Guy L.

עשיתי שוב את הטעות של לקנות כרטיסים להופעות בחו"ל אז כמובן שגם הפעם אני לא הולך להגיע אליהן (הפעם זו לא אשמתי לפחות) אז אם מישהו פה נמצא כרגע בפריז ורוצה כרטיס בודד לדני בראון (מחרתיים, 14/3) או שני כרטיסים להופעה הסולד אאוט של ת'אנדרקאט (18/3), תכתבו לי, נעשה שיהיה משתלם 🙏

בשלוש בבוקר הכניסו אותי לתא קטן בכלא, תחת כיפת השמיים, אחרי קליטה מסודרת וחיפוש בעירום. התא היה מוצף במים ושאריות אוכל ולא היה לי איפה לשבת ובטח שלא לשכב לישון. עמדתי על דלת התא, נשען על הסורגים של הפתח, מביט החוצה. היה שקט. גשם התחיל לרדת. מבעד לחלון ראיתי את הסוהרים יושבים בחמ״ל. רציתי לשתות מים, בכל זאת הייתי אחרי 12 שעות של חקירה, אבל לא הצלחתי כי הברז לא עבד. הייתי לבד כמו שלא הייתי מעולם. לא חשבתי שאראה עוד את המשפחה שלי, בטח לא את ראש הממשלה. החיים כאילו הסתיימו שם. עם אור ראשון, אולי נרדמתי, הכלא התעורר לחיים. סוהרים רצו ממקום למקום, אסירים במדים ואזיקים הובהלו לכאן ולשם. הסתכלתי מבעד לחלון. זה לקח כמה שעות שנדמו כנצח עד שהובילו אותי לבית המשפט, ומשם לעוד ערעור במחוזי, ואחר כך לעוד זמן מאחורי סורג ובריח, ועוד חקירות, ועוד דיונים, ועוד. עבר זמן מאז, עברו הרבה דברים. פגשתי אנשים חדשים בחיי. למדתי דברים חדשים על עצמי, על החיים, על הקדוש ברוך הוא, על משפחה, על מה זה זמן ומהי חירות ואיך אנחנו לא מעריכים מספיק את הדברים הפשוטים בחיינו. אבל בכל לילה ובכל בוקר אני חוזר לאותו מקום, לאותו התא, נשען על החלון ומבין שזהו. מהזהו הזה צריך איכשהוא, בעזרת השם, יום אחד, לנסות לקום.