Neuromancer

נכחתי היום באחד האירועים היותר תמוהים. דיון קדם המשפט של אלי ציפורי נגד לוינסון גרינצייג נוביק ואח׳. כמעט ארבע שעות בילינו בבית המשפט, נציגי כל הנתבעים בתיק, וניסינו להבין מה למען השם ציפורי רוצה מחיינו. כלומר, אנחנו יודעים שהוא תובע אותנו על מיליון שקלים, בטענה הדי מדהימה שקשרנו קנוניה נגדו במטרה לחשוף את היותו משוגע. בקנוניה שותפים מדינת ישראל (נתבעת מספר שבע), לצד שורת כלי תקשורת, עורכי דין ועתונאים. חלקנו בכלל לא מכירים אחד את השני. המכנה המשותף: כולם רמזו שהוא לא מאה. אלא מה, כדי לחסוך כסף באגרת תביעה הוא החליט שכולנו קשרנו קשר למוטט אותו, ולכן זאת תביעה אחת. כבר ארבע שנים ושלושה חודשים אנחנו מנסים להבין מה הקשר בינינו, אבל הוא דוחה ומתחמק ומתרץ. פעם אחת עורך דינו אוהד מחרז טען שאי אפשר לקיים דיון כי כבר הזמין חופשה באילת. השופט דחה את הבקשה, אז הוא הודיע שהוא חולה. וכל הזמן, ארבע שנים, ציפורי מבטיח שברגע שנפגש בבית המשפט – אוהו מה יקרה. ובכן היום נפגשנו, והאמת שנדהמנו לגלות איזה טיעונים חלשים האיש הביא. הוא טען, למשל, שגרינצייג השיג את התיק הרפואי שלו וסיפר לכולנו על מצבו הנפשי המעורער. לטענתו, גרינצייג משקר עכשיו לגבי נסיבות חשיפתו לתיק כדי שלא ישללו לו את אישור הגישה למערכת 'נט המשפט'. אלא שהיום התברר שאין מה לשלול. לגרינצייג אין גישה למערכת, כי הוא לא ביקש לחדש את הגישה. ציפורי הביט בו המום בהבעה של מי שכבר ארבע שנים צורח משהו ואז מתברר שאין כלום. אחר כך עבר לטעון שלוינסון העליב אותו כשכתב בטוויטר שהוא 'חולב קצבאות מהמדינה'. לוינסון הסביר שבגלל שציפורי חי על קצבת ביטוח לאומי, הוא טוען שזאת דעה לגיטימית. "אני באמת סבור שביטוח לאומי לא נועד לאנשים שיש להם בעיה של שליטה בעצבים, מתפרצים על המזכירה במקום העבודה שלהם כי הקדימו להם את הדד-ליין של העיתון, ואז ממציאים שבץ. מותר לי להעביר ביקורת על זה" (איני יודע אם אכן כך היה. ע"נ). אבל הדבר המדהים ביותר הוא גסות הרוח של ציפורי. האיש בטוח שהוא מחלק הוראות לשופט. קוטע אותו, לא נותן לו לדבר, מרים עליו את הקול, טוען שהוא מהדהד דברי שקר. מתפרץ בצעקות. אפילו עורך דינו ניסה שוב ושוב להרגיע אותו. מתישהו גם לשופט אריה ביטון נמאס: "אני לא אנהל את המשפט כמו שאתה רוצה. אתה לא השופט. לא אלמד אותך את המקצוע שלך, אל תלמד אותי את שלי". בשלב הזה אבישי גרינצייג קם ומחה על כבוד בית המשפט: ׳כבודו, יש פה ניסיון להטיל מורא. כל תובע אחר שהיה יושב פה רגל על רגל ואומר לשופט "שמעתי אותך, עכשיו אני מדבר"...׳ השופט השיב: ״אתה מניח הנחות חסרות בסיס עלי. אתה לא מכיר אותי. אני לא מתרגש״. גרינצייג: ״*אני* מתרגש השופט: אף אחד לא מהלך עלי אימים. אני מנהל הליך הוגן ושומע את כולם. בבית המשפט העליון שומעים דברים יותר קשים״. במשך שעות הצגנו לבית המשפט אינספור קללות, גידופים ומילים דוחות שציפורי כתב וכותב ברשתות החברתיות. חלק מהנתבעים טענו שציפורי אכן משוגע, או לפחות עושה הכל כדי לקנות לעצמו שם ככזה. בשורה התחתונה, כמעט ארבע שעות התפלפלנו על כלום. כשמדברים על סחבת ועינוי דין ועומס על בתי משפט, כדאי לדבר על תופעות מדהימות כמו התובע הסדרתי ציפורי שמטרלל את בתי המשפט ובסוף מגיע ומדבר בבוז ולגלוג אל שופטים. אני מעריך שהוא ייזרק מכל המדרגות, נגד כל הנתבעים וההליכים שהוא מנסה לנהל פה. אבל עד אז, העומס הבלתי נסבל יוגבר עוד ועוד. ככה זה כשאין הרתעה מול טרולים משפטיים, ואין פסיקת הוצאות משפט אמיתית לאנשים כאלה. אנחנו, הנתבעים, הצענו שכל מי שיזכה בתיק, לא משנה מי יזכה, יקבל 100 אלף שקל הוצאות. השופט דחה את ההצעה. בצער רב וביגון אני חושב שהעומס המשפטי הוא לא גזירת גורל. הוא יציר כפיה של המערכת.

לא מוצאת מילים לזוועה הזאת

עוד מדברי הנשיא עמית: "פייק נוסף, שנפוץ בימינו כלחמניות אחרי הפסח, הוא הטענה כי 'בחרתי את עצמי', לכאורה, לתפקיד נשיא בית המשפט העליון. האמת היא פשוטה: בחירתי לתפקיד הנשיא נעשתה בהחלטה של הוועדה לבחירת שופטים אשר התקבלה על פי סמכותה. כמובן שבהצבעה זו לא השתתפתי בעצמי. "והאמת היא, שחרף הפייק שמופץ בנדון, כינוס הוועדה נעשה בידיעתו ועל דעתו של יו"ר הוועדה, שר המשפטים [יריב לוין]. השר בחר להחזיק את המקל משני קצותיו: לא להגיע לישיבה עצמו, ואחר כך להכחיש כל נגיעה בבחירת נשיא בית המשפט העליון. "לאחרונה אנו עדים להשתלחויות גם כלפי חברי המשנה לנשיא, השופט נעם סולברג, עקב מילוי תפקידו כיו"ר ועדת הבחירות – השתלחויות אישיות ובוטות שמימד הפייק ניכר גם בהן".

בג״צ פוסל את החלטת הוועדה על מינוי גופמן - ומחזיר את ההליך לדיון מחדש בעקבות הפגמים שנפלו