גאולה אבן-סער

@glick_sh שחר,קראתי בנשימה עצורה. כל כך טוב שכתבת . אשרי האם שאתה בנה 🌹

>> כאן תכננתי לסיים. את הטקסט הזה כתבתי לפני 5 שנים. והוא הסתיים כאן. פעם בכמה זמן עדכנתי את הגילאים ודמיינתי את הרגע שבו יהיה לי את האומץ וההסכמה מהמשפחה לשים אותו כאן. אבל מאז קרו עוד כמה דברים והמלחמה הכואבת הזאת הציפה את זה אפילו יותר. כמה וכמה חברים טובים שלי מתמודדים מדי יום עם פוסט טראומה, יוצאים ונכנסים לבתים מאזנים ולאשפוזים בעקבות המראות שראו, וכולם רק טורחים להזכיר להם עד כמה ההתמודדות שלהם קשה. כאילו שהם לא יודעים בעצמם. על המסך חטופים חוזרים ובצד חברים שממלמלים "זהו, נגמרו להם החיים. אין לְמה לחזור". עוד לוחם נפש שנשבר, וברשתות פוסטים שמהללים אותו ואת הקריסה שלו. "אין להם למה לחיות". אוי לה לאומה שככה מתבטאת. אין לכם מושג עד כמה יש לאן לחזור. כמה מלאי צבע החיים, כמה שקיעות וזריחות יש לראות, כמה מטרות ושמחות יש להספיק, כמה ימים מאושרים יש בעולם הזה. כמה אנשים אוהבים אתכם. כמה בקרים של שגרה עם ארוחת בוקר וסתם ככה חיוך על הפנים. אם היתה לי יכולת לחזור בזמן ולומר לה רק משהו אחד, כשהיתה בעיצומה של המחלה הזו, או אפילו לשחר הילד של אז שרק חווה אובדן, וברוך השם לא קיבל את הפוסט של הטראומה. הייתי אומר לנו שיש יבשה בסוף. בסוף כל הים הזה יש יבשה. יש שלב בחיים שבו הענן האפור הזה שפעם כיסה את הכל, ממשיך קדימה, והחיים נצבעים מחדש. כן, גם היום יש צער לפעמים וגם כאב, אבל הם חלק ממארג החיים, לצד השמחה והאושר. אם פעם היתה איזו מעטפת קודרת של שכול, שמאלחשת את כל שאר האירועים והרגשות, אז היום הכאבים הופכים לחלק מפסיפס גדול. יש ימים עצובים ויש שמחים. ימים של שמש וימים מעוננים. שהיום הכאבים הם לא רק נסבלים וזמניים, הם אפילו מרגישים בסדר. כמו שרירים תפוסים אחרי אימון, שלפעמים דווקא נעים להרגיש. כאבים שגורמים לך להרגיש כל כך חי, במקום המחנק המונוטוני שהרגיש פעם כמו מוות תמידי. יש דמעות של שיקום, רגעים שפתאום אתה מרגיש בסדר, כמו כל האנשים הרגילים שסביבך, אלה שכל השנים האלה הצליחו פשוט לחיות. בלי לחוות את האובדן שוב ושוב מדי יום. הייתי אומר לנו שאפשר לחזור למסלול. ראיתי בעיניים אנשים קרובים, הלומי קרב, פוסט טראומתיים, שהצליחו. נכון, זה לא היה בקלות או בישיבה רגל על רגל. זה היה באמצעות מאבק יומיומי. אבל יש מאבקים עם סוף אחר. לא רק הישגים זמניים, יש אנשים שניצחו. באופן קבוע. שעלו חזרה על מסלול השפיות. זה אפשרי. אם רק הייתי יכול לומר לה, או לי. שאפשר אחרת. אבל האמת היא, שאני יכול לומר את זה. אמנם לא לה ולא לי. אבל יש סביבי כל כך הרבה אנשים שעדיין נמצאים במצב שלה אז, שעדיין בתוך התהום. אנשים שעוד בעומק הים וצריכים לדעת שיש בסוף יבשה. אז אם אתם באיזשהו שלב במאבק הזה, מאובחנים או לא, תזכרו שיש חיים אחרי המוות. בעיניים שלי ראיתי. יש עולם כל כך טוב אחרי שמנצחים. זה לא דמיוני. ואם מעולם לא אובחנתם, ואולי לא נראה לכם שיש ממה לחשוש, אבל כן נחשפתם למראות קשים, וכן עברתם חוויות שאתם לא ממש אוהבים לדבר עליהן. בבקשה בבקשה, לכו לטיפול פסיכולוגי. פעמיים שלוש. לא יותר. אולי באמת הכל בסדר, אבל אם לא, אז ממש כמו כל מחלה אחרת - גילוי מוקדם עשוי להציל חיים. לרכב אנחנו עושים טיפול עשרת אלפים גם אם לא שומעים רעש חריג, רק כדי להימנע מנזקים גדולים יותר. הנפש צריכה גם היא תחזוקה. אפילו אם נראה לכם שאתם בסדר, תלכו רק בשביל הסיכוי הקטן שלא. תאמינו לי - המחיר הוא כלום לעומת המחיר שעלול להיות בהמשך. ואם אתם ברי מזל, אם לא חוויתם טראומה קשה, אם אתם מטופלים, אם אתם יודעים שאתם באמת בסדר, אז בבקשה מכם רק דבר אחד. תרימו את הראש, תסתכלו לצדדים ותחפשו אותם. את אלו שעדיין בתוך המאבק. תזכירו להם שיש יבשה בסוף. תזכירו להם כמה אתם אוהבים אותם וכמה הם חשובים לכם. שידעו שאתם פה לעזור להם להשתקם. תזכירו להם כמה חלומות עוד יש להם להגשים וכמה יופי עוד יש לחיים האלה להציע להם. רק עוד קצת. רק עוד קצת וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי! וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי! החיטה באמת. באמת. צומחת שוב

שאף אחד לא ידע. זה סוד. רק לא לספר. ילד בן 14 מלא בבושה, ילד בן 15 מתמודד לבד, ילד בן 16 מתחיל להפנים, ילד בן 17 עומד בהלוויה. שאף אחד לא ידע. זה סוד. זה התחיל בעשרים ותשעה באוקטובר אלפיים וארבע עשרה, אור ל-ו' בחשוון. על אחד הצדדים של הערב הזה שמעתם כולכם - מחבל ערבי מגיע רכוב על אופנוע למרכז מורשת בגין בירושלים, שולף אקדח ויורה באבא שלי ארבעה כדורים במרכז הגוף. אבל ממרחק הזמן, הצד השני של הסיפור - משמעותי קצת יותר. שני מטרים משם, ליד ההגה של רכב מסוג פיג'ו פרטנר בצבע כחול כהה ישבה לה אשה בת ארבעים ושבע, אמא. היא לא ספגה אפילו כדור אחד, אבל הו הו כמה שהיא נרצחה בפיגוע הזה. באינסטינקט של שניה אחת אמא שומעת את היריות ומתכופפת אל מתחת להגה, היא אחוזת חרדה, מבינה שירו הרגע בבעלה ומלאה בחשש שהיא הבאה בתור. כשהאופנוע סוף סוף נמלט, כעבור כמה שניות שהרגישו כמו נצח - אמא יצאה מהרכב וראתה את גופו של אבא מוטל על הקרקע ללא הכרה. בשלב הזה היא חושבת - כמעט בוודאות - הנורא מכל קרה. כשהיא מנסה להתקרב אליו האנשים בסביבה מושכים אותה כמו בסצנה מסרט - רק שלא תראה את המראות המזעזעים האלו. דקות ספורות חולפות ואמא מוצאת את עצמה בנסיעה מהירה בניידת טיפול נמרץ, לְיָדה מתבצעים נסיונות הצלה, והיא - תוך כדי תפילות שאבא יחזור לחיים, מנסה לתפעל את האירוע. בין מנת דם למנת דם בחדר הטראומה (14 מנות סך הכל) היא מרימה טלפונים לבני המשפחה כדי לעדכן - היה פיגוע, אבא גוסס בשערי צדק, תגיעו. כבר בשבוע הראשון, כשאבא עוד מורדם ומונשם, ראינו את התגובות שלה לרעשים של אופנוע או לדפיקות חזקות על הדלת, אבל חלפו בערך שלושה חודשים עד ששמעתי בפעם הראשונה את המונח 'פוסט טראומה'. מהר מאוד היא הבינה שזה המצב. עובדת סוציאלית טרייה, שנים ספורות אחרי התואר וההסבה המקצועית שעשתה, ידעה טוב מאוד לזהות את התסמינים, גם כשהם על עצמה. ב3 השנים שאחרי ראינו את הדעיכה, שלב אחרי שלב. תחילה לא היתה מסוגלת לחזור הביתה ליישוב שבו גדלנו, אחר כך איבדה את הכוח לבשל ובהמשך הגיעו הדיכאונות ומצבי הרוח המשתנים. חלפה בערך שנה מהאירוע כשהבנתי מה קורה פה בחודשים האחרונים, כשקלטתי שאמא שלי, הבסיס היציב של כל נער בן 15, הפכה להיות פגועת נפש. מיום ליום המצב המשיך להידרדר, אבל זה לא קרה בתוך וואקום. שורת אירועים טראגים שקרו בשנים האלו ללא ספק הוסיפו שמן למדורה, כשביניהם שלושה שכנים שנהרגו בתוך חצי שנה בלבד. דפנה מאיר במרחק שלושה בתים, רבקה פרץ במרחק ארבעה ומיכי מרק מהבית מעלינו, שנרצח על הכביש שתי דקות לפני שאמא עברה שם עם הרכב וראתה את ההמולה על הכביש. המולה שאני יכול רק לתאר מה עוררה בנפשה הפצועה. אני זוכר את זה כמו אתמול, את השיחה עם אחת מנשות המקצוע שטיפלו באמא. יש ילדים, היא הסבירה, שבמקום שההורים ידאגו להם - צריכים בעצמם לדאוג להורים. אתם ואמא שלכם במצב כזה כרגע. שאף אחד לא ידע, זה סוד. רק לא לספר. שיננתי לעצמי שוב ושוב. מה שקורה בתוך קירות הבית נשאר בתוך קירות הבית. אף אחד לא צריך לדעת על ההתקפים, אף אחד לא צריך לשמוע על החרדות, אף אחד לא צריך להבין שמשהו אינו כשורה. ילד בן ארבע עשרה, חמש עשרה ושש עשרה - צריך להשתיק הכל. אוי ואבוי אם מישהו ישמע שאמא בפוסט טראומה. ביום שישי 23.6.2017, שלושה ימים אחרי שעברתי טסט, הגיע הרגע המכריע. בדיעבד אני יודע לומר - זה לא היה הניסיון הראשון. אבל זה היה הראשון שהצליח. לכאורה, כולנו הוכינו בתדהמה. בפועל - זה לא באמת היה מפתיע. זה היה רק עניין של זמן עד שהפגיעות הנפשיות יכריעו אותה. באותו יום שישי, אור לראש חודש תמוז אמא החליטה לוותר. אחרי כל כך הרבה בקרים קשים ושורטים שבהם היא בחרה בחיים, ביום שישי ההוא - אמא בחרה למות. שאף אחד לא ידע. זה סוד. מה קרה? אירוע מוחי. איך קרה? מחלה. שאף אחד לא ידע. זה סוד. רק אל תעזו להוציא את המילה הזו מהפה. שלא יעלה על דעתכם לומר את זה. >> 1/3

מאי 1945.סבא שלי ירחמיאל(השמאלי בתמונה למטה )עם חבריו אחרי השחרור מדכאו גברים צעירים וקודרים למראה ששרדו את התופת .מה שלא רואים בתמונה של סבא ,הוא שאשתו הראשונה ובנו נרצחו . לימים הצליח סבא ,האיש העצוב תמיד ,לברוא משפחה חדשה .שני ילדים ,חמישה נכדים , 12 נינים .הניצחון המוחלט🇮🇱

@amirivgi תנחומי מעומק לב אמיר 🌹

מסיים "שבעה" ללא שבעה. ערב ליל הסדר נפטרה בפתאומיות אחותי נורית ז"ל. באין שבעה הכאב נשאר תלוי באוויר. אמן שיהיו רק בשורות טובות.

@rpy41447130 ❤️

היום י״ט בניסן. יום הולדת של אלרואי. היום אלרואי מציין 23 שנים ואנחנו מציינים שנתיים וחצי בלעדיו. באופן לא ברור.. ואולי כן, נקבעו לי צילומים לתוכנית טלויזיה בבסיס נחל עוז דווקא היום. צוות ההפקה והבימוי של התוכנית לא ידעו שהיום הוא יום הולדתו של אלרואי. אי אפשר שלא להבחין באות, בסימן... מה נאחל לך אלרו שלנו ? תמשיך לשלוח עוד כוחות ועוד מסרים. אני ממשיך ! ( הסר דאגה…) ממשיך לאורך ובדרכך - אתה מכיר וזוכר את הפסוק מתהילים : ״אמת מארץ תצמח וצדק משמיים נשקף״. מצדיע לך בן יקר. אוהב. געגועים עזים ♥️

@Nadav_Eyal @tamarishshalom @JewishPolicy 👏👏👏

זה זמן טוב לברך את @tamarishshalom על זכייתה בפרס בני ברית על הפודקאסט הבאמת מצוין, Jewish Crossroads של ה @JewishPolicy שעוסק בעומק בחוויה היהודית באמריקה אחרי 7 באוקטובר. פרקים מעולים עם מרואיינים כגון ניקול קראוס, רייצ'ל גולדברג פולין, שרה הורוביץ. youtube.com/playlist?list=…

@AEviatar @Reshettv @OrenNahari @ronikuban כל מילה ❤️

התמזל מזלי לשבת כמה פעמים בעבר בתכנית הבוקר של @geula_even ב@Reshettv לצידו של @OrenNahari. איש נדיר בעל עושר אינטלקטואלי וידע עצום שלקח אותך לכל נקודה בגלובוס, כושר ביטוי יחודי וכישרון לרתק בלי מאמץ את הקהל, כל זאת בנועם הליכות ובהדר שאין שני לו. רק בריאות אורן. @ronikuban

@OrenNahari @ronikuban @kann אורן האהוב,המבריק,זה שיודע הכל והאמיץ❤️

ביום שבת אתארח בתכנית פגישה עם רוני קובן. הילדות, הקריירה, מחשבות על עיתונות וכן, גם זה. @kann @ronikuban

@OrenNahari @AmichaiStein1 @kann @ronikuban ❤️

@ranreznik מלח הארץ.תנחומי לכם מעומק לב ❤️

הורי היקרים, חקלאים בני חקלאים מהמושבים עין ורד וצופית בשרון, אוהבי מדינת ישראל וארץ ישראל, פטריוטים בכל נימי נפשם עוד הרבה הרבה לפני שהומצאה התכנית בערוץ 14, נפטרו בשישי בהפרש של 12 שעות, אבי בפנימית ב״מאיר״, אמי בפנימית ב״איכילוב״, בור ענק, געגוע אינסופי, אוקינוס של עצב

יעל קוטיק: 1-זוכתה בדין מהליך משמעתי לפני 30 שנה! 2- אחרי שירותה במשטרה גויסה למשרד המשפטים שראה בכישוריה ראויים לשרת את הציבור במשך עשרות שנים!! 3- מי שולף לפתע תיק משמעתי חסוי במשטרה כשהמניע ברור? 4-גם הציבור מחכה לפירוט של מסמך ניגוד העניינים של שרון אפק וחגי הרוש בתיק הפצרי"ת

עברתי כעת על כתבתו של ידידי האוזר טוב. כמה הערות: אירוע מטורף בעיניי שעיתונאי מסרב להגיד למושא הפרסום שלו מה הפרסום כשהוא פונה לתגובה, וכל שכן כשהוא מטעה אותו מה מהות הפרסום. קל וחומר כשמושא הפרסום דורש לדעת על מה מדובר, וקל וחומר כשמדובר על אירוע מלפני 33 שנה, והעיתונאי מסרב. זו לא עיתונות אלא משהו מעולמות הסחיטה, עם הקשר מאוד ברור סביב פרשת הפצ״רית. עוד יותר הזוי בעיניי שגם בבית המשפט כאשר נדונה בקשת איסור הפרסום, לא הוצג מה הפרסום האמיתי, והדיון עסק בחשד על זיוף הנוכחות (אירוע ממנו היא זוכתה כאמור). שלישית, הקביעות של בית המשפט על כך שיש לו תמיהות על מהימנותה הוא אייטם. אבל מח״ש האמינה לה, והגישה כתב אישום נגד הקצין. הוא זוכה, ונקבע שיש תמיהות על המהימנות. אירוע אכן מביך מבחינתה, אבל זה עוסק באירוע מלפני 33 שנה, כשהיא הייתה בשנות העשרים המוקדמות לחייה. אז האוזר טוב גם הטעה על מהות הפרסום, וגם הציג אותו כמידע דרמטי ומטלטל בעוד שהוא פרסם איטריות ארכיאולוגיות. אני מודה שלא האמנתי שהוא יפרסם משהו אחר ממה שהוא טען שיפרסם בבקשת התגובה, אבל אני לוקח אחריות מלאה על הטעות שלי. באהבת ישראל,

גיבורת ישראל סגן אלוף אור בן יהודה מפקדת גדוד קרקל ב7.10 לאחר ההשמצות נגדה בערוץ המשטר, בכנס הוקרה הבוקר ללוחמות שארגנו החכים חילי טרופר ושרון ניר : ״הטלפון הראשון שקיבלתי מהילדים אחרי היציאה מעזה שאמרו לי אמא אנחנו גרים בך מאד״

@Boaz_Cohen מזל טוב ✨

לפני 20 שנה היא אחזה בידי בירושלים. הערב אני אחזיק בידה בתל אביב ואוביל אותה לחופה. קארין בתי הבכורה מתחתנת.😊

@RazShechnik תנחומי לכם, רז יקר🌹

מצטערים להודיע כי אמנו קלודט ז״ל הלכה לעולמה בגיל 78. הלוויה תיערך היום בשעה 14 בבית העלמין ירקון, פ״ת, שער גאולה. יהי זכרה ברוך❤️‍🩹

@Ofer_Hadad מזל טוב!

בשבת שעברה, קצת לפני ארבע לפנות בוקר, שמענו את הבכי המתוק והמיוחל בחדר הלידה בהדסה. הבוקר זכינו לערוך בבית הכנסת שלנו בירושלים את ברית המילה לבננו. בחרנו לקרוא לו אריה דוד. אריה, על שם סבה של אשתי, הרב אריה לייב צ׳ייט. איש חינוך ותלמיד חכם מופלג. אוהב תורה ואדם. האריה הוא סמל המלוכה בטבע ודוד הוא סמל לשיאה של המלוכה בעם. מנהיג שיכול היה להסתפק במלכות על שבט יהודה, אבל נלחם לחפש את המפתחות לכנס את העם כולו, לאחד את כל השבטים בירושלים. דוד בחר באחדות לאומית במקום בנקמה אישית וכך הפך למנהיג היסטורי שעיצב את זהות העם לדורות. אנחנו מלאי הודיה לקב״ה על הזכות והמתנה הגדולה. ואני, בפעם הרביעית, מלא התפעלות מאשתי ושוב מבין איזה מזל שהקיום האנושי לא תלוי בנו הגברים

@amit_segal שם נהדר❤️

קצת אחרי שבע בבוקר, כשבינגו כבר נח עם עיניים ערניות, הסתכלתי מסביבי על חדר הלידה שבו כולם דיברו עליו. הייתה שם מיילדת שבטח ראתה אלף תינוקות ודולה שראתה מאה לידות ורעות ואני שראינו ארבע כך שאין סיכוי אמיתי שמישהו מאיתנו יזכור מהלידה הזו משהו יוצא דופן. וחשבתי לעצמי: כשהילד הזה יהיה יום אחד לאיש הוא בטח לא יידע מי היה שם בבוקר ההוא, ואף אחד לא יספר לו בעוד חמישים שנה שהוא היה ילד ג׳ינג׳י, ערני להפליא ושקט. והאמת שזה בסדר. אנחנו ממשפחת מתעדים, כל הזמן פוחדים שמשהו יילך לאיבוד, אבל הדבר החשוב, הדבר שהוא בטח יזכור הוא שהגענו לעולם הזה שני יהודים והחזרנו פי שניים. כי כל יהודי בעולם ובטח באיזור הזה שלו הוא חץ שלוח אל ערפילי העתיד, חץ שמתישהו יתעייף אבל אותו ימשיכו שני חיצים אחרים לפחות. ופתאום חשבתי בפעם הראשונה שגם כשזה ייגמר, זה לא נגמר, יהיה המשך. זה מה שחשבתי אחרי הלידה. לפניה הדקות בשעון התחלפו וקיוויתי שהוא יוולד בשש ורבע, שעת הזריחה. וכשזו עברה קיוויתי שלא יוולד בשש עשרים ותשע, שעת החשיכה הגדולה, וכשהוא נולד חשבתי לעצמי רק כמה מילים משיר שלרגל הילד הרביעי אני אעשה לעצמי עכשיו בושות ואשיר אותו איתכם. ״מודה אני לפניך ולך, על כל החסד והאמת. והטובה והרעה והטובה שעשית עימדי ועם ביתי״ וחשבתי על כל השנים שחלפו ועל הדרך ועל איך שילד ראשון בגיל 30 זה לא כמו רביעי בגיל 43, ושנהיינו ארמדה די משמעותית. ואיך לפני דקה עוד הסתובבתי בין באר לבאר בלונדון ואחר כך הגיעה רעות ואיך חלפו הזמנים בשדותינו, ועל איך שדרך ארוכה ויפה ועוצרת נשימה מורכבת מצעדים כל כך פשוטים וקטנים, וחשבתי שזו באמת גבורה לשאת ארבעה הריונות ועוד כאלה, כשברקע כל הזמן הטרטור של עם מי בנט ירוץ ומה הצעד הבא של נתניהו. וכיוון שהמחשבות מתערבבות - אומרים שיש אלפיים מחשבות בשעה, אז חשבתי גם על כיסא התינוק שכמובן דחיתי ולא הספקתי לקנות כי את הקודם כבר מסרנו. וחשבתי גם על תשע מאות עשרים ושלושה חיילי צה״ל שכמו קפצו עלינו מהתנ״ך כדי לחצוץ במו גופם ועתידם וחלומותיהם בין הרוע המוחלט ובין השלווה שבה ילדים יכולים לבוא לעולם. ועל זה שיש חובות שאי אפשר לסגור אף פעם, והם רק צוברים ריבית שצריך היסטוריה שלמה כדי להחזיר. וחשבתי יחד עם רעות שלא משנה מה יהיה השם, וכיוון שמאגר שמות המנוחים במשפחה כבר מוצה תודה לאל, אז השם השני חייב להיות עוז, כדי להזכיר לדורות את העוז התנ״כי הזה שקפץ עלינו פתאום בשמחת תורה ומאז ממאן לעזוב, ואת נחל עוז ואת ניר עוז, ואת העוז של מבצע עם כלביא שהתרחש בממלכת עילם הקדומה. ואת התקווה ששנת העוז שבה המדינה מציינת שבעים ושבע תביא בכנפיה שלום, כי השם עוז לעמו נתן והשם סוף סוף יברך את עמו בשלום. וחשבתי גם על השם הראשון, אני רציתי עלי על שם הכהן והיא רצתה ענבר בגלל המצלול ובסוף סיכמנו על עילם. וחשבתי גם על עברי החכם והחתיך, ועל ענר המתוק והרגיש, ועל אליענה היפה והממזרה. ואמרתי לעצמי: העולם באמת כל כך יפה לפעמים. ואם רעות ממילא זו שקמה לתינוק בלילה אז מה בעצם הסיכון פה מבחינתי. זה מה שחשבתי בדקות האלה, קצת מפותל ולא הגיוני, כמו מצב ״שאפל״ בנגן כשלילי אלן מנגנת ואז אחריה אברהם פריד. וכיוון שאנחנו כאן בין חברים, אז אמרתי: אחלוק איתכם את המחשבות, אתם בטח תבינו.

@Roi_Yanovsky מזל טוב!

בשעה טובה נולדה לנו הבוקר בת, שמה ארבל. אחות לדרור ולירדן, בת לאמא גיבורה שאין דבר שהיא לא יכולה לו ולאבא מאושר. ברוכה הבאה לעולם ארבל!

@AmitSegal מזל טוב לכם עמית!

Welcome, brother of Ivri, Aner and Eliana.

ח"כ טלי גוטליב יצאה נגד מינוי בן חמו לחקירת פרשת הפצ"רית: "פעלתי להוכחת שקריה של הפצ"רית, שיש מארג יחסי שוחד בינה לבין מאירה. אני צריכה שופט שאין לי פריבילגיה לתהות באומץ שלו לחקור את היועמש"ית" | "הם תארו פגישת עבודה שבה הם דנו ובדקו, זו חבורה או של שקרנים או של מטומטמים" | צפו >> @TallyGotliv @nissim_mishal @geula_even

מאידך - נושאי משרה במערכת הבטחון מונו לתפקידיהם. לדוגמא - ראש אמ״ן לשעבר חליווה. הוא כשל באופן שאין נורא ממנו ולמרבה התדהמה לא שילם על כך שום מחיר.

בזכות החלטתו הממשלה הזאת הצליחה לעמוד בהצלחה במבחנים היסטוריים ולהגיע להישגים במלחמה הקשה הזאת. בעלי גם לא ״קיפץ בין מפלגות״, אלא קיבל את אמון הציבור באופן דמוקרטי במשך שנים רבות וארוכות (למעלה מכ עשרים שנה), ולא בכדי. >>>

אני מבינה שיש לך קושי אותנטי להתמודד עם הטיעונים במאמרי. הרבה יותר קל לתייג אותי באופן מתנשא (״כאחרונת הביביסטים״). אף פעם לא הבנתי את ההתנשאות הזאת. בזכות מה בעצם? בעלי לא בגד (תתביישי בכלל להשתמש בשורש הזה). הוא נחלץ למען המדינה ברגע הקשה בתולדותיה. >>>