Ran Metser

@bezalelsm @MojtabaKhamen חחחח calcalist.co.il/local_news/art…

היי @MojtabaKhamen, צריך עזרה?

@iditsilman @regev_miri חחחחח x.com/i/status/20468…

תודה לך, השרה מירי רגב, על טקס יום העצמאות ה-78. טקס מרגש, ערכי ומדויק, שמזכיר לכולנו את הכוח, הרוח והסיפור המשותף של עם ישראל בארצו. 🇮🇱

תקציר מארועי הליכודיאדה אתמול בהר הרצל: ▪️בן גביר הגיע, ניסה לשבת במקום לא לו, מירי רגב בעטה אותו הצידה, הוא ואשתו חתכו הביתה בזעם. ▪️טלי גוטליב אותו סיפור רק שהיא נשארה בסוף. ▪️משפחות דגלנים הגיעו וסורבו להכנס כי לא עברו סינון מראש. ▪️ביבי היה מרכז הארוע (עם שכפצ) למרות שזה ארוע של יו"ר הכנסת. ▪️רמטכל וראש מוסד גילו שאין להם מקומות ישיבה, בסוף הסתדרו. ▪️מתחזה שהתחפש לרב הראשי נכנס ללא בדיקה בטקס שאמור להיות מאובטח יותר מקומה מינוס 2 בבית המשפט. איזה פח אשפה מטונף הממשלה הזו הופכת כל דבר שהיא נוגעת בו.

האירוע התעופתי מסתמן כאחד מהכשלונות הרציניים של הממשלה. שנתיים וחצי של מלחמה - ושום דבר פה לא מתפקד. נתב״ג סגור כבר חודש. כמה עשרות יוצאים ביום. זה בניגוד גמור לכל מה שסיפרו לנו פה על החשיבות האסטרטגית שבשמירה על השמיים פתוחים. מליארדים של שקלים ואלפי שעות של דיונים הושקעו בשדה תעופה חלופי. אמרו שחייבים לשמור על היכולת לטוס בחירום. ומה קורה ברגע האמת? כלום. רמון סגור. כל זה בזמן שבדובאי ובאבו דאבי כבר מזמן חזרו לטוס. לא בתפוסה מלאה, ולא באופן מושלם - אבל הבינו שזה אירוע אסטרטגי. הצליחו להחזיר פעילות, ושם יש לא פחות תקיפות. בינתיים משרד התחבורה נכשל טוטאלית מול החברות הזרות. יונטייד ודלתא כבר ביטלו את כל הטיסות לקיץ. עוד חברות אחריהן. מישהו מדבר איתן? מישהו דואג לזה שכולן יחזרו כמה שיותר מהר אחרי המלחמה? כלום. אפילו את ההסדרים המינימאלים של הקפאת חוק טיבי לא הצליחו לעשות בזמן במשרד התחבורה. לאף חברה אין וודאות, כולן מסתכנות בקנסות אדירים, ולכן אף חברה לא מתקרבת לפה. החברות הישראליות מדממות הכנסות, ומגלגלות המון מזה לצרכן. תוקעות מחירים שרק האלפיון יכול פה לטוס. אין פיקוח, אין רשות תחרות. שיקפצו לכולנו. הכל פה שבור. אין אסטרטגיה. יש פער עצום בין מה שתכננו לחירום לבין מה שמצליחים לבצע ברגע האמת. צריך לנהל חיים תוך כדי מלחמה, ובמקום תשובות אנחנו שומעים רק סיסמאות רק על חוסן ויהיה בסדר.

תשאלו את כל המומחים האמיתיים: החשש הגדול במשך השנים מעימות עם איראן (מעבר לחיזבאללה) לא היה אלפי טילים ביום - אלא כמה טילים ביום במשך חודשים רבים שישתקו את הכלכלה, יסגרו את נתב״ג, ויותירו את הילדים מחוץ למסגרות ובבתים. האיראנים התכוננו לכך עשרות שנים. בדיוק, אבל בדיוק - לשם לקח אותנו נתניהו. ובשאיפותיו הנרקיסיסטיות, המשפטיות והפוליטיות סיבך אותנו כך שאנו תלויים במעתמה זרה ואין לנו אפשרות יציאה עצמאית. אסטרטג על. איזה מן חיים אלה להתעורר 3 פעמים בלילה ולרוץ למקלט? איך הסתבכנו שוב (שוב!) בבוץ הלבנוני עם טפטופי נופלים - ללא כל אסטרטגיית יציאה גם ממנו? מתי יבינו אזרחי המדינה כי הממשלה המרושעת בהיסטוריה מנצלת את המצב על מנת לגנוב להם את כל הכסף ולהשלים את ההפיכה המשטרית? וכמה עלובים, קרנפים ובעיקר עצלנים ובלתי מקצועיים ״העיתונאים״ ויושבי האולפנים ששפררו את המשטר ומכרו לנו הזיות לאומניות ומשיחיות בתחילת המלחמה? עולב של מדינה

פעם יכלת ללכת עם המשפחה בשבת לשיפודים באור יהודה. היום? הכל סגור. שקט מאולץ. פעם בטבריה היו בשבת חיים תוססים. טיילת מלאה, גלידות, מוזיקה, משפחות, צעירים, קצת רעש, קצת שמח. עיר נופש אמיתית. היום? עיר רפאים. כאילו מישהו כיבה את האור על החיים עצמם. פעם בערד היה מובן מאליו שבחנות לבני נשים בקניון יש בובות ראווה עם חזיה ותחתונים. לא פרובוקציה—מציאות. היום? בעלי עסקים מקבלים איומים. לא כי עברו על החוק אלא כי מישהו החליט שהמרחב הציבורי שייך רק לו. פעם, באילת, היית יוצא מהמלון בשבת והעיר היתה חיה. ברים, טיילת, בתי קפה, משהו לנשום. היום? סוגרים לך גם את מה שנשאר. אפילו אספרסו הופך לדיון הלכתי. וזה לא על שיפודים. וזה לא על קפה. וזה לא על בובות ראווה. זה על מרחב. על חופש. על הזכות של אדם לבחור איך נראית השבת שלו בלי שמישהו אחר יחליט בשבילו. כי ברגע שזה נהיה “אסור” לכולם זה כבר לא צביון. זה שליטה. וזה קורה לאט, בטפטוף. עוד מקום נסגר. עוד בעל עסק מתקפל. עוד עיר משתתקת. עד שיום אחד אתה קם ומגלה שהמדינה שאתה מכיר כבר לא קיימת.

שמעון סנדהאוס: עשרה דגלים אדומים. מרבית שנות חיי, נשגב היה מבינתי איך יהודיי גרמניה לא קמו ועזבו בהמוניהם כשעוד אפשר היה? איך אחרי ה-30 בינואר 1933, הם המשיכו לחיות שם בצל המפלצת הנאצית שעלתה לשלטון ואיימה לטרוף אותם חיים? איך המשיכו לחיות בברלין, במינכן, בפרנקפורט, בהאמבורג, בשטוטגארט, בדרזדן, בוויימאר, ולא נסו על נפשם ב-1935 עם החלת חוקי הגזע? איך לא מילטוּ את נפשם ב-1938, למחרת ליל הבדולח כשעוד ניתן היה? יש מצב שנכדיי (שאינם חיים כאן לשמחתי) ובניי דורם, יעלו את אותה תהייה לגביי ולגבי כל מי שנשאר כאן אחרי הקמת ממשלת החורבן בדצמבר 2022. איך נישארנו פה נוכח נסיונות ההפיכה המשטרית ב-2023? איך לא נמלטנו למחרת טבח ה-7 באוקטובר? איך נותרנו תקועים כאן בשנתיים וחצי של המלחמה בעזה, שלימדה אותנו שעור בבריחה מנטילת אחריות ומהכרה באשמה מצד ממשלת עבריינים בראשות פושע בוגדני, שמחק את ערכי מגילת העצמאות, ונטש והפקיר את 251 החטופים לעזה? איך לא נסנו על נפשנו לאחר מלחמת איראן הראשונה (מבצע עם׳קה)? איך לא חתכנו מכאן נוכח גיבוי ממשלתי להשתמטות החרדים משרות צבאי, בעוד הצבא משווע למילוי שורותיו ב-12,000 חיילים? איך לא עלינו על מטוס נוכח הפיכת משטרת ישראל לארגון שמירה אלים, הסר למרותו של פושע נתעב ומורשע בתמיכה בארגון טרור? איך לא היגרנו מכאן במחאה על הרצחנות ומעשיי התועבה שמתבצעים בשמנו בשטחים הכבושים ע״י הנציונל יהודיסטים, מתנחבלים סרוחי כיפות? איך לא נמלטנו ממבול הטילים שנוחתים עלינו כבר חודש ימים? איך אנחנו לא קמים עכשיו ובורחים מכאן כל עוד נפשנו בנו, למשמע ציטוט דברי הרמטכ״ל אייל זמיר: ״אני מרים עשרה דגלים אדומים לפני שצה״ל קורס לתוך עצמו״? איך אנחנו עיוורים לחורבן בית שלישי המתהווה לנגד עינינו? עכשיו ברור לי על בשרי, איך קרה ש-6,000,000 יהודיי אירופה לא יצאו ממנה, כשעוד אפשר היה. לא מעט אנשים מייחסים לי ראיית שחורות; מי שרואה כעת וורוד, שיקום. צילום: אבישג שאר-ישוב

יהדות - פולחן = עבריות. שפה עברית, תרבות עברית, פולקלור עברי, זיכרון קולקטיבי משותף שעם יכול להתלכד סביבו, ללא מרכיב אמוני. זו הייתה מילה שכיחה פעם: מדינה עברית, אוניברסיטה עברית, גימנסיה עברית, עבודה עברית. מורשתם של אלה שהעדיפו לאחוז במחרשה וברובה במקום לחכות אלפיים שנה למשיח. אבל העבריות מזמן פינתה את מקומה ליהודאיות, וילדי הפעוט, במקום לשיר "הבו לנו חופש, הבו לנו אור, הבו לנו דרור לעם העברי", חוזר מגן העיריה החילוני שלו ומזמר "השם יתברך תמיד אוהב אותי". זהו הסיפור כולו בזעיר אנפין. האחריות עוברת מהאדם לכוח עליון. אפילו ראש הממשלה הוא כבר "שליח השם". וישראלים חילונים ותיקים שאינם זובחים או מאמינים נדרשים כעת להצטדק ולהסביר "במה אתה יהודי" ו"מה הקשר שלך לארץ הזו" במקרה הטוב או להוכיח שאינם צאצאי הנא3ים / עמלק / ערב רב במקרה הפחות טוב. איך התהפכו היוצרות.

@NaorNarkis אתה לא מגזים. מספיק לקרוא את הכתבה הזו בשביל להבין בדיוק לאיזה כיוון ישראל צועדת. או בעצם רצה, לא סתם צועדת. ynet.co.il/judaism/articl…

כללית - תתביישו. למה שאתם תקבעו לאישה איך להגיע למרפאה? נשבר מהכפייה הדתית בישראל. ואחר כך עוד אנשים יגידו לי שאני מגזים כשאני מדבר על האיראניזציה של החברה הישראלית

@filbers @KerenC_K @roysharon11 הנה. קח כתבה שמסבירה לאן ישראל הולכת. תהנה. ynet.co.il/judaism/articl…

לא כתבה עתידנית, רק כזו שמציגה את ההישגים ומשמעותם עד כה. משהו כזה. קצת סדר במהלכים ההיסטוריים באיזור, ומה המצב בין ארה"ב וישראל ובין טארמפ ונתניהו? - תהליך ההתלכדות בין המדינאים והצבאות היה ארוך וזהיר וארך כשנה. זה התחיל בבחירת טראמפ (20.1.2025) שיחרור חימושים, גיבוי לסוגיית החטופים, ולתקיפת הגרעין האירני ושבע פגישות אישיות. - בחודשיים האחרונים, לאחר כישלונות המדיניים של השליחים ווטקוף וקושנר, בסיוע קטאר וטורקיה, הבשילה בטראמפ ההבנה שיאלץ להפעיל כוח. טראמפ להבדיל מנתניהו מעולם לא הוביל מבצעים צבאיים רחבים, והיה זקוק לצבור בטחון בהפעלת כוח בהצלחה. - נתניהו השותף-היועץ, הסביר בעצמו, שלח אליו את אנשי המודיעין הביון והתקיפה הישראליים, והראה לטראמפ וקציניו כי יש תוכנית אופרטיבית לנצח. - מרגע שהמבצע יצא לדרך וצבר הצלחות גם הבטחון של טראמפ גבר, והביא למצב הפוך מ"עם כלביא", אז טראמפ ביקש לסגור את האירוע מוקדם. הפעם הוא המוביל להרחבתו והשלמתו. - ישראל וארה"ב שותפות במבצע אך המטרות של כל מדינה מעט שונות, וחלקן משותפות. * ישראל ביקשה לחסל את איום הטילים הבליסטיים וחיסול שאריות יכולות אופציית הגרעין שאיימו עליה. * טראמפ מבקש להשתלט על רוב מאגרי אנרגיה בעולם (אחרי וונצאולה), לדחוק את סין מהמזרח התיכון ולהחליש את רוסיה ולהשלים את השפעתו הבלעדית במפרץ הפרסי. הדרך לשם היא בהקמת משטר פרו מערבי בטהראן. המדינות הגדירו במשותף שש מטרות יביאו להישגים המדיניים ('אסטרטגיית היציאה', 'הרגל המסיימת') בסדר הבא: 1. עריפה וטלטול המשטר 2. ⁠פגיעה במערך הטילים והשגת עליונות אווירית 3. ⁠פגיעה במטרות שלטון ונכסים כלליים 4. ⁠חיסול התעשיות הביטחוניות 5. ⁠השמדת הגרעין 6. ⁠חיסול שלוחי איראן במזרח התיכון - חיזבאללה וחמאס המבצע מתנהל במהירות גבוהה מהתכנון ונמצא בסיום השלב הרביעי. כמו בכל מלחמה ('ממלכת אי הוודאות') החליט הפעם חיזבאללה להצטרף לעזרת איראן. ישראל, הגם שהיא מתוחה עד הקצה, החליטה לנצל את ההזדמנות להסיר גם את שאריות האיום הזה מגבולה הצפוני ופתחה זירת משנה בלבנון. מה יקרה בזמן הקרוב? - תוכנית השחיקה והבליץ הישראלי אמריקאי מהאוויר ימשכו כמתוכנן. - ארה"ב מתכוונת לפתוח את מיצרי הורמוז לאספקת אנרגיה ולצורך כך היא נערכת בכמה דרכים. * השמידה את המערך הימי של איראן. * בונה קואליציה של ספינות מלחמה ללוות מכליות במיצר. * מייצרת מאזן אימה עם איראן בכיבוש מקורות הנפט שלה - האי חראג. * מקדמת גם נחתים שעשויים לתפוס את קו החוף האיראני הצופה למיצר ולמנוע ירי טילי חוף-ים או כטבמי"ם לעבר ספינות. ארה"ב וישראל מתכננות ומצפות כי כל המהלכים הללו יביאו לקריסת המשטר, ואז יינתן האות בשבועות הקרובים להמונים לצאת לרחובות ולהקים משטר חלופי. המהלך הזה הוא בעייתי, לא נשלט, כאוטי ועלול גם להיכשל. למרות שכנראה יש הכנות ותוכניות גם לשלב הזה. מה יקרה אם המשטר יישאר? גם אז המלחמה כבר ריסקה את עוצמת המשטר, החזירה אותו עשרות שנים לאחור (מזכיר את עזה החריבה?). ארה"ב תמשיך בסנקציות ותמנע הכנסות מנפט, ישראל תמשיך במעקב ואיסוף מודיעין ולא תהסס לגדוע כל יוזמה בראשיתה (כמה סבבי הפצצות היו בתימן עד שנכנעו צבאית - בלי שיודו?). בנתיים נשלים את פירוק חיזבאללה והחמאס מנשקם. - בישראל מתרוצצות כבר שנה שתי אסכולות על יחסי טראמפ נתניהו וארה"ב ישראל. - האחת טוענת שנתניהו סתם מציק לטראמפ, גורר אותו למלחמה אינסופית רק משיקולים פוליטיים ודחיית הקץ (בחירות). וטראמפ התפתה, אבל הכוחות השפויים בממשל יעצרו אותו בקרוב, ואנחנו נשאר בלי אופק ובדרך לכישלון. זו אסכולת אולפני 11-13. - השנייה מדברת על מערכת יחסים ושילוב אינטרסים נדיר וחד פעמי של שתי המדינות והמנהיגים. באופן שמעצב את האיזור (עבור ישראל) והעולם (עבור טראמפ) אחרי חצי מאה לעשורים קדימה. ברית שהופכת את הצמד לבלתי מנוצחים מול כל הכוחות שעצבו את העולם עד כה - אירופה, מוסדות האו"ם וציר הרשע. הסקירה הזו מיועדת למי שכבר השתכנע שאסכולת האולפנים - דמיונית ומופרכת, נמשיך לעקוב.

ימים היסטוריים, שלידם מלחמת ששת הימים מתגמדת. וחצי העם לא מודע, לא מכיר. הערוצים ממדרים אותם, והם לא באירוע.

2200 מתים במשמרת שלך כבר לא ישתו קפה. אדם הזוי ומנותק שחייבים להעיף מחיינו. עסוק מבוקר ועד ליל רק בקמפיינים. תחת כהונתו ארע הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה. 2200 הרוגים ונרצחים. 20000 פצועים. הרס חורבן בקנה מידה תנכ״י. אחראי ישיר לכשל הקולוסאלי האיום והנורא ביותר בתולדות המדינה. ״מת״ על קפה. בושה.

ישבתי על הספה בסלון עם נס קפה שהתקרר קצת יותר מדי וחיכיתי. בחוץ מלחמה, אנשים מאבדים את הבית שלהם, משפחות קוברות ילדים , ובמסך ראש הממשלה עלה כדי לדבר איתנו על מבצע ״שאגת הארי״. הלב שלי דפק. ציפיתי לאיזו מילת נחמה, אולי איזה ג׳סטה אנושית קטנה לאלה שהחיים שלהם נמחקו, משהו שיראה שמאחורי הפודיום והחליפה יש מישהו שמבין שהעולם שלנו שם מחוץ לאולימפוס בקריה קורס. אבל במקום זה, פתאום מצאתי את עצמי מקשיב למונולוג על באגס באני. כן, באגס באני. ההוא ששואל מה נשמע, דוק. ראש הממשלה עמד שם, עם פרצוף של צ׳רצ׳יל רגע לפני נורמנדי, והסביר בשיא הרצינות שרודפים אותו על בובת פרווה. לרגע בדקתי את השלט לראות אם לא ישבתי עליו והעברתי בטעות לערוץ הילדים. הוא פשוט עמד שם, מחק בטיפקס מאות אלפי שקלים של סיגרים קובניים ושמפניות ורודות ממיליארדרים, והשאיר לנו רק ארנב מצויר. ואז הוא עבר לנשיא הרצוג. זו הייתה סצנה סוריאליסטית, כמו מאפיונר שמלטף חתול. הוא אמר בטון כמעט אבהי שהרצוג ״לא צריך להיות נתון ללחצים״, אבל המבט שלו שידר משהו אחר לגמרי: ״תעשה את הדבר הנכון, ותארגן לי חנינה, או שהחבר הג׳ינג׳י שלי מאמריקה יעשה ממך פסטרמה״. הוא קרא לזה ״ציד אדם ממוקד״. מסכן. כולם צדים אותו. הסתכלתי על הכוס שלי. חשבתי על האנשים שאין להם איפה לישון הלילה, על הטייסיים והחיילים שבאמת שואגים את ״שאגת הארי״ אי שם בתוך הקוקפיט של המטוס או בבוץ של לבנון. ואז הסתכלתי עליו. האיש שמנהל את המלחמה הזאת כורך את עתיד המדינה עם קמפיין ההימלטות האישי שלו. זאת לא הייתה שאגת הארי, חשבתי לעצמי בזמן שהטלוויזיה המשיכה לרצד. זו הייתה יללת הקורבן הכי מושקעת שראיתי בחיים שלי. קמתי, שפכתי את הקפה לכיור, וכיביתי את המסך. בבוקר בטח יספרו לנו שדאפי דאק עומד מאחורי כל המחדל של ה-7 באוקטובר.

משרד ראש הממשלה: מתנצלים על התקלה, במקום להכריע את חיזבאללה ולשקם את תושבי הצפון, שיקמנו את חיזבאללה והכרענו את תושבי הצפון

על העברת כ-6 מיליארדי שקלים לכספים קואליציוניים צריך לומר שזו איננה רק ביזה (העברת הון מהציבור באורח כפוי בעת מלחמה). זה יותר גרוע. כי הכסף הזה ישמש כדי להמשיך ולהרוס את העתיד של ישראל. חיל האוויר, התשתית המדעית, מחקר ופיתוח, היכולת שלנו לנצח- פשוט מנסרים את הענף הדק שעליו מדינת ישראל יושבת. אלה סכומי עתק בכל קנה מידה שפשוט נגנבים על חשבון העתיד. של חילונים, דתיים, חרדים, כולם.

מכיוון שלא מעט מתקשים עם הבנת הנקרא בפלטפורמה, הנה כמה אנקדוטות חשובות על תפיסת עולמי: 1. איני איש מודיעין, איש אוסינט, מקור מדיני בכיר או מומחה לגרעין ולתוכנית הבליסטית של איראן (או מתמטיקאי). האם פעולה צבאית באיראן - תוך סיכון חיי אדם, שיבוש החיים בצורה קיצונית ושיבוש הנפש הישראלית - הייתה הכרחית ובלתי נמנעת? אין לי מושג. 2. אני כן מבין מה קורה סביבי פוליטית. אני מבין שיש לנו ממשלה שמדיניותה בעשור האחרון (לכשהייתה בשלטון, ברובו), הייתה להכיל ולטפח את חמאס, וכפועל יוצא וישיר מזה הייתה אחראית על השבעה באוקטובר. אני יודע שפה זה המקום שבו ביביסטים מאבדים אותי ואת הקשר למציאות, אבל אין לי מה לעשות עם זה. 3. מאז השבעה באוקטובר, ממשלת ישראל נמצאת במוד מלחמה בלתי פוסקת. לדעתי, ואין לי סיבה להניח אחרת על פי מעשיה מאז הקמתה, המטרה העיקרית של המלחמה בכל החזיתות היא להסיח את הדעת מכשלונות הממשלה (לפני ואחרי השבעה באוקטובר), זה טוב בשביל להסיח את הדעת משחיתות הממשלה, וזה טוב בשביל להסיח את הדעת מהחזיונות המשיחיים והגזענות של הממשלה. וזה לא רק חלק קיצוני מהממשלה, זו כל הממשלה. 4. לצערי, רובו של הציבור בישראל, גם זה שלא תומך בממשלה, לא מטיל ספק במניעי הממשלה ובמניעים לצאת למלחמה. עוד לצערי, רובו של הציבור בישראל לא מסוגל להטיל ספק במעשיו של טראמפ, בזכות הדברים הטובים שהוא עשה לנו עם סיום המלחמה בעזה והחזרת החטופים. האיש בבירור אינו יציב ואינו צפוי. אני לא יכול להיות בטוח בשום צורה שהמלחמה הזו הגיעה ממניעים של ביטחון. היא כנראה הגיעה ממניעים אישיים, כל אחד וצרכיו. אחרי שהשגנו ניצחון לדורות על איראן ביוני, ואחרי שחיסלנו את חיזבאללה בלבנון, ואחרי שצעדנו לניצחון המוחלט בעזה, אני די בהלם שרוב אזרחי ישראל לא מטילים ספק במלחמות החדשות שצצו פתאום. 5. מצב של שנתיים וחצי של מלחמה, שחוץ מחודשיה הראשונים היא לגמרי מלחמת ברירה, לא בריא לנפשו של אף אדם. ברור שהראשונים הם החיילים שנמצאים בחזית, על ההשלכות המנטליות, הפיננסיות, המשפחתיות והפיזיות שלהם, אבל זה לא טוב גם לאנשים בעורף. לא למבוגרים ובטח לא לילדים שאנחנו רוצים לגדל פה. עם ההשלכות האלו אנו נצטרך להתמודד עוד הרבה שנים קדימה. 6. בניגוד למה שבנט ומאיר רובין אומרים, זה בסדר להיות פגיעים, זה בסדר לרצות חיים נורמליים וזה בסדר לרצות לחיות בשקט ולהתעסק בדברים לא חשובים כמו ספורט, אופנה, תוכניות ריאליטי ואוכל. 7. הדבר החשוב ביותר, וכבר כתבתי את זה בעבר, והפחד הגדול ביותר שלי, הוא לא מהאוייבים החיצוניים שלנו. יש לנו צבא שכל המזרח התיכון רועד ממנו (כולל בעזה אחרי השבעה באוקטובר, אם כי עם ארגוני טרור רצחניים ומשיחיים ההגיון הוא לא הדבר הכי חזק). הבעיות שלנו הן פנימיות. הפילוג, השחיתות, התקשורת שמתיישרת על פי גחמות המשטר, המשיחיות, הטרור היהודי בשטחים, מערכת החינוך הקורסת והמשיחית, הכלכלה שנשענת על חלק קטן מהציבור, הפלגים שלא מוכנים להיות חלק מהחברה הישראלית, ההפיכה המשטרית וכו' וכו'. ובגלל שהממשלה היום יודעת שאלו הבעיות הגדולות, הן יזרו כמה שיותר חול בעיני האזרחים שכובד החיים בישראל מכניע אותם כבר המון שנים, אבל בשלוש וחצי השנים האחרונות במיוחד. עדיף שנשנא כולנו ביחד את האייטולות מאשר שנקום להתקומם על מה שקורה במדינה. מוכן לנהל דיון עם כל אחד שיניח בתגובות טענות הגיוניות ולוגיות. אם המחשבה שלכם מלכתחילה היא שאני שונא ישראל ואנטי ציוני אז אין לנו בסיס לשיחה. אם אין לכם טיעון הגיוני שיסתור את מה שכתבתי פה למעלה, אין טעם שכתבו אותו.

אני קצת מבולבל כרגע, אז אולי אתם תעזרו לי להבין, עירית לינור אמרה בשעתו שהחטופים החיים הם טרגדיה פרטית של המשפחות, ואתמול ינון מגל אמר שרון ארד הוא לא רק של תמי ומשפחת ארד, מישהו יודע להגיד מה המקור של ההבדל? אה, זה קל. התשובה פשוטה להחריד: הכל, מהתחלה ועד הסוף, נמדד לפי מה שמשרת באותו רגע בדיוק את בנימין נתניהו. ברוכים הבאים לבורסת האתוס הציוני, המקום שבו גורל של חטופים נקבע לפי מדד התועלת הפוליטית. תכירו את ״השבוי של שרדינגר״: כשהממשלה צריכה תמונת ניצחון כדי לטפח את הבייס ולהצדיק את עצמה, השבוי הוא נכס לאומי קדוש ששייך לכולנו. אבל כשהמשפחה דורשת עסקה שעלולה לפרק את הקואליציה? פתאום הוא הופך לתיק אישי, נטל נודניק שמפריע לפנטזיית ״הניצחון המוחלט״. קחו את תמי ארד. אישה שחיכתה עשרות שנים, אכלה חצץ, ובאה עכשיו עם בקשה הכי הגיונית: אל תסכנו לוחמים חיים בשביל להביא שרידי מתים מלבנון. אבל רגע, מבצע כזה יכול להביא יופי של פוטו-אופ למהדורות. אז מה עושים? הופכים את הקערה. מגל מסביר לנו שרון ארד ״הוא לא רק של תמי ארד״. פתאום רון שייך לעם, להיסטוריה, ולמי שצריך לגזור עליו קופון. הרצון של המשפחה? סתם באמפר בדרך לקמפיין. כשזה נוח, פשוט מולאמים את השבוי. עכשיו תראו איך המכונה עבד הפוך לגמרי בנוגע למשפחות החטופים מעזה. תסתכלו על עינב צנגאוקר. נכון, מתן כבר חזר הביתה (ותודה לאל ולטראמפ על כך), אבל אי אפשר למחוק את איך שהמערכת דרסה אותה כשהוא עוד נרקב במנהרות. כשהיא נאבקה להביא עסקה, הפעילו נגדה את כל התותחים. פתאום השבוי היה ״בעיה אישית״. כמו שעירית לינור הסבירה בקור רוח: זו בסך הכל ״טרגדיה פרטית של המשפחות״. הסבירו לעינב בפטרונות שהמטרות הלאומיות, שזה קוד מכובס להישרדות הממשלה, חשובות יותר מהבן שלה. הצביעות הזאת היא לא באג, היא הפיצ׳ר. המשוואה צינית ושקופה: משרת את הישרדות השלטון? אתה רכוש המדינה. מאיים על שלמות הקואליציה? אתה בעיה אישית. כשערכים הופכים לאסימון במשחק פוליטי, האמת היא תמיד החטופה הראשונה שמופקרת בשטח.

כשאיציק זרקא איחל לעוד 6 מיליון להישרף, הוא בכלל התכוון לחשבונות הגז המאמירים של אזרחי ישראל. כשיניב זוהר הילל את "הצורר הקדוש", הוא התכוון לצורר המזון (הטבח) במילואים שדואג לאוכל כשר וקדוש לחיילים. כשאלון בוזגלו ביקש לכנות את יום השואה "חג ההודיה", הוא התכוון להכיר תודה על כך ששרדנו את הזוועות. כשיוהן סרוסי שטען ש"היטלר יצא לחל"ת מוקדם" ושהיה צריך "לגמור עוד איזה 2 מיליון ערב ערב", הוא בכלל התכוון לקריירה האמנותית של הפיהרר שנגדעה באיבה. כשערן ביטון איחל לקיבוצי הצפון גורל דומה לזה של "השמאל שנשרף נטבח ונחטף ב-7 באוקטובר" הוא בכלל התכוון שצריך להעניק להם את אותה תשומת לב ממשלתית ותקציבית שהוקצתה לשיקום העוטף. כשרינת עשור אמרה על החטופים "חבל על כל יום שהם חיים אני לא מרחמת על אף אחד מהם, ובמיוחד על (ויויאן) סילבר הזאת..." היא התכוונה כמובן שחבל על כל יום של סבל בשבי, הרי התנאים שם נוראיים. כשנוח יוחנן ניסה לשרוף מפגינים באוהל, הוא פשוט ניסה לחמם אותם בקור הירושלמי העז. אין תירוץ לנאציפיקציה של "ישראל השניה". אין תירוץ לנאציפיקציה של הביביזם.

@Adi16884705 @Eran_Efrat אתה מוזמן לחפש בגוגל. לא קשה. תמצא בדיוק על ידי מי ולפי איזה פרמטרים אובייקטיבים. זה לא ששאלו אנשים ברחוב מה דעתם. השוו נתונים סטטיסטיים בין המדינות.

@ranmetser @Eran_Efrat נבחרה על ידי מי? לפי מה? גם ישראל יוצאת כל פעם איזה מקום שלישי במדינה הכי מאושרת בעולם מה זה אומר? כלום

אנשים פה בהזיות. בית על צומת מלוכלך עם נוף למסגד ותשתיות של מוגדישו ב-30 מיליון דולר. מפגרים.

@Adi16884705 @Eran_Efrat ליטרלי הולנד נבחרה עכשיו למדינה עם איכות החיים הכי גבוהה בעולם. אבל בואו נמשיך לספר לעצמנו סיפורים על כמה טוב בישראל.

@Eran_Efrat בן אדם רוצה לחיות במדינת ישראל לא בטינופת אירופאית

@filbers x.com/i/status/20284…

ישראל מקבלת את התואר 'סגנית השוטר העולמי', ולאחר חצי מאה מחליפה את בריטניה. זהו תואר שמעניק גם הרבה מאוד כוח והשפעה בכלכלה העולמית. בשנת 2026, ארצות הברית מעדכנת את תפקידה כ"שוטר העולמי", ואנו עדים לשינוי דרמטי גם בזהות "הסגנים" שלה – כאשר בריטניה המסורתית נסוגה לתפקיד תומך, וישראל הופכת לשותפה אסטרטגית ראשונה במעלה המקרינה עוצמה מעבר לגבולותיה. ​1. ארצות הברית: השוטר שדורש השתתפות עצמית. ​תחת דוקטרינת המלחמה המעודכנת של 2026, ארה"ב לא זונחת את תפקיד 'השוטר העולמי', אך היא משנה את שיטת העבודה: ​המודל החדש: ארה"ב עוברת ממעורבות קרקעית מאסיבית ("מגפיים על הקרקע") למודל של מכפיל כוח. היא מספקת את המעטפת הטכנולוגית, המודיעינית והלוגיסטית, אך דורשת מבעלות בריתה להיות בעלת יכולת להגן על עצמה. מסמכי הפנטגון מ-2026 מגדירים מחדש את השותפות: ארה"ב תתמוך במי שמוכן ויכול להגן על עצמו ועל האינטרסים המשותפים באופן עצמאי. ​2. בריטניה: הופכת מהסגנית הנאמנה לתומכת לוגיסטית בלבד. לאחר ש​במשך עשורים, בריטניה הייתה "הסגנית" בה"א הידיעה (במיוחד במלחמות המפרץ, עיראק ואפגניסטן). ב-2026, התמונה שונה. עקב אילוצים תקציביים, עייפות ציבורית ממלחמות רחוקות והתמקדות באתגרים פנימיים לאחר הברקזיט, בריטניה צמצמה משמעותית את צבא היבשה שלה. ​התפקיד הנוכחי: בריטניה הפכה למסייעת, היא מספקת בסיסים (אישור השימוש בבסיסיה, בעיקר בדייגו גרסייה, לתקיפות נגד איראן), מודיעין, ותמיכה דיפלומטית. היא כבר לא השוטר שמסתער לצד ארה"ב, אלא המפקדה העורפית הלוגיסטית שמסייעת בניהול האירוע. ​3. ישראל: הסגנית האסטרטגית החדשה. ​השינוי המשמעותי ביותר ב-2026 הוא עלייתה של ישראל לתפקיד שחורג מהגנה עצמית מקומית ל​'שותפה בכירה ראשונה': גורמי ממשל בארה"ב מגדירים כיום את ישראל כ"שותפה אסטרטגית". ישראל היא המדינה היחידה שמוכיחה יכולת להפעיל כוח צבאי משמעותי, טכנולוגי וקטלני באופן עצמאי נגד איומים משותפים (איראן ושלוחותיה). ישראל היא גם ​מעבדה טכנולוגית עולמית: היכולות הישראליות ביירוט טילים (חץ, קלע דוד ו"מגן אור" הלייזר) והשימוש ב-AI בשדה הקרב הפכו אותה לספקית ביטחון גלובלית. מדינות אירופה ואסיה רוכשות טכנולוגיה ישראלית כדי להגן על עצמן, מה שמעניק לישראל השפעה מדינית (Soft Power) חסרת תקדים. ​הקרנת עוצמה אזורית: ישראל נתפסת כיום כמי ששומרת על הסדר במזרח התיכון עבור המערב. מה שמאפשר לארה"ב להפנות משאבים לזירות אחרות כמו סין. ביום שאחרי המלחמה, זו תהיה אסטרטגיית היציאה של ישראל - להפוך את העוצמה הצבאית שהופגנה לחסל איום קיומי למנוף גם כמעצמה כלכלי אזורית עם השפעה בכל המרחב.