Naama Lazimi - נעמה לזימי@naamalazimi
1/2 היום יצביעו בוועדת החינוך על הרחבת ההפרדה המגדרית באקדמיה לקריאה שלישית. זה מה שכתבה לי הבוקר אישה שביקשה להשאר בעילום שם וכולנו צריכים לקרא:
שלום לחברת הכנסת נעמה לזימי,
אני כותבת כי את חברה בוועדת החינוך והיום יש דיון על הפרדה באקדמיה. אני מרגישה שאני לא יכולה לשתוק יותר. הלוואי שתקראי את הדברים שלי לפני הדיון.
אני סטודנטית לעבודה סוציאלית במסלול בהפרדה מגדרית, לקראת סיום התואר. אני כותבת אליכם לקראת הדיון היום על הרחבת ההפרדה באקדמיה, ומבקשת להישאר בעילום שם, משום שאני חוששת לעתיד המקצועי שלי ולמעמדי בקהילה, אבל אני מרגישה שאין לי ברירה אלא לדבר. מה שעומד לנגד עיניי הוא הדור הבא של הסטודנטיות ושל הסטודנטים, ושל הקהילה בכלל.
הלימודים האלו הם אסון. זו לא אקדמיה. אני מתביישת שזה יהיה התואר שלי. אני כותבת מתוך ניסיון אישי של שלוש שנים בתוך המערכת הזאת. חשוב לי לומר בצורה הכי ברורה: זו לא אקדמיה אמיתית. זו אוטונומיה חרדית, אקס טריטוריה בתוך האקדמיה.
חלק מהמרצות ומהמרצים החרדים כלל לא מתנהלים לפי סטנדרטים אקדמיים. השנה, למשל, בקורס אתיקה בעבודה סוציאלית, חלקים נרחבים מההרצאות המרצה לימדה יהדות במקום אתיקה מקצועית. היא אמרה שהתורה היא הדרך היחידה, ושחילוני ששואל “איפה היה אלוהים בשואה” הוא בבעיה ואיש חסר ופגום, כי רק ליהודי מאמין יש ראייה רחבה וגם כשיש טרגדיות אי אפשר לפקפק באלוהים. זה לא היה שיעור אקדמי. זה הרגיש כמו סמינר חרדי בבני ברק.
תחשבו על ילדה שעברה אונס ושואלת את השאלה הזו, ואז מגיעה למטפלת, עובדת סוציאלית, שזה מה שהיא למדה בתואר, שאסור לשאול איפה אלוהים.
כדוגמא לחלון אוברטון- בה תופעה שלילית הופכת לנורמה היא הביאה נטייה הומוסקסואלית שלדבריה הפכה לנורמלית בניגוד להיגיון. תחשבו על עובדות סוציאליות שיפגשו מטופלים עם נטייה מינית הומוסקסואלית ויטפלו בהם מתוך גישה כזו!
אבל הבעיה עמוקה הרבה יותר. כבר בתקופת המבחנים הראשונה הבנתי שמשהו כאן שבור. יש העתקות בהיקפים בלתי נתפסים. סטודנטיות יושבות עם טלפונים ובינה מלאכותית בזמן מבחנים. המשגיחות מעלימות עין. יש לא מעט סטודנטיות שכמעט לא לומדות בכלל, ובונות מראש על העתקות “כי צריך לעזור אחת לשנייה”. אני לומדת קשה, קיבלתי הצטיינות בשנה א׳, וכל נקודה הייתה בעמל עצום, ובסוף מי שמעתיקה מקבלת 100. פעם גם הוחלט שכולן תטעינה באותה תשובה כדי שיהיה פקטור. אני מצטערת לומר, אבל אלו לא מבחנים, זו עבודה שיתופית.
כשניסיתי לדבר על זה, כעסו עליי. אפילו הביאו לי שמות של רבנים שאסרו “להלשין” ושאמרו ש״מצווה לגנוב מהמדינה״. עוד יותר מזה, מישהי מצוות המכללה ממליצה לסטודנטיות איפה כדאי לקנות עבודות. גם בנוכחות, סטודנטיות שנמצאות חותמות גם בשם אלו שלא, כך שגם כשיש רק חצי כיתה- כולן רשומות כנוכחות. פניתי לראש התוכנית, והוא לא האמין עד ששלחתי צילומי מסך של התכתבויות. פעם אחת הוא אפילו תפס סטודנטית מעתיקה. כמובן שברגע שהוא יצא מהחדר, ההעתקות נמשכו כרגיל.
שמעתי גם מסטודנטים גברים שהמצב אצלם חמור אפילו יותר. אחד מהם סיפר לי שמרצה חרדי לאתיקה מלמד אותם איך “לקמבן את המערכת” כשיש התנגשות בין אתיקה מקצועית לבין התורה, כי מבחינתו התורה תמיד מעל הכל, ואם יש בעיה צריך לשאול את הרב מה לעשות, אבל תמיד בדילמה בין אתיקה של גויים למוסר הלכתי, צריך ללכת לפי המוסר ההלכתי ולשאול את הרב. מחריד אותי לדעת שככה מטפלים ייכנסו לעולם הרגיש הזה של הטיפול.
גם בהכשרות המעשיות יש מקרים מזעזעים, במיוחד כשההכשרה מעשית בשירות של עמותה או רשות עירונית חרדית. בשנה ב׳ היינו צריכות לטפל לפחות בחמישה מטופלים. לחברה שלי הייתה מטופלת אחת בלבד, שכמעט לא פגשה, אז היא והמדריכה מילאו יחד טפסים כוזבים. בסמינר מחקר נדרשנו להשיג שאלונים למחקר, ואחת הסטודנטיות סיפרה שבני המשפחה שלה לא הבינו למה היא לא פשוט ממציאה תשובות פיקטיביות כדי לקבל ציון.
גם בענין חונכות- כל סטודנטי.ת חרדי.ת זכאי.ת לחונך.ת, סטודנט.ית משנה ג׳, שמקבל על כך מלגה של אלפי שקלים. בפועל, החונכת החרדית שקיבלתי, כמו חונכות רבות- לא באמת נתנה לי את השעות שהיא מחוייבת לתת לי וגם לא דיווחה על כך בניגוד לתנאי המלגה, כך שגם תחום החונכות הפך לדרך קלה לעשות כסף בלי לתת את העבודה הנדרשת, על חשבון סטודנטים שלא מקבלים את העזרה לה הם זכאים.
אני יודעת שיש מי שיקראו את הדברים האלה ולא יאמינו. גם אני, לפני שנכנסתי למסלול הזה, לא הייתי מאמינה. אבל זו המציאות שאני חיה בה כבר שלוש שנים.
והדבר הכי חשוב להבין: ההפרדה הזאת לא באמת נועדה לשמור על “צניעות”. אם זו הייתה המטרה, היו שואלים גם מה יקרה אחר כך בעולם העבודה, בטיפול, במפגש עם מטופלים ומטופלות, בצוותים >>>