پن کیا گیا ٹویٹ
קצת באישי.
כבר כמעט שנתיים וחצי אין דני באישי, רק בלאומי, אני נמצא כמעט אך ורק בתוך כל האבל הקולקטיבי, בתוך הפחד הקיומי כלכלי, בתוך הכאוס והמדון שניחתו על מדינת ישראל ועל החברה הישראלית.
בקטעים האלה אני פטאליסט, לא יכול להרשות לעצמי להנות, לחייך, לא כשמלא מכרים שלי מקיבוץ כפר עזה נטבחו ונחטפו בהם המטפלת שלי בלהה אפשטיין ז"ל, אז כשהייתי ילד בקיבוץ, נורתה למוות בביתה כמו גם בת שכבתי דורית כסלו ז"ל שנרצחה אף היא בשבת השחורה.
איך אפשר להמשיך לעשות פייסבוק כשבן של חבר ממושב לייד, אופק רוסו ז"ל לוחם שייטת גיבור, הבן של יניב ופני שגדל עם עידן שלי, נהרג בקרב בקיבוץ בארי בזמן שהציל קצין צה"ל.
איך אפשר לשדר לעולם שהכל רגיל, הרי אופק כבר כמעט שנתיים וחצי גר מתחת לאבן שיש קרה.
איך ממשיכים לחנך ולהקנות ערכים של אנושיות, הומניות וכמיהה לשלום לילדים שלי יעל ועידן כשבמרחק קילומטר מהבית שלנו קבור אדיר מסיקה ז"ל האדיר, הבן של שירי ואלון, שאחיו לירן היה עם עידן בגן.
אדיר היה במסיבת הנובה ההיא ונהרג תוך כדי שהוא נלחם בידיים חשופות בנוח'בות עם נשק והכל כדי להציל את חברתו שניצלה.
איך ממשיכים לפרנס, ליזום, לטייל, לעשות ספורט, להשתטות, לאהוב, כשבמרחק של שלושה קילומטר ממני גרים חגית, רובי, אלון ורועי חן וגם הכלבלבון גוצ'י.
פעם, לפני השבעה באוקטובר 2023 גר איתם גם איתי ז"ל, הבן האמצעי בשלישיית בנים.
איתי היה ילד מדהים, יפה תואר, כריזמטי, חכם, מצחיק, חם, מנהיג, אהוב, ילד ערכי, שנלחם להתגייס לחיל שיריון ולא לתותחנים, ילד ציוני כמה שזה נשמע מוזר.
איתי נפל בקרב גבורה בלתי נתפס בהגנה על תושבי קיבוץ נחל עוז, יחד עם חבריו לצוות פרץ, תומר ליבוביץ' ז"ל ומתן אנגרסט ועם מפקדו דניאל פרץ ז"ל.
איתי גילה בקרב אומץ לב, רעות, יכולת אלתור וגבורה עילאית מול מאות מחבלים צמאי דם. איתי היה חטוף בעזה 760 ימים בעזה ולאחר מאמצים עילאיים נחושים וחובקי עולם של חגית ורובי, הושב לישראל למנוחת עולמים.
חגית ורובי נכנסו לי לב ויחד עם איתי, יש להם שם מקום קבוע לנצח והם יודעים את זה.
אז מתברר שאפשר כי פשוט אין ברירה, חייבים להמשיך לנגן את החיים ואתמול עשיתי את זה עם טלי שלי, רעייתי, המשענת שלי ביום סגריר, אהובתי ואם ילדיי, יצאנו לכיכר החטופים כדי להשתתף בקבלת שבת לציין שרני גואילי ז"ל עדיין חטוף בעזה, כבר כמעט שנתיים וחצי, כן לא חזרו כל החטופים, רני השוטר הגיבור עדיין שם.
משם יצאנו להליכה בטיילת היפה בין תל אביב ליפו. רוח מערבית מקפיאה הכתה בפנינו ואני לא הפסקתי לחשוב האם אי פעם בעתיד אפשר שנחיה כמעט בלי דרמות וטרגדיות קיצוניות, כן אפשר, בטח שאפשר עניתי לעצמי, בואו פשוט נהיה סבלנים, סובלנים ומכילים אחד לשני בלי קשר למגדר, לדת או ללאום, נעדיף ונקדש חיים על פני פיסת אדמה וכמובן נאפשר לכל איש ואישה לחיות כרצונם, כך העולם יהיה מקום הרבה יותר טוב לחיות בו וזו הבטחה.
אבל הכי חשוב, אצלכם בחייכם, עם משפחתכם, עם חברים, בעבודה, בצבא, בים בטיולים, תאהבו, תתלהבו, תחייכו והרבה, תהיו נדיבים, אל תתביישו לתת, דאגו גם לזולת ולא רק לעצמכם, תעשו ספורט, תשתדלו לאכול בריא, אל תתגזענו על אף אחד ואל תתרברבו.
אני משלב את המתכון הזה כל רגע בחיי, שווה לכם גם לנסות.
@hagitchen
@EmailRubychen
עברית
