Ofry Ehrlich
7.8K posts

Ofry Ehrlich
@OfryEhrlich
Business Development and B2B Sales. #פידירושלים Married to @Eran_BenYehuda
Jerusalem Katılım Ekim 2018
676 Takip Edilen1K Takipçiler
Ofry Ehrlich retweetledi

פונה לעצת הפיד - לפני חודש וחצי פתחתי חשבון בטיקטוק והתחלתי לפרסם תוכן פוליטי.
זה תופס במידה מסוימת - אני על מעל 500 עוקבים ולא מתכוון לעצור שם.
אבל, המטרה הייתה ועודנה להגיע גם לקהל צעיר עם סרטונים יחסית פשוטים. איכשהו, ב"כשרון" רב, גם בפלטפורמה מאוד צעירה - הצלחתי להגיע בעיקר לקהל מבוגר. כ 80% מהעוקבים שלי בטיקטוק הם מעל גיל 35.
אשמח לביקורת רלוונטית או עצות שיכולות אולי לסייע לי לפרוץ יותר לקהל צעיר. כל רעיון או ביקורת בונה יתקבלו בברכה. תודה.


עברית

@OfryEhrlich @midragltd תתחדשי! איזה כיף זה ריפוד
עברית

אני שמחה לעדכן שבאתר מידרג יש 11,884 בעלי מקצוע ב-148 ענפים ועכשיו יש להם גם מנהלת תקשורת חדשה
@midragltd

עברית

@beersehva מה הסיפור של קניית מסעדות לאחרונה? זה מוזר ממש. זה עסק מסוכן מאוד בישראל של 2026
עברית

״הן יגדלו לתוך השווי שלהן״, היה המשפט המפורסם של של אנליסט ההיי טק הנרי בלודג׳ט של גולדמן זקס בבועת הדוט קום.
והוא צדק וטעה.
צדק, כי היו חברות שאכן צמחו לתוך לתוך השווי המאוד גבוה שלהן. אמזון או בוקינג לדוגמא.
טעה, כי רובן של החברות נסגרו או פשוט לא הגיעו לשווי שלהן עד עצם היום הזה.
אז תראו, נניח שהשווי של פועלים או עזריאלי (אני לא אומר שזה המצב), גבוה ב 20% או
ב 40% אחוז מהשווי הנכון (שאותו איש אינו יודע).
בסוף, שתי החברות האלו יצמחו לשווי שלהם.
אבל, לא מעט חברות בתל אביב, וגם המסעדות המדוברות ספק ניכר אם הן יגדלו לשווי שלהן.
וזה מדאיג, אם לאומי מתנהג כך עם הכסף שלו, לא רוצה לחשוב אפילו מה קורה אצל המוסדיים שמנהלים כסף של אחרים.
The Black@beersehva
״ פלטפורמת מזון אינטגרטיבית ייחודית״, עאלק. זה לא פלטפורמה. זה פאקינג מסעדה, שאתם קונים לפי שווי של מיליארד שקל. טרללת.
עברית

לא חייב להתחתן איתו, אפשר פגישה חד פעמית להבין מה המצב, אפשר ליווי של חודשיים שלוש, זוכרים שלמדתם נהיגה עם מורה? זה היה בלתי אפשרי לנסות לבד נכון? אז אותו דבר.
*לא עונה לטרולים בתגובות
**תודה ל @NaglerShani שלימדה אותי לשרשר כמו שצריך סוף סוף
עברית
Ofry Ehrlich retweetledi

ארז כהן מבטח, אביו של שחר ז״ל, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה ב-5.11.2023:
החבר הכי טוב שלי לא הרים טלפון לפני יום הזיכרון. אפילו לא שלח הודעה, “אני איתך”.
אולי הוא הרגיש שזה יהיה יותר מדי צבוע.
דווקא בהתחלה נראה שהוא מקבל את זה בסדר, את ההתמודדות שלי עם השכול, את האובדן של שחר. נמצא, תומך, באמת מלווה.
אבל לאט לאט נתגלו ונתגלעו סדקים, אמירות לא מתאימות ולפעמים מכאיבות, חוסר רגישות לא מובן.
פתאום הוואטסאפים והשיחות היומיומיות הפכו לשבועיות, חודשיות, ופתאום חודשים רבים היו עוברים בלי אף קשר, מגע. ולמעשה נפסקו לחלוטין.
השיחות העמוקות על כל מה שעובר עליי, הכתף שהוא היה תמיד בשבילי, דווקא בתקופה הקשה בחיי, התפוגגה לה.
ניסיתי לדבר על זה איתו. בהודעות, בשיחות, נפגשנו כמה פעמים, קפה פה, חמת גדר שם. היה נחמד.
אבל על הפיל הלבן שבחדר נמנענו מלדבר. אולי בתוכנו הבנו שעם כל האינטליגנציה הרגשית של שנינו, ויש מזה בכמויות, על הפער הזה לא נוכל לגשר.
דווקא לפני חצי שנה, פתאום נראה שיש איזה שינוי. אולי יש לזה סיכוי, חשבתי לעצמי. אבל כנראה זה היה שירת הברבור, ההתעוררות האחרונה לפני הגסיסה הסופית.
עצוב לי על אובדן חברות של עשרות שנים. ומצד שני אני באמת יכול להבין שהכרוניות של מותו של שחר זה דבר קשה ואפילו בלתי אפשרי לעיכול.
אני מרגיש את זה מדי יום. גם אני הייתי רוצה שזה יהיה אירוע חולף.
יום אחרי שקמנו מהשבעה הלכתי לעבודה. לא באמת הצלחתי לעבוד בשעה הזו ששהיתי שם אחרי שהעולם התהפך, אבל הרגשתי שאני חייב לחזור כמה שיותר מהר, אחרת זה יהיה קשה אף יותר.
באותה שעה קצרה, בתזמון מושלם שכזה, צלצל הטלפון.
על הקו נשמע קול סמכותי ונמרץ.
“שלום ארז, שמי כך וכך ואני אב שכול משנת xxx”, הוא אמר.
“רק רציתי לומר לך שאם אתה חושב שעכשיו קשה, אז שתדע שזו רק ההתחלה, ויהיה עוד הרבה יותר קשה”.
“וכשתגיע לאזכרות”, כך אמר, “ולא תראה את החבר ההוא וההוא, יאמרו לך שהוא לא הגיע כי קשה לו. אבל לי קשה יותר”.
הוא סיים בנחרצות ובנימה מופגנת מאוד של מרמור.
השיחה הסתיימה. שאלתי את עצמי למה זכיתי לשיחה הזו. והבנתי שזה בעצם תמרור דרך בשבילי, לעתיד.
הבנתי שכנראה חברים שליוו אותי, את שחר, ייעלמו מחיי, מחיינו. והשאלה תהיה איך אתמודד עם זה.
האם אבחר לכעוס, להתמרמר, להיעלב?
בחרתי לזכור את השיחה הזו. ולנסות לקבל בחמלה אנשים בחיי שקשה להם עם האובדן שלנו, קשה עד כדי כך שהם לא יכולים לשאת זאת, לשאת אותנו.
אני לא בטוח שלא הייתי מתנהג אחרת. אני רק יכול לקוות שכן.
האובדן הזה של חברים וחברות, לפעמים של רשת חברתית שלמה ושל אנשים שליוו אותנו כל חיינו ודווקא עכשיו נעלמים, הוא דבר ידוע ומוכר.
לפעמים אנחנו אלה שלוקחים צעד אחורה בגלל חוסר דיוק או חוסר רגישות. ולפעמים החברים הם אלה שבוחרים להתרחק.
אלה כנראה תהליכים בלתי נפרדים מהשכול.
וזה נושא שפחות עוסקים בו.
שבת שלום.

עברית










