Maurice aaabe

@drifter_VR @franceinfo Pas de quoi se réjouir en effet. De l'indifférence vaguement amusée ; tant qu'il y aura des gendarmes, des salles des fêtes & des couvertures, que pourra-t-il leur manquer ? Un drifter pour leur torcher le fion ?

@franceinfo Qui peut se réjouir de la souffrance d'autrui sinon de sombres psychopathes ?

Des cas d'hypothermie et de détresse. Une rave party prise dans la neige et le froid en Lozère #JT13h

@franceinfo Des grotesques, ouin ouin, j'ai chopé des engelures aux hémorroïdes, pas cool la gendarmerie et y avait même pas de sono. Cor'une atteinte à mes droits de zombi.

@NotAnXpertHere @sciencegirl

@sciencegirl He must have thought this through to take such a big step for an entire building.

This guy who lives in this block of flats cuts a structural column on the 6th floor of his 20-story building to improve the view

@HagitMendes An Heroine --- and some heroes too !

״אני מסתכלת, מרימה את הראש לשמיים, מורידה את הראש חזרה, מסתכלת שוב הצידה – איזה חמישה טנדרים, בדרך אליי, מלא אופנוענים, יש שם מחבלים שעושים דילוגים בין החולות, ובין העצים, וכולם עם ווסטים ומדים, ומתחילים להתקדם לכיוון שלנו, ואני לא מצליחה אפילו לספור את זה בעין, זה מאות! זה מאות! ומאחורה, בציר הרחוק רחוק, אני רואה שיירות של אזרחים עזתים, שפשוט צועדים לכיווננו, חלקם עם נשקים, חלקם בלי, ואני אומרת לעצמי, "זהו, פה אני אמות, ממש פה איפה שאני נמצאת כרגע, פה אני אמות". ואז אמרתי לעצמי, בסדר, אם כבר זה הסוף, אז אני אסיים את זה יפה. אני אמות כמו גדולה, אני אעשה את הכי טוב שאני יכולה. ואני אלחם עד טיפת הדם האחרונה שלי. אז אני מסתובבת לחיילים שלי, חבורה של שנים עשר לוחמים גיבורים, שמחכים שאני אגיד להם מה לעשות, אני מסתובבת אליהם עם חצי חיוך, הם סיפרו לי אחר כך שחייכתי, אני לא זכרתי את זה, ואני אומרת להם "קדימה, בואו נפרק אותם!" והם כולם, "יאללה!!!". והם באים לסוללה עם מאגים, עם כל מה שהם יכולים להביא, ואנחנו מתמקמים שם על הסוללה, ומתחילים לירות בכל מי שמתקרב לכיוון המוצב, אנחנו יורים כמו מטורפים, ובשלב מסוים, היה איתנו טיל לאו, אז אנחנו יורים אותו לכיוון אחד הטנדרים של החמאס, והטנדר מתפוצץ בפיצוץ אדיר, משהו קיצוני, היו שם כנראה הרבה מאוד חומרי נפץ, והפיצוץ הזה לוקח איתו כמה אופנוענים שהיו שם, ומפה לשם, אני קולטת פתאום שהרבה מהם מתחילים לסגת, להסתובב ולברוח חזרה. והבנתי פתאום שכן, אנחנו עושים פה משהו משמעותי. היינו שם חצי שעה בערך, ואז, בתוך כל הבלגן של הסיטואציה, אני שומעת פתאום שרשראות של טנק מאחוריי. זו אנחת רווחה מטורפת. אמרתי לסמ"פ שלי, "תישאר פה! אני לא יודעת של מי הטנק הזה, אני רצה להביא אותו!" השעה הייתה כבר אחת עשרה בערך, ואני מתחילה רגע לדלג לאחור, להתקדם לכיוון הטנק, דרך הבטונדות, ופתאום אני קולטת מחבל קופץ עליי, מטווח אפס, כאילו עוד שנייה הוא מחבק אותי. והמזל שלי זה שאני עם כדור בקנה, עם אצבע על ההדק, וזה היה ממש מי יורה ראשון, ואני יריתי ראשונה, והמחבל נופל מולי, ואני נעצרת, קפאתי קצת בסיטואציה, כאילו, מה זה, מה קרה פה עכשיו, ואני שומעת את הסמ"פ שלי מאחורה צועק "מג"ד, מג"ד! מג"ד את בסדר?", ואני מסתכלת על עצמי, אני בסדר! ואני מסתובבת אליו אחורה ואני מסמנת לו עם היד, הכול תחת שליטה, והוא מדלג ככה אחריי, והוא בא, ומסתכל עליי ואומר לי, "מה, כאילו, מה היה ביניכם עכשיו, מה קורה פה", ואני אומרת לו, "בדיוק מה שעובר לך עכשיו בראש״. אבל הטנק! אני נזכרת, אסור לי שהוא יברח, אנחנו צריכים אותו. רצתי מהר לכיוון שלו, ובגלל שאני מתורגלת עם הטנקיסטיות שלי, אני מתחילה לסמן לו את כל השפת סימנים של הטנקים, ומסמנת לו "מחבלים, שם, מאחוריי, תעשה את זה, פגז לשם!", והוא איתנו, הוא בעניינים! ואז יש לי פעם ראשונה איזה כוח נוסף שחובר אלי אנחנו עושים שם איזה איגוף כזה, תופסים עמדה טובה, ופשוט יורים לכיוון שממנו המחבלים מגיעים. אנחנו יורים ויורים, והם מתרחקים משם, נסוגים, ואני מבינה, כולנו מבינים, שאם אנחנו לא נמשיך פה עכשיו בלחימה הזאת, המחבלים האלה יעברו אותנו, ופשוט יגיעו לכל היישובים מאחורינו. בשלב מסוים הסמ"פ שלי והקשרית שלו חוטפים אר-פי-ג'י ונופלים לרצפה. אז אנחנו מוציאים אותם משם, ואני מתקשרת לחברים שלי שהם טייסים, עם מסוקי יסעור וינשוף, ואני מבקשת מהם שיבואו וינחתו במנחת ליד המוצב, כי חילצתי לשם פצועים, ואני חייבת שהם יפנו לנו את הכוחות, וזה באמת קורה! הם מגיעים, הם נוחתים שם, ומפנים לי משם פצועים. והתאג"ד שלי שם, כל הזמן מטפלות בפצועים, מעמיסות אותם, ומחלצות אותם למנחת. הצלחנו להביא לשם, למנחת, גם את הפצועים מהאכזרית שראינו, וגם את הפצועים של הגדוד שלנו, ועוד כמה אזרחים שאספנו בדרך, שברחו מקיבוץ סופה, ומפרי גן, ומכל מיני מקומות, והם בעצם כולם מקבלים טיפול מהתאג"ד המטורף שלי, של המלאכיות האלה, והמסוקים שהקפצתי מפנים אותם לסורוקה. ושם בבית חולים כבר מטפלים בהם כמו שצריך. היו שם גם הרבה הרוגים באירוע הזה. היו שם הרוגים. ואני זוכרת, היה איזה רגע, בסוף, כשהכול נגמר, כמה דקות לפני שבאו לפנות אותם, היה רגע שהם שכבו ככה, אחד ליד השני, ואני עברתי שם ביניהם, וככה נגעתי בפנים שלהם בעדינות, ליטפתי אותם רגע, ואמרתי להם שאני מצטערת, ועצמתי להם את העיניים. ואני זוכרת שאמרתי לעצמי באותו רגע, שהאנשים האלה, שעושים עכשיו את הדרך האחרונה שלהם, הם גיבורים מטורפים. הם נלחמו שם כמו אריות, כדי להציל את קיבוץ סופה. הם נלחמו עד טיפת הדם האחרונה שלהם. זה מה שסא"ל אור בן יהודה עשתה ב-7 באוקטובר. מתוך הספר יום אחד באוקטובר.

@Bushra1Shaikh There's also evidence that your dad was too drunk to tell the difference between a goat and your mom the night he fucked her. Good luck, love child !

There is no footage or evidence of Palestinians raping Israelis on Oct 7, anywhere. But there is ample evidence and testimonials of Israelis raping Palestinians. Before Oct 7 and after.

@LeDindonFiscal Ah dommage que l'on n'ait pas prévu quelques dindons, fiscaux ou non, mais de garde, autour des vitrines. Ils auraient montré au monde comment des braves savent mourir. Connard.

Ce sont des images qui ont été cachées volontairement du cambriolage du Louvre pendant des mois. On y découvre une sécurité qui littéralement s’en bat les couilles et ne fait absolument rien pour empêcher le vol… Je rappelle qu’ils ont été félicités le lendemain par Rachida Dati et Macron 🤡 60 % de dépenses publiques et aucune sécurité au Louvre.

@MattdUnkerque Quelle horreur ! J'avais onze ans, encore quatre à attendre avant de découvrir la masturbation. Heureusement mes parents n'avaient pas la télévision, cela n'a jamais été brillant mais, au moins, je ne suis pas devenu homosexuel.

On n'écoute jamais assez Nicoletta 🎧 "Ma vie c'est un manège" 🎶 (1970)

@jeremycorbyn Poor JC, you can't pronounce "heroine" in english ; Lieutenant Colonel Or Ben Yehuda.

78 years ago, 800,000 Palestinians were expelled from their homes. Britain made it possible. Today, Israel is committing genocide in Gaza. Britain made it possible. 78 years of the Nakba - and 78 years of British complicity in crimes against the Palestinian people.

@jeremycorbyn x.com/CptAllenHistor…

@Simao_rda @JeunesMRBxl @H_Montefiori @GLBouchez @Maaroufi9 @G_Dallemagne @ducarmedenis @SafaiDarya @AmirkhizyMeliss @Bob_Hasbara Le problème n'est pas tant ce clown pitoyable --qui décourage en effet toute parodie-- que la poubelle RTBF sur laquelle il est perché.

Alexandre est le prototype de l’idiot utile tellement aveuglé par sa haine d’Israël qu’il finit par défendre un groupe terroriste. Présenter le Hezbollah comme un “mouvement de résistance” alors que ces terroristes bombardent Israël à coups de milliers de missiles et profitent de l’instabilité libanaise pour mener son djihad ? Lunaire. Mais voir un homosexuel défendre une organisation islamiste qui le massacrerait en 5 sec, c’est un niveau de contradiction presque fascinant. Et évidemment, la RTBF lui offre une tribune. Le cirque médiatique continue.

@RabbiPoupko I don't know how to say "a heroine (and heroes)" in Hebrew. I wish I could.

That is Lieutenant Colonel Or Ben Yehuda, commander of the CARACAL unit near Gaza. On the morning of October 7th, she opened her eyes and saw Hamas in front of her. “I look up at the sky, then lower my head again, glance to the side, and there are maybe five pickup trucks coming toward me, full of motorcycle riders. There are terrorists leaping between the sand dunes and the trees, all of them wearing vests and uniforms, moving in our direction, and I can’t even count them properly with my eyes. It’s hundreds. Hundreds. And farther back, on the distant road, I see columns of Gazan civilians simply walking toward us, some armed, some not. And I say to myself: ‘That’s it. This is where I die. Right here, exactly where I’m standing now. This is where I die.’ Then I said to myself: Fine. If this is the end, then I’ll end it well. I’ll die with honor. I’ll do the best I can. And I’ll fight until my very last drop of blood. So I turn to my soldiers, a group of twelve heroic fighters waiting for me to tell them what to do. I turn to them with half a smile. Later, they told me I smiled; I didn’t remember it. And I tell them: ‘Come on, let’s tear them apart!’ And they all shout back: ‘Yalla!!!’ They come to the embankment with machine guns, with everything they can carry, and we position ourselves there and start firing at everyone approaching the outpost. We’re shooting like mad. At some point, we had a LAU missile with us, so we fired it at one of the Hamas pickup trucks. The truck exploded in a massive blast, something unbelievable. There must have been huge amounts of explosives inside, and the explosion took several of the motorcycle riders with it. And little by little, I suddenly realize many of them are beginning to retreat, turn around, and flee back the way they came. And suddenly I understood: yes, we’re doing something significant here. We were there for about half an hour, and then, in the middle of all the chaos, I suddenly hear the tracks of a tank behind me. It was an unbelievable sigh of relief. I told my deputy company commander: ‘Stay here! I don’t know whose tank this is — I’m going to get it!’ It was already around eleven o’clock. I start moving backward, advancing toward the tank through the concrete barriers, and suddenly I realize a terrorist is jumping at me from point-blank range, and in another second, he would’ve been hugging me. And my luck was that I already had a round in the chamber and my finger on the trigger. It was literally a question of who shoots first, and I shot first. The terrorist collapsed in front of me. And I froze for a moment, like, what was that? What just happened? Then I hear my deputy commander yelling from behind me: ‘Commander! Commander! Are you okay?’ I look at myself, I’m okay. I turn back toward him and signal with my hand: everything’s under control. He runs up after me, looks at me, and says, ‘What… what just happened between you two?’ And I tell him: ‘Exactly what’s going through your head right now.’ But the tank! I remember — I can’t let it leave. We need it. I ran quickly toward it, and because I’m used to working with my tank crews, I started signaling to them in tank hand signals: ‘Terrorists there, behind me, do this, shell over there!’ And he’s with us, he understands immediately. And for the first time, I suddenly have additional force joining me. We make some kind of flanking maneuver, take up a strong position, and simply fire toward wherever the terrorists are coming from. We keep firing and firing, and they start pulling back. And I understand — all of us understand — that if we don’t continue fighting right now, those terrorists will get past us and reach all the communities behind us. At a certain point, my deputy commander and his radio operator are hit by an RPG and collapse to the ground. So we pull them out of there. Then I call friends of mine who are pilots flying Yasur and Yanshuf helicopters, and I ask them to come land at the helipad near the outpost, because I’ve evacuated wounded soldiers there and I need them to clear our casualties out. And it actually happens. They arrive, they land, and they evacuate the wounded for me. Meanwhile, my medical unit is there the entire time treating casualties, loading them up, evacuating them to the helipad. We managed to bring there the wounded from the APC we had seen, the wounded from our battalion, and several civilians we picked up along the way — people who escaped from Kibbutz Sufa, from Pri Gan, and from other places. They all received treatment from my incredible medical team — those angels — and the helicopters I called in evacuated them to Soroka Hospital, where they finally received proper care. There were also many dead in that battle. There were dead. And I remember one moment at the end, when everything was over, just minutes before they came to evacuate the bodies. There was a moment when they were lying there side by side, and I walked between them, gently touching their faces, stroking them softly, telling them I was sorry, and closing their eyes. And I remember telling myself in that moment that those people, who were now making their final journey, were unbelievable heroes. They fought there like lions to save Kibbutz Sufa. They fought until their last drop of blood." From Or's book 'book One Day in October'.

@EmmanuelRuimy Nous ne savons rien du plaisir pris à courir, nager etc par nos ancêtres sapiens ; pour l'art ils avaient déjà tout donné (ou presque).

Le sport est une invention récente, fille de la sédentarité. Pour un chasseur du paléolithique, l'idée de payer pour soulever des poids ou courir sans destination aurait semblé proprement démente. L'effort physique gratuit, cette absurdité magnifique, est apparu le jour où le travail a cessé de nous épuiser. L'IA prépare la même bascule pour l'esprit. Quand penser deviendra optionnel, penser deviendra un sport. On verra naître des salles de lecture comme on a vu naître des salles de sport, des ascètes du calcul mental comme on a des coureurs du dimanche, des gens qui s'imposeront un poème par semaine comme d'autres s'imposent dix mille pas par jour.

@NicolasFramont Il ne questionne pas les mythes ! Si ça se trouve il ne salue pas les statues, non plus.

Je n’ai jamais rencontré personnalité politique plus égocentrée que François Ruffin. C’est quelqu’un qui vit avec un syndrome du personnage principal très poussé et un mythe du sauveur (blanc et « éduqué ») jamais questionné.

@quatremer Il les porte littéralement sur leurs têtes.

Je ne trouve pas les mots là…

@YannickGudariak @Leon_Marc_Levy Le génie de l'invective à la fois fine et puissante ! Digne des plus grands ; de Pujo à Daudet.

@Leon_Marc_Levy En même temps, où mieux que chez #Foutus_Ordures, #JeanQuatreFlaquesDePisse peut commencer sa carrière de syndicaliste...🤷

Jean Quatremer se marre. Il fait un pied-de-nez monumental à la meute gauchiste, woke et "antisioniste" de Libé.

@ErsiliaSoudais x.com/EddySardou/sta…

Trèfle de plaisanterie, ça c'est le taux de présence en plénière, vous savez ces moments où il est obligatoire de venir, sous peine de perdre ses indemnités. Pour le reste, l'année dernière, Bardella n'a travaillé que 34 jours et mérite bien son titre de député fantôme.

@hyperion2099 @RafaelSereti Allez, donnez-les lui ces 50 000 euros. Vous ne les avez pas ? Alors 10 000. Non plus ? Ah c'est à l'Etat de l'accompagner avec l'Etat (?) pour dégager de sa forme imparfaite le pizzaïolo que le bled attend (il existe un CAP après 18 ans pour ça ?) et les lui prêter. Ben tiens.

@RafaelSereti Ce jeune de 18 ans a un projet : un restaurant au bled. Evidemment il est très imparfait, qui ne l'est pas à 18 ans ? L'état 🇫🇷devrait accompagner ce jeune en partenariat avec l'état🇩🇿(?) pour le former, et lui procurer le capital nécessaire. Bilan social et €€ ++ sur 10 ans

Oussama Ammar le milliardaire qui recadre un jeune de cité qui veut 50k€ pour une pizzeria au bled : « Tu veux 50k€ ? T’es agressif, tu présentes mal et t’as une tête d’Arabe… Commence par arranger ça, le reste viendra. 💀 » Le niveau de cash game est trop haut 😂

@TheoKarch27 @xThen_Now @InterestingSTEM

@xThen_Now @InterestingSTEM Why did they blur the cigarette in this footage? It’s a video of a horrific execution but they shield us from the horrors of smoking?! Who the hell does this?

The last public guillotine in France (1939)

@xThen_Now Fortunately, the cigarette is blurred out. Just in case it might tempt young people.