשבת. שוב הדבר הדומה הוא מסביר של פקער שאין מחלוקת שהוא חייב להיות באולפן.

אביעד, אנשים דתיים בקורונה שעבדו במעבדה שלנו לא הסכימו להגיע כי זה לא היה פיקוח נפש מספיק. שלחו אותי לדבר עם כל מיני רבנים שהסגבירו לי שאני לא מבין כלום. בסוף, החילונים תפרו שבתות כדי שבבתי אבות יקבלו תשובות מהר. ועכשיו, אפשר לצייץ את שם המלחמה ושטילים מגיעים כאשר יש פקע״ר? מת עליך, אבל אם תקשורת זה פיקוח נפש אז גם תחב״צ בשבת ועוד מיליון דברים.

רק מתזכר שעמית סגל חילל שבת בשביל כמה לייקים

@kobbybarda @Inbalgilmore זה הרבה יותר מורכב אחרי הנוסטרה אטטה

הקתולים באופן מסורתי מאוזד בעייתיים ואוינים את הרעיון היהודי כי לתפיסתם הברית החדשה החליפה את הברית הישנה, ולכן יהודים אף פעם לא היו חברים של הכנסייה. האוונגליסטים לעומת זה מאמינים שהברית הישנה והברית החדשה חד הם והמצוות שיש בברית הישנה במיוחד כאלה שקרוחות בלברך את עם ישראל רלוונטיות ומכאן ההבדלים המשמעותיים בתפיסתיות התיאולוגית של הזרמים

אמריקה והיהודים עבר והווה. ״Catholics for Catholics״ הוא ארגון קתולי‑פוליטי אמריקאי. לכנס של הארגון הוזמנו קנדס אואן, קרי בריג׳ן בולר וג׳ו קנט האנטישמים ומהקולות הבולטים נגד מדינת ישראל והמלחמה באיראן. בכנס היו גם אחרים כמאט וולש ומייקל פלין (הזכור מהקדנציה הראשונה של טראמפ) אולי @kobbybarda יוכל להרחיב מתישהו על הויכוח המתחולל בכנסייה הקתולית). לפעמים נדמה שאמריקה חוזרת אחורה בזמן לימים שלפני המהפכה האמריקאית, לימים בהם שררה איבה גדולה בין הקהילות הנוצריות (פרוטסטנטים קתולים ואחרות). כשבאירופה התחוללו מאבקי כוח בין הקבוצות השונות (כגון בזמן מלחמת שלושים השנים 1618-1648), היהודים היו הראשונים לחטוף. דווקא באמריקה המאבקים הדתיים פחות נגעו אליהם. על אף המגבלות שהותלו על היהודים הם נהנו מיחס אחר ומצבם היה טוב יותר ממצבם של הקתולים ובמיוחד האירים הקתולים שהיו הקבוצה הנרדפת ביותר בחברה פרוטסטנטית אדוקה.   דוגמה קטנה ניתן למצוא בסיפור של קבוצת יהודים משנת 1733. הקבוצה הגיעה מלונדון לאמריקה באוניה ׳ויליאם ושרה׳, 42 איש, כולל נשים וילדים. הקבוצה ביקשה להתיישב במושבה הבריטית ג׳ורג׳יה. חלק מנאמני העיר (בהוראה מלונדון) דרשו למנוע את כניסת היהודים. החשש היה שאם יוודע דבר יהדותם, המשפחות הנוצריות שכבר התיישבו במושבה יעזבו. ג׳יימס אוגולטורפ, מייסד המושבה, התייעץ עם משפטנים מצ׳רלסטון אלה הסתמכו בקביעתם על הכתוב בזיכיון של ג'ורג'יה: ״לעולם ועד מעתה ואילך תשרור חירות המצפון בעבודת האל וייהנו ממנה כל בני האדם״. היחידים שהכתוב בזיכיון לא חל עליהם בתקופה ההיא היו הקתולים. אוגולטורפ אפשר ליהודים להישאר. הוא לא עשה זאת מאהבת יעקב אלא מתוך גישה מעשית. הוא ראה ביהודים שהגיעו כמי שיוכלו לשרת את האינטרסים של המושבה המשוועת לידיים עובדות (חלק גדול מהם היו צעירים). גם הידע בייצור יין של חבר בקבוצה, אברהם דה ליון, יהודי ספרדי שהיה מומחה לגדול גפנים שיחק לטובת הקבוצה.   איך כל זה קשור לימינו ,לקהילה היהודית באמריקה ולמדינת ישראל? אם אמריקה תהפוך לאירופה של פעם בה היהודים היו שק חבטות היא תדרדר ותגיע למצב העגום בו נמצאת אירופה היום.

ללמוד בישיבת הכותל או ברובע היהודי בכלל זה סיפור. החיים בצל הכותל ובצל ההר, עושים מה שעושים, גם בתת מודע. זכור לי שבאמצע שיעור ה' למדתי חברותא עם ר' אריה שטרן היום רב העיר ירושלים על בימת בית המדרש (התווכחנו בלהט על סוגיית צדקה). ואז רעדה האדמה. ר' אריה דפק על הבימה ואמר, קורות בית המדרש מוכיחים שאני צודק (הם ממש נעו) ויצא מבית המדרש בריצה. אבל אני ויתר התלמידים רצנו לחלונות לראות אם הר הבית יורד מן השמים. כך הם החיים בצל הכותל, בצל ההר. הסרטון הזה של רסיס הנופל ליד הכותל הזכיר לי את הסיפור.

או וואו.

שמחה גדולה עד מאוד

אחד מסרטוני ההסברה הטובים אי פעם.

יהללוך זר ולא פיך.

זו לא הבניה? לא שעבוד? איזה אופציות ניתנו לך אלא להיות מי שאתה! איזה שעבוד מחשבתי זה! אם ההנחה שלך נכונה ואדם שחי כמו שגדל הוא משועבד, אין משועבד ממך, אתה עבד לחופש של הוריך. אתה בדיוק מגשים את איך שחונכת. ואם תאמר לי שאתה בוחר בזה, אני אענה לך שגם אדם דתי או אישה דתיה בוחרים. אם בחירה היא המדד לחופש אזי לא תוכל לחמוק מן השאלה ומה אם דתיים בוחרים להיות דתיים. אם תענה שיש כאלו משועבדים למסגרת,לחברה, להבניה, שאין להם בחירה כי מונעים מהם אותה, אני אשאל אותך איך אתה שגדל להיות בדיוק כמו שחנוכת כי בחרת בכך, מפחד מבחירה של אנשים לחיות בדיוק כמו שהם גדלו ושוב, אלו לא טיעונים מקוריים שלי זה סארטר עם קצת רוסו.

@aviadsanders @shemeshmicha חס וחלילה, אני גדלתי בבית בו נאמר לי שאני יהודי חופשי, שאני אדם חופשי, שאין רק יהדות אחת, שאני יכול להיות מי ומה שאני רוצה מבלי להיענש על כך חברתית בעולם הזה או בעולם הבא.

בשם ״הנאורות״ עלאק: מסתבר שהטרדה מינית של נשים במרחב הציבורי היא דבר נורמלי. לקחת אישה ש*רוצה* ו*בוחרת* בכיסוי ראש ולהוריד לה אותו ב-AI. זה להפשיט אישה בניגוד לרצונה. גם זה שהיא דתיה, ימינית, או חברת ממשלה לא הופך את זה ל״מותר״. מי ששותף למעשה הזה הוא אדם קיצוני, בריון וכנראה שגם עבריין. גועל נפש

@omer_nahmany @shemeshmicha אז אתה שגדלת בכלא תודעתי של בית הוריך, המקום בו התחנכת, אתה לא חופשי? כי אם זה הכיוון אליו אתה הולך זו ההשלכה. זה לא אני אמרתי, אלא סארטר אמר.

@shemeshmicha זה מאוד נחמד השימוש הזה בשיח זכויות אדם. הלוואי שגם נבחרות הציבור שאתה בוחר להגן עליהן היו חושבות כמוך. ולעניין, חופש בחירה תלוי בכך שלאדם יהיה חופש, מי שגדלה בכלא תודעתי לא מקבלת את החופש שעליו אתה מדבר. די לצביעות.

@yosef_simhi יש לי כל כך הרבה חוויית של להציץ במחברות שלו בשעה 2:30 לפנות בוקר ולראות את קווי ההירדמות. תנצור את הרגעים האלו.

ושל מי הספרים בבוקסה שמשמאלכם?

קוראים לרב אליקים לבנון דתי מחמד. העולם האולטרה ימני פשוט קורס לתוך עצמו. אם יש משהו שהשנים האחרונות עשו הוא להקצין את המגמות, השוליים בשני הצדדים מתנתקים מן הכלל. אין לי דרך אחרת איך להגדיר את זה. וזה נכון מצד ימין וזה נכון מצד שמאל. אבל לראות את זה בצורה הזאת- לקרוא לרב אליקים רב מחמד ודתי שימושי זה כמו לקרוא לדרוקר ביביסט רק פי אלף. אנשים התחלקו על כל הראש. בירור כואב אבל נצרך.

אמת.

למה לי קונסיפרציה עכשיו? ישנה מחשבה כוזבת המלווה את המחשבה המערבית מאז קופרניקוס: ההנחה שממדים פיזיים מעידים על חשיבות מהותית. אף שהמדע חשף בפנינו את עובדת היותנו דיירים ברסיס זעיר של היקום, ואת היותה של ההיסטוריה האנושית כהרף-עין בתוך רצף זמן אינסופי, הרי שהקטנות הפיזית הזו אינה אומרת דבר וחצי דבר על מידת חשיבותנו המוסרית והרוחנית. תהליך הפיחות בערך האדם, אירע בכמה מערכות, תהליך זה ביקש להפוך את האדם לחלק בלתי נפרד מן המכניקה של הטבע, נטול חופש ונטול סגולה. החל משפינוזה שראה בחופש אשליה, דרך דרווין שצמצם את האדם לחל ממשפחת הקופים, ועד לנאו-דרוויניסטים שהסבירו את נאצלות המוסר כמנגנון הישרדותי של הגן האנוכי– כולם שיתפו פעולה ביצירת "הרמנויטיקה של חשד" וציניות גמורה כלפי הרוח האנושית. אולם, זוהי טעות קטגורית: המדע, בטבעו המפרק והמנתח, מסוגל להסביר את הרכיבים החומריים של האדם אך הוא עיוור למהות המייחדת אותו. החשיבות האנושית אינה נובעת מן המקום שאנו תופסים במרחב, אלא מן היכולת הייחודית לנו ביקום כולו – היותנו "סוכני מוסר" בעלי מודעות עצמית. הייחודיות הזו מאפשרת לנו לעמוד מחוץ לדחפים וליצרים הטבעיים שלנו, להתבונן בהם ולשאול האם ראוי לממשם. בניגוד לאבן שנופלת בסיבתיות עיוורת או לאלגוריתם המעבד נתונים ללא תודעה, האדם מחזיק בכוח להחליט ולבחור. כבוד האדם, המעוגן במקרא כצלם אלוהים, כבוד האדם עליו דיבר בהמשך קאנט (על אף שיש הרבה מה לבקר בשיטתו), אינו תלוי באינטליגנציה גבוהה אלא בחופש ובאחריות המוסרית הנגזרת ממנו. לכן, גם אם אנו קטנים פיזית וקיומנו הוא פסיק בזמן, אנו נשארים "החיה המוסרית" – היצורים היחידים המסוגלים להכניס משמעות, קדושה ויופי לעולם שבלעדיהם היה רק מאבק הישרדות קר. בסופו של דבר, אף שמעפר באנו, הנשמה והיכולת לבחור בטוב הן שהופכות את האדם לבעל ערך אינסופי ששום תגלית מדעית אינה יכולה לבטל. בחברה המערבית יש משבר רוחני עמוק, משבר המשתקף בסקרים המראים כיצד השאיפה ל"פילוסופיית חיים משמעותית" שהיתה פעם השאיפה המרכזית של בני אדם, הוחלפה במרדף אחר ביטחון כלכלי והנאה רגעית. הבעיה המרכזית בגישה זו היא הצמצום האנושי: כאשר האדם מתמקד רק בעצמו ובאינטרסים שלו, הוא מאבד את הגישה למקורות המשמעות האמיתיים. עולם הנשלט על ידי ה"עצמי" מוביל בסופו של דבר לייאוש שקט ולתחושת ריקנות, שכן המשמעות, מטבעה, מחייבת הכרה בדבר מה שאינו ה"אני" – בקהילה, במוסר, בייעוד או באלוהים. מבחינה זו, הסיפור הוא לב המהות האנושית. המדע יכול לפרק את העולם לרכיביו ולומר לנו "איך" הוא עובד, אך רק הנרטיב יכול לחבר את האירועים המקריים של חיינו לכדי שלמות בעלת פשר. האדם הוא "חיה מספרת סיפורים", והעובדה שהסיפור אינו כפוף לחוקי המעבדה אינה הופכת אותו לפחות אנושי או פחות אמיתי; להפך, הוא הדרך היחידה שבה אנו מעניקים חשיבות למעשינו. האדם יכול להיות קטן, פגיע ומוכה גורל – אך בו בזמן להיות גיבור של סיפור גאולה. המשמעות אינה נמצאת ברגע הבודד של הכישלון או הסבל, אלא ביכולת להסתכל לאחור ו"לחבר את הנקודות". התפיסה המערבית-יהודית רואה בזמן ציר של צמיחה: דברים רעים קורים, אך הם יכולים להיגאל ולהפוך למבוא לטוב גדול יותר. הידיעה שהסבל האישי יכול להוביל לצמיחה ולעזרה לאחרים היא שהופכת את האדם הקטן לישות בעלת חשיבות קוסמית. משמעות אינה מוצר צריכה שאדם מוצא בתוך עצמו, אלא היא מענה לקריאה. היא נוצרת במפגש שבין האדם לבין העולם שמעבר לו. מי שנותר חירש ל"מוזיקה" הזו – אותה קריאה למוסר, לקדושה ולאחריות – יישאר לכוד בתוך ריקנות קיומית. אולם מי שמאמץ את הנרטיב של הגאולה, מבין כי דווקא מתוך המגבלות והכישלונות שלו הוא יכול ליצור סיפור חיים בעל ערך אינסופי. אנחנו קטנים, אך הסיפורים שאנו חיים, והאחריות שאנו לוקחים על סבלם של אחרים, הם שמעניקים לנו את הזכות להיקרא "אדם". האדם המודרני הוא תוצר הגותו של ניטשה שבמדע העליז שם בפיו של מטורף את המילים המפורסמות "אלוהים מת". אך המשך דבריו הוא המטלטל: "לאן פנה האלוהים?" כה אמר, "אנכי אגידנו! אנחנו הרגנוהו – אתם ואני! כולנו רוצחיו! אך איככה ביצענו את הדבר הזה? איככה יכולנו את האוקיינוס לשתות עד כלה? מי נתן לנו את הספוג למחות בו את האופק עד תום? מה המעשה אשר עשינו בהתירנו ארץ זאת ממעגלי שמשה? ולאן זה תנוע עכשיו? לאן אנחנו נעים? הלא-הלאה מן השמשות כולן? האם אין אנו נופלים בלי-הרף? אחורה, קדימה, לצדדים, לכל עבר? וכי קיים עוד מעלה ומטה? וכי אין אנו ניתעים כלוּ באפס אינסופי? האם לא נושף עלינו החלל הריק? האם לא גבר הקור? האם לא קרב ובא בלי הרף הלילה, ויתר-לילה? האם אין הכרח להדליק פנסים בבוקרו של יום? הטרם הגיע לאוזנינו קול רעשם של קברנים, הקוברים את האלוהים?" איך אפשר לשתות את האוקיינוס עד כלה זועק ניטשה! אם אין מעבר, האם יש מה למעלה ומה למטה? אם אנחנו לבד, היכן הם האיזונים? איך נדע מה ראוי ומה לא? עולם בו האדם הרג את אלוהים, הוא עולם ריק. ההתמקדות שלנו בעצמנו, כגורמים מבודדים ואוטונומיים, הובילה לידי גירוש האל מחיינו, דהיינו איטום או חסימה של הרגישות שלנו למה שקדוש בעולמנו. אלוקים קורא לנו, אבל חדלנו להקשיב. אנחנו נמצאים במצב בו יש אנשים אפילו להם אלוהים אינו קורא, מפני שלדידם אין שום אלוהים. הקול שהם שומעים מפעם ביקום היה זה של בלז פסקל המבוהל: "הדממה הנצחית של מרחבי האין-סוף הללו". מי שחרש לצלילים של המעבר איך הוא יכול לדעת שאין מוזיקה? יש אנשים שהוודאויות השליליות של העולם המודרני נטלו מהם את עצם האפשרות לשמוע את המוזיקה האלוהית, את הקריאה, את הקול של המֵעבר-שבִּפנים. אין זה אומר שאין משמעות בחיים ללא קדושה, זה אומר שישנו קושי קושי של ממש למצוא משמעות בחיים שאין בהם ממד של קדושה. אם לאדם משמעות ואין משמעות מעבר למציאות, אז איה המציאות? כל זאת מוביל אותי לליבת המשבר, נראה כי כאשר האדם נפרד מהכרת ערכו העצמי ומהחיפוש אחר משמעות חיובית, נוצר בנפשו חלל שחור המאיים לבלוע אותו; במובן זה, תופעת האמונה בתיאוריות קונספירציה אינה אלא סימפטום מובהק של אותו פירוק מהותי וחברתי. בעולם שבו הדימוי העצמי צנח והמוסר נדחק לקרן זווית, האדם מחפש נואשות אחר עוגן, גם אם הוא עשוי מחוטי כזב רעועים. הצורך הזה בתיאוריות קונספירציה אינו תלוי בהגדרה דתית או חילונית, אלא מעוגן בצורך אנושי עמוק לחוש שליטה מול מציאות שנחוות ככאוטית, חסרת פשר ונטולת מוסר, המציעה "סדר" מלאכותי במקום שבו הוואקום הנפשי משתלט. המעבר המבוצע כאן הוא מעבר מאחריות לאשמה, שבו הקונספירציה משמשת כתחליף דל למשמעות. במקום לקבל את העובדה שישנו רובד עמוק יותר בליבת המציאות הקורא לאדם לקחת אחריות על חייו, הוא מעדיף לבנות לעצמו עולם של "יודעי סוד" ו"נבלים נסתרים" המעניקים לו תחושת עליונות מדומה ובדרך כלל הנבלים שמניעים את המציאות הם אלו הנאשים איתם הוא לא מסכים. זוהי למעשה בריחה מפעולה; הרבה יותר קל להסתתר מאחורי מסך ואנונימיות ברשת ולחפש אשמים מבחוץ, מאשר לקום ולפעול כסוכן מוסרי בתוך עולם מורכב ותובעני. הקונספירציה הופכת לעוגן מדומה ולסיפור חלופי המעניק חשיבות מזויפת למי שחיים במציאות שבה אין להם עוד עוגן רוחני או קהילתי יציב. בסופו של דבר, הדרך היחידה להשתחרר מהצורך להישען על קביים רעועים אלו היא להאמין מחדש שיש למציאות ולחיים משמעות, ולחתור אליה באומץ לב. השחרור מן הניהיליזם הקונספירטיבי דורש מאיתנו להחליף את חיפוש האשמים בחיפוש ייעוד; במקום לשאול "מי עשה לנו את זה?", עלינו להתחיל לשאול "מה אנו נקראים לעשות?". רק כאשר האדם מכיר בכך שהוא הכותב המוסרי של סיפור חייו, הוא יכול להפסיק לחפש שדים בצללים ולהתחיל להאיר את המציאות דרך מעשיו שלו.

@YHepstein הסחף הוא לא בציבוריות אלא בכמות המקרים שמתרחשים בקצה ושהקצה מיוצג בכנסת ויש שתיקה לעומתם.

אגב, על כל אלישע ירד יש שיבי פרומן כאלו וגרינצייג ועוד מלא אנשים רציניים שמדברים את זה שאף אחד לא אמור להיות שמח מהרג לא מוצדק. אל תתנו לאף אחד לצייר תמונה אחרת מוחלטת של איזה סחף אחר.

החילונים הישראלים גילו את זושא. אפשר לקפל את העסק.

@gilileoB לא כוכב, כוכבים. והם משהו נדיר

מי שלא מכיר, כוכב ענק באמריקה. לא רק בקהלים היהודיים. מוכשר ברמות על ומייצר מוזיקה שלא מהעולם הזה. זושא

@TwmrBn @NitzavYuval אני מבין שלא הבנת מה כתבתי, חזור ותקרא שוב

@aviadsanders @NitzavYuval טבח שקמה? באמת?

אף פעם לא הבנתי איך עלילות דם תופסות. איך מישהו באמת חשב שיהודים שולטים בעולם, שהם גונבים ילדים הנה, הבנתי.