𝕐𝕒𝕜𝕠𝕧𝕠𝕝𝕗

חתונה כדת ולא כדין — למקרה שפספסתם את סערת הרשת האחרונה סביב חתונתם של יובל כספית ונמרוד רון (מזל טוב!), אז הנה התקציר: הם ניהלו חתונה יהודית, שברו כוס, אמרו “אם אשכחך ירושלים”, אבל לא היתה חופה ולא היה נציג של הרבנות. המהומה הצפויה פרצה מיד. “איך אתם מעזים?”, “מה יהודי בכם?” כוכב ריאליטי אחד נזף בהם בחומרה: “אם אתה לא מאמין בחתונה כדת משה וישראל, אז לכבוד מי הכיפה?״ הטענה שלהם אומרת: יש רק גירסה אחת ליהדות, ורק אנחנו יודעים מה היא. לפי זה, כל תולדות היהדות, כל הסיפור היהודי, הוא לא סיפור של אמונה, אלא של כוח. או שאתם עושים מה שאומרים לכם, או שאתם לא באמת יהודים. חיתנתי בחיי כשמונים זוגות. זו תמיד היתה חתונה יהודית מאוד. היתה חופה, היו קידושין, הקראנו שבע ברכות, והיו שני עדים לפחות. זה כל מה שצריך, זה כל מה שהיהדות מבקשת. אהבה ויראת שמים ורצון להקים משפחה בישראל. דוד המלך התחתן עם מיכל בת שאול בלי אף נציג של הרבנות. רחל התאהבה ברבי עקיבא והם התחתנו למרות התנגדותו הנחרצת של הממסד. חלק מכוחה של היהדות, בכל הדורות, נובע מכך שאין אף אדם, רב, מוסד, מפלגה או כוכב ריאליטי שיכול לומר: “אני הוא קולו הבלעדי של אלוהים.” היהדות מאמינה באלוהים, אבל חשדנית מאוד כלפי בני אדם שטוענים שהם מדברים בשמו. האם אנשים שצועדים בחוצות ירושלים ושרים “שישרף לכם הכפר” הם יהודים טובים יותר מאלו ששרים בחתונתם, “קול חתן וקול כלה”? האם מי שחי על חשבון המדינה הוא יהודי טוב יותר ממי שתורם לצדקה את כל הצ’קים שקיבל בחתונה? הזוגות אותם חיתנתי לא רצו להתרחק מהיהדות, אלא להיפך: להתקרב אליה. הם הרגישו שהממסד הרבני מרחיק אותם, שהוא לא נותן להם לחפש את דרכם אל אלוהים ואל המסורת. הם הרגישו שמנסים לכפות עליהם את היהדות במקום להזמין אותם אליה. הם חשבו שאמונה שלא בחרת בה אינה אמונה. אז הם בחרו להתחתן לפי אמונתם. לפי התפיסה שלהם את היהדות. עכשיו יש לממסד הדתי שתי אפשרויות: להרחיק אותם עוד יותר, או לשאול את עצמו למה הם מרגישים ככה.