'לשורש הדברים' - זהות ומדיניות יהודית

גם במחיר הפלת הממשלה! חברי הקואליציה המתנגדים לחוק ביסמוט כי אין סיכוי שיגייס משתמטים, בבקשה מכם, אל תכנעו ללחצים. כן, אנחנו יודעים שהממשלה יכולה לעשות עוד כמה דברים טובים בשלושה חודשים. כן, אין לנו ספק, שבנט לפיד וגולן, המדברים היום גבוהה גבוהה על "גיוס חרדים" ו"שוויון" ו"סיפוק צרכי הצבא״, אם חתימה על חוק השתמטות תביא אותם לכיסאות עור הצבי של הממשלה, ולהפלת שנוא נפשם ביבי הנורא, הם יהיו מוכנים להעביר כל חוק שֶׁיֵּרָצֶה את מועצת גדולי התורה. אבל לכם אסור להסכים. כי זו יריקה בפרצופם של הלוחמים. כי זו הנצחת המצב של אלמנות חיות שבעליהם במילואים נצחיים. כי אי אפשר יותר להכיל עוול של ״אסירי עולם התורה״ מזויפים, שנוסעים לתאילנד לבילויים. ואל תעזו ליחס לי מניעים זרים. של ריקוד 'מה יפית, או שנאת חרדים. או העדפת שמאלנים סרבנים, או אידיוט שימושי של הרלב״ים. בן אחד שלי באדמה. אחד משרת כעת בלבנון. ואחד משרת כעת בעזה. אז מי אתם שתטילו ספק בכנות כוונותיי?! ולא תתיחסו לגוף הטענה, של סיכון ביטחוני וקריעת החברה. כי יש דברים שמפילים ממשלה ויש דברים שמפילים אומה. ואנחנו לא ניתן לכם לחוקק את חוק ההשתמטות הרע. ואתם, לפחות בסוגייה הזאת, תגיעו לבחירות בידיים נקיות. כי לא נצביע למפלגה שתביע בחוק הזה תמיכה. נקודה. חגי לובר

האם היא באמת כלבה? תשפטו אתם.

אבישי גרינצייג קורא לעצמו עיתונאי, אחרי הכתבה המטלטלת הערב הוא מעלה את הפוסט הבא ולא מתייחס לשאר הדברים החמורים שפורסמו בכתבה. טוב מה לעשות הוא צריך להצדיק את עצמו מול המקור שיש לו בפרקליטות או במח״ש כשהדליף לו את כל חומרי החקירה לפני מספר חודשים רבים (אני בעצמי ראיתי את כל החומר אצלו בפלאפון). רק הוא שכח לצרף את הקטע של ההקלטה שפרסם בעצמו. שימו לב איך הוא בעצמו מפרש את המילה ״האירוע״ באיזה טון מרשים, מה שלא נאמר כך ע״י אבישי מועלם. בסרטון גם הוא מציין שמדובר בשני פעילי נערי גבעות שהחשד הוא אירועי הצתה חמורים. כמה נקודות חשובות: 1. מדובר בנער אחד ולא בשניים שהתיק שלו ישב 9 חודשים קודם לכן במרחב יהודה ולא נמצאו נגדו שום ראיות (ספוילר - הבן אדם נעצר יום אחרי האירוע ושוחרר ע״י בית המשפט). אבל אבישי ציין את זה כאילו מדובר ב״פצצה מתקתקת״. 2. אותו חשוד גר בקרית ארבע היכן שהתקיים האירוע של השר וכדי לא ליצור פרובוקציה באותו היום החליט אבישי מועלם בשיקול דעתו לדחות את המעצר ביום אחד בלבד - אם לא עצרו אותו 9 חודשים מה יקרה עוד יום אחד ? 3. גרינצייג שכח לציין שהוגש כתב אישום נגד אותו חשוד לא על העבירות שהחטיבה היהודית ייחסה לו אלא על הפרת מעצרי בית שאליו הכניס אותו נצ״מ אבישי מועלם, כלומר, בגללו הוגש נגד אותו חשוד כתב אישום ולא בגלל העבירות שרצו שהוא ייעצר בגללן. 4. הוא לא שיקר בחקירה, הוא 40 שנה בתחום המודיעין והחקירות - טיפש הוא לא. ואם כבר מדברים על שקר, כל הפרשנות שלך היא שקרית ״מועלם פעל לסכל ולעכב אותו במשך שבוע״ מה שלא היה ולא נברא. שוב אזכיר הוגש כתב אישום נגדו רק בגלל מועלם.

האזנות, הסתרת חומרים, הדלפות, תפירת תיקים, סיכול מינויים, ואם זה לא מספיק אז גם השפלה עד ריסוק אישי. מה שמתואר בראיון של אילה חסון עם אבישי מועלם נשמע כמו שטאזי בגרסת כחול לבן, קודם מסמנים מטרה, אחר כך מפעילים את כל המערכת, ובסוף עוד מספרים שזה למען הדמוקרטיה. דיפסטייט על מלא!

מלחכי הפנכה של בגץ ועיתון דיבת הארץ כמו התכשיט הנ''ל הם רק דוגמה אחת גרוטסקית לאן השנאה של חלק מהמגזר המשופם של השמאל הדתי תגרור עוד חלקים פוליטיים לעבר ממשלת הברית הערבית. הרגשנות שבה הם סוחטים דמעות, בלי להציע דרך מעשית שתפתור כלום, אלא רק תפרק את הברית היהודית, היא טרגדיה.

בשנת 24 עשיתי כמות מופרכת של ימי מילואים. בשנת 25 הצלחתי באופן די פסיכי לעבור אותם. עכשיו נפל לי האסימון שב26 אני עומד לעקוף גם את 25. האירוע הזה של ימי המילואים של הגדודים הלוחמים לא רק שלא מתכנס, הוא רק מגביר.

הכתבה הזאת היא כתבה מפחידה מאוד, ומדכאת מאוד. היא מתארת באופן מפורט כיצד המגזר החרדי, שחי, בממוצע, בעוני מחפיר, מוחזק על ידי מערכת כלכלית אדירה שמעשירה שכבה דקה שמחזיקה אצלה את כל השליטה והעוצמה, ששולטת בכל אספקט של חיי הפרט החרדי, שמשאירה אותו תלוי ועני, ולא מאפשרת לו להשתחרר משליטת ההנהגה. כמעט כל פרט בחייו של הפרט החרדי תלוי בשאלה איפה הוא למד, ומתוך כך איזה שידוך הוא יקבל ומה המעמד שלו, ותחום החינוך נמצא באופן מוחלט תחת אותם עסקנים חרדים. באמצעות מערכת בנקאית מקבילה שמגלגלת מיליארדים הם יקבעו אם הפרט החרדי יוכל לרכוש דירה. הם מחזיקים במערכת כשרות מזון שקובעת מה הפרט יאכל, ועדת תקשורת שקובעת עם מי הוא ידבר ואיזה קו נייעס יהיה פתוח ואיזה לא, כלי תקשורת מותרים ואסורים, וזאת באמת רשימה חלקית. הפרט החרדי לכוד במערכת ששולטת בכל פרט בחייו, ודואגת שלעולם לא יהיו לו הכישורים לחמוק ממנה. אם זה תלוי במוסדות המדינה הלא חרדים, זה לא כל כך מהר ישתנה. החרדים נותנים תמורת המצב הקיים אצבעות נוחות ושקט לכל המערכות. לרגולטורים, שמחפשים כל מקרה של ריכוזיות, אין כוח לריב עם הריכוזיות של העסקונה החרדית. לפיקוח על הבנקים אין תמריץ מספיק לבחון את הבנקאות הפרטית והגמ"חים, שמאפשרים להחזיק כלכלית את אותה המערכת, למשרד החינוך אין כוח לריב בשביל כמה מורות וגננות מנוצלות, או כמה תלמידות ספרדיות אומללות. זאת נתפסת כבעיה שלהם, לא שלנו. העניין הוא שלא מדובר בכת איימיש קטנה או בשבט אקזוטי. זה מגזר גדול, וגדל במהירות. ואם הוא לא ישתנה, ומבחינת אותם העסקנים אין שום סיבה שזה ישתנה, אנחנו לא נשרוד פה. נקודה. זה קרחון ענק, שאם נמשיך בדרך הנוכחית, יטביע את הספינה. לא כי הפרט החרדי רשע, אלא כי הפרט החרדי תלוי. תלוי במערכת שמשאירה אותו עני, ותלוי במדינת רווחה ענקית שאותה מערכת הסיטה לצרכיה, על חשבון הציבורים האחרים. האירוע כמו שהוא פשוט לא מתכנס, ואם זה תלוי בעסקנים החרדים, שחיים טוב, ובטוחים שזה יכול להמשך לנצח, גם לא ישתנה. אז מה יש לנו לעשות? בתור התחלה, לא להוסיף שמן למדורה. חלק גדול מאותה אימפריה כלכלית שמחזיקה את החברה החרדית תלוי בכספים שהמדינה מעבירה. בין אם למדינת הרווחה פושטת הרגל שקמה לנו מתחת לעיניים, ובין אם באמצעות העברת הכספים האדירים למערכות חינוך ודת שאין עליהן שום פיקוח, ושפועלות בלי שום קריטריונים. די למימון מערכות שיושבות תחת מפלגות, ולא כפופות לקריטריונים. מבית ספר ממלכתי חרדי קשה מאוד לגנוב. הוא ממומן לפי קריטריונים ברורים, ומוציא כספים באופן מסודר. די למימון אנשים שלא משתתפים בשוק העבודה. די לתרמית הפירמידה האדירה הזאת שהיא מימון החברה החרדית, בה פחות ופחות אנשים מממנים יותר ויותר אנשים. אנשים שלא מסוגלים לעמוד ברשות עצמם בגלל סטנדרט מעוות, למרות שהם אנשים בריאים ובוגרים. מה שברור מהכתבה הזאת שהשינוי הנדרש הוא אמנם אינטרס של כלל החברה הישראלית, אבל הוא גם, ואולי קודם כל, של החברה החרדית. לאף אחד לא מגיע להיות עני כאופציית חיים יחידה, נשלט בידי אצולת עסקנים מושחתת. אין לזה שום קשר לתורה, שום קשר ליהדות, שום קשר לדרך ארץ של אנושיות פשוטה. כל זה, ועוד לא אמרנו אפילו מילה על הגיוס. יש בישראל רוב עצום שמתנגד למצב הזה. רוב עצום בשמאל ורוב גדול בימין. המערכת, כפי שהיא בנויה היום, היא חלומם של העסקנים החרדים, שרואים כיצד סוגיות דחופות יותר, אך בהחלט לא חשובות יותר, לוקחות את תשומת הלב בכל רגע נתון, ומשאירות את אימפרית השליטה שלהם ללא פגע. אם לא נתעשת, כשנסיים לריב על הדברים הדחופים שמסכנים את המדינה, לא תהיה מדינה להציל. כי אם נבין את זה כשהמצב יהפוך להיות בלתי נסבל, יתכן בהחלט שזה יהיה מאוחר מדי.

תשובה קצרה לדוד פטר, שהיא חלק מתשובה ארוכה הרבה יותר שעוד תצטרך להכתב: אני קודם כל יהודי, וקודם כל ציוני. אלו העקרונות שלי, וכל שאר העקרונות שתחתם, הם בסופו של דבר תועלתניים יותר מכל דבר אחר, כשהתועלת מהם היא קידום עקרונות הבסיס שלי. לכן, כשאנשים מעולמות המכון הישראלי לדמוקרטיה טוענים שפעולה שהיא קריטית לשם קיומה של ריבונות יהודית בארץ ישראל היא לא אפשרית מסיבות ליברליות, התשובה שלי היא שעם כל הכבוד לעקרונות ליברליים (ויש כבוד), מדינת ישראל קודם כל חייבת להתקיים ולשגשג, וזאת מטרת הציונות, ושהעקרונות המופשטים הליברלים חשובים לי, בהגדרה, פחות, מהמטרה הזאת. בדיוק באותו האופן אני רואה את המאבק הדמוקרטי, החשוב מאין כמותו, להשבת הריבונות למוסדות הנבחרים. אני מכיר היטב את הכשל הדמוקרטי במדינת ישראל. אני יכול לכתוב מגילות ארוכות, וגם כתבתי, על הנזקים המהותיים העצומים שהכשל הזה גרם וגורם. ההסבר המפורט של פטר שמצורף פה, ברמה הדוקטרינרית, מובן לי היטב, ואין לי על הניתוח מחלוקת גדולה (יש, בשוליים) עובדתית או עקרונית. ועדיין - המטרה שלי היא קודם כל, לפני הכל, מעל הכל, קיום ריבונות יהודית על אדמת ארץ ישראל. יותר מכל עקרון מופשט. ואם אני חייב לבחור בין העיקרון המשפטי, הריבוני, המופשט, לבין עקרונות העל שלי - אאלץ, בלב כבד, לבחור בעקרונות העל שלי. כי העיקרון המשפטי הריבוני, עם כל חשיבותו העצומה, אינו המטרה עצמה, אלא האמצעי. ואם הוא לא ממלא את מטרתו, שלא לומר, מסכן אותה, הוא ריק מתוכן. אופן הפעולה החרדי הנוכחי, והמחדל המתמשך בטיפול בו, שלא לומר החמרת המצב על ידי הממשלה הנוכחית, מסכן את עקרון העל שלי - הבטחת עתידה של הריבונות היהודית בארץ ישראל. וכשהממשלה מסרבת להיענות לאתגר אז מגיע השלב, אחרי הפעם הראשונה, השניה או העשירית שבה המחדל לא מתוקן, שבו העיקרון שלי לגבי איך אמורה לעבוד המדינה יכול להמתין בצד, כי עם כל הכבוד, המדינה חשובה לי יותר מהמאבק הקונקרטי הזה. לממשלת ישראל הנוכחית היו אין ספור הזדמנויות, ואין ספור עילות, לאתגר את הרחבת הסמכויות הפרועה של בג"ץ בעשורים האחרונים, ובפרט בשלוש וחצי השנים האחרונות. היא אכן איתגרה את בג"ץ בנושאים חשובים, ולפטר עצמו יש מניות בכך, אבל מיעטה בעיסוק בנושאים בהם בית המשפט העליון נמצא במיעוט מובהק אל מול הקונצנזוס הציוני, כאלו שהיו יוצרים לו אתגר ציבורי של ממש. ואם יש נושא אחד בו הממשלה היא זאת שנמצא באופסייד לעומת רובו המוחלט של הציבור, בו הציבור מרגיש שרצון הרוב הדמוקרטי נבלם בדינמיקה פוליטית שיצאה משליטתו, הרי שזה הנושא בו בג"ץ פסק אתמול. בסופו של דבר, כולנו חיים בעולם ממשי, לא בעולם של עקרונות משפטיים וחוקתיים. ואם הממשלה הביאה את עצמה למצב בו חוסר העשיה הפושע שלה בתחום הביא לכך שדווקא בית המשפט העליון הוא שמתערב באופן שנמצא בלב הקונצנזוס הציוני, שהוא היחיד שמרים את הכפפה במחדל מתמשך, כזה שהמשך ההתעלמות ממנו עלול לסכן את עקרונות העל שלי, אז אני מוכן לבלוע את העלבון הריבוני והדמוקרטי, ולקחת את מה שיש.