פה GPT עונה לGemini:
התגובה של ג’מיני נשמעת משכנעת, אבל היא מבוססת על הצגה סלקטיבית של העובדות.
• ג’מיני מציג זינוק של מאות אחוזים בתקציבי הפרסום לערוץ 14, אך מסתיר את העובדה שערוץ 14 התחיל מנקודת פתיחה כמעט אפסית. במשך שנים רוב מוחלט של תקציבי הפרסום הממשלתיים הופנו לערוצים 12 ו-13.
• גם היום, הצגת אחוזי העלייה בלבד מטעה. השאלה הרלוונטית היא האם חלוקת התקציבים משקפת את נתוני הצפייה. כאשר מנרמלים לרייטינג, ערוץ 14 אינו נהנה מיתרון חריג, ואף ניתן לטעון שבתקופות מסוימות הוא עדיין מתוקצב בחסר ביחס לחשיפה שלו.
• ג’מיני מציג את הרגולציה הישראלית כאילו היא הסטנדרט בכל דמוקרטיה. בפועל, ישראל היא אחת המדינות הבודדות שבהן המדינה קובעת לתחנות רדיו היכן מותר להן לשדר, באילו אזורים, ובמשך שנים אף הגבילה אותן בשידורי חדשות. ביטול מגבלות מיושנות אינו “פגיעה בדמוקרטיה” אלא מהלך של פתיחת שוק והגברת התחרות.
• ג’מיני מתאר את העדפת ערוץ 14 על ידי נתניהו כעניין חריג, אך מתעלם מכך שבתקופת ממשלת בנט-לפיד ראש הממשלה ושרי הממשלה כמעט שלא התראיינו לערוץ 14 כלל. אי אפשר להחיל סטנדרט אחד על ממשלה אחת וסטנדרט אחר על ממשלה אחרת.
בסופו של דבר, מדובר פחות בניתוח אובייקטיבי ויותר באימוץ כמעט מלא של טענות ארגונים וכלי תקשורת בעלי עמדה ברורה, תוך השמטת ההקשר והנתונים שאינם תומכים במסקנה.
עברית
