Pini Weissman

Paris’te lüks Mercedes araçlarıyla ilerleyen 2 genç kadının yolu, kutlama yapan Güney Afrikalı Paris Saint Germain taraftarlarıyla kesişti. Kadınlar darp edildi, arabanın camları kırılıp içindeki her şey çalındı… Yasaların olduğu Fransa bir anda yasaların olmadığı, zorbaların hüküm sürdüğü bir şehre dönüştü. Polis ve hükümet suçluları korumak yerine masum insanları korumaya başlasaydı böyle olmazdı.

מדינת הפראיירים אז למה לא

🧵🍨אתם עומדים ליד עמדת הקפה במשרד או בבית הקפה השכונתי ומתלבטים: סוכר לבן או חום? לא מעט אנשים בוחרים אוטומטית בחום, מתוך תחושה שהוא טבעי יותר, מעובד פחות, ולכן גם כנראה בריא יותר. וההיגיון נשמע סביר: אם אומרים לנו כל הזמן שקמח מלא וכהה יותר עדיף בדרך כלל על קמח לבן, אז אולי גם הסוכר החום עדיף על הלבן? אלא שגם במקרה הזה, האינטואיציה לא באמת עומדת במבחן העובדות. מבחינה תזונתית, ההבדל בין סוכר לבן לסוכר חום זניח, ואין לו משמעות בריאותית ממשית. כימיקלית שניהם זהים למדי, בוודאי בכמויות הצריכה שלנו. אז למה כמעט תמיד גובים מאיתנו בסופר יותר כסף בעבור הסוכר החום? כדי להבין מאיפה נולד המיתוס, צריך לחזור לתהליך הייצור. להבדיל מהסוכרים הסינתטיים, סוכר ממקור צמחי מופק מקנה סוכר או מסלק סוכר. בתהליך העיבוד הנפוץ, מפרידים את גבישי הסוכר מן המולסה (ובעברית תקינה – 'דבשה'), אותו נוזל כהה וסמיך שהוא למעשה המיץ של הצמח, כאשר מולסה מזוקקת היא גם הבסיס לייצור המשקה האלכוהולי רום. סוכר לבן הוא סוכר שעבר זיקוק מלא או כמעט מלא לפחמימה הפשוטה סוכרוז, בצורתה הגבישית. סוכר חום יכול להיות אחד משני דברים: בחלק גדול מהמוצרים המסחריים הנפוצים מדובר ממש באותו סוכר לבן שהוסיפו לו טיפה מולסה בחזרה, רק כדי לצבוע אותו קצת. במוצרים אחרים, בעיקר בחלק מסוגי סוכר הקנים, מדובר בסוכר שעבר עיבוד לא מלאף ולכן נותרה בו מעט מולסה באופן טבעי. סוכר דמררה למשל, על שם אזור בדרום אמריקה, נהנה מהילה יוקרתית או “אותנטית” יותר, עקב העיבוד החלקי שעבר. אך בפועל מדובר פשוט בסוכר קנים בעל גבישים מעט גדולים וזהובים יותר, שעדיין מורכב מכמעט 99% סוכרוז בדיוק כמו הסוכר הלבן. התהליך שעבר אולי משפיע מעט על הצבע, המרקם והטעם, אבל לא הופך אותו למזון בריאות. ואם כבר בריאות, זה נכון שהמולסה אכן מכילה מינרלים כמו אשלגן, סידן, ברזל ומגנזיום, וזו לעתים מקור הטענה שסוכר חום עדיף על סוכר לבן. אך כדי שגופכם יפיק תועלת ממשית מאותם מינרלים, תצטרכו לצרוך כמויות כה אדירות של סוכר חום בכל יום, כאשר הנזק העצום שתגרמו לגוף שלכם בתהליך יגמד כל שביב של יתרון תזונתי שהמולסה סיפקה. בסופו של דבר, הגוף שלנו מעבד סוכרוז ללא קשר לצבעו או לצורת צריכתו. אז איך בכל זאת נולד הפער בתודעה, ואיך התגלגל גם לקופה? כאן כבר נכנס המנגנון המוכר של שיווק ותמחור. לצד הבדלי היצע שגם משפיעים מעט, בעשורים האחרונים נראה שהציבור במערב נוטה לקשר צבע חום עם מושגים כמו “טבעי”, “כפרי”, “פחות מעובד” ו“בריא יותר”. הרשתות והמותגים ניצלו את התפיסה הזאת, ובהרבה מקרים מתמחרים את הסוכר החום כמוצר פרימיום, שיכול להיות יקר עד פי שניים מהלבן. אבל בשורה התחתונה, תזונתית סוכר הוא סוכר. אם אתם מעדיפים סוכר חום בגלל הבדל קל בטעם או כי הצבע יותר מתאים לכם לקפה או לאפייה, אין בזה שום בעיה. אבל אין כאן באמת הבדל משמעותי בבחירה, לכן שימו לב שבהפרש המחיר אתם לא קונים עודף בריאות, אלא בעיקר סיפור שיווקי מוצלח... [פורסם במקור במדור 'בודקים את המיתוס', המשרוקית של גלובס] [[ואם הגעתם עד לפה, מצרף בציוץ העוקב גם שרשור עבר אהוב עליי במיוחד על מקורות הסוכר, הסם העוצמתי ביותר אי פעם, והשפעתו על עולמנו >>]]