Shoham Choshen-Hillel

התרשים הבא מתאר את מותו של המפעל הציוני. עוד כמה עשורים יהיו פה יותר ילדים שמקבלים חינוך של עולם שלישי ויצטרכו תמיכה אדירה מהמדינה, מאשר ילדים שיצטרכו לממן את זה. אם ממשלות ישראל ימשיכו לתמרץ את המגזר החרדי להשתלב כמה שפחות, אז הקואליציה אולי תשרוד, אבל המדינה לא. 75 שנים התרגלנו לקונספט המעניין הזה של מגזר שלם שזוכה להרבה זכויות עם מעט חובות, ושחייבים להתייחס אליו בכפפות של משי אחרת זו אנטישמיות, אבל אין לנו את הפריווילגיה הזו יותר. צר לי אם דבריי פוגעים במישהו, באמת, אבל המדינה הזו חשובה לי יותר מהרגשות שלכם.

סתיו דובר, לוחם בפלחהן סיירת הנח"ל, היה ב - 7 באוקטובר בשבת האחרונה שלו בצבא, לקראת שיחרור. ב 06:29 בבוקר הוא היה במוצב "אמיתי", בכרם שלום, כשהחלה ההרעשה הכבדה שסימנה את פתיחת מלחמת שמיני עצרת. סתיו היה בין הלוחמים הגיבורים שהדפו את התקפת מחבלי הנוחבה על המוצב. הם הגנו בגופם על החמ"ל בו הסתגרו התצפיתניות ולחמו בעיקשות במשך שעות בגלי המחבלים התוקפים. במקביל אליהם ניהל חפ"ק הפלחהן - הלוחמים יואב לוינסון, עומר בטיטו וירון שי, מלחמה עיקשת במחבלים הרבים שאיימו לפלוש לקיבוץ כרם שלום. סתיו נפצע בגבו מרסיסי RPG אבל המשיך להילחם. מאוחר יותר, בזמן דילוג ממחסה למחסה תוך לחימה עם מחבלים, הוא נפצע קשה מאוד ברגלו. הוא פונה לנאפ"ל לשם רוכזו הפצועים, ביניהם שוהם בן הרוש שנלחם גם הוא במוצב, עומר בטיטו וירון שי שפונו מהלוחמה בקרב בכניסה לקיבוץ. כמה שעות לאחר מכן נחת בפאתי הבסיס מסוק של 669, שפינה את הפצועים. סתיו זוכר שהם המריאו לכיוון באר שבע אבל הוא התעורר בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. היום, כשנפגשנו, סיפרתי לו שטייסת המסוק קיבלה הוראה לשנות את נתיב הטיסה לירושלים כי בסורוקה לא היתה אפשרות לטפל בהם בשל עומס בלתי אפשרי של מאות נפגעים. בשבת בערב התקשרה האמא של עומר בטיטו להורים של סתיו ובישרה להם שסתיו נפצע קשה והובהל להדסה. כך הם קיבלו את הבשורה. הם רצו לבית החולים מביתם שבמבשרת ומצאו אותו שם, מורדם ומונשם, פצוע אנוש. הוא התעורר בפעם הראשונה אחרי שלושה ימים, היה מאושפז כחצי שנה והחל לאחרונה שיקום שיקח עוד זמן רב. עומר בטיטו, אחד מגיבורי החפ"ק שהציל את כרם שלום, השתחרר גם הוא מבית החולים ונמצא בימים אלה בתהליך של שיקום. לוינסון, שהיה פצוע בעצמו, חזר להילחם בעזה אחרי כחודשיים וכיום הוא מ"פ של הכשרת דור חדש של טירוני הסיירת. שוהם וירון, שהיו עם סתיו ועומר באותו המסוק של 669, נפלו בקרב גיבורים בהגנה על אזרחים ותצפיתניות בכרם שלום. סתיו אמר לי היום שעם ישראל צריך להגיד תודה לירון, על כך שהציל כל כך הרבה אנשים בקיבוץ. אמרתי לסתיו שהוא גיבור בעצמו, שהלוחמה שלו באותו הבוקר הצילה את חיי התצפיתניות בכרם שלום, שניצלו כולן, ללא יוצא מן הכלל. גיבורים גם ההורים שלו, לירון ויניב דובר, שלמעשה עזבו את הבית וגרו איתו בבית החולים במשך חצי שנה, עד שהשתחרר. גיבורות האחיות של סתיו, בנות 15 ו - 18, שנשאו בנטל המשפחתי ביחד עם ההורים. משפחה של גיבורים. סתיו עצמו, בחור מקסים וחייכן, נחוש להשתקם, חולם על היום בו יוכל להתחיל לרוץ והבטיח לי היום שיום אחד עוד ירוץ חצי מרתון, אולי אפילו מרתון שלם. קיבוץ כרם שלום עומד על תילו. אף אחד לא נחטף, המחבלים לא השתלטו עליו ולא ביצעו בו הרס, השמדה ועינויים מזעזעים, כפי שעשו במקומות אחרים. כך גם המוצב הסמוך. הוא נותר בידי צה"ל במשך כל אותו היום וכל הבנות החיילות שבו ניצלו. התצפיתניות הכינו צמידים מיוחדים בתודה ללוחמי הסיירת שהצילו את חייהן. צמיד אחד כזה הן העניקו להילה, שנושאת אותו איתה בגאווה לזכרו של נוני שלנו. תנו כבוד לסתיו, גיבור שמהלך בינינו בימים האלה. הצדיעו לו על כך שהציל חיים רבים, שנלחם בגבורה, שהוא ממשיך במסע השיקום שלו בנחישות ביחד עם משפחתו, משפחה של גיבורים. בואו נהיה כולנו ראויים לגבורתם של הלוחמים ומשפחותיהם.