הולך בטל
25.8K posts

הולך בטל
@alono
נולדתי בשכונה, הייתי מתנחל, קיבוצניק, אירופאי והייטקיסט



במהלך הדיון שנערך בשבוע שעבר אמר עופר גרוסקופף שאין לחבריו ולו סמכות לשנות את העבר. עו"ד @ptr_dvd ציין שזה לא נכון והזכיר לגרוסקופף שאהרן ברק שינה את העבר כשהמציא את דוקטרינת "העמדה המחייבת" של היועמ"ש, ושנים לאחר מכן אף הודה ששיקר במצח נחושה ביחס למה שקרה בעבר. היות שעו"ד פטר לא יכול היה לספר את סיפור המעשה במלואו במהלך הדיון, והיות שרבים בציבור לא מכירים את הסיפור כיצד ברק שיקר במודע ובמכוון בפסק דין, חשוב לשוב ולספרו. *** הקביעה כי העמדה המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה *מחייבת* את הממשלה נקבעה באוביטר בפסק דין אמיתי, הידוע גם כפסק דין פנחסי (בג"ץ 4267/93). למרות שזו המצאה שיפוטית, טען השופט אהרן ברק בפסק הדין כי מדובר בהשקפה שיונקת חיותה מהמסורת החוקתית בישראל ושמסורת זו *גובשה ב-1962 בדו"ח ועדת אגרנט שבחנה את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה*. זהו שקר גס. השופט ברק שיקר בפסק הדין באשר לכתוב בדו"ח ועדת אגרנט, משום שבדו"ח נקבעה קביעה הפוכה לחלוטין. הבה נצטט את הדברים מהדו"ח עצמו כדי לראות מה באמת קבעה הוועדה: "אם כי אין כל הוראה מפורשת בחוק בענין הנדון: הרי מחייב הסדר הטוב במדינה כי בדרך כלל תתייחס הממשלה לחוות הדעת המשפטית של מי שממלא את התפקיד של 'היועץ המשפטי לממשלה'... כאל חוות דעת המשקפת את החוק הקיים. עם זאת, רשאית הממשלה, תוך צאתה מן ההנחה האמורה, להחליט כיצד עליה לפעול במקרה המסוים, לפי שיקול דעתה שלה". ועדת אגרנט ציינה אפוא במפורש כי שיקול הדעת הסופי להחליט כיצד לפעול הוא של הממשלה, גם כאשר חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה מנוגדת לעמדת הממשלה. לנוכח הדברים המפורשים והברורים בדו"ח אגרנט ברי כי ברק שיקר במצח נחושה בפסק הדין באשר למה שנקבע בדו"ח אגרנט. יהיו מי שידונו את ברק לכף הזכות ויגידו שהוא בסך הכל טעה אבל אין שום ספק שהוא שיקר במודע בפסק הדין, ויודעים איך אנו יודעים זאת בוודאות? מדברים שברק עצמו אמר לאחר מכן. בריאיון עם ברק יותר משני עשורים לאחר פסק דין אמיתי, פתח המראיין ד"ר דניאל בן-אוליאל את הריאיון באזכור סוגיית חוות הדעת המחייבת וציין את הדברים הכתובים בדו"ח ועדת אגרנט אותם הבאתי לעיל תוך הדגשת ה"בדרך כלל" ו"לפי שיקול דעתה". בניגוד לקביעתו החד-משמעית בפסק דין אמיתי, ברק פתאום כבר לא היה כל כך בטוח שדו"ח אגרנט אמר מה שהוא טען שאמר: "זה נכון שבדוח ועדת אגרנט הטיפול בהיבט המחייב הוא קצת דו-משמעי או מעומעם, מעורפל". בהמשך הריאיון, ברק חזר למה שנקבע בדו"ח אגרנט וכך אמר: "עוד לא עניתי לך מה הבסיס לכך שחוות-דעת היועץ היא מחייבת. גם ראיתי את החולשה שבדוח ועדת אגרנט בעניין זה. אני לא יודע מדוע אגרנט היה צריך לקבוע כפי שקבע, ולא לומר את מה שאני אמרתי אחר כך". כלומר, אחרי שלקח את ההמצאה שלו שהממשלה כפופה באופן מחייב לחוות הדעת המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה, וביסס אותה על שקר בוטה כי מדובר במסורת חוקתית שהתגבשה בדו"ח ועדת אגרנט, הודה ברק, עשורים לאחר מכן, ששיקר בפסק הדין. אך ברק לא הסתפק בהודאה בשקר אלא האשים את אגרנט שקבע מה שקבע בדו"ח בשנת 1962 ושלא קבע מה שברק טען שהוא קבע בשנת 1993. המראיין הצביע בפני ברק שזו הנחת המבוקש מצידו (כנראה לא היה לו נעים לומר שברק בעצם מודה ששיקר במכוון בפסק דין אמיתי). ולכך השיב ברק את התשובה המדהימה הבאה: "אני מסכים שזו יצירה ישראלית. יש הרבה יצירות ישראליות שאין להן אסמכתאות. לכן מיהרתי לכתוב את מה שאמרתי לכם בפסק-דין. אם אתה שואל אותי מה האסמכתה לכך שחוות-הדעת של היועץ הוא הקובעת לממשלה באופן מוסמך מהו הדין, אזי התשובה היא שהאסמכתה היא פסק-הדין של בית-המשפט העליון". ברק מודה אפוא שההמצאה שלו היא "יצירה ישראלית" - ואכן אין שום מקבילה בעולם הדמוקרטי לדוקטרינה האנטי דמוקרטית הזו. ברק מוסיף ומודה שאין אסמכתאות במסורת החוקתית של ישראל ל-"יצירה" שלו - וזאת בניגוד למה שטען בפסק דין אמיתי. אחרי שברק מודה במפורש שאגרנט לא אמר את מה שהוא ייחס לו, הוא מסביר שלכן הוא מיהר לכתוב זאת בפסק דין, משום שפסק הדין הוא היוצר את האסמכתא לקביעה שחוות הדעת המשפטית של היועמ"ש מחייבת את הממשלה. כלומר, על פי הודאתו של ברק עצמו, הוא שיקר בפסק הדין כאשר קבע שההמצאה שלו מתבססת על "מסורת חוקתית", משום שהמסורת החוקתית הזו בכלל לא קיימת ומשום שהאסמכתא שהוא הביא בעצם אומרת את ההפך הגמור. אולם, לשיטתו של ברק, אחרי שהוא כתב את מסכת השקרים שלו בפסק הדין, אותו פסק דין הופך לאסמכתא לקביעה שהוא קבע בפסק הדין. על טיעון הנונסנס המעגלי הזה אפילו לואיס קרול לא יכול היה להתעלות. וכך ברק יצר מנגנון אנטי דמוקרטי קיצוני תוך שהוא משקר במודע ובמכוון בפסק דין ואז טוען בדיעבד שהקביעות שביסס על שקריו, הם האסמכתא לעצמו.








אני אענה לא עבורך, כי אתה מטומטם, אלא למען האחרים שאולי עוקבים. הועדה צריכה לזכות לתמיכה של לפחות 80 חברי כנסת. אם לא הגיעו להסכמה כזו, הקואליציה תבחר מחצית מהחברים והאופוזיציה מחצית מהחברים. לגבי יור, שוב, אם אין הסכמה, הקואליציה בוחרת אחד והאופוזיציה אחד והם יתפקדו במשותף. הקואליציה לא תוכל לבצע שום דבר חד צדדי אלא אם האופוזיציה המחדל לא תעשה כלום. האמת היא גם אופציה. שקרן מנוול!







השנה האחרונה שלי בהוראה הייתה משפילה ונוראית והצליחה לגרום לי לעזוב את העבודה שהכי אהבתי בעולם. זוג הורים ירדו לחיי, ילד בן 7 ירק לי בפרצוף ואמא שלו אמרה שכנראה עשיתי משהו שעצבן אותו. מימשתי את השבתון, זה היה המפלט שלי, למזלי הוצעה לי משרה אחרת ואחרי שש שנים פרשתי מהמערכת סופית

שוב הגישו מסמך שקרי לבית המשפט העליון. תעשו פרצוף מופתע.





הקשבתי לפודקאסט האחרון של @orimelamed, שבו אירח את משה פייגלין. הבנתי מי הוא פייגלין. הוא בנט בלי הנוכלות. אין חשש שפייגלין יתהפך אידאולוגית או משהו כזה, הוא מעוגן הרבה יותר טוב ועמוק מבנט. במה הם דומים? במגלומניה. בנט היה משוכנע שאם רק ישב על כיסא ראש הממשלה, הוא יצליח לגרום לכולם לחשוב כמוהו, כי מבחינתו הכל היה שאלה של שכנוע. הוא היה בטוח שאם רק ישב מול פוטין וזלנסקי ויראה להם איך אפשר אחרת, ההפנמה תגיע מיד. כמו ברק בזמנו, אדם חכם שלא מבין כלום ושום דבר, בנט נכשל גם בדברים האלה. פייגלין מגלומן באופן קצת שונה. אני חושב שהוא כן מבין את נפש האדם, אבל כפי שאבחן יפה אורי היקר בשאלותיו, הוא לא איש מעשה. כמו בנט, גם פייגלין משוכנע שאם רק יישב לרגע על כיסא ראש הממשלה, הוא יצליח להניע את כל המערכות כרצונו. זה לא עובד ככה. יתרה מכך, היכולת להניע מערכות גדולות נובעת אך ורק ממיומנות פוליטית. זה נכון במידה לא מבוטלת גם בצבא, אבל הרבה יותר במערכות אזרחיות. פייגלין נכשל כבר בשלב הראשון, השגת תמיכה ציבורית. גם בנט, אגב, נכשל בזה, ורק בגלל קונסטלציה פוליטית מאוד ספציפית התיישב על כיסא ראש הממשלה. אין שום סיבה לחשוב שפייגלין יצליח להניע את המערכות לעבוד עבורו, גם אם יצליח לגבש קואליציה בראשותו עם 64 או אפילו 68 מנדטים. ומה שהכי עיצבן אותי הוא הזלזול הבוטה שלו בנתניהו. ייתכן שנתניהו היה יכול לעשות יותר בזירה הפנימית. ייתכן. אבל פייגלין האשים את נתניהו בכך שאין לו מצפן אידאולוגי. אתה אמיתי, פייגלין? האיש שיכול היה להיות נסיך העולם, לשבת על פרס נובל ולעשות מיליונים? האיש שמערכות אכיפת החוק סרקו את בשרו במסרקות ברזל עוד מימי פרשת עמדי, בקדנציה הראשונה שלו? האיש שעמד מול שמונה שנות עוינות של אובמה, מול קושי לא מבוטל עם קלינטון, ומול ביידן וממשל הרשע שלו, שהטילו אמברגו נשק? לגבי זירת הפנים, כמו אורי, היום אני בדעה שנתניהו הבין מצוין מול מי יש לו עסק, ושמלחמה חזיתית מול כוחות הרשע בכל מערכות הביצוע השלטוניות הייתה מובילה פשוט לנפילתו הפוליטית. צריך להזיז מספר קטנטן של מנדטים, וזהו. זה גם הצליח להם ב-99, והם אפילו הצליחו להעלות את בנט לשלטון. הוא היה נכשל בוודאות, ואני משוכנע שפייגלין, שאין לו את האשראי הציבורי של נתניהו, היה נתקל בקיר ונכשל הרבה יותר מהר. נקודה אחרונה בנוגע לפייגלין, הוא מביא אנקדוטות על אנשים שהוא הצליח לגעת בהם ולשנות אותם, כראיה לכך שאם רק יקשיבו לו קצת יותר, הוא יצליח לסחוף את ההמונים אחריו. אבל הרי הוא מדבר לא מעט בפודקאסטים, והביקורת נגדו רבה מהתמיכה בו. כלומר, גם כשהבמה עומדת לרשותו, הוא לא מצליח לסחוף אחריו יותר מדי אנשים. קול לפייגלין הוא שני קולות לרעם, כי כל קול ימין שהולך לפח מחזק את קולות השמאל פי שניים. אני אומר את זה בצער, כי מבחינה אידאולוגית יש לפייגלין מקום חשוב בימין, אבל חוסר היכולת הפוליטית שלו יביא נזק בלתי הפיך לימין.




עד לפני שבועיים אף אחד לא ידע מי זה פטר מדיאר, האיש שהדיח את ויקטור אורבן. השאלה בבחירות בהונגריה היתה: ויקטור אורבן - כן או לא? וזו בדיוק השאלה בבחירות בישראל. ״מחנה רל״ב״ זה לא כינוי גנאי. כשראש ממשלה מכהן כמעט ברצף 17 שנים, האמירה ״רק לא נתניהו״ היא אמירה אידאולוגית: נגד כל מה שהאיש הזה מייצג.


Opus 4.7 feels more intelligent, agentic, and precise than 4.6. It took a few days for me to learn how to work with it effectively, to fully take advantage of its new capabilities. Will post a few more tips throughout the day, starting with this blog post: claude.com/blog/best-prac…



בנט ואייזנקוט (או לפיד. או שלושתם) חייבים להתאחד. כשסקרי המנדטים יראו ליכוד על 26 ומפלגה גדולה בהרבה ממנה עם 36-40 מנדטים זה יהיה סוף דרכו של נתניהו





