אבא של עדן בן רובי

ההייטקיסטים ניצחו את ה"ביביסטים". ועכשיו מה?

נכנסנו למאני טיים 💪 מזהה התהליכים יאיר גולן אולי מחק פוסטים מכפישים שכתב נגד הנשיא טראמפ וחושב שיוכל למחוק את עברו כממטרת רעל (ספוילר: הוא לא), אבל הוא לא מחק את תביעת ההשתקה שלו נגדי על פרסומים שאין בהם לשון הרע אבל יש בהם שאלות נוקבות שהוא כנראה לא רוצה שישאלו. כמו שכבר כתבתי, אני נכנסת למערכה הזאת בגו זקוף ורואה בה שליחות, ואני מתכוונת להלחם על האמת ועל הצדק, ולא לוותר לבריון סותם הפיות. אני אודה על כל עזרה, קטנה כגדולה, ולכל מי שרוצה ויכול לתמוך ולסייע לי במשפט 🙏 פרטי חשבון: בנק דיסקונט סניף 118 מספר ח-ן 7247658 על שם מיכל בהגן פייבוקס: 0505413618 או באמצעות קישור: links.payboxapp.com/HfQQFKJo3Wb תודה 🌹

וזה הזמן להזכיר לכם את הדיאלוג המטורף הזה, שבו אילנה דיין מנסה לדלות קמצוץ של רוח תבוסתנות מאם שכולה - שלמרבה פליאתה של גב' אמת לשעתה - מתכוונת לשלוח גם את ילדיה האחרים לחילות קרביים. גלית ולדמן שמה (והיא כתבה ספר על שכול וגאווה - בקרוב נקיים ראיון איתה בערוץ). מדינת ישראל קיימת בזכות גלית ולדמן ולמרות אילנה דיין - לא באופן אישי, אלא כשני קטבים הפוכים של מוסר. כלומר אנחנו כאן למרות ה"עיתונות" לא בזכותה. וכדאי לזכור את זה.

Do you agree with her?

"הסיפור הזה לא נגמר כאן הוא רק מתחיל..אנחנו לא נסתפק בסוף הזה אלא ננהל מאבק עד למיצוי הדין עם כל האחראים ובראש ובראשונה הפצרי"ת", כך אומרת הילה אשתו של הקצין שזוכה.

אחיה הקטן של שושנה סטרוק ז"ל: שושי אחותי האהובה מאיפה להתחיל? מהכאב? מהאובדן? מהכעס? העלבון? אולי מהדאגה? אני בוחר, שושי, להתחיל מהגעגועים. געגועים, אחותי. אלייך, שדאגת לנו כל כך. היית לי אחות גדולה הכי טובה שאפשר לדמיין, אחראית ומטפלת, כמו אמא בשבילי. להיות אח קטן של שושי זו מתנה. תדעי לך שושי, אני בטוח שזו הזווית הכי מדוייקת והכי אמיתית לראות ממנה את האישיות המדהימה שלך. כמה אהבה וחום הרעפת עלינו, אחייך הקטנים, ומנגד - כמה הסתכלת עלינו תמיד מגובה העיניים. באמת. שושי היא אחות שלא מוותרת על משחק קלפים עם אחיה הקטן. כמו שהיא לא חושבת פעמיים לפני שהיא מחליטה ללמוד איתו למבחנים בפסיכולוגיה. ואני, התיימרתי להבין לא רק את החומר למבחן, אלא גם את הנפש העמוקה שלך. במבט לאחור, אני לא מצליח להאמין שפתחת את ליבך ומחשבותייך לפני ילד שקטן ממך בעשר שנים. גדלתי והתבגרתי, הלכתי לישיבה תיכונית ולישיבת הסדר. אבל תמיד נשאר לי מקום מיוחד אצלך בלב. המקום של האח הקטן והאהוב שלך. אני כבר גדלתי ופיתחתי תפיסת עולם ודעה על כל דבר. ואת גם כן פרשת כנפיים ופיתחת לך אורח חיים משלך. אך הקשר שלנו הלך והתגבר, והתבגר. אני מודה לך, שושי, אחותי האהובה, על השיעור העמוק בסובלנות שהענקת לי באותן שנים. לפני כעשר שנים התחלתי לצאת עם אחינעם. כשהחלטנו להתארס, את היית בטיול ארוך בחו"ל. רצית זמן ארוך בשביל מסע עם עצמך. סיפרתי לאחינעם המון עלייך וידעתי שהחיבור ביניכן יהיה מדהים. את כמובן דאגת לי, מה פתאום אחיך הקטן מתחתן בגיל כל כך צעיר. התלבטת אם לחזור לחתונה, או להמשיך בטיול. ואני לא לחצתי. תעשי מה שטוב לך, אמרתי. לא ידעתי שמאותו טיול את תחזרי אדם אחר. הגוף שלי רועד כשאני נזכר איך חזרת, פגועה ומרוסקת. לא דומה בכלל לאחות שהכרתי. בקושי דומה לאדם. היתה תקופה שהתגוררת אצלנו. את החוויה הזו לא אשכח לעולם. פתאום כמו התהפכו היוצרות, ואני טיפלתי בך כאילו היית אחותי הקטנה. אני לא יודע איך אמורים להתמודד עם פוסט טראומה, שושי. זה לא היה בחומר. אבל מבטיח שניסיתי ככל יכולתי להמתיק במשהו את ייסורייך. תשע וחצי שנים עברו עלייך, ועלינו, מאז. תשע וחצי שנים, שושי, שבהן כל יום בכלל לא מובן מאליו. היו עליות מעודדות. ממלאות בתקווה. היו תקופות של יציבות עם שמץ של נורמליות. והיו גם ירידות. והיו התרסקויות. ואנחנו, אחותי, המשפחה שלך, נזעקנו ונדרכנו לעזרתך בכל פעם. כמו גוף שנתקף בזריקת אדרנלין לאחר פציעה, מצאנו בעצמנו כוחות שאין בנו. נתנו יד, וכתף ואוזן קשבת. מתוך אחווה שהיא למעלה מכל בחירה. כך חיינו תשע וחצי שנים. אומרים שמי שסובל מסכיזופרניה לא אחראי למעשיו. את בעצמך אמרת לי את זה. יש דברים בחיים שאין לנו שליטה עליהם. אבל את, אחות גדולה שלי, גדולה מהחיים. שנים ראיתי אותך מתמודדת בגבורה. בוחרת בשפיות. נלחמת בהזיות. בוחרת בחלומות. אני לא שופט אותך, שושי. אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. לא מאחל לאף אדם להיות במקומך. המקום אליו הגעת שלא ברצונך ולא בטובתך. ובכל זאת, שושי. יש בי כעס. יש בי כעס על הדרך בה בחרת, בתקופה האחרונה, להתמודד עם המחלה. יש בי כעס על שהפסקת לטפל בעצמך. יש בי כעס על שנכנעת לפחד והחלטת להימלט ולהעמיק את תחושת הרדיפה. יש בי כעס על שויתרת על השיקום שלך, שויתרת עלינו, ויתרת עליי, והנורא מכל ויתרת עלייך. אמרי מדוע העולם כה זר עדין ואש ומים מביטים בו מכל צד? אמרי מדוע בו מפרפרים חייך כמו ציפור מבוהלה בתוך כף יד? אמרי מדוע את מעוף ורעד רב כמו ציפור בחדר בחפשה אשנב? לא רציתי שכך ייגמר המסע שלך, שושי כל הפחדים, הדאגות, התקוות - הכל נגמר עכשיו אחות גדולה שלי, אני אוהב אותך אהבה שאין כמוה שמכסה על הכל מתגעגע אלייך בלי סוף, דידוש, אחיך הקטן

קפלן הפקות: חוסר יכולת לנתח לעומק את המציאות שימו לב לסרטון שהופק על ידי אנשי מחאת קפלן לפני הבחירות בארה"ב. על תקן המומחה המדיני - ערן עציון. ואלו קביעותיו המופרכות: 1. בחירת טראמפ תהיה אסון לעולם ולישראל 2. טראמפ לא ישקיע צבאית בישראל ובמזרח התיכון 3. טראמפ לא ילך להרפתקאות צבאיות ביחד עם ישראל 4. טראמפ מתעב את ראש הממשלה נתניהו ערן עציון מעיד על עצמו שהוא מהוגי תכנית ההתנתקות. לדבריו, יאיר גולן קרא לו להצטרף ל'דמוקרטים' ולהתמודד במפלגה. ונכון להיום הוא משמש מעין "מומחה מדיני ואזורי" מטעם קפלן והשמאל הישראלי. כל ההערכות שלו שגויות מהיסוד, רחוקות מהמציאות. אין שום קשר בין מה שהוא טען שיקרה למה שהתרחש בפועל, בעולם האמיתי. אגב, על פניו הסרטון נמחק מעמודי הרשת של 'יאללה תקווה', מעניין למה.

לא יעזור, ההתמכרות הכי מזיקה ובלתי ניתנת לגמילה שלנו בתקשורת היא הגנרלים באולפנים. לפני כך וכך חודשים עשינו כתבה ארוכה עם מיטב הציטוטים המופרכים והמנותקים, הנזרקים לחלל בקורלציה ישירה בין מידת סמכותם ופסקנותם למידת טיפשותם בדיעבד. הסתכסכנו עם חצי עולם, אבל האמת המהדהדת שעלתה מהכתבה היתה שווה את זה. אבל זה לא שינה כלום. עכשיו, כמו כלב השב לקיאו, ובחסות שעות שידור בלתי נגמרות - הם ממוחזרים ובגדול. אז גם אנחנו מחזרנו. @Bar_ShemUr צלל לציטוטים המופרכים הטריים מהשבועות האחרונים והערב בתכנית, השלל: החל מגיורא ענבר, שדיבר על סבירות לא גבוהה למתקפה ושהכל לוחמה פסיכולוגית. תמיר היימן, שדיבר על אקדח נצור ״למשך חודשים״ חמישה ימים לפני המתקפה. או הגדול מכולם ישראל זיו שטען שטראמפ ילך על תקיפות קצרות ולא על סמלי משטר (יום לפני המתקפה). העיקר שהכל יאמר בטון סמכותי, כאילו המפקד מוריד עליכם פקודה. עד מתי?

חוב קטן-גדול בעניין החלטת השופט כבוב לשחרר למעצר בית קטין שנשבע אמונים לארגון הטרור דאע״ש: כבוב מתאר את עובדות כתב האישום באופן מאוד סלקטיבי. מה הוא שוכח לספר לקוראים? שהנאשם צפה בסרטוני הדרכה איך לייצר חגורות נפץ, הוריד סרטונים ושמר אותם, והחל לתכנן פיגוע התאבדות. לא מדובר בהחלטה רגעית, אלא בתהליך רדיקליזציה שנמשך חודשים ארוכים מאוד ששיאו בשליחת שבועת אמונים למנהיג דאעש. תחפשו בפירוט העובדות על ידי השופט כבוב את העובדה הזו שהקטין תכנן לבצע פיגוע התאבדות עם חגורת נפץ. לא תמצאו. התיאור המלא של כבוב מופיע כאן. בטח לא היה לו מספיק מקום בדף. החלטה שכל כולה חרפה.

מכתב מאב שכול לתמי ארד אלמנתו של רון ארד. אומרים שהשכול הוא שפה שרק מי שדובר אותה מבין את הדקויות הצורבות שלה. כששמעתי את דבריך תמי היקרה , שבהם אמרת שאת לא רוצה שחיילים יסכנו את חייהם כדי להשיב את גופתו של רון, הרגשתי רעד פנימי. הרגשתי שאני חייב להצדיע לך. בני, עמית, נפל בקרב גבורה בשכונת סג'עייה הארורה. באותן שעות ממש, כמה רחובות משם, נלחם בני השני, נדב שיבדל לחיים ארוכים. שם, בין הסמטאות של עזה, התמצתה כל החרדה והכאב שלי. בני עמית נפל ושמונה מחייליו נפצעו קשה, ובני נדב נמצא באותו זמן בטווח אש, נלחם על הבית. אני מביט בך תמי ורואה אישה אמיצה ומעוררת השראה בצורה בלתי רגילה. אני מודה ביושר הלוואי והיה לי שמץ מהאומץ שלך. אני, כעומק אהבתי לעמית, לא יודע אם הייתי עומד במבחן הזה. אני יודע שהייתי הופך עולמות כדי להשיב את גופתו של עמית אילו הייתה נחטפת. זה היצר הבסיסי ביותר של אבא להחזיר את הילד הביתה, גם אם זה רק כדי להניח פרח על קברו. אבל אז אני מביט בנדב. האם הייתי רוצה שנדב יסכן את חייו עבור השבת גופתו של אחיו? האם הייתי מוכן להסתכן בכך שגם הוא ייהרג במבצע חילוץ של מי שכבר איננו? התשובה היא לא. ואם אני לא מוכן לשלוח את בני האחד לסכן את חייו עבור גופת אחיו, באיזו זכות אדרוש מאבא אחר לשלוח את הילד שלו למשימה כזו? כאב לי לראות את המתקפות השלוחות נגדך היו שהאשימו אותך ב"קפלניזם", היו ששלפו ציטוטים שלך מהעבר כדי להשחיר את פניך. המציאות שבה הורים שכולים מותקפים רק כי דעתם אינה "בצד הנכון" היא כתם עלינו כחברה. אנחנו, ששילמנו את המחיר הכבד ביותר, עומדים כאן בזכות ולא בחסד של אף טוקבקיסט מרושע. דעו לכם אנחנו לא נשברים מהמתקפות האלו ברשתות. נמשיך להביע את דעתנו בשמם של אלו שאינם. תמי ארד בוחרת בחיים. היא מזכירה לנו שחייל חי הוא עולם מלא, ושאסור לנו להקריב חיים עבור מה שהמוות כבר לקח. אני מצדיע לך על האומץ לומר את האמת המרה הזו. אני נשאר עם הגעגוע לעמית ועם התפילה שרון שלך יובא לקבר ישראל אבל לא במחיר חייו של חייל אחר ועם ההבנה הכואבת שגבורה היא לפעמים גם לדעת לשחרר כדי לשמור על מי שעדיין איתנו.

ערן, אני כותב לך את הדברים האלו כאבא של לוחם סיירת שנפל בקרב פנים אל פנים. אני כותב בתגובה לפוסט המביש שפרסמת, שבו בחרת להשוות בין חיל האוויר שטס לטהראן ללא נפגעים לבין זרוע היבשה שסופגת הרוגים ופצועים בלבנון, וסיכמת במילים המקוממות: "איזה פער. צבא ההייטק וצבא הפרשים". בחרת לדרג את דמם של הלוחמים שלנו כנחות מול הטכנולוגיה, ובכך ביזית את זכר הנופלים. קראת להם "צבא פרשים"? כדאי שתתעורר מהאשליה הטכנולוגית שלך ותלמד היסטוריה. המדינה הזו לא הוקמה בלחיצת כפתור במזגן והיא לא שרדה בזכות אלגוריתמים. היא קמה בזכות לוחמים שזחלו בקוצים, שהסתכלו לאויב בלבן של העיניים והקיזו דם על כל סנטימטר אדמה. הניצחונות הכי גדולים שלנו הושגו בבוץ ובאבק של ה"פרשים" האלו, אלו שאתה מעז לבזות מהכורסה הנוחה שלך. הבן שלי והחברים שלו הם לא שריד מהעבר, הם חומת המגן האנושית שבלעדיה ההייטק שאתה סוגד לו הוא לא יותר מצעצוע יקר וחסר תועלת. אין אף פצצה חכמה שיודעת לטהר בית בסמטה צפופה, לחלץ פצוע תחת אש או להחזיק קו מול מחבלים כדי שאתה תוכל להמשיך לכתוב פוסטים מבישים. בזמן שאתה מדרג "יעילות", אנחנו קוברים גיבורים ששילמו בחייהם על מטרים ששום מטוס לא יכול לכבוש. הפער היחיד כאן הוא לא בין חילות, אלא בין הלוחמים בשטח שמבינים מהי רעות והקרבה לבין אנשים מנותקים כמוך שהפכו למחשבון אנושי קר שמודד חיי אדם לפי קידמה טכנולוגית. תודה לך ערן. תודה שבכל יום ויום אתה והמנהיג שלך יאיר גולן, ראש מפלגת הדמוקרטים, טורחים להזכיר לנו מי אתם. תודה שאתם מראים לנו פעם אחר פעם כמה אתם לא חלק מאיתנו, כמה אתם לא שייכים לעם ישראל ולערכים שעליהם הבנים שלנו נלחמים ונופלים. אתם חיים במדינה אחרת, מוסרית וערכית, שאין לה שום קשר לאדמה הזו שספוגה בדם הגיבורים שלנו.

מכתב אישי מאב שכול לתומר בר מפקד חיל האוויר. אולי הצלחת לטוס "מתחת לרדאר" של מערכות ההגנה האיראניות, אבל שום מטוס בעולם לא יטיס אותך הרחק מהאחריות המדממת שלך למחדל ה-7 באוקטובר. בעוד שותפיך לצמרת המחדל הרצי הלוי, אהרון חליווה ורונן בר כבר אינם מחזיקים בתפקידיהם לאחר שכשלו, אתה ממשיך להיאחז בכיסא. גם הם, בדיוק כמוך, ניסו לטוס מתחת לרדאר של דעת הקהל ולחמוק מדין וחשבון, אך ללא הצלחה. הניסיון שלך להשתמש בתפקידך המבצעי כדי לייצר מצג שווא של "תיקון" וגבורה בשמי איראן הוא יריקה בפרצופם של הנרצחים והמשפחות השכולות. הצלחות חיל האוויר במלחמה הזו שייכות לטייסים הגיבורים שלנו, אלו שהיו מוכנים ומזומנים להציל את המדינה כבר באותו בוקר שחור אילו רק היה מי שיפעיל אותם. אבל הכישלון, הבושה וההפקרה הם אך ורק שלך. הכתם הזה חקוק לך על המצח באותיות דם. לו היית פועל בבוקר שמחת תורה כפי שבאמת מצופה ממפקד חיל האוויר בנחישות, ביוזמה וללא היסוס הילדים שלנו היו עכשיו בבית. הם היו ישנים במיטותיהם, ולא קבורים באדמה בגלל השיתוק המוחלט של המערכת שבראשה עמדת. אם הייתה בך מעט יושרה, כפי שמצופה ממפקד חיל האוויר, מזמן היית צריך להוריד את המדים ולאפסן את כנפי הטיסה עד לקבלת מסקנות ועדת החקירה. ואם אתה באמת כזה גיבור ואולי נותרה בך מעט יושרה אני קורא לך להתייצב עכשיו מול האומה ולתת תשובות: איפה היה חיל האוויר בשעות הכי קריטיות, כשאלפי מחבלים טבחו ושרפו משפחות שלמות? איך ייתכן שהשמיים היו ריקים כשזעקות הילדים עלו אליהם? עמוד וספר לעם ישראל מה הייתה מידת הסרבנות ואי ההתנדבות שידעת עליה בחיל שלך ערב המלחמה. הסבר מדוע לא פעלת ביד קשה להדיח כל טייס שהשתמש בביטחון המדינה כקלף מיקוח פוליטי ופגע בכשירות החיל ברגע האמת. הצג לעם ישראל את רשימת הטייסים שנקראו לקרב ב-7 באוקטובר ובחרו שלא להתייצב. מה ידעת ב-6 באוקטובר, יממה לפני האסון, כשהסימנים המעידים כבר היו על השולחן שלך? מי מנע ממך להפעיל את הכוח האדיר של החיל בזמן אמת? העובדה שאתה עדיין מחזיק בתפקידך ומנסה "לכבס" את המחדל דרך תקיפות בטווחים רחוקים היא חרפה פיקודית ומוסרית. אנחנו לא חלשים כמו האיראנים, ואנחנו לא קונים את הצגת הגבורה הזו. היית צריך להיות המגן של ילדינו ובזמן אמת בחרת להיעלם מהרדאר והפקרת אותם למותם. האחריות הזו תרדוף אותך בכל טיסה ובכל צעד. שום טיסה מעל שמי אירן והפלת פצצות בטהרן לא תצליח להשמיד את האמת המרה ה-7 באוקטובר הוא המשמרת שלך, והיא תיזכר לך לדיראון עולם. הדרישה שלי אליך פשוטה וחדה אם נותרה בך מעט יושרה כפי שמצופה ממפקד חיל האוויר, פשוט עוד היום את המדים ואת כנפי הטיסה שלך. אחרי כישלון ה-7 באוקטובר אינך רשאי לטוס יותר, ובוודאי שלא לפקד. הנח את הכנפיים ועמוד למשפט ההיסטוריה וועדת החקירה.

קראתי התנצחות של עיתונאים בדבר הצורך לחקור עיתונאים שהחזיקו במידע (טיפ) על פתיחת המלחמה. יש טעם בחקירת העיתונאים הללו לא לשם האשמתם אלא כדי לגלות את מוסרי ה"טיפים" . המטפטפים יצרו סיכון ביטחוני עצום. עיתונאים אינם "שותפי סוד" וחסיון המקורות אינו יכול לשמש חסם מפני גילוי האחראים

סתם מתוך סקרנות, מישהו שמע ציוץ, המהום או אפילו צקצוק קל מ״דוברות הרשות השופטת״ נגד ההשתלחות בשופט מנחם מזרחי וביעל קוטיק? או שדוברות הרשות השופטת פועלת רק כשמדובר ב״חבר׳ה הנכונים״? פני מערכת המשפט היא כפני ״הדוברות״: מוטה, חסרת הגינות, ואין בה אפילו מראית עין של צדק.

איני יודע מה עובר בנפשם של האנשים האלה. אנשים כמותם קראו שלא לתקוף בעזה לפני השבעה באוקטובר, כי הרי כל מה שעושים בני עמם תמיד פסול והאויב, כנראה, תמיד צודק. איראן מאיימת עלינו כבר עשרות שנים, וישראל מסכנת את תושביה וחייליה כדי לבטל את הבחירות? ויש מי ששואל מה מטרת המלחמה, שעה שהאירנים מאיימים עלינו בהשמדה? שיא האבסורד, להאמין שמעצמה כמו ארצות הברית משקיעה עשרות מיליארדים, מסכנת חיילים ומנהלת אסטרטגיה חובקת, רק למשל, כדי לבלום את ״נסיקתו״ של נפתלי בנט בסקרים. לפעמים נדמה שלא מדובר בעמדה פוליטית, אלא בז׳אנר חדש, מופרעות נפשית במסווה של עמדה פוליטית.

אין צנזורה בישראל, אנחנו סתם משלמים להם משכורת. נפתחה בכלל חקירה באירוע הזה?

תזרוק נעל על שופטת, 3 שנים בכלא. תדרוס ילד, תברח ותשבש ראיות, שנה.