Ayla Matalon

היי חברים, אני מבקש את הסיוע המיידי שלכם בהגנה על חופש הביטוי שלי. מזה 48 שעות שאין לי גישה לחשבונות שלי בפייסבוק ובאינסטגרם, ואני לא יכול לפרסם שם פוסטים, לכתוב תגובות או אפילו לראות מה אתם כותבים לי בהודעות. החסימה החלה שעות ספורות לאחר שהעיתונאים הבכירים בישראל, בינהם עמית סגל, עיתונאי ynet ועיתונאים דתיים נוספים תקפו את חופש הביטוי שלי ואת עצם זכותי להתבטא או להיות מסוקר בתקשורת. בזמן החסימה, הייתי הסוגיה הכי מחופשת בטוויטר הישראלי ובמרכז תשומת הלב של הדיון הציבורי ולפתע הושתקתי ברשתות החברתיות. עד כה חברת פייסבוק לא הצליחה לפתור את הבעיה של השבת החשבונות שלי לידיי, ואני מבקש שתשתפו את הפוסט הזה לכמה שיותר אנשים בכמה שיותר מקומות כלשונו כדי שאוכל שוב להתבטא במהירות. יעזור גם אם תעתיקו את הפוסט הזה לפייסבוק ותשתפו אותו שם. חופש הביטוי הוא ערך מרכזי בדמוקרטיה ובלי החופש לגשת לרשת ולדבר איתכם, אני לא יכול לעשות שום עבודה פוליטית למען הערכים של הציבור החילוני והפרדת הדת מהמדינה. אף מועמד פוליטי לא יכול. אף רשת חברתית לא יכולה לחסום למשך זמן ממושך כל כך מועמד פוליטי. בקמפיינים פוליטיים, ובייחוד כאשר אתה במרכז השיח הציבורי, כל דקה כזו היא נצח של ממש. אני מבקש את תשומת הלב שלכם לנושא בכל לשון של בקשה.

היימנוט קסאו מלאכית שנחטפה לפני 757 ימים, ואין שום מידע לגביה. איפה נתניהו, שנפגש עם משפחתה של היימנוט לפני 3 חודשים והבטיח: "אני נכנס לנושא הזה באופן אישי"? איפה בן גביר, שהתחייב ״להפוך כל אבן״ עד שהיימנוט תימצא? איפה כולם, לעזאזל?! איך חטיפה של ילדה מתוך ביתה עובר לסדר היום?!

פגשתי לא מעט קורבנות של פגיעות סדיסטיות, מרובות משתתפים, מה שנהוג לכנות טקסיות. זכורה לי במיוחד פגישה עם צל אדם, אישה שאביה יחד עם אדם נשוא פנים בקהילה וקבוצה של גברים, ביצעו בה מעשי תופת מחרידים. היא ישבה בתוך הר של אשפה בדירת מסתור של עמותה שהצילה אותה מחיי רחוב שסופם מוכר >

5 מיליארד(!) ש״ח כספים קואליציוניים (=״שמירה על הכיסא״). בזמן מלחמה. כמה מזה יתרום לכלכלה? למילואימניקים? לבטחון? לחינוך? לצמצום פערים בחברה? לפריפריה? למיליונים חסרי המיגון? לפליטי ה-7 באוקטובר? לשיוויון בנטל בצה״ל? 0 עגול. זו ממשלה שמחרבּנת על האזרחים שלה, בגלוי, בלי בושה. זו ממשלה שאין לה אלוהים

האם ונדליזם בתחנת טיפת חלב מצדיק ענישה קולקטיבית בדמות סגירת התחנה? זה מה שקורה בביר הדאג' בחצי השנה האחרונה. "עד כה", כתבה השבוע נטע הלפרין, כתבת המשפחה של "הארץ", "נראה שהאמהות ותינוקותיהן הן אלה שמשלמות את המחיר: מאז סגירת הסניף, הן נאלצות לנסוע מרחק של כחצי שעה לתחנת טיפת חלב בירוחם או בשגב שלום, לשם הופנו, על מנת לשקול ולחסן את התינוקות". במשרד הבריאות טוענים לכמה פריצות, אך ראש ועד ביר הדאג' סלים דנפירי טוען שהמבנה נפרץ פעם אחת, ומאז הדלת נותרה שבורה. גם הוא לא מצליח להבין איך "הטיפשים האלה", כפי שכינה אותם בשיחה איתנו, לא הבינו שהם פוגעים בקהילה שלהם עצמם. "הפסקת הפעילות לא לוותה בחלופות, כגון ימי שירות זמניים, ביקורים מרוכזים של צוותים רפואיים או הפנייה זמנית ליישובים קרובים כמו קיבוץ רתמים או רביבים", דיווחה הלפרין. "במשרד הבריאות אומרים כי בקרוב יסתיים הליך מכרזי, שיאפשר להם להפעיל ניידת טיפת חלב בתוך כמה חודשים". עד אז, לפי הכתבה, ירד מספר הביקורים של נשות ביר הדאג' בטיפת חלב מ-240 בחודש בסניף המקומי (נתוני אפריל-יולי 2025) ל-92 ביקורים בחודש בתחנות המרוחקות בארבעת החודשים האחרונים של שנה שעברה. ד"ר יעלה רענן מהמועצה לכפרים אמרה להלפרין כי 27 סניפי טיפת חלב בחברה הבדואית הם ברכה, אך מספרם נמוך מדי וישנם כפרים שבהם המצב גרוע אף יותר מאשר בביר הדאג'. "בתל ערד או אלפורעה, אמהות נדרשות ללכת ברגל שלושה קילומטר עד הכביש עם תינוק על הידיים, לחכות לאוטובוס, להגיע לעיר קרובה, או להמתין שבעלן ייקח אותן. לכן הן מגיעות לעתים רחוקות, או באיחור. בזמן הריון הן כמעט לא באות לבדיקות, לא בגלל שהן לא רוצות - אלא כי התנאים בלתי נסבלים". "מעולם לא שמעתי שפותחים מחדש סניף על תנאי", מצוטטת בכתבה שפרה שוורץ, חוקרת ההיסטוריה של הרפואה ושירותי הבריאות בישראל. "הודעה כזו היא התנערות מחובת המדינה כלפי אזרחיה; התנערות מאחריות כלפי ילדיה. טיפת חלב הוקמה כשירות שוויוני והנה כאן האפליה מוכרזת בריש גלי. הנזק לא מסתיים כאן: תפקידה של טיפת חלב לאתר בעיות ראשוניות וכשאלה לא מאותרות, אנחנו נתקלים בתחלואה קשה. כשלא מטפלים בתינוקות בזמן, הם מגיעים לסורוקה. זה לא נכון בריאותית, אנושית ולאומית". לדברי פרופ' רון דגן, רופא ילדים ומומחה למחלות זיהומיות וחיסונים בקרב ילדים, "תחנת הבריאות לאם ולילד לא רק מחסנת. היא מציעה לנשים מעקב הריון וטרום־הריון, כולל חיסונים, איתור סכרת ולחץ דם או ייעוץ תזונתי. אחיות טיפת חלב גם מתריעות על אלימות או דיכאון אחרי לידה לגורמים המוסמכים. החשיבות היא ברורה: כשאין מעקב ראוי, אותם ילדים עלולים למות ברחם או בלידה, להיוולד עם מומים או תחלואה באחוז גבוה יותר ממה שאמור להיות". דגן מסביר כי כשפחות אנשים באזור מסוים מתחסנים, הגנת העדר מתפוגגת, "ואז מחלות כמו חצבת ושעלת נפוצות במהירות. ממד הזמן הוא קריטי: אם בשנתון מסוים אחוז התינוקות המחוסנים פוחת באופן ניכר, עלול להיווצר מצב שתוך פחות משנתיים הכפר כולו מדורדר מבחינת רפואה מונעת. לפיכך, כאשר נסגר שירות חיוני כזה, של רפואה מונעת, זה מצב קטסטרופלי"... ילדים כאלה חולים בקלות ומדביקים את כל הכפר".

לוסי אהריש היא עיתונאית גיבורה ואמיצה, מהטובות שיש במדינה. אני רואה את האלימות המכוערת שהיא חווה ממכונת הרעל, פעילים הגיעו הערב לביתה וקיללו אותה ואני נזכרת איך המכונה התלבשה עליי. הם תוקפים את כל מי שמעז לומר אמת, כל מי שמעז לבקר את השלטון. הם מפחדים. מגיע לנו כעם יותר, מגיעה לנו חברה בריאה וסולידרית. עוד נביא ימים טובים, אני בטוחה בזה. כרגע אסור להתקפל ואסור לפחד, זה מאבק על הבית שלנו.