Noam Peri נעם פרי

שוב נתניהו מייחצן את החזרה של החטופים כהישג שלו, את הכישלון כניצחון. אבא שלי נהרג בשבי - הוא לא הוחזר! חמאס עדיין שולט בעזה. אלה העובדות. מוזמנים לצפות במסר שלי לנתניהו

וואו... 9:29 זה לפני שאבא שלי נחטף. בשעה הזאת כיתת הכוננות של ניר עוז עוד נלחמה עד הסוף המר, ורוב אנשי ניר עוז עוד היו בחיים. מי הגורם שדאג לתדרך בשעה הזאת נגד הצבא? @ynet - מגיע לנו לדעת

הלוואי שהייתי יכולה להאמין שאחרי אלף ימים, חשוב להם פתאום לחקור את הטבח שאירע במשמרת שלהם, שבאמת חשוב להם למנוע את הטבח הבא עבור הילדים שלנו, עבור אמא שלי, שבדיוק חוזרת לניר עוז. הלוואי. מגיעה לנו ממשלה שאכפת לה מהחיים שלנו. ממשלה שתקים ועדת חקירה ממלכתית בלי דילים ובלי טיוח

מיצג חול מול חופי תל אביב. צילום: אמיר גולדשטיין

אלף ימים ל-7 באוקטובר | חובתנו לדרוש חקירה ותיקון. חובתנו לבחור ממשלה שיהיה אכפת לה מהאזרחים שלה.

ממש לא כולם ואלה שכן ממש לא בזכותך. ואם כבר- קח קרדיט על מה שבאמת מגיע לך: אבא שלי נחטף בחיים במשמרת שלך, על ידי "חמאס הם נכס" שלך, בזמן שמעט מדי חיילים שמרו על ניר עוז בגלל המדיניות שלך, בזמן שאתה "התלבטת אם לשלוח כוחות לדרום" על פי עדותך, ולא חזר משם כי התעקשת על המשך המלחמה.

זה לא משנה מתי נתניהו יחליט שמתקיימות הבחירות, בכל מקרה התאריך באותו יום יהיה שבעה באוקטובר

@eli_zil אילי - ראיתי שפרסמת בישראל היום שהירש "הביא לשחרור 255 חטופים". מבקשת שתתקן את הידיעה - אבא שלי נחטף מביתו על הרגליים וחזר בארון. הוא ועוד 45.

מתאם השבויים והנעדרים גל הירש ידליק משואה ביום העצמאות

@BarakRavid הוא גם התבקש על ידי משפחות חטופים בפגישה כבר בדצמבר 23' להפסיק להסית את משפחות החיילים והחטופים אלה באלה והבטיח שיעשה זאת. וגם זה לא ממש קרה.

גידי וייץ מפרסם כי הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי ביקש מרה"מ נתניהו לומר פומבית שלא היתה בגידה של גורמים במערכת הביטחון לפני ה-7 באוקטובר. אדם שהתוודע לפרטי הפגישה סיפר כי נתניהו הבטיח לרמטכ"ל לשלב באחד מנאומיו אמירה ברורה בנושא. הנאום הזה לא נישא מעולם haaretz.co.il/news/law/2026-…

@APersiko מצטערת לקלקל את השמחה. 46 חטופים נלקחו בחיים וחזרו בשקיות. בחלומות השחורים של אף אחד מאיתנו מדינת ישראל לא מפקירה למוות בשבי עשרות מאזרחיה.

הטעות שאני הכי שמח להודות בה אי פעם: לא דמיינתי בחלומותי הוורודים ביותר שכל החטופים החיים והמתים ישובו הביתה. טעיתי. טעיתי. תודה לאל טעיתי.

42 ארבעים ושניים ברגעים האלה של אומה שנושמת לראשונה קצת לרווחה, ושל שמחה גדולה של החטופים ומשפחותיהם, ושל כולנו, ראוי גם שנזכור את המספר הזה- מספר החטופים שנרצחו, נהרגו בשוגג בידי כוחות צה"ל או מתו מסיבות אחרות במהלך השבי. החמאס, לצד כל שאר מעשי הזוועה והרצח, חטף אותם לעזה. זה עושה אותו אשם בכל מה שקרה להם, ולא משנה איך קרה. החמאס אשם באופן מלא ובלי סייגים. אבל הקביעה הזו, שאין בלתה, לא צריכה להסיט מבט מהשאלה האם אפשר היה למנוע את מותם, ולחסוך חודשים ארוכים של ייסורי-שאול מכל האחרים ששרדו, לצד כל החיילים והאזרחים הפלסטינים שנהרגו מאז. האם מדינת ישראל באמת עשתה הכל כדי לקיים את אמירתו של הרמב"ם כי "אֵין לְךָ מִצְוָה רַבָּה כְּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים"? התשובה העגומה על כך היא שלא, היא לא עשתה. רחוק מזה.

זה מה ששאלתי ב7.10 מהממ"ד שלנו בשדרות. אתמול סמוטריץ' ענה לי כשהתגאה בזה שלא שלחו את כל הכוחות דרומה כי 'אולי זה תרגיל'. ועדת חקירה ממלכתית עכשיו.

@Josinive אני

@tamarishshalom אכן ציטוט מדהים ורלוונטי ששלח לי @eitan_donyets ביום בן גוריון האחרון, והקראתי אותו במסיבת עיתונאים של @OctoberCouncil להקמת לעדת חקירה ממלכתית youtube.com/watch?v=W8bt0z…. עם קצת יותר חרדה בלבם של מנהיגינו לגורל אנשי הנגב המערבי שעל הגבול - היינו במקום אחר.

מטלטל לקרוא כמעט 80 שנה אחרי, את הדברים שכתב דויד בן גוריון ב1946 אחרי הקמת 11 היישובים בנגב המערבי (ומתפרסמים כעת ע״י המכון למורשת בן גוריון): ״אולם יחד עם ההנאה הציונית שהנחילו לנו תריסר היישובים הללו נתמלא ליבנו חרדה עמוקה – כי נעשינו אחראים לחיי הנערים והנערות הללו…אנחנו חייבים לפחד, לנו אסור לשקוט, ועלינו האחריות על ביטחונם".

מתחילים לסדר את הסיפור. נרטיב חדש נולד. טבח שבעה באוקטובר כהתעוררות. כ״נס בהסוואה״. כחסד אלוקי. לא ככישלון. לא כביזיון. לא ככתם. אלא כפתח לגאולה. התעוררות של עם. חיזוק של אמונה. תקיפה באיראן. גבורה. ציונות. נס. כלומר: אלף מאתיים נרצחים, חטופים, מדינה שהתפוררה בלייב בטלוויזיה, זו לא טרגדיה-זה תמריץ. זו דחיפה. זו נקודת מפנה חיובית. עכשיו כבר מותר לומר את זה בקול. עכשיו זו תורה שבעל פה. בעוד שבוע זו תהיה גם תורה שבכתב. ״שבעה באוקטובר-רגע ההולדה מחדש של מדינת ישראל״. וזה לא במקרה. זה בסך הכול השלב הבא באותו נרטיב שהממשלה הזו מאוהבת בו: ככל שיהיה יותר רע, ככה נוכל להצדיק את עצמנו יותר טוב. אז עכשיו יספרו לכם שהיינו צריכים את שבעה באוקטובר כדי להבין מי האויב. נו באמת. אם היינו צריכים את סינוואר בנתיב העשרה כדי להבין שסינוואר רוצה להרוג אותנו-אז אנחנו לא עם חכם, אנחנו עם של מטומטמים. אם היינו צריכים 1,200 גופות כדי להבין שהאיראנים חמושים, אז לא חסר לנו מודיעין, חסר לנו שכל. מה שקורה פה הוא חמור יותר מהפקרות. זה כבר הפיכת כישלון למקור סמכות. מי שנרצח עזר לנו להתעורר. מי שנטבח הקריב את חייו בשביל שנפציץ באיספהן. זו לא ממשלה. זו כת. כת של נרטיב, של פורמלין מוסרי, של מי שמייבש את הדם עוד לפני שנספג. ואם זו כת אז דרעי הוא הכהן הגדול שלה. הוא כבר לא מדבר פוליטיקה. הוא מטיף מיסטיקה. הוא מפרש את המחדל כהשגחה. את הפיאסקו כהתגלות. ואת ביבי, כמובן, כשליח. אולי לא של הבוחר, אבל של בורא עולם. מה שדרעי בעצם אומר: אין כישלון. יש רק שליחות. אין מחדל. יש רק מנגנון אלוהי שמוציא טוב מכל רע, ודרעי יודע להסביר אותו טוב יותר מכל פרשן ביטחוני. הממשלה, כמו שהולך עכשיו, לא תקבל אחריות על מה שקרה. היא תאמץ אותו. תאדיר אותו. תמסגר אותו בתוך פסקול של מטוסים, ודימוי של פצצות חודרות בונקרים. כי איפה שיש נרטיב, אין אשמה. ואיפה שאין אשמה אין גם תיקון. וזו הסכנה האמיתית: ממשלה שהופכת את האסון למיתוס, את הכישלון למנוף, את הקריסה למפץ חיובי. זו מדינה שמאוהבת בעצמה אפילו כשהיא נופלת, שמעדיפה פאתוס על פני חשבון נפש, ושמוכנה לבנות מקדש על הריסות של שכונה בעוטף עזה כי המקדש נראה טוב יותר בצילומים. זו ממשלה שלא תלמד כלום, כי היא לא רוצה ללמוד. היא רק רוצה לספר. על גבינו. על דמנו. על סיפור שלא קרה אלא נכתב מחדש בחדרי עריכה של אנשי דת, פרשנים מטעם, ודוברים שמבקשים רק דבר אחד: שתשכח. אבל אנחנו לא נשכח. לא את הטבח. ולא את מי שהפך אותו לתירוץ.

גודל האסון לנגד עיניכם, כל שורה מייצגת עוד עולם שחרב והתרסק, עוד משפחה שנהרסה, עוד משפחה שדורשת תשובות. כדי שיהיה מקום לכל המשפחות, היינו צריכים ארבעה עמודים בעיתון. הגיע הזמן לתת תשובות למשפחות ולאזרחי ישראל. הגיע הזמן להקשיב למשפחות - הקימו ועדת חקירה ממלכתית