WH🪇

@NirACohen77 אם זה היה מקרה של כיפה עם דגל פלסטין היו מיד פועלים.

גם המקרה ההזוי הזה קרה אתמול בערב במהלך המשמרת שלי כחלק נוכחות מגינה בבקעת הירדן: מוחמד, פלסטיני שמתגורר בקהילת הרועים בה שהיתי אמש, נסע ברכבו עם ילדיו לכפר השכן כדי לראות רופא, משום שילדו בן השלוש היה עם חום. בדרכו חזרה לביתו, מתנחל (כנראה רבש"צ) סימן לו לעצור בצד הדרך. המתנחל היה חמוש ונהג בטנדר עם צ'קלקה. בלי שום סיבה, המתנחל דרש ממוחמד לתת לו את המפתח של הרכב ונסע משם, משאיר אותו ככה בחושך, חסר אונים, עם ילדיו, כולל ילד חולה. לאחר שגררתי את הרכב חזרה לביתו התקשרנו למשטרה להתלונן על המקרה. לא תופתעו לגלות שהמשטרה לא עשתה דבר. עוד מקרה קטנטן (ענק) של טרור יהודי, בחסות רשויות המדינה.

@JoshBreiner לזה יש להם ניידת לשלול אבל ירי של שעתיים בחתונה אין להם

איך שוטר מגיע למצב שבו הוא גוזר כיפה של בן אדם? זו שאלת מפתח באירוע הזה. אני אסביר בפשטות: כי המשטרה נפלה, לצערי גם במודיעין. בואו נגיד הכיפה הפריע למישהו. גם זה מופרע, אבל האיש מתקשר למשטרה. כולנו יודעים שהמשטרה טוענת כל היום שאין לה כח אדם לאכיפה, אבל לאיתור אדם עם כיפה חשודה בבית קפה, לזה יש כח אדם. מגיעה ניידת. עצם ההחלטה לשלוח ניידת לאירוע כזה, שגם הספיקה להגיע תוך זמן כ"כ קצר, מעידה על סדר עדיפות לקוי במשטרה. מכל האירועים, זה בדיוק מסוג האירועים שצריך להיות בסדר עדיפות תחתון. אבל שוטר שרואה כיפה שבקצהה יש דגל של פלסטין. קטן קטן כזה. מה גורם לו להחליט לעכב אדם בלי שום עבר פלילי, ד"ר באקדמיה, אדם שלא הפריע לאיש שישב בבית קפה קטן ושקט (ומעולה) במודיעין? אותו אדם מעוכב לתחנת המשטרה. אדם תמים לחלוטין ושוטר בהתייעצות עם קציניו מחליט לקחת לו את הכיפה - ו ל ג ז ו ר אותה. מה גורם לו לעשות את זה? אני אגיד לכם מה: איתמר בן גביר. המשטרה נפלה. במקרה הזה, דגל פלסטין הוציא אותה מדעתה. למה דגל פלסטין מוציא אותה מדעתה? כי בן גביר אמר להם שהוא אוסר. החוק אגב לא אוסר את זה. עד היום פתוחה השאלה המשפטית האם מותר או אסור להניף דגל פלסטין. לא נאמר כמובן דבר על כיפה. אבל בן גביר החליט שאסור והמפכ"ל פועל כי השר אמר. המשטרה רועדים מפחד מדגל פלסטין. רועדים. מפחדים. יוצאים מדעתם אם רואים דגל פלסטין. עכשיו אם מטפטפים לבכירי המשטרה כל היום שכל דבר זה הסתה, יש מדור הסתות, השר מאיים, השר מצייץ, הניצבים מבצעים, מפזרים הפגנות עם דגל פלסטין בכח, מחרימים, עוצרים - אז מה אמור להבין מזה השוטר סיור שנמצא בקצה שרשרת המזון? הוא מבין שאם הוא רואה דגל פלסטין, ולו הקטן ביותר, ואפילו שזה על כיפה קטנטנה, כל האמצעים כשרים. הוא מאבד בן רגע את שיקול הדעת הבסיסי שלו כי הוא מבין שהדבר הזה מאיים עליו מאוד, יותר מכל דבר אחר. הרבה מהשוטרים באים אליי ואומרים לי 'אני, מה אני קשור לבן גביר, אין לי השפעה אין לי כלום'. אבל כל שוטר קשור לבן גביר, כי יש רוח במשטרה, וכל אחד לפעמים מעגל פינות, מגדיל ראש, מקטין ראש, הכל לפי אותה הרוח. וזו הרוח. ועוד זווית קטנה ועוד זווית קטנה. אחרי 4 שנים המשטרה מסתכלת לאחור ורואה שהארגון כבר פנה ב-180 מעלות. המשטרה נפלה. מהמפכ"ל עד לשוטר למטה. חייבים להציל את משטרת ישראל.

דווח עכשיו ב @kann_news שהצבא איתר את החייל שניתץ פסל של ישו בלבנון. ראיתי לא מעט דיונים על החייל הזה ברשת. ראיתי דיבורים על אנשים ששונאים כל מה שהוא לא יהודי, ראיתי דיונים על מתנחלים ועל חינוך. כמעט שלא ראיתי אנשים מדברים ברצינות על התפקיד של הצבא בחרפה הזו. אז לא נעים לי להזכיר, אבל החייל הזה, שהיה צריך "לאתר", לא תועד על ידי איזה לבנוני אקראי. הוא העלה את התמונה, לפי דיווחים, לאינסטגרם שלו. במילים אחרות, הוא ביקש ממישהו לצלם אותו, כנראה חייל אחר. איך זה קרה? זה קרה כי החייל הזה היה בטוח שלא יעשו לו כלום. להרבה חיילים אחרים לא עשו כלום, למרות שגם הם תיעדו את עצמם לוקחים חלק בביזה, בהשחתת רכוש סתם, בהשפלה. חיילים תיעדו את עצמם גם כשהצבא לכאורה אסר על הכנסת סלולרי לעזה כי זה מסכן את הכוחות. אבל לייקים בטיקטוק היה להם יותר חשוב, ולצבא היה יותר חשוב לא לעצבן את ערוץ 14. אז זו התוצאה. החייל עבריין, אין ספק, אבל הסיבה שהוא העז להיות עבריין בפומבי היא כי המפקדים נתנו יד לתרבות עבריינית מהסוג הזה בדיוק. החייל הזה דווקא יענש לא כי הוא נתפס. גם לא כי מה שהוא עשה היה הדבר הכי מזעזע שחייל עשה. הוא יענש כי הדבר היחיד שנענשים עליו היום הוא אם הפכת לבעיית הסברה. כל השאר – מותר. העיקר שבצבא אחר כך יסבירו שהמעשה סותר את "ערכי צה"ל". נראה לי דווקא שהוא יושב עליהם בול. וכן, זה בהחלט דורש חשבון נפש, אבל לא מאיזה חייל דביל בן עשרים, אלא משורת קצינים בכירים שהחליטו שהם שוב מצאו את הש"ג. @gilicohen10

The most SAVAGE Lego Music video Dropped Allegedly everything in this video.

@TheAbstract3000 @oritperlov פתטי

@waseemhe @oritperlov הלוואי

הקומיקאי המצרי (חי בארה״ב), באסם יוסף: אני יודע שהפוסט הזה עלול להכעיס הרבה אנשים, אז אני מתנצל מראש. תחשבו שזה פריקה, תחשבו שזה ייאוש כל דבר. אבל אני חושב שיש אנשים עם אותה תחושה, ופוחדים לדבר. תחושת הגאווה היא מתוקה, יפה, חזקה, נותנת תקווה ואנרגיה. אבל כשהיא עוברת גבול, היא עלולה להתהפך נגדנו. ואני מקווה שאני טועה. מי שעוקב אחרי התנהגות האנשים שמעריצים את ההישגים הצבאיים של איראן או לוחמיה אני מבין את זה מאוד. עמידה איתנה, אי-שבירה אלה הדברים הכי חזקים שהאימפריות בהיסטוריה התבססו עליהם. אני בעצמי פחדתי מהתמונות שראינו ואפילו חגגנו אותן (ואני מודה). כשמישהו פוגע בטנק מטווח אפס היו באמת מעשי גבורה מרשימים. אבל בסופו של דבר, כשעבר הזמן עזה נחרבה, נהרסה, וכמעט 100 אלף בני אדם נהרגו, מול אבדות שנחשבות זניחות יחסית בצד השני. אותה תחושת חגיגה על הרג של 6 או 10 או אפילו 12 חיילים אמריקאים, מול מאות אלפי הרוגים איראנים כי לצערי ראינו במו עינינו שהחייל האמריקאי או הישראלי שווה אצלם מאות מאיתנו. להאדיר את ההישגים האיראניים זה מובן פסיכולוגית אבל חבר’ה מלחמה היא דרך נוראית מאוד. גם אם ארה״ב תאבד חיילים בפלישה קרקעית, גם אם מחירי האנרגיה יעלו אנחנו לא מתמודדים עם מדינה (כמו ארה״ב) שאכפת לה מהאנשים שלה או מהחיילים שלה, או אפילו מהמחירים. אנחנו מתמודדים עם יחידים וחברות מלחמה שמרוויחים מאוד גם אם זה על חשבון מאות אלפים של הרוגים. גם אם המנהיג שלהם נראה לנו משוגע כל הצהרה שלו מעלה או מורידה את הבורסה, והם מרוויחים מזה מיליארדים. תשכחו מהרעיון שזה מדינות או ממשלות שנלחמות זו בזו. האזרח האיראני, האמריקאי והערבי כולנו מפסידים. לצערי, המלחמה הזו לא מתנהלת כמו שאנחנו רוצים. להפיל מטוס אחד מתוך 15 אלף גיחות אוויריות זה לא באמת משנה כלום. אני לא מתכוון לשבור לאנשים את המורל, אבל ראינו את עיראק, את אל-סחאף (“שר ההסברה”), את “העלוג׳” (הכינוי לאמריקאים) ובסוף ראינו מה קרה. ראינו מה קרה בעזה, בלבנון, ומה קורה עכשיו באיראן. אני מפחד מהגאווה המוגזמת שנקום יום אחד ונגלה שנעלמנו. אנחנו חיים עם אנשים שאין להם בעיה להשתמש בנשק גרעיני ולא אכפת להם מכלום. הערה אחרונה: אני לא קורא לבגידה, לא לכניעה, ולא להורדת הראש. אם יש אויב שבא להרוג אותך ולכבוש את אדמתך תתמודד איתו בכל דרך. אני פשוט מפחד מהגאווה המוגזמת, ומהאשליות שאנחנו מספרים לעצמנו על ניצחון כזה שלא קרה מעולם

@TheAbstract3000 @oritperlov יש אפילו יותר.

@oritperlov הלוואי שהוא היה צודק ומאה אלף אנשים היו מתים בעזה 🥲

אני יושב על הכיסא עם הידית השבורה במקלט, מסתכל על הילד הרזה של השכנה מהקומה השלישית. הוא בן תשע, אולי עשר, תקוע בקפוצ׳ון שמכסה לו את העיניים. אני חושב לעצמי אם הוא בכלל זוכר מציאות שהיא לא מלחמה רצופה ואזעקות. מעניין אם הוא יודע שאי שם, במרחק אלפי קילומטרים, ילדים פשוט חיים, משחקים, ישנים בלילות. קטע מוזר כזה של חו"ל, לשים את הראש על הכרית ולא לקום בבהלה למקלט בשתיים בלילה. הפנים של כולם במקלט מנומנמות או טרודות או גם וגם. פתאום יש בום חזק. הקירות רועדים קצת, כולם זזים במקום. השכן עם הכלב העיוור משחרר אנחה ואומר: ״אוי, אוי, אוי״. אני חושב על החלום הציוני, שהפך למציאות מבאסת וצינית. דווקא עכשיו, בפסח. עבדים היינו, עבדים נשארנו, רק שעכשיו אנחנו משלמים על זה מיסים גבוהים וועד בית. ואני לא איזה נאיבי. אני לא מדמיין מציאות של ״אימג׳ין״ של לנון. באמת שלא ציפיתי לזה. אנחנו חיים בשכונה מטורפת, במזרח התיכון, והחלק המעיק של כל הסיפור הדפוק הזה הוא הצורך המייאש להילחם פה כל איזה כמה שנים. אבל עכשיו זה משהו אחר. התחושה היא שזה לא שאנחנו נלחמים, אלא שאנחנו עובדים עבור המלחמה. היא זאת שמנהלת אותנו. ארחיק לכת ואכתוב שאולי חלקנו ממש התאהבנו בה קשות. אין תחושת חירות בפסח הזה, אלא תחושה של נתינים בספינת שעשועים. אנחנו פועלים שחורים בבטן האונייה, בזמן שיש חלקים מהנוסעים שמבלים ואוכלים על חשבוננו, כולל הקברניט. ותנסה להגיד על זה משהו. ישר יגידו: ״הנה, הוא עוד פעם מחליש!״ המקום אליו הגענו אוסר עליך להביע ביקורת, בדיוק כמו נתין שאיש לא שואל לרצונו. זאת פשוט עבדות מודרנית: תעבוד, תשלם מיסים, תקום באמצע הלילה לצליל אזעקה, אולי תשרוד בחיים ואולי פשוט לא. ואל תשאל שאלות, כדי לא להוריד את המורל. חבל שהגענו לכזה מצב נוראי כדי להתעורר ולראות את זה, אני יודע שאני התעוררתי באיזושהי צורה (תודה, ענבל פרלמוטר). אז כן, כולנו עבדים, רק שחלקנו חטפו תסמונת שטוקהולם והתאהבו בשובה שמתעלל בהם על בסיס קבוע. ויש אותנו, שיושבים במקלט, חולמים על מציאות אחרת. מביטים בילד של השכנה שנרדם על ספסל העץ ומחכים להודעה של פיקוד העורף שהסתיים האירוע. נראה לי שכולנו פשוט חייבים שהאירוע המטורף הזה סוף סוף יסתיים. (בתמונה: המקלט שלנו)

@saeedziad فَاقْضِ مَا أَنْتَ قَاضٍ ۖ إِنَّمَا تَقْضِي هَٰذِهِ الْحَيَاةَ الدُّنْيَا

הבסיג' של ממשלת ישראל תקף גם הערב. שוטרי מחוז תל אביב הצהירו הערב אמונים לשר העבריין הכהניסט איתמר בן גביר, במקום למדינת ישראל. מפקד המחוז קיבל הנחיה לפזר, בכל מחיר, הפגנה נגד המלחמה בכיכר הבימה. השוטרים בלי לאתגר את ההנחיה הלא חוקית, בלי להפעיל את הראש, בלי להבין את מה שכל תלמיד בשיעור הראשון באזרחות יודע, מחאה והבעת דעה הם נשמת אפה של הדמוקרטיה. השוטרים הגיעו הערב לכיכר הבימה נחושים, ההפגנה הייתה שקטה, אז ניתנה הפקודה של המפקד בשטח והשוטרים החלו לצוד מוחים ומוחות באופן ספונטני, בין השאר התנפלו בברוטליות על כלנית (מובילת החזית הוורודה) וגררו אותה עד לניידת במשך כמה דקות. כלנית קמה על רגליה בגבורה אבל אז נדחפה לניידת באגרסיביות תוך שהשוטרים מסלקים את הצלמים כדי שלא יראו אותם בעליבותם, מכסחים אישה. הערב המשטרה פינתה הפגנה חוקית נגד המלחמה ונגד ממשלת החורבן וההפקרות, בצורה אלימה וברוטלית, 11 מפגינים נעצרו בת"או 6 נעצרו בחיפה. אף שוטר או קצין לא הרים דגל אדום, לא מחה, לא סירב למלא הוראה בלתי חוקית, חבורת שוטרים חסרי עמוד שדרה, פחדנים, לא חכמים שימלאו כל פקודה, תהא אשר תהא, בלי לחשוב. משטרת ישראל אינה עונה, משטרת ישראל אינה מתפקדת, אינה ממלאת את תפקידה המרכזי להגן על אזרחי המדינה, היא משרתת את השילטון ומגנה עליו מפני מחאה עממית לגיטימית. כל שוטר שמפר זכויות אזרחיות, ישלם על מעשיו לאחר שנחליף את ממשלת המדון והזדון, כל פיון ועד מפכ"ל יעמוד לדין על כך ששימש כלי שרת למטרות פוליטיות, על שום ששיתף פעולה הדיכוי זכות המחאה. *הצילום מתוך הLive של דמוקרטיה עכשיו @SafranEfrat

@AEviatar @IDFSpokesperson עכשיו מתנחלים עושים נזק למדינה אבל הצבא שמגן עליהם ומתחזק אותם לא!?! מצד אחד תומכים בכיבוש של הצבא לגדה אבל מסרבים להכיר שצבא ומתנחלים זה גוף אחד, פתאום מדברים על אלימות המתנחלים אך חס וחלילה לא על מה שעושה הצבא.

אלף שגרירים ומשרד חוץ שלם לא יצליחו לתקן את הנזק שהתמונות האלו עושות לישראל בעולם @IDFSpokesperson

רענן שקד: איך אנשים מסוימים פה אוהבים את המלחמה, נכון? לא כולם, לא, אבל ישראלים רבים מאוד פשוט... כן, אוהבים. זאת המילה שלא חיפשתי. אוהבים את התחושה הזו, שהפנטזיה הילדותית והוותיקה ביותר שלנו כישראלים – שיום אחד פשוט נחטוף את החלסטרה, בית הבעל ישתגע, ובשאגה אחת אדירה, טנטרומית, נעיף וננער מעלינו את כל האיומים הקיומיים ונראה לכולם שמי שמתעסק מתרסק! – הפנטזיה הזאת ממש מתגשמת, ותיכף כולם בסביבה ישקשקו מאיתנו לנצח. ואיך אנחנו – לא כולנו, לא, אבל רוב גדול של ישראלים שתומך בכל סקר בהמשך המלחמה ובו-זמנית מגיע למקום השמיני במדד האושר העולמי – מוכנים למכור לעצמנו את השקר המוחלט הזה רק כדי להסוות את האמת הפשוטה בתכלית: שאנחנו בעצם קצת אוהבים את המלחמה. את מותה של השגרה. אוהבים להסתובב ימים שלמים בתחושת דריכות משותפת, מאחדת, עם-ישראלית שכזו, חמימה כשתן, שעוד רגע תהיה ההקפצה הבאה למרחב המוגן, וברגעים כאלה כולנו חזית, כולנו ביטחוניסטים קטנים, כולנו פרשנים עם מידע פנימי – לגמרי פנימי, מהבפנים של מוחנו השרוט. ואיך אנחנו אוהבים לדעת שלא הפסקנו את כל עיסוקינו לשווא ונכנסנו למרחב המוגן, כי הנה, האזעקה באמת הגיעה, כאילו אמרו לנו: "המנה שלכם מוכנה, בואו לאכול". ואיך אנחנו אוהבים – בקטע אדרנליני – לשמוע בומים מתכתיים עמומים ולהגיד "המיירטים יצאו", כי אנחנו כבר טובים בזיהוי יירוטים (איך מזהים? אה, זה קל; כשהיו בומים אבל עדיין יש סביבך קירות), ואז, כעבור שלוש דקות שקטות נוספות, לחוש הקלה מסוימת על שהרולטה הרוסית שוב לא נעצרה ספציפית עלינו. מישהו אחר גם הפעם. איך אנחנו אוהבים – או לפחות חשים אחראים וברי-מזל – לשמוע על מישהו אחר. שברים בראשל"צ. רסיסים ברחובות. אירוע רב-נפגעים בערד. אסון בדימונה. אין כמו לשבת מול הלייב הטלוויזיוני, לראות להבות גדולות עולות מבניינים מרוסקים, לספוק כפיים, לא להאמין. בחולון מתנחמים שהם לא דימונה, בדימונה מתנחמים שהם לא ערד, ובערד מתנחמים, אני מניח, שהם לא הירושימה. ואיך ישראלים מסוימים אוהבים לסמס "ייקח כמה שייקח", להעביר רסיסי ושברי סרטונים בווטסאפ, לסמס למשפחה שהם, תודה לאל, בסדר. אימוג'י דגל ישראל. אימוג'י שריר זרוע. אוהבים, כן. או לפחות חשים את עצמם. חשים חיים. ואיך אנחנו – לא כולנו, אולי אפילו לא רובנו, אבל רבים מדי מאיתנו – הכי אוהבים הרוגות בסלון כלות ערבי ליד חברון. את זה כל כך אוהבים פה, עד שהציוץ של עמית סגל בנושא ארבע הפלסטיניות ההרוגות מביא 2,500 לייקים וסמיילים, ועוד 400 דגלי ישראל, ועוד כותרת באתר של ערוץ 14: "כבר הוצאתם בקלאוות?" איך אנחנו אוהבים את האישור החדש הזה להתבהמות סופית ומוחלטת. לאובדן צלם אנוש בכל זמן שמתאים. איך אנחנו אוהבים לראות טבלאות של ראשי ארגוני טרור ומדינות שחוסלו. פרצופים עם איקסים אדומים עליהם. היי, הורדנו להם את המנהיג, סגנו, רמטכ"לו, ראש המודיעין ובניו והעוזרת האישית גם. אנחנו המנצחים הגדולים – ניצחון מוחלט – במלחמת החיסולים. ולמרות שאין לזה שום השפעה בכלל על הסרת איומים ושיגורים בליסטיים – כי השיגורים ממשיכים להגיע במאותיהם – או על החלפת משטר – כי המשטר הקיים ממשיך – ישראלים מסוימים פשוט אוהבים את זה. לך תתווכח עם אהבה. אוהבים לדעת שעשינו את הדבר הנכון כשתקפנו מעצמה גדולה ורחוקה כדי למנוע ממנה לשגר לכאן מאות טילים, וכתוצאה מזה היא משגרת לכאן מאות טילים. אוהבים לדעת שחזרנו לבוץ הלבנוני, והפעם כדי לשקוע כמו שצריך. אוהבים לא לחשוב על המסגרות שאין לילדים קטנים של אנשים אחרים, על ההתרסקויות הכלכליות של עצמאים אחרים, על הדיכאון והאובדנות אצל משפחות אחרות, על המבוגרים האחרים שלא הספיקו להגיע למקלט ונהרגו בדרך. למה לחשוב על כל אלה, מה קרה, מלחמה? כשיבוא אצלנו, נחשוב. עד אז אפשר להמשיך לא לחשוב, או לחשוב שלא. אנחנו מבחינתנו ישראלים גאים, מחרחרי מלחמה שפשוט לא נעים להם להשתמש בביטוי, עם חדש וחמום-מוח שידו כבר מזמן לא מושטת לשלום: היא מושטת לסטיק, לרובה, לכפתור השיגור, ללטמה לפרצוף. ויש לנו כיפת ברזל, כיפת בד, כיפת סלע, חוסן מתוצרת ביתית, וממש לא איכפת לנו להתקיים לצד טילים בליסטיים שנופלים עלינו ולקרוא לזה "שגרה", לנסוע לעבודה, להישכב על כביש, מה שצריך. ייקח כמה שייקח. זו מלחמה. והיא יושבת עלינו טוב. >> @raananshaked

@netanyahu פתטי

שומרים על ההנחיות ומנצחים ביחד >>

היא לא טועה

@thelitt80824365 רקוב פה. רקוב

אורי משגב הפוגרום היומי בגדה המערבית הוא הפעם צה"לי. אבא, אמא וארבעה ילדים, משפחת בני עודה, נסעו לעשות קניות בשכם לעיד אל פיטר. חזרו לביתם בעיירה טמון. כוח צה"ל שפעל במקום, ככל הנראה מסוערב, בוודאות במכונית עם לוחית רישוי פלסטיניות, פתח עליהם באש תופת. האב, האם ושניים מהילדים נהרגו. שני הילדים הנותרים נפצעו. אחד מהשורדים מספר שהחיילים שהוציאו אותו מהרכב אמרו "הרגנו כלבים" והרביצו לו. גרסת צה"ל הנוכחית היא שהחיילים העעדו כי "הרכב האיץ לעברם והם חשו בסיכון". למה שרכב משפחתי יאיץ בכוונה לפגוע ברכב עם לוחיות רישוי פלסטיניות? האם "תחושת סיכון" של החיילים החמושים והממוגנים בתוך רכב בתנאים הללו מספיקה כדי לרסס למוות הורים וילדים, בעיירה שנערכת בה פשיטה צה"לית יזומה? למה רכב המשפחה הטבוחה נגרר על ידי צה"ל מהזירה? (בתמונה מימין). עתידות: הפרשה לא תיחקר לעומק. היורים יוכתרו במחנה הביביסטי-כהניסטי כלוחמים גיבורים, וייפטרו מעונש אמיתי עקב "קשיים ראייתיים". אם בפרקליטות הצבאית יהיו מי שיתעקשו לחקור, הם יהפכו לנאשמים. עיתונאים שיתעקשו לדווח יהפכו למושא הסתה לרצח. כסדום היינו, לעמורה דמינו. ואין מחילה. (קישור לכתבה) haaretz.co.il/news/politics/…

Israeli forces executed four members of one family in the town of Tammoun, in the occupied West Bank: the father, the mother, and two children, one of whom had special needs. Their two other siblings were also injured in the same massacre.

💔😢 פתחתי את הדלת מהר והתחלתי לצעוק: “יא אנשים, תבואו אלינו, אנחנו לא יכולים…” הגיע חייל, תפס אותי מהשיער, הפיל אותי על הרצפה , והתחיל לקפוץ על הגב שלי. כששמו אותי בג’יפ, הפשיטו אותי. העיתונאי: בערך כמה זמן החזיקו אתכם עם הצבא? הילד: בערך חצי שעה עד שעה. העיתונאי: האם מנעו מהאמבולנס לעזור לכם? הילד: האמבולנס היה רחוק. החיילים הושיבו אותנו על הקרקע וניסו להכות את מוסטפא. עמדתי מולם ואז הם היכו אותי עם מוט ברזל. אחר כך הגיע חייל ערבי, תפס אותנו והוביל אותנו קדימה, ואמר לנו ללכת לאמבולנס, ושם טיפלו בנו. x.com/haaretznewsvid…

@aviadglickman זאת אותה משטרה שדיכאה מחאות בחברה הערבית נגד המלחמה, נגד הפשיעה ונגד הכיבוש באום אלפחם וחיפה ועוד כמה מקומות...עד היום צעירים ערבים בכלא בגלל זה ואף אחד לא התנגד לזה בסוף זה הגיע גם לצד השני אז למי אכפת

לאזרח שנעצר קוראים אמיר גדות. לשוטר שעצר אותו קוראים מנשה מנצור. לטענת גדות, השוטרים הודיעו לו שהוא "מעוכב ועצור" ולקחו אותו לתחנת אוטובוס ומשם לתחנת המשטרה. אחרי חצי שעה הוא שוחרר ללא תנאים בלי שנחקר. גדות טוען שהשוטרים צעקו עליו שהוא שקרן, ושהוא תקף את רועי סטאר, למרות שהוא לא נגע בו. גדות: "המשטרה עוצרת כדי להרתיע מפגינים שלא יפגינו. מנסים לפגוע בחופש הביטוי". אני מאוד מקווה שגדות יגיש תלונה למחש נגד השוטר וגם תלונה אזרחית.

@Shauli איפה ארגוני הנשים וזכויות האדם?!?! למה הם שותקים?!?!...אה רגע בעצם זאת מדינה בקריסה

הרוע (שוב) ניצח. שושנה סטרוק ז״ל, בתה של שרה בממשלת ישראל, נמצאה מתה הערב בביתה. הטענה היא שהתאבדה. הבת גוללה לאורך תקופה ארוכה סיפורים איומים של התעללות מתמשכת מצד המשפחה שלה ורבנים, כולל ספסור וסירסור, כולל לשכב עם גברים ע״מ להמיר אותה והאמא המפלצת שלה ניסתה כל הזמן לסתום לה את הפה וגם לציבור, שלא יפרסמו וידברו על הפגיעות שעברה. היא הייתה כל כך אבודה והתמודדה עם הכל לבד. איפה התקשורת? למה אף אחד לא מדווח על זה?! בדרך כלל אני נזהר, אבל במקרה הזה אני חושש שכלל לא יהיה דיווח בתקשורת המיינסטרים, אולי אף פעם. מקווה עדיין, מאד, שזה לא נכון. לשושנה היה קמפיין. היא ביקשה תמיכה. האמנו לה ולא ידענו איך לעזור לה ועכשיו כבר מאוחר מדי. כואב, דמעות זולגות ונופלות לתהום האלימה שמתעמקת סביבנו. המכנה המשותף: אנשים שקופים, שלא מגינים עליהם. למה לא חקרו עד היום את האמא המפלצת⁉️ אל תענו לי. במדינה מתוקנת ראש ממשלה היה מפטר שרה על דבר כזה! אני יודע שכתבים רבים וטובים, שעושים את עבודתם נאמנה, קוראים את הפוסט שלי עכשיו . זוהי קריאת השכמה וזה הרגע שלהם להפסיק לשתוק ולשתף פעולה עם מסע ההשתקה הזה. צדק לשושנה סטרוק‼️😢

🚨🇮🇱 DAY 14 - WAR UPDATE, WESTERN MAINSTREAM MEDIA TRIES TO HIDE: Israelis block a Christian family from entering a shelter as bombs fall. Yet Christians scream "I STAND WITH ISRAEL" This is pure EVIL!

@Spit_Fire_Mk_V @AyOdeh מעניין שאתה מדבר על 'מסורות מסריחות'. בהיסטוריה היהודית עצמה התקופה שבה יהודים חיו תחת שלטון מוסלמי בספרד ובמקומות אחרים נקראת תור הזהב. בתקופה הזו יהודים פרחו במדע, ברפואה, בפילוסופיה ובתרבות. אולי שווה ללמוד קצת היסטוריה לפני שמזלזלים באחרים

@AyOdeh תחיו בארצות המוסלמיות המסריחות שלכם , יש לכם מספיק כאלו, נעשה איתכם שלום , יהיו גבולות ברורים . ונאכל פופקורן , כשנראה בחדשות איך אתם רוצחים אחד את השני.

ביום חמישי האחרון היה פיגוע דריסה בבית הכנסת ״טמפל ישראל״ במישיגן. היום היה ניסיון פיגוע בבית ספר יהודי באמסטרדם וגם בבית כנסת ברוטרדם. למזלנו, שלושת האירועים הסתיימו ללא נפגעים. אבל חשוב לי להיות ברור: אין שום הצדקה למעשים הנתעבים הללו נגד אנשים חפים מפשע. הקהילות היהודיות אינן אשמות במדיניות של ממשלת ישראל, שכל מטרתה לחרחר מלחמה, להעמיק את הכיבוש ולהביא לכולנו עוד דם, סבל ודמעות. זו ממשלה שלא אכפת לה מהחיים ומהביטחון, לא של התושבים כאן ובוודאי שלא של הקהילות היהודיות בעולם. תפקידנו כמנהיגים הוא להבטיח עתיד בטוח, עתיד של שלום וצדק אמיתי לכולם. אני מחזק את הקהילות שנפגעו וקורא לכל האנשים, כאן ובכל מקום בעולם, להתנגד באופן נחרץ לגזענות. בסופו של דבר, כולנו באותה סירה במאבק נגד השנאה.