@YiftachDayan לגבי מה שיהיה לאחר הבחירות - נראה
לגבי ההנחה שכל מה שקורה צריך לבוא מהזווית של מה רע לטראמפ... ?
עברית
Oren Eini
35.8K posts
Oren Eini
@ayende
Oren Eini aka Ayende Rahien is the founder of Hibernating Rhinos which develops @RavenDB, a NoSQL open source & ACID document database. https://t.co/34t2FBfy4x
Israel Katılım Nisan 2008
553 Takip Edilen13.9K Takipçiler
@ayende אז אני דיברתי בכוונה על אלו שהפסידו. לגבי אלו שנשארו - כן, יהיה לו יותר תמיכה שם, רק שסיכוי סביר שזה כבר לא יהיה רוב שתומך בו אלא מיעוט, לפחות בבית הנבחרים ואולי גם בסנאט.
עברית
פקסטון *משמיד* את קורנין. טראמפ עדיין שולט ביד רמה באלקטורט של המפלגה הרפובליקנית. המחיר? אובדן אפשרי בהחלט של הסנאט ומחוקקים ממורמרים (קורנין בטקסס, קאסידי בלואיזיאנה, מסי בקנטאקי בבית הנבחרים) שעדיין נמצאים בקונגרס ועוברים לגישת תמות נפשי עם פלישתים ביחס לטראמפ.
Yiftach Dayan@YiftachDayan
קיים סיכוי בטווח ההסתברויות הריאלי שהסנאטור ג'ון קורנין יגבר בפריימריז על יריבו קן פקסטון *למרות* שטראמפ הודיע על תמיכתו בפקסטון. אם זה יקרה, זו תהיה הפעם הראשונה אי פעם שסנאטור מכהן גבר על יריבו למרות תמיכת טראמפ, וזה עשוי להעצים את נכונות יתר הרפובליקנים להמרות את פי הנשיא>
עברית
@YiftachDayan אלו שכבר בדרך החוצה, כן
מנ עם כל אילו שעדיין שם?
כל אלו שעוומדים לבחירה ב 2028, הולכים להתיישר אליו
ההשלכות הפוליטיות של עד שאלו שהפסידו יוחלפו ברורות ומצומצות
ויהיה לו רוב הרבה יותר תומך במפלגה שלו
עברית
@ayende הסנאטור שהפסיד בפריימריז בלואיזיאנה ביל קאסידי שינה את הצבעתו ב-war powers act מיד לאחר ההפסד והצביע ביחד עם הדמוקרטים. הסנאטור טום טיליס הצביע והתבטא נגד טראמפ פעמים רבות מאז שנדחק לא להתמודד שוב. עובדתית זה מה שקורה עם המחוקקים הללו. כך היה גם בקדנציה הקודמת (קורקר ופלייק).
עברית
Oren Eini retweetledi
וזו התשובה ילדים, לכל מי ששואל אותי: "מה, תצביעי לסמוטריץ' למרות ההתקפלות מול החרדים?" כן, פיזית כן. מה שקורה עם החרדים זו חרפה מוסרית ממדרגה ראשונה, האלטרנטיבה היא או החרפה הזאת לבד, או חרפה של ממשלת שמאל, מדינה פלסטינית, הקפאת התיישבות ביו"ש וכו' בנוסף לזה. זה המצב.
ישי פרידמן@IshayFridman
פרסמנו במהדורה: במפלגת הדמוקרטים מוכנים ללכת עם המפלגות החרדיות אם זה יביא את הנצחון על הימין. על מה יאיר גולן מוכן להתפשר עם החרדים תמורת שותפות? @C14_news
עברית
עד כמה זה לא שפוי לשים שעון ל1:40 כדי לתת לקלוד פקודה להמשיך לרוץ?
יש איזו אוטומציה שיכולה לעזור לי עם זה?
עברית
שאלה לכל הלמדנים הליטאים שמתפלפלים בהקמת ופירוק קואליציות, ונותנים שיעורים כלליים ב'לימוד' על "השמאל יתן לנו יותר".
בוא נעשה סימולציה.
אתם אומרים לאייזנקוט 'אנחנו נמליץ עליך לנשיא בתנאי שתתחייב כי אתה מעביר חוק גיוס מרוכך עם פחות מגויסים, פחות סנקציות, יותר הטבות וכסף ופטור ללומדי תורה בחוק!'
אייזנקוט כמובן מסכים - אגב, בניגוד לכל הבטחותיו לבוחריו שמאוד כועסים.
אבל החרדים תובעים בצדק: נתניהו גרר אותנו 3 שנים , אנחנו דורשים חקיקה מיידית, מייד אחרי השבעת הכנסת ולפני השבעת הממשלה, אם לא אין הצבעת אמון בממשלה.
אם אייזנקוט נענה ומחוקק עבורם את החוק ובג"צ בוגד בכל ערכיו ומאשר אותו - קמה ממשלה.
אם אייזנקוט גורר זמן או שבג"צ מעכב - הכל נשאר כמו היום, מעצרים, סנקציות, אי מתן תמיכות והטבות.
אבל אם החוק עובר והחיים בבני ברק 'גן עדן', עוברים חודשיים ואייזנקוט חייב לפצות את בוחריו החילוניים. הוא דורש מהחרדים לתמוך בחוק נישואין אזרחיים, חוק השיוויון לערבים, 'חוק המרכולים' שמאפשר לכל רשות ועיריה להחליט על מדיניות פתיחת חנויות ותחבורה ציבורית בשבת, וכמובן ביטול חוק החמץ.
כמה זמן החרדים נשארים בממשלה כזו? ומה מונע מהם להפיל את ממשלת אייזנקוט וללכת לבחירות עם גוש הימין שוב?
אשמח לתשובות.
עברית
@filbers א. משביעים ממשלה
ב. היועמשית מנהלת קרב בלימה בחקיקה. מה, תפיל עכשיו את הממשלה?
ג. המפלגות החילוניות מוכנות עקרונית אבל מבקשות תמורה נוספת. מו"מ מה יקבלו, תפיל עכשיו את הממשלה?
ד. עברה שנה, החוק עובר, מוגש בג"ץ, אם תפיל עכשיו את הממשלה בג"ץ יפסול את החוק.
ה. ככה עברנו 3 שנים בנחת
עברית
@yoavr בהינתן השיטשואו, למה בעצם שהאחיין לא יתפטר? חסרים קמפיינרים?
עברית
עתידות: היא תתפטר
אתם לא מבינים את רמות השיטשואו שהולכות להיות כאן
מי שרוצה להתערב על כסף אני מוכן ביחס של 1:2 (אני 1 אתם 2)
אלינור שירקני קופמן Elinor Shirkani Kofman@ElinorKofman
*תגובת דובר ועדת הבחירות המרכזית*: בעקבות הפרסומים האחרונים , בנושא הצטרפותו של עוז סימינובסקי כנותן שירות לצוות הקמפיין של נפתלי בנט, מבקשת ועדת הבחירות המרכזית להבהיר את העובדות הבאות: עו"ד יפעת סימינובסקי נבחרה לתפקידה כיועצת המשפטית של ועדת הבחירות המרכזית כבר בחודש *מרץ* האחרון, והיא מכהנת בתפקיד זה בפועל כחודש ימים. הצטרפותו של עוז סימינובסקי שהוא *אחינו של בעלה* לצוות הקמפיין של נפתלי בנט, עלתה למיטב ידיעתנו רק בשבוע שעבר – *זמן רב לאחר בחירתה ומינויה של עו"ד סימינובסקי לתפקיד בוועדה*. הידיעה על הצטרפותו הרשמית פורסמה רק היום. נדגיש כי הקשר המשפחתי בינהם הינו ממעגל שלישי, וגם זאת באמצעות נישואים. עם זאת, ומתוך *מחויבות מוחלטת למנהל תקין, לשקיפות ולנראות ציבורית*, *סוכם על עדכון הסדר ניגוד העניינים של עו"ד סימינובסקי*. *בהתאם להסדר המעודכן, היועצת המשפטית לא תעסוק בשום עניין הקשור במישרין למפלגת "ביחד" בראשות נפתלי בנט*.
עברית
@sara_lisovtsev אני ממש לא מסכים - האודיו משמעותית מוסיף הרבה יותר.
ברמה שלא שווה לי לקרוא, כי אני קודם רוצה לשמוע.
הסופר בכוונה בונה את הספר להקראה (ויש מקריא מאוד מוכשר לכך).
עברית
אם אתם קוראים ספרים באנגלית ולא חיים מתחת לסלע, בטח קראתם את Dungeon crawler Carl.
אם לא, ממליצה בחום, אבל חשוב שתדעו שהאודיובוק לא פחות טוב!!!
אם אתם לא קוראים באנגלית, תצטרכו לחכות שזה יתורגם. מקווה שבקרוב. זה בוודאות יעובד לסרט בשנים הקרובות.
עברית
הקרב על בית הנבחרים
בפוסט הקודם כתבתי בהרחבה על המירוץ לסנאט, שם 35 מתוך 100 מושבים פתוחים לתחרות ולמרות שלדמוקרטים יש פחות מושבים "להגן" עליהם, מדובר במושבים פריכים בהרבה מאלו של הרפובליקנים. בפוסט הזה נדבר על הבית התחתון של הזרוע המחוקקת האמריקאית, בית הנבחרים, ונראה שפה - ובניגוד לבחירות אמצע רגילות - התמונה מורכבת בהרבה.
נתחיל במספרים: בבית הנבחרים האמריקאי יושבים 435 נציגים, representatives (מכונים לעתים קרובות "חברי-קונגרס") אשר נבחרים מכל מדינה בהתאם לגודל היחסי של האוכלוסייה שלה: לקליפורניה (אוכלוסייה גדולה משל פולין) ולטקסס (אוכלוסייה גדולה משל אוקראינה) יש עשרות, לוויומינג (אוכלוסייה כמו של פתח תקווה ובני ברק ביחד) ולוורמונט (אוכלוסייה כמו של תל אביב-רמת גן-גבעתיים) יש אחד. לשטחים שאינם מדינות, כמו וושינגטון הבירה או פורטו-ריקו, יש נציגים ללא זכות הצבעה ולכן לא נתייחס אליהם היום.
כל נציג מייצג מחוז (district) ספציפי, ולאופן שבו המחוז משורטט על המפה יש חשיבות עצומה: ברוב המקרים אפשר לדעת מה יהיה דפוס ההצבעה במחוז בהתאם לאוכלוסייה שלו. באוהיו למשל, שהפכה למדינה רפובליקנית מאוד בעשור האחרון, הערים הגדולות כמו קליבלנד וקולומבוס הן "נקודות" כחולות בתוך ים אדום. בקליפורניה הדמוקרטית, לעומת זאת, המחוזות הכפריים יותר והלבנים יותר במזרח המדינה (כמו המחוז ה-5 או המחוז ה-23) מיוצגים לרוב על ידי רפובליקנים.
בהתאם, יש חשיבות עצומה למי קובע את גבולות המחוזות - בחלק מהמדינות מדובר בוועדה עצמאית, ובחלק בוועדה עם שליטה פוליטית, מה שמשאיר פתח לעיוות של מחוזות: פוליטיקאים (או נציגיהם בוועדות) יכולים להוסיף שכונות או יישובים "נוחים" ומנגד לגרוע שכונות או יישובים "מאתגרים", בתהליך שזכה לכינוי gerrymandering. הדגמה בתמונה המצורפת, ועוד ניגע בזה בהמשך.
תמונת המצב היום בבית הנבחרים היא רוב זעיר לרפובליקנים: 217 רפובליקנים (ועוד עצמאי אחד, קווין קיילי מקליפורניה, שמצביע איתם) בהנהגת יו"ר בית הנבחרים מייק ג'ונסון (לואיזיאנה) לעומת 212 דמוקרטים בהנהגת מנהיג המיעוט האקים ג'פריס (ניו יורק), שניהם אגב ידידי ישראל. אם תחברו את המספרים תראו שחסרים חמישה חברי קונגרס, שפרשו או הלכו לעולמם במהלך הקדנציה.
בשנת בחירות רגילה, הנחת העבודה הייתה שהדמוקרטים צפויים לנצח ולהשיב רוב בבית הנבחרים: יוקר המחיה, המלחמה באיראן, חוסר הפופולריות של טראמפ, כולם משחקים לטובתם, לצד הנטייה ההיסטורית של הבוחר האמריקאי "לעבור צד" אחרי כניסת נשיא חדש - בכל פעם נכנס נשיא חדש עם המון הבטחות ואז מתרחש "מפל ציפיות". הנשיא האחרון ש*לא* איבד את הרוב שלו בבית הנבחרים אחרי שנתיים היה ג'ורג' בוש הבן (לפני הפלישה לעיראק).
אבל, אין שום דבר רגיל בפוליטיקה האמריקאית של ימינו: בשנה האחרונה שורת מדינות ברחבי ארה"ב הניעו תהליך של "שרטוט מחדש" של מחוזות הבחירה שלהן (תהליך שמתרחש בדרך כלל בשנה שמסתיימת ב-1, כלומר אחרי משאל העם שמתקיים מדי עשור בשנה שמסתיימת ב-0) במטרה להטות את המפה לטובתם. מי שהתחילו את התהליך הזה היו הרפובליקנים בטקסס, שטענו שהם מתקנים עוול שכן לשיטתם 13 נבחרים דמוקרטיים (מתוך 38) הם ייצוג יתר של המפלגה במדינה שמרנית כמו טקסס, מה שעורר סערה בפוליטיקה האמריקאית - אבל התגובה לא נשארה רק ברמת הגינויים. שורת מדינות דמוקרטיות הודיעו שיתקנו את המפות שלהן על מנת להגדיל את הייצוג של הדמוקרטים ו-"לקזז" את המושבים שטקסס, ואחריה מדינות נוספות, הוסיפו לעצמן. הרציונל הדמוקרטי, כפי שניסח אותו מושל קליפורניה גווין ניוסם (שהיה מהראשונים לקדם הצעה כזו במדינתו) הוא ש-"צריך להילחם באש עם אש", ושעד שהצדדים יוכלו להגיע להסכמה על הוצאת הפוליטיקה מחלוקת המחוזות "אין ברירה" אלא להשוות.
וכך, לא פחות מתשע מדינות השלימו תהליכים לשרטוט-מחדש של מחוזות הבחירה באופן פוליטי במובהק: בצד הרפובליקני טקסס (הוסיפה לעצמה חמישה מחוזות "בטוחים"), פלורידה (ארבעה), אוהיו (שניים), צפון קרוליינה וטנסי (אחד בכל אחת) כבר העבירו את ההחלטה, ובמיזורי (שם צפוי מושב אחד נוסף) התהליך בעיצומו. בצד הדמוקרטי, קליפורניה (הוסיפה לעצמה חמישה) ויוטה (בהחלטת בית משפט שהוסיפה אחד), וכן וירג'יניה הייתה אמורה להוסיף ארבעה מושבים אבל התיקון שלה נדחה בידי בית המשפט העליון במדינה.
כלומר, תמונת המצב הנוכחית מראה שב-"נטו" הרפובליקנים הוסיפו לעצמם שבעה מושבים "בטוחים", אבל שאר המדינות ברחבי ארה"ב מתחממות על הקווים: חלקן כבר מתחילות להניע תהליכים לשרטוט מחדש של המחוזות, אחרות מחכות לבחירות לקונגרס ה-121 שייערכו ב-2028. מה שבטוח זה שהבחירות האלה הולכות להיות דרמטיות, אולי אפילו גורליות - ניצחון דמוקרטי בבית הנבחרים יאפשר להם לא רק את הכוח להוות איזשוה בלם על טראמפ אלא גם להמשיך להיאבק ב-"מלחמת השרטוט".
Rotem Oreg-Kalisky (Washington Express)@WashingtonExp
הקרב על הסנאט בעוד פחות משישה חודשים, יצאו אזרחי ארה"ב לבחור את הקונגרס ה-120 של ארה"ב. כל 435 חברי בית הנבחרים יועמדו לבחירה מחדש (ובפוסט הזה לא נתעסק בהם), לצד לא פחות מ-35 מירוצים לסנאט, שניצחון דמוקרטי בו - הגם ומסתמן כלא סביר, וראו מיד - יוכל לשתק את ממשל טראמפ, למנוע מינויים בכירים ולהאריך עד מאוד כל משפט הדחה (impeachment) אפשרי (ואיך אפשר בלי זווית ישראלית, ראו בהמשך). אז לפני שנדבר על המשמעויות של מהפך אפשרי בסנאט, צריך נצלול למספרים - נכון להיום, בסנאט יושבים 53 סנאטורים רפובליקנים (בהנהגת ג'ון ת'ון מדרום דקוטה), ומולם 45 סנאטורים דמוקרטים (בהנהגת צ'אק שומר מניו יורק) ויחד איתם מצביעים עוד שני סנאטורים עצמאיים, ברני סנדרס (ורמונט) ואנגוס קינג (מיין). כלומר, 53-47 לרפובליקנים, וכיוון שסגן הנשיא ג'יי די ואנס משמש כשובר שוויון במקרה של תיקו - הדמוקרטים צריכים לנצח ארבעה מושבים "נטו" כדי להשיג את השליטה בסנאט (כלומר: לנצח בארבעה מירוצים בלי הפסדים בכלל, או לנצח בחמישה מירוצים ולהפסיד אחד, או לנצח בשישה מירוצים ולהפסיד שניים וכו'). אז ארבעה נשמע הרבה, ואני אטען שלא מדובר בסתם ארבעה כיוון שקבוצת הסנאטורים שמועמדת לבחירה מחדש השנה מורכבת ממירוצים שיהיה לדמוקרטים קשה לנצח. שימו לב: מתוך ה-35, לא פחות מ-22 מירוצים הם מירוצים רפובליקניים: טומי טאברוויל (אלבמה), דן סאליבן (אלסקה), טום קוטון (ארקנסו), אשלי מודי (פלורידה), ג'ים ריש (איידהו), ג'וני ארנסט (איווה), רוג'ר מרשל (קנזס), מיץ' מק'קונל (קנטקי), ביל קסידי (לואיזיאנה), סוזן קולינס (מיין), סינדי הייד-סמית' (מיסיסיפי), סטיב דיינס (מונטנה), פיט ריקטס (נברסקה), ת'ום טיליס (צפון קרוליינה), ג'ון האסטד (אוהיו), אלן ארמסטרונג (אוקלהומה), לינדזי גרהאם (דרום קרוליינה), מייק ראונדס (דרום דקוטה), ביל הגרטי (טנסי), ג'ון קורנין (טקסס), שלי מור קפיטו (מערב וירג'יניה) וסינתיה לומיס (וויומינג). בצד הדמוקרטי, 13 מירוצים: ג'ון היקנלופר (קולורדו), כריס קונס (דלאוור), ג'ון אוסוף (ג'ורג'יה), דיק דרבין (אילינוי), אד מרקי (מסצ'וסטס), גארי פיטרס (מישיגן), טינה סמית' (מינסוטה), ג'ין שאהין (ניו המפשייר), קורי בוקר (ניו ג'רזי), בן ריי לוהאן (ניו מקסיקו), ג'ף מרקלי (אורגון), ג'ק ריד (רוד איילנד), ומייק ורנר (וירג'יניה). עכשיו, לכאורה היינו מצפים שבחירות כאלה יטיבו עם הדמוקרטים - כי כשהרפובליקנים צריכים "להגן" על יותר מושבים יש להם יותר איפה ליפול. הבעיה של הדמוקרטים היא שלרפובליקנים כמעט ואין מושבים "פריכים": מתוך כל 22 המושבים האלו, רק אחד - המושב של סוזן קולינס, במיין - הוא מושב רפובליקני במדינה שהצביעה להאריס. המושב הרפובליקני "הבא" (אם היינו מסדרים את המושבים לפי הצבעת המדינה ב-2024) הוא בצפון קרוליינה, שהצביעה לטראמפ בהפרש של יותר מ-3%. זה שאחריו הוא באוהיו, שהצביעה לטראמפ בהפרש של יותר מ-11%, ואז באלסקה, שהצביעה לטראמפ בהפרש דומה. כלומר - מתוך אותם "ארבעה מושבים נטו" שהדמוקרטים יצטרכו לנצח, שלושה נמצאים במדינות שהצביעו לטראמפ ב-2024, ושניים, אלסקה ואוהיו, במדינות שנוטות בעקביות לרפובליקנים בשנים האחרונות (בוחרות מושל וסנאטורים רפובליקנים). כמובן שזה לא הנתון היחיד שחשוב אבל הוא נותן אינדיקציה טובה לכמה המירוץ תחרותי ומאתגר. וזה עוד לפני שדיברנו על המושבים שהדמוקרטים נאלצים "להגן" עליהם: אמנם יש להם פחות מושבים "להגן" עליהם, אבל הם הרבה יותר פריכים מאשר המושבים של הרפובליקנים. שני מושבים כאלו - פיטרס במישיגן ואוסוף בג'ורג'יה - הם במדינות שהצביעו לטראמפ ב-2024 (בהפרש של קצת יותר מ-1% וקצת יותר מ-2%, בהתאמה). המושב "הבא" ברשימה הוא בניו המפשייר, שהצביעה להאריס בהפרש של כמעט 3%. עכשיו, כל הדיון הזה הוא תיאורטי ומבוסס על הידע הקודם שלנו - ובה בעת לדמוקרטים יש במה להתנחם. טראמפ נשיא לא פופולרי, יוקר המחיה בעלייה והסנאט לא בדיוק מסתמן בתור גורם שמאזן את הנשיא, כך שלמועמדים רפובליקנים יהיה לכל הפחות אתגר מול הבוחר החציוני, בטח במדינות "צמודות". בצפון קרוליינה ובמיין רצים מועמדים די פופולריים - קצין המארינס לשעבר גרהאם פלאטנר, שרץ על פלטפורמה פרוגרסיבית-פופוליסטית והתפרסם בעיקר בגלל קעקועים שמזוהים עם הנאצים, מוביל במירוץ למועמדות הדמוקרטית במיין; והמושל לשעבר רוי קופר, סמן מתון מאוד במפלגה שכנראה מכוון גם לריצה לנשיאות בעתיד, בצפון קרוליינה - ואלו נחשבות שתי המדינות שהכי סביר שהדמוקרטים "יהפכו". אבל שתיים זה עדיין רחוק מארבע - והדמוקרטים יצטרכו לנצח עוד שני מירוצים לפחות. מרבית ההערכות מסמנות את איווה (מדינה חקלאית מאוד, ולשעבר מדינה מתנדנדת), אוהיו (לשעבר ה-מדינה המתנדנדת שהפכה לרפובליקנית עמוקה בעשור האחרון), טקסס (הגביע הקדוש שכל דמוקרט רוצה לנצח בו) ואלסקה (שלמרות שהיא מעוז רפובליקני היא נחשבת למתונה יחסית בהשוואה לאחרות) בתור יעדים ברי השגה, הבעיה תהיה הצורך לפצל קשב ומשאבים בין שש מדינות שונות ותוך כדי לשמור על המושבים הפריכים במישיגן, בג'ורג'יה ובניו המפשייר. אפשר לצלול לכל אחד מהמרוצים האלה ולנסות להעריך - לדעתי מוקדם מדי, ומן הסתם אמשיך לעקוב. אבל הצרה האמיתית של הדמוקרטים מחכה ביום שאחרי ניצחון: גם במקרה שבו ארבעה סנאטורים דמוקרטים ינצחו את יריביהם הרפובליקנים וחלוקת הכוח בסנאט תהיה 51-49 לטובתם, ג'ון פטרמן (פנסילבניה) יהפוך לממליך המלכים. הסנאטור השמרן-יחסית אמנם דחה את השמועות על הצטרפות למפלגה הרפובליקנית או פרישה והפיכה לעצמאי, אבל אין ספק שהוא מתכוון להשתמש בכוח שלו בתור האצבע הדרושה לכל חוק, מינוי או החלטה של הדמוקרטים כדי לסחוט ויתורים או תמורות; לעצור הצעות שיתנגד להן - כולל, להערכתי, הרבה מאוד החלטות שיאתגרו את ישראל - ובתרחיש קיצוני גם להיות "האצבע ה-51" של טראמפ ולאפשר לרפובליקנים לקדם את האג'נדה שלהם למרות הרוב הדמוקרטי. (בתמונה: מפת הסנאט. צבע כהה מסמן מדינה שהסנאטור המכהן בה פורש ולא מועמד לבחירה מחדש, צבע בהיר - סנאטור מכהן שמתמודד על בחירה מחדש).
עברית
Oren Eini retweetledi
Hush, child. The adults are talking. I’m not your “bro.”
And young political grifters pushing Iran appeasement are not remotely helping the President.
Alex Bruesewitz 🇺🇸@alexbruesewitz
Cool, Ted. No one asked you, bro. Stop trying to undermine the President and his administration.
English
Oren Eini retweetledi
Snatching a defeat from a bombing campaign against Iran is like failing to get laid in a whorehouse while waiving a bag of gold.
English
TL;DR on the upcoming changes in C# vNext for 'unsafe' (blog post devblogs.microsoft.com/dotnet/improvi…)
English
@neogoose_btw @valigo Why? you need open/mmap/munmap/close
vs. open/read/close - sure, not that big a diff.
Also, note that I assume that you are not talking about small files. For large ones, you need the mmap the memory to read _into_.
English
Ok here's real hot take - mmaped files are highly overrated, because modern OSes aggressively cache files in RAM for both read/write, so for most use-cases just reading entire file all at once is better than trying to be smart.
With that said (lowering the hottness of the take I know weak Twitter game), I'm not saying that mmapping files and doing these page cache tricks is always useless - it just has more niche use cases than many people think.
Dmitriy works on highly advanced batshit crazy file searcher, and if he uses memory mapped files it doesn't mean you should!
Dmitriy Kovalenko@neogoose_btw
Memory RSS is broken Users are noticing RAM usage, but they don't really care about it. Noone just knows about RssFile. This is funny becuase intensively used memory mapped file occupies actual physical RAM through the OS cache. But because this is not visible for the users in their RSS output -> they are fine with it. Physical memory footprint is absolutely the same while stability and safety of the whole solution is decreased we need a better observability at the OS level that will actually show how much of physical memory your process is occupying over time INCLUDING forked processes memory
English
@yarnf40580 @valigo The initial question was not about O_DIRECT, but regular file I/O. See postgres as a good example where it shows up.
_With_ O_DIRECT, you save on the page cache, but still pay in the dirty / private mapping.
English
@ayende @valigo O_DIRECT doesn't require any "buffer mgmt" beyond what normal sync file-io would - which in this case (loading the entire file) is zero. O_DIRECT loads straight into a userland buffer (no page cache), then you modify it, then you write it out - again idk where "2x" is coming from
English
@yarnf40580 @valigo With mmap, the data used is marked SHARED / CLEAN
If needed, can be discarded and read from disk.
With O_DIRECT, you have PRIVATE / DIRTY mapping.
(that is for read only scenario, mind)
English
@ayende @valigo > you want to pay 2x the size of the file in memory,
I am trying to understand this- with mmap it will just modify the data in the pg cache, there is no "2x" memory use. MAP_PRIVATE will CoW the pages but the original pages would just get paged out if you no longer need the mem
English
Oren Eini retweetledi
Vibecoding is when you let LLMs generate code and you accept it as long as the end result appears to be working. You don't even review the code, you don't care.
When you rigorously ensure that generated code is up to a standard, it's not vibecoding anymore. It's programming.
English