שי אבי

השבוע, מאמר כפול באורכו, ולדעתנו, חשוב במיוחד. לייקו, שתפו והגיבו. גלולת אמת דן נחמן / מושיק קוברסקי לקראת הבחירות הקרבות ובאות יושקע הון עתק בניסיון לשטוף לכם את המוח במסרים שקריים. אנחנו פה כדי לומר את האמת ללא כחל וסרק. לא צריך שום ועדת חקירה כדי לדעת שיש שלושה אשמים עיקריים באירועי ה-7.10: ראש השב"כ רונן בר, שרצועת עזה הייתה באחריות המלאה של הארגון שלו ברמת המודיעין; הרמטכ"ל הרצי הלוי, שלא דאג שמסביב לרצועה יהיו כוחות שמסוגלים להתמודד עם צבא של טויוטות הנופל בכמה סדרי גודל מצה"ל המתוקצב לעילא ועילא; וראש אמ"ן אהרן חליווה, "המעריך הלאומי", שבילה את הלילה הנורא כשהוא ישן שנת ישרים במלון מפנק באילת. הנרטיב שלפיו הם חזרו והזהירו את הדרג המדיני הוא מופרך והזוי. ראשית, עזה כלל לא הייתה ברשימת הנושאים שהזהירו עליהם. ההפך הגמור - הם דגלו בשיפור הכלכלה והרחבת כמות הפועלים. ואם הזהירו ובמקביל הוציאו את צה"ל להדממה – זו כבר לא רשלנות, זה משהו הרבה יותר חמור. לכן כדאי שיירדו מהטיעון ההרסני הזה. אבל מעבר לכך, האירוע הזה יכול היה להפוך למפלה אדירה של החמאס לו רק הקשיבו לסימנים המעידים באותו הלילה, הקפיצו את הכוחות לכוננות מלאה ופינו את החוגגים חסרי הישע מהנובה. הם לא עשו זאת כי הפכו לפוליטיקאים שחושבים (כך על פי תחקיר השב"כ) על מיסקלקולציה. תרגום: הם חשבו בעיקר איך למדר את הממשלה שאחראית עליהם כדי שלא תפתח, חס וחלילה, בפעולה מונעת. יש עוד אשמים משניים: מפקד חיל האוויר שלא דאג שעזה תכוסה על ידי מסק"רים וכטב"מים 24/7, שר ביטחון שהיה חותמת גומי של הדרג הצבאי עד שלא טרחו לשתף אותו בסימנים המעידים הרבים באותו הלילה, וכמובן פרקליטות צבאית שביחד עם בג"ץ סירסה במשך שנים את הכוחות בשטח, שחששו "לירות על אזרחים" כשהחלה הפלישה הגדולה. כל האירועים הללו התרחשו על רקע שנה נוראה שבה התחולל מרד של שכבה שלמה שהתרגלה שהם הביטחון, הם הכלכלה, הם השופטים והם המדבררים. השכבה המפונקת והפריבילגית הזו החליטה, לאחר בחירות הוגנות שבהן ניצח הימין, לשרוף את המדינה. שום דבר לא היה קדוש בעיניה: הם יחריבו את הכלכלה, הם יחסמו כבישים וידליקו בהם מדורות, הם ירדפו באלימות אנשי ציבור ויתעללו במשפחותיהם, והם אפילו יחבלו בקודש הקודשים – צבא ההגנה לישראל. אותם גורמים בצה"ל שנכשלו באופן חמור ב-7.10 נכשלו גם כאן בריסון תופעת הסרבנות הממאירה, והסלחנות שבה קיבלו אותה רשומה על שמם לדיראון עולם. תגידו שזה הכסף הקטרי? שטויות במיץ עגבניות. הכסף הזה לא נולד יש מאין. הוא החליף את הכסף שהרשות הפלסטינית הפסיקה להעביר לעזה אחרי ההפיכה של חמאס. הקטרים התנדבו להיכנס במקומם, בתיאום עם ישראל וארה"ב, ורוב הכסף הלך למשכורות של עובדי ממשל, דלק וסיוע הומניטרי. הפסקה מוחלטת של הזרמת הכסף הייתה מביאה לקריסה הומניטרית ולחץ בינלאומי או להסלמה מיידית – דבר שאף ממשלה בישראל, ימין או שמאל, לא רצתה לקחת על עצמה. לראייה, גם ממשלת בנט-לפיד המשיכה את ההזרמה, שינתה רק את המנגנון והתהדרה ב"שקיפות", אבל בפועל אף הגדילה משמעותית את מספר הפועלים מעזה בישראל. אותם פועלים הזרימו לחמאס הרבה יותר כסף דרך מיסים ודמי חסות ממה שהעבירו הקטרים. הנשק, הרקטות, המל"טים והתשתיות הצבאיות ששימשו ב-7.10 לא הגיעו מקטר – הם הגיעו מאיראן, דרך מעבר רפיח ומסלולים נוספים, במימון שהתאפשר בזכות הסכם הגרעין של אובמה וההקלות של ביידן-קמלה. ככלל, ה"כסף הקטרי" היווה חלק קטן מהכנסות החמאס שברובם הגיעו מארגונים בינלאומיים (או"ם, USAID, איחוד אירופי) וכאמור, איראן. כל הסיפור על "נתניהו מממן את חמאס" הוא הסחת דעת מכוונת. השמאל מתעלם במכוון מהעובדות כי קל יותר לצעוק סיסמה פשטנית מאשר להודות שהמדיניות של "שקט תמורת כסף" הייתה קונצנזוס ישראלי רחב – עד שהיא התפוצצה לנו בפרצוף. דעת הקהל בישראל, למעט מפלגות הימין העמוק (אנשים כמו אורית סטרוק), התנגדה לחלוטין לפתיחת מבצע יזום בעזה ואף ראש ממשלה, משום מפלגה, לא היה יכול לנהוג אחרת. ההתחייבות של הצבא, שהופרה, הייתה להגן על היישובים בצורה מוחלטת. זה החצי הראשון של גלולת האמת. החצי השני הוא מה-8.10 ואילך. שם התמונה היא אפילו הרבה יותר שחור-לבן. מנסים לספר לכם שהממשלה לא תפקדה כלל אחרי ה-7.10 והיחידים שנרתמו למשימה היו עמותות השמאל למיניהן. זהו שקר וכזב. המלונות שאורגנו מיד למפונים, מערכת החינוך שחזרה לפעול (גם עבורם), הגיוס העצום של המילואים עם תגמול ראוי, ההתארגנות המיידית להגנה בצפון, המשך קליטת העלייה, שימור הסכמי אברהם, ועוד משימות רבות – כולן באחריות הממשלה. התמונות של קטיף עגבניות ופלפלים ושיפוץ שתי שורות בתים בכפר עזה הן רק מסע יח"צ ריק מתוכן. תוך מספר שבועות ישראל עברה למתקפה רבתי בעזה. תוך שנה שיקמנו את רוב העוטף, הכרענו את חיזבאללה כאיום קיומי, ותוך שנתיים החזרנו את כל חטופינו הביתה, רובם הגדול בחיים, השבנו את איראן שנים רבות לאחור, ועוד היד נטויה. כלכלת ישראל מגלה חוסן יוצא דופן, בניגוד לכל נבואות הזעם. התמ"ג לנפש ובורסת תל אביב בשיא כל הזמנים, השקל הוא מהמטבעות החזקים בעולם, יחס חוב-תוצר בירידה, אבטלה נמוכה ואינפלציה מרוסנת. כל המדדים מצביעים על התנהלות כלכלית חכמה ויעילה, גם בתקופת מלחמה. ואיפה הייתה האופוזיציה כל אותו הזמן? עשתה כמיטב יכולתה לחבל, לתקוע מקלות בגלגלים ולספק מסרים של עידוד לשונאינו. התבטאויות תבוסתניות והערכות קודרות של פוליטיקאים ורמטכ"לים לשעבר צוטטו בהרחבה באל-ג'זירה, אל-מנאר ובערוצי משמרות המהפכה – דבר שנתן לאויבינו תקווה וחיזוק. דבר כזה עוד לא היה בתולדות ישראל – אופוזיציה שפועלת בנמרצות כנגד המדינה, תוך כדי מלחמה, מספקת תחמושת מורלית ותודעתית לגרועים שבאויבינו, ומערערת את התמיכה של ידידינו. זה התחיל חודשים ספורים אחרי ה-7.10, כשהחלו להישמע הקריאות להפסיק את המלחמה "בכל מחיר" ולהיכנע לחמאס "כדי להחזיר את החטופים". מעבר למסר הנורא שזה היה מעביר לאזור כולו, סביר שבצורה כזו לא היו החטופים כולם בבית עד היום. כשעמדה על הפרק הכניסה לרפיח – המהלך שהכריע את חמאס – כל מתנגדי המלחמה, ולצערנו גם חלק ממערכת הביטחון (שראשיה, כפי שציינו קודם, התרשלו חמורות ב-7.10), פעלו בצורה חתרנית למנוע את המהלך. למזלנו, בראש הממשלה עמד נתניהו, יצוק מפלדה, וכנגד כל אותן יללות כפה על צה"ל לבצע. כך גם בהמשך, כשהתנגדו למבצע הביפרים עד כדי כך שיש שיאמרו שנעשה ניסיון להדליף את הפעולה ולהכשיל אותה. בהמשך, כשנתבקשו אחר כבוד לעזוב, הם עשו כל מה שאפשר כדי להכשיל את התחקירים ולהידבק בצורה פתטית לכיסאותיהם באמצעות הפללת חפים מפשע והרס חיים של משפחות שלמות. כך נכנסו לחיינו הפרשיות המנופחות והמופרכות של מסמך ה"בילד" וקטרגייט. האישום בפרשת קטר מתפורר כי הוא לא בנוי על שום דבר מהותי. לא היה מגע ישיר עם שום גורם קטרי רשמי, אלא רק עם לוביסט אמריקאי יהודי לגיטימי (ג'יי פוטליק) שפעל גם מול גורמים רבים אחרים בישראל. נתניהו עצמו ביקר את קטר לאורך המלחמה, ולא שיבח אותה. אותם מסרים "פרו-קטריים" היו בעיקר ניסיון לקדם עסקת חטופים – בדיוק כמו שעשו לפיד, גנץ, יוצאי מוסד ועיתונאים רבים שלא נחקרו כלל. השב"כ עצמו לא מצא פגיעה בביטחון המדינה, ואין עבירה ביטחונית אמיתית. כל הפרשה היא לכל היותר עבירה קלה של טוהר מידות, אם בכלל, שנופחה לממדים הזויים כדי ליצור "קשר קטרי" דמיוני נגד לשכת נתניהו. גם פרשת ה"בילד" היא דוגמה קלאסית להאשמה מופרכת: מדובר במסמך ישן של דרג ביניים בחמאס, שהודלף חמישה חודשים(!) אחרי שנתפס, אחרי שצה"ל כבש חלקים נרחבים מעזה ותפס עשרות ארכיונים. סיכוי סביר שמי שכתב אותו כבר לא היה בין החיים. לא נחשפו מקורות, לא נגרם נזק ביטחוני של ממש, והמסמך דווקא חיזק את עמדת ישראל במו"מ. מדובר בהדלפה פוליטית שגרתית – בדיוק כמו עשרות הדלפות אחרות שלא זכו לשום חקירה. העובדה שהפרשה הזו טופלה עם מעצרים, שב"כ, סעיפים דרקוניים וכתבי אישום כבדים – בעוד הדלפות חמורות בהרבה (למשל מבצע הביפרים והדלפת מועד התקיפה באירן לערוץ 12) עוברות בשקט – מוכיחה שהכול כאן הוא פרשה מנופחת לצורך מלחמה פוליטית נגד נתניהו ושמירה על הכיסא, ולא הגנה אמיתית על ביטחון המדינה. אל החבורה הבלתי אחראית הזו הצטרף גורם נוסף: אותה מערכת משפטית חסרת רסן שהניסיון לתקן אותה טרם המלחמה כשל. מערכת זו, שפתחה את דלתותיה בלב פתוח ובנפש חפצה לנציגי הנוח'בה ולארגוני השמאל, אטמה את אוזניה לזעקות המשפחות השכולות. מצד אחד הם הגנו בחירוף נפש על הדרגים שנכשלו ב-7.10, ומצד שני התערבו ומתערבים ללא הרף בדברים שהממשלה היא הסוברנית היחידה בהם, כמו מינוי ראשי ארגונים חמושים (שב"כ ומוסד) ופונקציונרים כמו נציב שירות המדינה. הם מנעו ביקורת הכרחית על המלחמה של מבקר המדינה, והם ממשיכים למרר את חיי ראש הממשלה עם משפט הזוי על אירועים שוליים וחסרי ערך מלפני 10-15 שנה. יכולנו להרחיב בעוד אלפי מילים על הנושאים כאן. בניגוד לצד השני, אנו חסידי הפרטים, לא הסיסמאות. אבל ארזנו לכם הכל בגלולת אמת קטנה. קחו אותה.