Vini

@Eldude86 אחי. אפשר להתלונן, או שאפשר לעקוב אחרי מבצעים ולחסוך. בויקטורי, בשלישוק, אתה קונה ב 14 שקל לקילו פינק ליידי, הטופ של התפוחים. אני בטוח שאתה יכול למצוא משחה זולה יותר או במבצע, כנל החומוס. רוצה איכותי? על איכות משלמים. "יוקר המחיה" בכלל לא בזה, אלא ברכבים ובנדלן ובשופוני.

70 שקלים חדשים. מדינה מטורללת

@the_yaniv @WachtelDan לאיזו רשות שייך המוסד?

@WachtelDan המצאת שיטת ממשל חדשה בלי הפרדת רשויות. ברכותיי.

הקרקס נגד מינוי גופמן מוציא אותי מהכלים. חבורה של חתרנים שלוקחים לעצמם סמכויות לא להם בעזות בלתי נסבלת משלבים ידיים כדי לסכל מינוי טוב וראוי, שכל חטאו שהוא לא מהמילייה שלהם. פרפורי הגסיסה של שלטון הפקידים דוחפים אותם לפעולות נואשות וקיצוניות כדי למנוע את אובדן הכוח שלהם.

@Idaneretz חמאס זה עזה, ועזה זה חמאס. ולכן, הדרך היחידה לנצח את חמאס היא לרוקן את עזה לחלוטין מעזתים. גם אני איתך בכעס שלא סיימנו את זה כבר, אבל בכל זאת אוכלוסיה של מליון איש לא מסלקים ביום אחד.

גם הערב, שווה לזכור שחמאס הצליחו לעשות לנו את ה-7/10, להחיות את הסוגיה הפלסטינית, לפגוע במעמד הבינ"ל של ישראל, לדחות לזמן בלתי ידוע נורמליזציה עם סעודיה, ועדיין להישאר בשלטון. אסור לשכוח את זה, צריך לנצח את המלחמה.

@TovaChadasha @Duduoppe @omeraricha אבל הם תמיד יצטרכו להתחרות. הסדרות שאנחנו גדלנו עליהם, בחינוכית 1 ו23, שודרו כשלא הייתה תחרות תירוצים האלה. היום, בהכרח יש תחרות אלא אם יבוטל האינטרנט. לכן, בהכרח לא צריך שידור ציבורי 🙂

@vini_neck @Duduoppe @omeraricha כל היופי בציבורי זה שהם לא צריכים להתחרות. אני גדלתי על עמוד האש, הדבר הכי לא נוצץ בעולם. בלי סודות שלימד אותי ניקוד. זה תוכן שאני רוצה לוודא שלכל האוכלוסיות יש גישה אליו. אם הם מתחרים, אז אכן אין להם הצדקה

הטענות שהתאגיד שמאלני מדי,לא מאוזן, ואריה גולן חצוף מדי הן אולי נכונות אבל מפספסות את הנקודה. הנקודה המרכזית בויכוח על התאגיד וגם גל"צ, לדעתי, צריכה להיות אחת: האם, בשנת 2026, בעידן המידע, שבו אנחנו מוצפים בתכנים - מנטפליקס, דרך תחנות רדיו פרטיות, פודקאסטים פרטיים (חלקם ברמה גבוהה בהרבה מכל תוכנית רדיו שהופקה אי פעם בתאגיד) ועד ערוצי חדשות בטלגרם - יש הצדקה לכך שהציבור ייאלץ להמשיך לממן מכיסו גוף שידור ציבורי. ואם כן, אז מהי.

@avraham_elitsur @Duduoppe בינתיים ננסה לשכנע שזה מיותר, ואולי הפוליטיקאים שלנו יעשו מה שנדרש מהם ופשוט יסגרו את השידור הציבורי על כל סוגיו. לגבי ב' - לא עושים, בכל העולם זה חבר מביא חבר, תמיד היה ותמיד יהיה.

@Duduoppe ובינתיים ניתן למחנה השמאל להשתלט על 90% מהעמדות בשידור הציבורי?

@TovaChadasha @Duduoppe @omeraricha בסוף השידור הציבורי מתחרה בפרטי. אם ילדים מעדיפים לראות סרטונים ביוטיוב, התאגיד צריך להתחרות בזה, והוא לא יצליח גם אם ישדר שאלתיאל קוואק בלופים. מכאן יוצא שבסוף שידור ציבורי "ירד" לרמה של הפרטי, ונקבל עוד מאותו דבר. לכן - פשוט לסגור.

@Duduoppe @omeraricha לא מסכימה. יש זכות קיום לשידור ציבורי שיכול להרשות לעצמו לא לרדוף אחרי קליקים ולאפשר שיח מעמיק יותר ופחות מחויב אג'נדה. יש יתרונות לתכנים מחנכים לילדים שהם מוקפדים וממלכתיים. הצרה היא שהתאגיד לא עונה על הפרמטרים האלה, ולגוף כזה אכן אין הצדקה על חשבוננו.

@dsncing5806 @LittleMoiz לא אמרתי שזה בסדר, אמרתי שזה מסביר את הנתונים. אם תהיה אכיפה משמעותית אנשים פשוט ישלמו יותר דוחות.

@vini_neck @LittleMoiz אוקיי, אנשים עייפים על הכביש אז זה בסדר שיש תאונות? אם תהיה אכיפה משמעותית אנשים לא ינהגו עייפים ועצבניים

כל מה שאתם צריכים לדעת על כהונת מירי רגב כשרת התחבורה והטקסים בגרף אחד וחד ->>>

@itzchak_l @WhilleTrue הסברתי בתגובה, בגדול לגרף אין שום משמעות. x.com/i/status/20497…

@WhilleTrue למה? באמת היה פחות אכיפה בדרכים בשנתיים האחרונות, וזה השתנה רק ממש בחודשים האחרונים. באמת מירי רגב הורידה את המחיר בתחב"צ במקום להעלות את האיכות, מה שלקח אנשים לרכב הפרטי. יש בפירוש סיבות למה הממשלה אשמה בזה.

כל מה שאתם צריכים לדעת על מואיז מצוי בגרף הזה, איך הם לא נבוכים מעצמם?

@matanoss אני ג'ובניק 🥲

מה בעצם מונע מכם לכתוב ככה את הסדרה שלכם

@Dugri_Thoughts לעעע... למהר לעבודה בעיקר מראה על חוסר הכנות מראש. נגיד, אתה יכול לקום מוקדם יותר או להכין הכל מראש ככה שאתה מתלבש ומוכן. לדעתי, זו דוגמא עדיפה לילדים.

מיהרתי בבוקר לעבודה כשהיו לי ₪0 מיהרתי בבוקר לעבודה כשהיו לי ₪100,000 מיהרתי בבוקר לעבודה כשהיה לי פי 10 וגם היום אני ממהר בבוקר לעבודה. ילדים שרואים את אמא ואבא ממהרים בבוקר לעבודה, יעריכו את זה, יגדלו להיות כאלו, וירוויחו כסף בזכות עצמם. זה מזכיר לי את הסיפור על רוקפלר הבן: הוא קם מוקדם, עבד קשה, כיבד לקוחות ובנה מוניטין... ואז אבא שלו נפטר והוריש לו חצי מיליארד דולר.

@ptr_dvd בשולי, אחלה תמונה

עד כמה התקשורת היא מפעל שקר כולנו יודעים, אבל לחוות על בשרי זה תמיד מדהים מחדש. הייתה לי היום פגישה ליד המחוזי ת"א והתפנה לי מעט זמן לאחריה. חשבתי שאם אני כבר שם יהיה זה פספוס שלא לחזות בדיון במו עיני ולתמוך ברה"מ. עם כניסתי לאולם הגב' פרידסון שלפה נייד וצילמה אותי. מיד מצאתי את עצמי ב"דיווח" של אותה "עיתונאית" הארץ כמי ש"הוקפץ" לדיון. לאחר שהערתי לה על רמתה העיתונאית והדיווח המפוברק השיבה לי "מה, תתבע אותי? בסדר תכתיב לי הבהרה אין בעיה". זו הרמה. לאחר מכן היא צייצה עצמה לדעת שאני יושב על ספסל "מוזמני רה"מ" בעוד שהיא עצמה ישבה ממש על אותו הספסל כמוני. האנשים הללו לא מועדים מעת לעת בדיווחים שגויים, לא ממש לא. השקר הוא הוא השיטה עצמה. ממש כמו בתיקי נתניהו עצמם. היום אגב, אם תהיתם מה הצדיק את כפיית הגעתו של רה"מ לדיון בשעת מלחמה, יהודית תירוש ניסתה לקבל את תגובת רה"מ ביחס למה חשבו צדדים שלישיים כשהתכתבו ביניהם על דברים שאין להם כל קשר לכתב האישום ונתניהו כלל לא מוזכר בהם. שאלות סברה על ראיות לא קבילות בנוגע לאירועים לא רלוונטיים. השופטים פשוט לא הבינו, במשך כשעתיים, מה תירוש רוצה והעירו לה שוב שוב. לתירוש לא היה מענה והיא נאלצה לדלג משאלה לא רלוונטית לשאלה לא רלוונטית ברשימה של שאלות שנקטעו בידי השופטים בזה אחר זה. לשקר אין רגליים. הציבור חכם ורואה מבעד לכל זה. למעשה העמידה של הציבור בישראל מול צונאמי השקרים והתעמולה היא פלא מדהים. קול המון כקול שדי.

@SagiBarmak לא שאתה חייב משהו ליוזר אנונימי, אבל אני בטוח שעוקבייך ישמחו לסיכום מתורגם של זה. בעיקר כי המאמר מאחורי חומת תשלום.

קישור לתגובה: ideas.tikvah.org/mosaic/essays/…

כבוד גדול לקבל תגובה רצינית, מעמיקה ומאתגרת להצעה שלנו להקמת סנאט ישראלי מלא אחר מאשר יובל לוין. לוין, למי שלא מכיר, הוא בעיני האינטלקטואל השמרן המוביל בארה"ב. חלקכם אולי קראתם את ספרו, "הפולמוס הגדול: כיצד החלה מלחמת הרעיונות בין הימין לשמאל", שתורגם לעברית. ספרו האחרון, "הברית האמריקאית", הוא אחד מהחיבורים המרשימים ביותר המנתחים את החוקה האמריקאית והרלוונטיות שלה לימינו. על הדרך הוא גם העורך של כתב העת השמרני המוביל באמריקה, "הנשיונל אפיירס". מבחינתי, התגובה שלו היא חיזוק רציני לקו שאנחנו מנסים לקדם ואני מציע לכם לקרוא אותה במלואה.👇

@SagiBarmak חחחחח אנשים יצביעו למי שיבטיח הפוך מ 1 - "כיצד תשמר את עליונות בית המשפט על הכנסת?"

אל תעניקו את הקול שלכם למי שלא מספק תשובות משכנעות, מבוססות ואמינות לשאלות החשובות ביותר לשרידותה של מדינת ישראל: 1. כיצד תשיב לכנסת את עליונותה בצורת המשטר שלנו? 2. כיצד אתה הולך לטפל ביוקר המחייה? 3. מה התכנית שלך למאבק בפשיעה הכלכלית? 4. מתי ואיך תשלול תמריצים כלכליים מאוכלוסיות בדלניות? 5. איך אתה מתכוון להשליט חוק וסדר ברחבי ישראל בדגש על הנגב והגליל? 6. איך תסייע לכלכלה הישראלית לצמוח כלכלית הרבה יותר מהר? 7. איך אתה הולך להחליש את הכוח המזיק של ההסתדרות וארגוני המורים? 8. איך אתה הולך לייעל את המגזר הציבורי? 9. איך תבטיח את העליונות הצבאית של ישראל על אוייביה?

כולם מדברים על גיוס חרדים, ועל זה שצריך לגנוב עוד חירות מעוד אנשים. ואני תוהה למה לא לתת חירות בחזרה לאנשים. במקום לדרוש שהצבא יתייעל, במקום ל*צמצם* כוח אדם לא נחוץ מצד אחד ולנהל בצורה איכותית יותר את הנחוץ והקיים, כולם רוצים לזרוק לחוסר היעילות של הצבא עוד אנשים. לא חבל?

@roni_eitan גם אם היינו ב 100 שנה מלחמה והיו טוחנים שלוש משפחות. יש חוק ויש דמוקרטיה לצורך שינוי של החוק. העם בוחר, שוב ושוב, באנשים שמשאירים את המצב כמו שהוא. אם מחר ביבי מעביר חוק של "גיוס לכל החרדים", הוא כנראה לא יזכה בבחירות. העם, כפי שהוא מיוצג בכנסת, פשוט לא רוצה לגייס את החרדים.

האם למי שמתנגדים לפסיקת בג"ץ מהיום יש טענות חוקתיות מצוינות? ודאי. האם למילואימניק הממוצע שטחן 300-400 ימים במלחמה יש סבלנות לטענות האלו? ממש לא. כי אחרי שנתיים וחצי של מלחמה שבהן הממשלה לא עשתה כלום כדי לעזור לו, הסוגיה היא כבר לא "אסור שזה יבוא מבג"ץ" אלא "למה זה בא רק מבג"ץ".

@YossiC23 @ptr_dvd חוק הגיוס אומר "מי שהצבא מגייס חייב להתגייס", ולא "כל מי שבן 18 חייב להתגייס". מכאן יוצא, אם חרדים לא מקבלים צו (נניח כמו ערבים), הם לא חייבים להתגייס.

@ptr_dvd יש חוק. קוראים לו חוק גיוס מוכן להפסיק לשקר או שזה בילד אין אצלך?

אין חוק שמחייב את החרדים להתגייס. המלך עירום.

@Ethan2695 @UEvental באופן אישי אני מאמין שהם כולם אותו דבר. אבל אולי ספציפית עם סוריה ולבנון אפשר להגיע להסדר כמו עם מצרים וירדן. שיהיה שקט ארוך.

@vini_neck @UEvental דיברתי היפותטית על סוריה ולבנון, """שלום""" עם ישות פלסטינית כלשהי נשמע מפחיד.

"מניעה וקוץ בה" בנאומו המוקלט של ראש הממשלה ליום העצמאות, בלט המיקוד בעוצמת הכוח הצבאי ובהפעלתו נגד אויבינו ("ריסקנו", "פגענו", "קמנו כלביא" "שאגנו כארי", "אגרוף ברזל" ועוד). מצד שני, לא מוזכרים הסדרים והסכמים או חתירה אליהם. זה לא מקרה. הדברים משקפים שינוי עמוק ובעייתי בתפיסת הביטחון המסורתית של ישראל. בתום שנתיים וחצי של מלחמה רב-זירתית, כבר ניתן לומר שההיפוך בתפיסת הביטחון, במוקדו ניצב רעיון המניעה, לא רק שלא מביא לישראל יותר בטחון, אלא כנראה פחות. מהי מהות ההיפוך? איך הגענו אליו? איך נראה מאזן הבטחון שהושג על בסיסו? איפה טעינו בדרך והאם והיכן צריך לחזור לאחור ולתקן? לאור חשיבותה הרבה של הסוגייה בעיני, מעלה פוסט ארוך מהרגיל (אבל לא יותר מדי), שאני תקווה שיעורר דיון. תודה לחברי, המלומדים ממני בנושא, על הסיוע בהערות, תובנות ורעיונות. מתחילים... היפוך תפיסתי בעקבות טראומת ה-7 באוקטובר מדינת ישראל, הממשלה והצבא, שינו את תפיסת הבטחון של ישראל מן הקצה אל הקצה. ההיפוך הזה קרה תוך כדי מלחמה, ללא דיון אמיתי, בניגוד לשנים עברו בהן עסקה ישראל בנושא לעומק ובכובד ראש, למשל בוועדת מרידור. תפיסת הבטחון ששירתה היטב את ישראל במשך 70 שנה התבססה על הנדבכים המוכרים של הרתעה, התרעה והכרעה, כשבהמשך התווספה אליה "רגל" ההגנה. עיקרי התפיסה הזו נוסחו עוד בימי בן גוריון ועודכנו במעלה השנים. בן גוריון הבין כי ישראל, כמדינה קטנה מוקפת אויבים עם מגבלת משאבי הון וכוח אדם, זקוקה לתקופות ארוכות של שקט, משק מתפקד וצמיחה כלכלית, כדי להיות מסוגלת לקיים את עצמה ולהתפתח, ובתוך כך גם לצבור את המשאבים הנדרשים למלחמות שייגזר עליה לנהל. על רקע זה, בן גוריון חתר למלחמות קצרות ככל האפשר וחד-זירתיות, שיאפשרו לישראל למצות את יתרונה בכוח מחץ זמין, שיעביר את הלחימה לשטח האויב; ולהאריך ככל הניתן את תקופות השקט והיציבות שבין המלחמות. על בסיס תפיסתי זה נולד הצורך בהרתעה חזקה שתמנע מלחמות תכופות מדי, בהתרעה מודיעינית, שתאפשר לכוחות צה"ל להיערך לבלימת האיום במקרה שההרתעה כשלה, ויכולת הכרעה צבאית שתקצר את משך המלחמות. בעקבות ועדת מרידור נוסף לתפיסת הבטחון גם נדבך ההגנה על ממדיה השונים. בן גוריון ראה בגיבוי ובתמיכה של לפחות של מעצמה עולמית אחת, רכיב קריטי נוסף בתפיסת הבטחון. בעקבות טראומת ה-7 באוקטובר תפיסת הבטחון עברה היפוך דה-פקטו שבמרכזו רעיון המניעה – הכחדת איומים בהתהוותם, בכל החזיתות, באמצעות הפעלת כוח עצים, לעיתים לא פרופורציונאלי, ללא התחשבות במסגרת משאבית. הרעיון הוא למנוע התפתחות כל איום שעלול להתנפץ על ישראל בהפתעה, כפי שקרה לנו ב-7 באוקטובר. למעשה, ממדיניות שחתרה להאריך את תקופות השקט שבין המלחמות על בסיס ניהול סיכונים מול האיומים וחתירה להסדרים, ישראל עברה למדיניות שמשמרת רצף של מלחמות ללא הפסקה וללא מהלכים מדיניים, תוך זלילת משאבי המדינה הכלכליים והצבאיים והטלת עומס הולך וגובר על הסדיר, המילואים והמשק. יתרה מכך, די מהר תפיסת המניעה עלתה מדרגה והפכה ל"הגנה קדמית" (יופמיזם של כיבוש שטח) באמצעות יצירת "רצועות ביטחון", בעזה, בסוריה ובלבנון. ברמה הגבוה יותר הדרג המדיני החל לייצר אתוס של חיים תחת איומים קיומיים המרחפים כל העת מעלינו ושיש להכחידם באמצעות "ניצחון מוחלט", תוך גיוס זכר השואה לחיזוק הנרטיב. לא פלא שבצל תפיסה מסוג זה ראש הממשלה כינה את ישראל "סופר ספרטה". בסיס שגוי איך הגענו להגיון של מניעה, במשמעותה הרחבה ביותר? מגמת ההתרחקות מתפיסת הבטחון המסורתית החלה, בתהליך הדרגתי, שנים לפני ה-7 באוקטובר, וביטוייה המרכזיים היו שינוי הכיוון בצה"ל שהלך והתמקד באופרציה על חשבון אסטרטגיה. אחד מהביטויים הבולטים לכך הייתה תפיסת המב"מ (מערכה בין המלחמות), מעין "מיני מניעה" בה סיפרנו לעצמנו שאנחנו גורעים איומים על ישראל באשר הם, למרות שפעלנו רק בזירות בהן סיכוני ההסלמה היו נמוכים (בעיקר בסוריה, ובכלל לא בלבנון). התפתחות הגנה משופרת על העורף (כיפת ברזל) ועליה דרמטית בהספקי התקיפה ויכולת המהלומה של חיל האוויר, סיפקו למקבלי החלטות ולצה"ל יותר חופש פעולה בהפעלת הכוח בזירות השונות, ואולי גם "שכבת הגנה", שאפשרה לדרג המדיני לנהל סכסוכים מבלי לפתור אותם באמצעות הסדרים מדיניים. אבל היפוך התפיסה השלם מגיע רק בעקבות הטראומה של ה-7 באוקטובר - "סופה מושלמת" של כשל מערכתי, בלתי ניתן להכחשה, בכל נדבכי תפיסת הבטחון. האסון הזה, מוביל לתגובת נגד תפיסתית, בלא מחשבה עמוקה, כפי שנדרש מנושא שהוא בנפשה של המדינה. תפיסת הבטחון לא עבדה ב"רגע האמת" כי ישראל וצה"ל כשלו במימוש רכיביה ועקרונותיה, אחרי תהליך השחתה איטי והדרגתי של שנים, שלא שמנו אליו לב, ולא כי היא שגויה מיסודה. כך, ישראל "שפכה את התינוק עם המים" והלכה לתפיסה חדשה, שהייתה זמינה עבורה (יותר כוח...), במקום לבחון, בעומק הנדרש, את כשלי התפיסה ה"קלאסית", ובלא לחשוב שאולי צריך לחזור ליסודות מהם סטינו. מה קרה לתפיסת הבטחון ב-7 באוקטובר? ישראל התבססה יתר על המידה על הרתעה, ובשל קונספציה שגויה לא זיהתה את הסימנים לסדיקתה. יתכן שזה קשור גם למעבר של ישראל, במרוצת השנים, מתפיסה של הרתעה בסיסית מול האויבים, להרתעה טקטית ומוגבלת, שמצריכה סבבי לחימה לתחזוקתה. כשההרתעה קורסת המודיעין חייב לממש את ייעודו העליון ולספק התרעה למלחמה. אבל, בשל אותה קונספציה עמוקה לא ניתנה התרעה קונקרטית מול עזה (בניגוד להתרעה אסטרטגית שסופקה לדרג המדיני בשורת מכתבים). גם רכיב ההגנה בתפיסת הבטחון כשל באופן מחפיר ב-7 באוקטובר, בין היתר אחרי שעבר השחתה בעקבות הסתמכות יתר על בניית מכשולים וטכנולוגיה. אם הייתה היערכות הגנתית הולמת סביב עזה, למול הכוח הצבאי של חמאס בשטח ולא על בסיס ניתוח כוונותיו - אחד הלקחים המרכזיים של מלחמת יום כיפור - טבח ה-7 באוקטובר היה עשוי להימנע במידה רבה. ולבסוף ההכרעה. במונחים צבאיים צה"ל הכריע את חמאס, אבל את מטרות המלחמה בעזה, ובראשן החלפת שלטון הארגון ברצועה, לא ניתן להשיג רק בכוח צבאי ללא פעולה מדינית, שתאפשר את ההגעה למציאות האסטרטגית הרצויה. כאן הדרג המדיני, שלא הפסיק לדבר על "ניצחון מוחלט", כשל, אבל מנסה להפיל את האשמה על הצבא. מאזן המניעה בתום שנתיים וחצי בחתך זירתי תפיסת המניעה, בין היתר, הביאה עלינו רצף של לחימה רב-זירתית, ומהלכים צבאיים קרקעיים מתמשכים. אלו גבו תשלום מחירים כבדים והיעדר בטחון בעורף, ונעצרו רק בשל לחץ חיצוני ובעיית משאבים, בהיעדר יוזמה מדינית מצד ישראל. למעשה, תפיסה של מניעה, באמצעות האשליה שניתן להכחיד באופן מוחלט איומים רק בכוח צבאי, לא הותירה מקום לחתירה להסדרים מדיניים. הדוגמה הבולטת היא עזה, שם לא רק שהממשלה לא פעלה לקדם הסדרים, היא ניסתה לסכל אותם, תוך התעקשות לא לעסוק ב"יום שאחרי" המלחמה וניסיון לקדם כיבוש מלא של הרצועה. כך נקלענו בעזה ל"מלחמת שולל" בה צה"ל השיג הכרעה צבאית בשטח, אבל בהיעדר מהלך מדיני שישלים אותו, באמצעות בניית חלופה לשלטון חמאס, ברגע שצה"ל יצא מאזור לחימה, רק חמאס היה בשטח כדי לשוב ולמלא את הוואקום. כך, צה"ל מצא את עצמו חוזר פעם אחר פעם לאותן ג'באליה, בית חנון, ח'אן יונס ושמות רבים נוספים, שהפכו מוכרים מדי לאזרחי ישראל. סוריה היא דוגמא מובהקת להרחבת מרכיב המניעה ל"הגנה קדמית" מונעת, תוך יצירת איומים מיותרים, ובאופן המסכל את האפשרות הזמינה והריאלית להסכם אי-לוחמה היסטורי עם סוריה. במקומו, צה"ל נכנס לאזור החיץ בגולן ולכתר החרמון הסורי - נוכחות שלא משרתת צורך ביטחוני הגנתי חיוני. הסכמי ההפרדה, שרקח קיסינג'ר ב-1974, שרתו היטב את ישראל ואפשרו לצה"ל להגן ביעילות על יישובי רמת הגולן, ולשמור את הגבול עם סוריה כאחד השקטים ביותר במשך חמישים שנה. לקו 1974 יתרון טופוגרפי חשוב והוא מוגן היטב בתעלות נגד טנקים ובאמצעי תצפית ואש. בתנאים אלו, אם צה"ל הפיק את לקחי ה 7 באוקטובר - הוא יוכל לעצור כל איום קרקעי על הגולן. בלבנון, ישראל חזרה למציאות של רצועת בטחון, שלא סיפקה בטחון לפני 25 שנה, וצפויה עוד פחות לספק אותו כיום. רצועת בטחון לא תפתור את האיום תלול-המסלול כשרוב הירי לישראל מתבצע מצפון לליטני, לא תפרק את חזבאללה מנשקו, שנמצא גם הוא בעומק ובבקאע, ולא תשמש מנוף על ממשלת לבנון, לאור ההערכה, המפוכחת, שהיא חלשה מדי כיום מכדי לפרק את חזבאלללה. במקום אלו, רצועת בטחון תספק לחזבאללה הזדמנות למלחמת גרילה שתזנב בכוחותינו בשטח, ולשיקום מעמדו הנחלש בלבנון, כמי שנלחם ב"כיבוש". ובאיראן? סיכול הצטיידות ביכולת גרעין צבאית של יריבינו במזה"ת, הפך להיות חלק חצי רשמי מתפיסת הבטחון של ישראל וזכה לכינוי "דוקטרינת בגין", שיושמה בעיראק ב-1981 ובסוריה ב-2007. מבצע "עם כלביא" ב-2025 יכול אולי להיחשב כמניעת איום גרעיני, אבל מבצע "שאגת הארי", ב-2026, כבר נועד להסיר לחלוטין את האיום באמצעות שינוי משטר באיראן, ופירוק מאגר הטילים של איראן. אלו הן שתי מטרות שהשגתן, אם היא בכלל אפשרית באמצעים צבאיים, מחייבת מלחמת נצח או סבבי התשה בלתי נגמרים. נזקיה של תפיסת המניעה לא נגמרים כאן; ומשפיעים גם על מצבה וחוסנה הפנימי של ישראל ועל מעמדה הבינ"ל ויחסי החוץ שלה. נזקים מבית בתום שנתיים וחצי של מלחמה כבר ברור כי תפיסת בטחון המבוססת על מניעה במובנה הרחב לא מתכנסת עם מסגרת המשאבים הזמינים למדינת ישראל, פוגעת בחוסן כלכלתה ובגיוס השקעות (ירידה בדירוג האשראי, בריחת מוחות) והביאה את הרמטכ"ל להרים "עשרה דגלים אדומים" ולהזהיר כי הצבא "קורס לתוך עצמו". וכל אלה, למרות שתקציב הביטחון יותר מהוכפל לעומת 2023 (ל-160 מיליארד שקל), על חשבון תחומים אחרים, קריטיים לא פחות לחוסן הלאומי ולכושר התחרות של ישראל. התבססות על מניעה והגנה קדמית, בכל מקום ולאורך זמן, תפגע בצמיחה הכלכלית וביכולת מימון בניין הכוח וכושר ההכרעה הצבאי בשדה הקרב של מלחמות העתיד. זאת, במיוחד בעידן של משבר כוח אדם חריף בצה"ל, בצל המשך השתמטות, וקושי להאריך בחוק את שירות החובה והמילואים. תפיסת בטחון המתבססת על מניעה מייצרת חיכוך צבאי מתמשך, ומשרתת בכך את הדרג המדיני, שמבקש להתנער בכל דרך מאחריותו לאסון ה-7 באוקטובר. לחימה רצופה מסיטה את המיקוד מכשליו, מאפשרת לו לחמוק מועדת חקירה עם סמכויות אמיתיות, שתבדוק גם את אחריותו למחדל (אחרי שהצבא, כבר ביצע תחקירי עומק) ו"משחררת" אותו מאחריות על המעשה המדיני, שישלים את הצבאי, תוך הטלת האשמה למציאות הבעייתית על כתפי הצבא. בעבר שריר התכנון האסטרטגי בצה"ל היה חזק ודומיננטי בתהליכי קבלת ההחלטות הלאומיים. המצב כיום השתנה. הצבא, "צרוב" מכשלון ה-7 באוקטובר, נלחם ללא הפסקה, רואה בהפעלת כוח פתרון מרכזי לבעיות, ובמידה רבה המיר חשיבה אסטרטגית בטקטית. בתנאים אלה, נדמה שהצבא איבד את היכולת להתייצב מול הדרג המדיני ולהוביל הערכת מצב מאוזנת בה נשקלים גם יתרונות הגלומים בריסון הפעלת הכוח לטובת מהלכים מדיניים. זאת, מה גם שהפעלת כוח רציפה מגדילה את התקציבים לצבא ולביטחון, בעוד שהפוגות ארוכות בלחימה עלולות להקטין אותם. רצועות בטחון, בדרום ובצפון, לא רק שמייצרות איומים על הכוחות ושואבות אותם פנימה בצל חיכוך שיגבר לאורך זמן, הן מייצרות מציאות של כיבוש, שגורמים שונים בישראל, ובייחוד בימין הקיצוני, מזהים בה שטחים זמינים להתפשטות, סיפוח והתיישבות יהודית. יתרה מכך, בחשיבה הביטחונית הישראלית, תמיד היה זרם סמוי שחתר להרחיב את גבולות הבטחון של ישראל. במידה רבה, גישת המניעה היא ביטוי אופרטיבי של התפיסה הזו. כך נוצרה כיום בישראל קואליציה ביטחונית-אידאולוגית, שעושה שימוש בנרטיב הגנתי-מניעתי כדי לממש אג'נדה משיחית של "ישראל הגדולה". נזקים מחוץ פגיעה חמורה נוספת בביטחון ישראל, שהביאה עלינו תפיסת המניעה הרחבה בכלל הזירות, היא הדרדרות התמיכה בישראל בדעת הקהל האמריקאית, ופגיעה במעמדנו בארה"ב, שנמצא כיום בשפל של כל הזמנים. לאורך זמן, כשהניכור כלפי ישראל רק עולה בקרב האוכלוסיה הצעירה, היחסים המיוחדים עם ארה"ב, שהם אחד האדנים הקריטיים בביטחון הלאומי של ישראל, ללא תחליף, נמצאים בסכנה אמיתית. זאת, כשבמקביל ישראל מאבדת גם את התמיכה באירופה, כולל מצד ידידות מסורתיות שלנו ביבשת. במקביל, במזה"ת - בצל מדיניותה למנוע איומים מעבר לגבולותיה באמצעות רצועות בטחון - ישראל נתפסת, כמדינה פרועה וחסרת רסן המערערת את היציבות האזורית, ומבקשת להתפשט צפונה (לבנון וסוריה), מזרחה (איו"ש) ודרומה (עזה). כך, במקום לחתור להרחבת מעגל הנורמליזציה, כמשקל נגד לציר הרדיקלי בראשות איראן, מדינות ערב, ובראשן סעודיה, מבקשות להצר דווקא את צעדיה של ישראל בצל מה שנתפס כחתירתה להגמוניה באזור. בשורה התחתונה מדינת ישראל אימצה תפיסת בטחון שהפכה את הפעלת הכוח הצבאי מאמצעי למטרה בפני עצמה, ולחלופה בלעדית להסדרים מדיניים, שיכולים לשפר את מצבה האסטרטגי, באזור ובזירה הבינ"ל. מדובר בסטייה מתפיסת הבטחון המקורית, שהתגבשה עוד בימי בן גוריון, שלמד על בשרו (במבצע קדש) והבין היטב כי הכרעה צבאית לבדה, ללא רגל מדינית מסיימת, אינה מספיקה כדי לנצח מלחמות. בשנתיים וחצי האחרונות קיבלנו הוכחה ברורה כי הגישה של מניעת איומים בהתהוותם, באמצעות התבססות על כוח בלבד, לא באמת מספקת לישראל בטחון, אלא מתישה אותה ושוחקת את יכולתה להיערך לאתגרים ארוכי הטווח שנציבים לפתחנו. רצף מלחמות - ללא מטרה מדינית, בצל תמיכה אמריקאית פוחתת, בידוד אזורי ובינ"ל ובעיית משאבים - מפחית את יכולתנו לנצח בשדה הקרב לאורך זמן. כך, במקום לתחקר לעומק את מחדל ה-7 באוקטובר, להפיק לקחים ולתקן את הדרוש תיקון, נטשנו תפיסת בטחון שהתאימה לישראל, לממדיה ולמגבלותיה, והלכנו לתפיסה של מלחמת נצח. זו השתלבה עם מדיניותו הדוגמטית של ראש הממשלה, שנרתע בשנים האחרונות מהסדרים מדיניים, ובכלל מחשיבה אסטרטגית מדינית-צבאית משולבת. ישראל חייבת לחזור לנקודה בה היא "התברברה בניווט" ולמצוא מחדש את דרכה שאבדה: לחזור ליסודות תפיסת הבטחון, שסטינו מהם במעלה השנים - כולל הגנה מעובה ויעילה, מתוך גבולותינו ועם ממד התקפי כשצריך - ולהבין כי, בסופו של יום, מלחמות לא מנצחים בשדה הקרב אלא בהסדרים שמהוונים את ההישגים הצבאיים למציאות אסטרטגית משופרת. את רכיב המניעה, ישראל נדרשת - ובצל סד המשאבים גם תיאלץ - להחזיר לממדיו הקודמים: טיפול באיומים קיומיים מובהקים בלבד, דוגמת הצטיידות אויבים ביכולות גרעין צבאיות. שבת שלום

@BarakHer לא יודע, נשמע כמו גרסה של ה inss. בסוף יאיישו אותו אנשים בעלי אותה דעה וזה יהיה עוד כר פורה ל"קונספציות" (וכמובן לדלת מסתובבת וג'ובים). צריך לחשוב צימצומים, וכמו שכתבתי זה דורש אנשים בדרג המדיני שאני אישית לא רואה באופק.

@vini_neck מועצה לבטחון לאומי זה ממסד מקובל במדינות אחרות. הוא כפוף לראהמ, אזרחי לחלוטין, והוא גוף מטה של בטחון לאומי שרואה פריזמה רחבה בהרבה מזו הצבאית.

סליחה, אבל 1. תקציב הבטחון מנופח בפנסיות ״גישור״ הזויות. איפה נשמע שפנסיונרים בריאים בני 43 מקבלים משכורת גבוהה לכל חייהם? שיקבלו מצנח זהב ויתפנו לקריירה שנייה. 2. מערכת הבטחון השקיעה את כל האנרגיות שלה בהלבנה של קומבינת ״הגדלות הרמטכל״ שבג״צ קבע שהן לא חוקיות. למה הם לא השקיעו את כל הלחץ שלהם בחיצים במקום בהגדלות פנסיה לא חוקיות לגנרלים? 3. הדוגמה הזאת מוכיחה - אין ספק שמה שחסר במדינת ישראל זה מועצה לאומית לבטחון לאומי שהיא חזקה ועצמאית ורואה את כל תמונת האיומים, האתגרים וההשלכות המדיניות, כלכליות וצבאיות. זאת אשמת נתניהו שלמעשה לא איפשר לגופי מטה מקצועיים אזרחיים לפעול בסביבתו ומינה עסקנים פוליטיים לתפקידי מפתח. אבל גם הצבא דאג שמל״ל ייכשל לאורך השנים כי העדיפו שרק הם, אוחזים הקונספציות שכשלו שוב ושוב, יחליטו מה חשוב.