עדי רון retweetledi

עדי קינן, אמו של רס"ל במיל' עידן קינן כהן, בן 21 מרמת גן, לוחם בגדוד נחשון (90) בחטיבת כפיר, שנהרג ב-16.11.24 מירי צלף של חמאס בפאתי ג'באליה, ליד בית לאהיה שבצפון רצועת עזה, כותבת:
נתתי למדינה את הילד שלי
בעלי קרס מצער
ואני?
אני צריכה להיות רואת החשבון של משרד הביטחון.
אתם יודעים מה זה לקום בבוקר למציאות שלי?
כל בוקר אני צריכה לגייס תעצומות נפש שאין לי, רק כדי לגרור את עצמי מהמיטה. אני מנסה להשתקם, מנסה לנשום, אבל המציאות סוגרת עליי מכל כיוון.
זה לא רק הבור שנפער לי בלב כשקברנו את הבן. שלושה ימים אחרי הלוויה – שלושה ימים בלבד! – כשהאדמה עוד הייתה טרייה, בעלי עבר אירוע מוחי. הגוף והנפש שלו לא עמדו בצער.
וככה מצאתי את עצמי: גם אם שכולה טרייה, וגם מטפלת בבעל שצריך אותי 24/7. הפרנסה בבית נחתכה בחצי, והחובות רק גדלים.
ובמקום שמשרד הביטחון יבוא, יעטוף ויציל אותנו – אני מוצאת את עצמי עובדת אצלכם.
נמאס לי לרדוף אחרי הזכויות שמגיעות לי בדין ולא בחסד!
נמאס לי שבתור אם שכולה, במצבי, אני צריכה לבדוק אתכם בציציות על כל שקל וכל סעיף. למה אני צריכה לוודא שלא "טעיתם"? למה אני צריכה להילחם על מה שמגיע לי ולמשפחה שלי כדי לשרוד?
כבר שנה! שנה שלמה שאתם גוררים אותי בוועדות. מורחים את הזמן בזמן שאני טובעת.
ואחרי שנה, מה הפתרון הגאוני של "ועדת חריגים"? הם "מאפשרים" לי לקחת הלוואה.
אתם שומעים מה אתם אומרים?!
איזו הלוואה?!
מי יחתום לי ערבות?
מאיפה אני אחזיר כסף כשאין לי?!
משרד הביטחון – תתעוררו.
את האדמה שתחתינו כבר שמטתם כשלקחתם את הילד. הבית שלי מתפרק, כלכלית ונפשית, ואתם שולחים אותי לקחת הלוואות ולמלא טפסים?
זה לא ביזיון, זה פשע. אני לא צריכה הלוואות – אני צריכה את הזכויות שלי. אני צריכה שתפסיקו לגרום לי לרדוף אחריכם.
אני זועקת כאן כי אין לי יותר אוויר. אל תתנו לי לטבוע
ולא רק אני, אני ועוד הרבה הורים שכולים
שתפו.
בבקשה שתפו.
שהבושה הזו תגיע למי שצריך לראות אותה ולהתעורר.
צילום: בן כהן

עברית



















