david hafik

פי 3 ב-5 שנים, סיפור על קופה קטנה גדולה! 🤯 ביטוח מנהלים שהיה לי לפני 5 שנים בחברת מגדל והצטבר בו סכום קטן של 100,000 ש"ח שהסבתי לקופת גמל להשקעה בניהול אישי. בשורה התחתונה לא ראיתי צורך במוצר המיותר הזה והבקשה הראשונית שלי הייתה להפחית את דמי הניהול. בקשה שנענתה בלא ניתן. אבל

אם הדיווח נכון, הדבר מעיד על ויתור איראני ושהלחץ הכלכלי בהחלט עובד. עובד משמעו, הפסקת תשלום המשכורות לרוב עובדי המדינה ולחיילי צבא איראן, אבטלה מתעצמת, מחירי מוצרו יסוד העולים בכל יום והתקרבות מסוכנת לחדלות פירעון של מדינה. איראן מסווה את ההתקפלות בהדרגתיות.

HERE ARE THE TOP 15 PERFORMERS OF 2026 1. $AXTI +487% 2. $AAOI +426% 3. $SNDK +400% 4. $AEHR +361% 5. $BE +234% 6. $VIAV +210% 7. $INTC +170% 8. $LITE +158% 9. $WDC +150% 10. $NVTS +144% 11. $DOCN +114% 12. $VRT +103% 13. $MRVL +94% 14. $MU +90% 15. $PL +87%

כשעזבתי את משרד האוצר לפני שש שנים, ידעתי שאחזור לשרת את הציבור. זו תחושת שליחות שלא עוזבת אותך. ואז הגיע השבעה באוקטובר. בוקר האימים הזה שכולנו התעוררנו אליו. כמו אלפי הורים בישראל, גם אני שלחתי את היקר לי מכל להילחם בעזה. ברגע הזה נפל האסימון. הבנתי שההנהגה שהיתה כאן בעשרים השנים האחרונות בזבזה אשראי עצום שקיבלה מהדורות הקודמים. יותר מדי זמן הם דחו בעיות במקום לפתור אותן. קנו שקט רגעי במחיר העתיד שלנו, של הילדים שלנו. הזמן הזה נגמר. אין לנו יותר את הפריבילגיה לדחות בעיות, ואין לנו את הזכות להמשיך באותה הדרך. החלטתי לעזוב חברה מצוינת ואתגרים טכנולוגיים מרתקים למען מטרה גדולה בהרבה - להשיב את ישראל למסלולה. ההחלטה להצטרף לגדי הייתה קלה. מנהיג עם עמוד שדרה מוסרי, חכם, אסטרטג קר רוח שיודע לנתח בעיות לעומק. אנחנו מכירים מהימים שגדי היה רמטכ״ל ואני ראש אגף התקציבים. גדי הוא מה שישראל צריכה היום. בערכים, באומץ הלב, ביכולת לקבל החלטות ובעיקר במסירות למען ישראל. הכלכלה הישראלית ניצבת בנקודת הכרעה. לצד הישגים מדהימים בהייטק ובכלכלה הישראלית, היסודות נשברים. אנחנו לא יכולים לבנות את העתיד שלנו על תקוות וניסים. היום חלק קטן מדי של האוכלוסייה מממן את המפעל המדהים הזה, וחלק גדול מדי מהכסף של כולנו מועבר לאוכלוסיות שלא ממצות את הפוטנציאל שלהן. הגענו לרגע שבו צריך להחליף את ה"פלסטרים" בבנייה מחדש, על פי העקרונות האלה: 1.חובות שוות זכויות. מחזירים את הכסף למשרתים: מי שעובד, משרת ותורם - מקבל מהמדינה יותר. 2.מלחמה ביוקר המחיה ובריכוזיות: יוקר המחיה הוא לא גזירה משמיים, הוא תוצאה של חוסר אומץ וחוסר ניהול ממשלתי. 3.שיקום 24/7: שיקום הצפון והדרום הוא לא רק חובה ערכית ומוסרית, הוא מנוע צמיחה. אני מתכוון להביא את כל הניסיון המקצועי שלי, מהמגזר הציבורי והפרטי, כדי לוודא שאנחנו מצמיחים את הכלכלה הישראלית, שהכסף של כולנו מנוהל ביושר ובמקצועיות ומושקע במנועי הצמיחה שיצעידו אותנו קדימה. כבר שכחנו שאפשר ומגיע לנו אחרת! יש לנו עם חזק עם כוחות עצומים. מגיעה לו ממשלה שטובת המדינה היא המצפן היחיד שלה. אני מתחייב לשרת את העם הזה, את כולו, בצורה הטובה ביותר, כדי לעשות את המדינה הזו טובה יותר. יאללה לעבודה.

דל"פ שבסביבתי אסור לומר: לגרש.

תשובה קצרה לדוד פטר, שהיא חלק מתשובה ארוכה הרבה יותר שעוד תצטרך להכתב: אני קודם כל יהודי, וקודם כל ציוני. אלו העקרונות שלי, וכל שאר העקרונות שתחתם, הם בסופו של דבר תועלתניים יותר מכל דבר אחר, כשהתועלת מהם היא קידום עקרונות הבסיס שלי. לכן, כשאנשים מעולמות המכון הישראלי לדמוקרטיה טוענים שפעולה שהיא קריטית לשם קיומה של ריבונות יהודית בארץ ישראל היא לא אפשרית מסיבות ליברליות, התשובה שלי היא שעם כל הכבוד לעקרונות ליברליים (ויש כבוד), מדינת ישראל קודם כל חייבת להתקיים ולשגשג, וזאת מטרת הציונות, ושהעקרונות המופשטים הליברלים חשובים לי, בהגדרה, פחות, מהמטרה הזאת. בדיוק באותו האופן אני רואה את המאבק הדמוקרטי, החשוב מאין כמותו, להשבת הריבונות למוסדות הנבחרים. אני מכיר היטב את הכשל הדמוקרטי במדינת ישראל. אני יכול לכתוב מגילות ארוכות, וגם כתבתי, על הנזקים המהותיים העצומים שהכשל הזה גרם וגורם. ההסבר המפורט של פטר שמצורף פה, ברמה הדוקטרינרית, מובן לי היטב, ואין לי על הניתוח מחלוקת גדולה (יש, בשוליים) עובדתית או עקרונית. ועדיין - המטרה שלי היא קודם כל, לפני הכל, מעל הכל, קיום ריבונות יהודית על אדמת ארץ ישראל. יותר מכל עקרון מופשט. ואם אני חייב לבחור בין העיקרון המשפטי, הריבוני, המופשט, לבין עקרונות העל שלי - אאלץ, בלב כבד, לבחור בעקרונות העל שלי. כי העיקרון המשפטי הריבוני, עם כל חשיבותו העצומה, אינו המטרה עצמה, אלא האמצעי. ואם הוא לא ממלא את מטרתו, שלא לומר, מסכן אותה, הוא ריק מתוכן. אופן הפעולה החרדי הנוכחי, והמחדל המתמשך בטיפול בו, שלא לומר החמרת המצב על ידי הממשלה הנוכחית, מסכן את עקרון העל שלי - הבטחת עתידה של הריבונות היהודית בארץ ישראל. וכשהממשלה מסרבת להיענות לאתגר אז מגיע השלב, אחרי הפעם הראשונה, השניה או העשירית שבה המחדל לא מתוקן, שבו העיקרון שלי לגבי איך אמורה לעבוד המדינה יכול להמתין בצד, כי עם כל הכבוד, המדינה חשובה לי יותר מהמאבק הקונקרטי הזה. לממשלת ישראל הנוכחית היו אין ספור הזדמנויות, ואין ספור עילות, לאתגר את הרחבת הסמכויות הפרועה של בג"ץ בעשורים האחרונים, ובפרט בשלוש וחצי השנים האחרונות. היא אכן איתגרה את בג"ץ בנושאים חשובים, ולפטר עצמו יש מניות בכך, אבל מיעטה בעיסוק בנושאים בהם בית המשפט העליון נמצא במיעוט מובהק אל מול הקונצנזוס הציוני, כאלו שהיו יוצרים לו אתגר ציבורי של ממש. ואם יש נושא אחד בו הממשלה היא זאת שנמצא באופסייד לעומת רובו המוחלט של הציבור, בו הציבור מרגיש שרצון הרוב הדמוקרטי נבלם בדינמיקה פוליטית שיצאה משליטתו, הרי שזה הנושא בו בג"ץ פסק אתמול. בסופו של דבר, כולנו חיים בעולם ממשי, לא בעולם של עקרונות משפטיים וחוקתיים. ואם הממשלה הביאה את עצמה למצב בו חוסר העשיה הפושע שלה בתחום הביא לכך שדווקא בית המשפט העליון הוא שמתערב באופן שנמצא בלב הקונצנזוס הציוני, שהוא היחיד שמרים את הכפפה במחדל מתמשך, כזה שהמשך ההתעלמות ממנו עלול לסכן את עקרונות העל שלי, אז אני מוכן לבלוע את העלבון הריבוני והדמוקרטי, ולקחת את מה שיש.

נסו להתגבר על הרגשות העזים (והמובנים) ביחס לגיוס החרדים ובואו נדבר על האירוע עניינית. אפשרי רק לרגע? החוק בישראל קובע שרק מי שה"פוקד" (קצין צה"ל שאחראי על הגיוס) מוציא לו צו גיוס חייב בגיוס. כלומר בניגוד למיתוס הרווח אין ומעולם לא הייתה בישראל חובת גיוס כללית. הפוקד יכול לפעול בהתאם לשיקול דעת מקצועי של צורכי צה"ל ויכול לפעול לפי מדיניות ממשלתית. באופן הזה לא גויסו חרדים וערבים, וגם קבוצות מיעוט אתניות ודתיות אחרות. בג"ץ החליט, ללא כל בסיס חוקי, שלא די בחוק הזה וצריך חוק מפורש ייעודי שיעניק פטור לחרדים, זאת בעוד שלכל יתר קבוצות המיעוט לא היה צורך בחוק ופסיקת בג"ץ כלל לא חלה עליהם (בשפה המשפטית - כלל ההסדרים הראשוניים) פסיקה למיעוט היהודי בלבד. אז הכנסת הלכה וחוקקה (למרות שהחוק היה בסדר גמור, כאמור, והחקיקה נדרשה אך ורק כמענה לבג"ץ). לאחר מכן בג"ץ החליט לבטל שיטתית כל חקיקת כנסת שנתנה מענה רוחבי להסדרת מדיניות גיוס החרדים בטענה לפגיעה ב"שוויון". כלומר הישג פרלמנטרי של המיעוט זו פגיעה ב"שוויון", חידוש חסר תקדים בתולדות מערכות המשפט. גרוניס העיר על האבסורד הזה בדעת מיעוט. היום אין אפילו גרוניס. אין קול אחד שיקרא המלך הוא עירום. מילים פשוטות: בג"ץ פסק שוב ושוב שאין לאזרחי ישראל זכויות פוליטיות שמאפשרות לתת זכויות יתר למיעוט, וזאת רק כאשר המיעוט הוא יהודי - משום שזו פגיעה בזכות הרוב לשוויון. מיעוטים אחרים, שאינם יהודים, זכאים לזכויות היתר (גם בגיוס וגם בשלל תחומים אחרים) ואין עליהן עוררין. בואו ננתח רגע. מי יגן על הזכויות הפוליטיות של הרוב? מי יגן על הזכויות של המיעוט לקבל זכויות בכלים פרלמנטריים? מי יגן על זכויות קבוצות המיעוט היהודיות לשוויון מול קבוצות מיעוט אחרות? מי קובע בכלל מי ה"רוב" ומי ה"מיעוט" בכל עניין? התרגלנו שבג"ץ מתעלם מהחוק, זה כבר שיגרתי, אבל אם בג"ץ בכלל לא מגן על המיעוט וזה נטו מסווה אסתטי לסט אחר של עקרונות מוגנים, מהם אותם עקרונות? ומי קובע אותם? אם לא די באבסורד האמור, בגל הפסיקה האחרון התקדמנו שלושה צעדים נוספים: א. בג"ץ הורה אופרטיבית באופן ישיר לקצין צה"ל ("הפוקד") להוציא צווי גיוס. ובכך, כפיקציה משפטית, הפך את כל החרדים ל"עריקים", תוך עקיפת החוק. ב. בג"ץ הורה אופרטיבית למשטרה לבצע מעצרים. ג. בג"ץ הטיל סנקציות כלכליות ספציפיות, ללא כל מקור חוקי באשר הוא, אך ורק על המיעוט היהודי שקיבל פרווילגיה חוקית מהרוב הפרלמנטרי. --- אני שומע אנשים רבים וטובים בימין (בעיקר הדתי צריך לציין) לא מצליחים להבחין בין עמדותיהם האישיות לגבי סוגיית גיוס החרדים לבין המעשים המגונים שמבוצעים בדמוקרטיה הישראלית. מה ההבדל אם כך ביניהם לבין השמאל שמגבה כל עוולה של בג"ץ והיועצת המשפטית לממשלה רק כי התוצאה נוחה להם? מאכזב ביותר. דווקא היכן שלא נוח לכם, חברי היקרים, חשוב לעמוד. זה אירוע שמדגיש עד כמה אנחנו זקוקים למשהו שהוא מעבר למדיניות מסוימת או חקיקה מסוימת. הימין חייב לעבור מהפכה תרבותית של ממש. שינוי פאזה. עלינו לראות בבהירות ובצלילות מול מה אנחנו מתמודדים.