Gilad Milman

הלוואי ויהיה בנו את הכוח, הנחישות והיכולת הכלכלית לקנות בחג הזה, רק ברשתות לא כשרות. רק במקומות שלא חוסמים רכישת חמץ ומאפשרים בחירה חופשית לכולם. שבוע אחד סמלי של חירות, בו הרשתות יבינו שגם לנו, יש כוח צרכני שכדאי להתחשב בו. אני אקפיד על זה השבוע. ואתם?

תרגום: מי יציל אותנו ממנהיג שנבחר ברוב דמוקרטי ורוב העם תומך בו כלומר: מי יציל אותנו מהעם כלומר: מי יציל אותנו מהדמוקרטיה מה כל כך רע בדמוקרטיה מיכל?

אסור לממשלה לסבסד משכנתאות. זה: * יעלה את מחירי הדיור והאינפלציה * על חשבון הדורות הבאים * יעודד התנהלות חסרת אחריות * יעביר כסף מעניים לעשירים * לא עונה לשום צורך לאומי * מקודם לצד דירה בהנחה, דיור ציבורי וסיוע בשכר דירה * יתגמל משקיעים שרשמו דירות על בני משפחה

אחרי העצבים שחטפתי על המחטף הלילי של 800 מיליון השקלים הנוספים למוסדות החרדיים, סקירה נרחבת ומאוזנת יותר של התקציב: 1. הבשורה הכי גדולה בו היא רפורמת הבנקאות, שתאפשר (סוף סוף) לבנקים קטנים לקום ולספק שירות מתחרה לגדולים. בבנק ישראל, שתמיד מעדיפים יציבות על תחרותיות, התנגדו - אבל הממשלה החליטה אחרת ולדעתי בצדק. אם זה יילך כמו שמצפים, זה יחסוך סכומים אדירים למשקי הבית ולעסקים. 2. יש עוד כמה דברים נחמדים, כמו ריווח מדרגות המס שיסייע למעמד הביניים הגבוה וימתנו קצת את הפרוגרסיביות של המס בחלק מהדרגות. יעזור מאוד להייטקיסטים, מהנדסים ורופאים. 3. אבל לצערנו, אין הרבה בשורות מעבר לזה. חוק ההסדרים היה רזה מלכתחילה, ועכשיו הוא אפילו לא חלב כחוש אחרי שרפורמת החלב הוסרה ממנו בלחץ לובי מועצות המזון בקואליציה. מי שהריעו למיליי לא מסוגלים לעשות רבע ממה שהוא עשה. ב-4 שנים אין הרבה בשורות בנושא יוקר המחיה. 4. אישרו תקציב בטחון עצום, שזה כמובן נדרש כשאנחנו נמצאים בסבב כל כך משמעותי וישיר מול איראן. אבל היינו מצפים לקיצוצים דרמטיים כדי לאפשר את זה. זה לא קרה, מה שהזניק את הגרעון לרמה של 4.9% מהתוצר, אחרי כמה שנים גרעוניות ברצף בגלל המלחמה. אנחנו נכנסים לחובות דווקא כשהריבית גבוהה, ונשלם על זה מילולית בריבית דריבית עשרות שנים קדימה. 5. מה שבכל זאת מאפשר את התקציב העצום הוא גידול דרמטי בהכנסות ממיסים כתוצאה ממלחמה מוצלחת באופן מפתיע בהון השחור. "חשבוניות ישראל" והכלים הטכנולוגיים שנתנו לרשות המיסים מראים תוצאות בשטח. רק צריך להיזהר מלהסתמך על זה בהמשך, כי קשה לי להאמין שנראה המשך עליה דרמטית כזאת הלאה. 6. בהמשך לכך, הנתונים הכלכליים האובייקטיביים דווקא יחסית מוצלחים: הכלכלה חזרה לגודלה הריאלי של 2023 (אך כמובן פספסנו את מה שהיה יכול להיות), האבטלה נמוכה, השכר עולה והאינפלציה בטווח היעד. אפשר להתווכח כמה מזה בזכות הממשלה וכמה זה אירוע חיצוני, אבל חשוב לציין את זה. 7. ואי אפשר שלא להתייחס בכל זאת להעברות התקציבים ההולכות וגוברות לחברת הלומדים ההמונית, שהיא ה-איום הקיומי על הפרויקט הציוני בטווח הארוך. לא רק המחטף בלילה, אלא גם מה שעבר בדרך המלך. משאירים דורות שלמים של ילדים בלי השכלה חומרית בסיסית, ומכווינים אותם בעזרת מערכת רווחה תפורה-אישית לחיים של הימנעות מעבודה (בטח שלא עבודה מכניסה עם תשלום מיסים) והולדת ילדים בכמות שתבטיח שהדור חסר ההשכלה הבא יהיה גדול עוד יותר. וזה בלי מילה אחת על גיוס לצה"ל. בקיצור, תקציב לא טוב, הייתי נותן לו 4/10. יש בו כמה נקודות אור יפות, בעיקר הרפורמה בבנקים שמחכים לה שנים, אבל הרחבת סבסוד אי הגיוס ואי העבודה הרבה יותר חמורה מזה. נקווה שהממשלה הבאה, מי שהיא לא תהיה, תעביר מדיניות כלכלית טובה יותר.

תרגיל לילי מטורף של הקואליציה: דחפה לאישור העברת מאות מיליונים לחינוך החרדי ולמוסדות הפטור בתמיכת!! אצבעות חברי האופוזיציה. משך דקות ארוכות ישבו חברי האופוזיציה והצביעו יחד! עם הקואליציה ברוב של 100+ ח״כים עד שהח״כים הערבים שמו לב והעירו את יתר חבר האופוזיציה גורמים בכנסת: האופוזיציה נרדמה לגמרי ככה זה נראה>>

אני כל כך שמח שעליתי לארץ מלונדון מעדיף להתמודד עם טילים מאשר עם זה

אז מדוע תומכי הקוליאציה מקבלים בשקט את ההעברות התקציביות הלא זעירות לחרדים בזמן קיצוץ תקציבי רוחבי של 3%, מערך מילואים שנמצא בקושי רב, צורכי ביטחון ומלחמה שזינקו, וצורך בשיקום מקומות רבים שנהרסו? לא, לא בגלל שהם מעריצים את נתניהו, לא יודעים מה הם עושים, בעד לעשות ''דווקא לשמאל'', או מוסתים על ידי ערוץ 14. אלא בגלל שלוש סיבות מרכזיות ורציניות: א. הסיבה החשובה מכולן, שאותה נפגוש אצל מרבית תומכי הקואליציה, היא הטענה שמדובר בעסקת חבילה כואבת אך משתלמת: החרדים מאפשרים עכשיו קואליציה שנוקטת במדיניות ביטחון שהאופוזיציה לא הייתה נוקטת בה - גישה התקפית יותר בלבנון ובאיראן, מדיניות שלא תיעדפה את החזרת החטופים על הניצחון על חמאס (או לפחות מדיניות שלא הסכימה להפסד צורם), והרחבת ההתיישבות היהודית ביו"ש תוך מניעת מדינה פלסטינית והתחזקות פת"ח. אלו ציבורים שאמנם רואים במימון ובאי-גיוס החרדים קנס, אבל קנס שמשתלם לשלם בשביל לבסס יסודות ביטחוניים דחופים. הם לא רואים במערכת היחסים בין המדינה לבין החרדים דבר חיובי או זניח - אבל מתייגים אותה בתור בעיה לטווח ארוך יותר. ב. סיבה משלימה לסיבה הראשונה היא בעצם העובדה שיש רק שלוש קונסטלציות פוליטיות אפשריות בישראל של 2026: קואליציית ליכוד-חרד''לים-חרדים ('ימין מלא מלא'), קואליציית רל"ב-ערבים ('השינוי'), קואליציית רל"ב-חרדים. בהינתן מצב מבני זה, אין לימני שאינו רל"ביסט ולא פרש מהמערכת הפוליטית אלא לתמוך באפשרות הראשונה. יש כאלו שקוראים היום לקואליציה ציונית רחבה, שזו קריאה נכונה ערכית, אבל בלתי אפשרית פוליטית עם האישים הנוכחיים - כולל נתניהו וכולל מתנגדיו. ג. הסיבה האחרונה, והחשובה לא פחות, היא תרבותית ורוחנית: אנחנו נפגוש אותה לא פעם אצל קבוצות כמו מסורתיים מזרחיים ואצל חרד''לים אשכנזיים, והיא האמונה שעולם הישיבות החרדי בכללותו הוא באמת משהו שראוי לתקצוב המדינה בפני עצמו - בגלל שהוא מייצג את ערך לימוד התורה ושימורה, אשר הולך לאיבוד אצל החילונים, המסורתיים, והדתל"שים. ככלל, הרעיון שמדינת הלאום צריכה לסייע לקיים כלכלית את התרבות, הדת ודרך החיים של אנשיה זה לא דבר חדש (לשמרנים המזדעקים: קראו את ''מחשבות'' של ברק), וממילא מתגלם במימון של תרבות חול, סיוע לאמנים, ספורט, ומופעים מסוימים של חינוך. בעיניי, זה סנטימנט לאומי טבעי וחיובי, ובמקום להילחם בו (בבחינת ''לא נממן את התיאטראות' או ''לא נממן את הישיבות'') - צריך לעבוד איתו. המשמעות היא בעיקר להציג שהמלך הולך יחף, את עיוותי התורה הקשים וההתחפשות לתלמדי חכמים, וכמו גם השקעה (לא רק כלכלית, אלא גם ציבורית) בעולמות התורה הדתיים או החרדים-מודרניים. במקביל, צריך סוף סוף לפתח שיח שמבדיל בין החרדים השונים ומפעלי הלימוד שלהם, שהרי יש חרדים במובן האמוני, ויש חרדים במובן הסוציולוגי; יש חרדים במובן הדתי המיינסטרימי יותר, ויש חסידויות וקהילות שכמעט שום יהודי לא יוכל להבין. הדיון לא צריך להיות (רק) מטריאלי, כפי שכל כך אוהבים לעשות, אלא דווקא רוחני. חלקים רחבים ומתרחבים בעם ישראל מבקשים יותר רוח וחיבור ליהדות, והחרדים עשו עבודה מדהימה בהצגת עצמם בתור המייצגים האולטימטיביים של דתנו. החילונים החרדים, אגב, משתפים עם זה פעולה לגמרי, ומחזקים עמדה זו. אחת הסיבות שהאופוזיציה היא האופוזיציה הכושלת בתולדות המדינה היא שהיא ומצביעיה מסרבים - לגמרי מסרבים - להתמודד ברצינות, ושלא דרך קללות וסיסמאות נוסח ''מכונת הרעל'', עם שלושת הנקודות האלו, מלבד איזו התייחסות זעירה להכשרת המפלגות הערביות האנטי-ציוניות, בסגנון "מנסור עבאס יותר ציוני מסמוטריץ'". אחת הסיבות שלא מגיעה שום תנועה שיכולה לשנות את סיבה ב' - ואגב כך את א' וגם את ג' - היא אחוז החסימה הגבוה, שמאפשר רק איחודים מוזרים ומונע מדם פוליטי חדש להיכנס למערכת, ובכך מקיים את המצב העגום הזה.