A simple man

השמאל אשם! והדיפ-סטייט!

הזדמנות טובה להיזכר: בין היתר הדברים שחשפנו כך פעלה שרה נתניהו נגד המשפחה השכולה שמתגוררת בשכנות אליה

@giladsfitness חדר כושר מהבחינה הזו עדיף על אי מון פונקציונלי?

גלעד יש לי 3 פעמים להתאמן בשבוע, מה הכי כדאי לעשות? לא יותר משעה בכל פעם שרשור שמטרתו לעזור לכם לרדת במשקל - ושבירדיה תגיע משומן 🚨 את השאלה שבכותרת אני שומע לפחות פעם ביום בשיחת חולין עם משפחה /חברים/ אנשים זרים שרוצים להתייעץ האם הספורט שהם עושים הוא הוא זה ש

@ZoeeAnnie נכון, מתגעגע לנורמליות.

@zokolulu זה לא אנושי. לכולן יש ירידות, השאלה כמה עמוק, כמה מהר יוצאין מזה ומה התדירות

הפעלה: איזה כישורי חיים הייתם רוצים שיהיו לכם ואין? אני אתחיל: מריחת לק בצורה יפה

@ZoeeAnnie מצב רוח יציב וטוב שמאפשר לנשום חלק. מאפשר לממש את החשק לעשות דברים, מלהעמיד סיר לבישול רק לעצמך, דרך ליצור קשר עם חברים, להתקשר לאנשים או אפילו להגיב לקבוצות וואטסאפ כאלה ואחרות. חשק לחיות, לעשות. רציפות אנרגטית. לאהוב את עצמך בשביל עצמך.

@zokolulu תגדיר אנרגיה טובה

מי תעדיפו שתייצג אתכם בכנסת? אני יודע מה הבחירה שלי.

איזו עליבות של נתניהו, איזה חוסר מנהיגות. האיש שאמר בפתאוס לאולמרט לאחר מלחמה לבנון השניה כי ״לראש הממשלה יש אחריות עודפת בכל ענייני הביטחון״, כבר שנתיים וחצי מפיל תיקים על כולם. יומיים לאחר טבח השבעה באוקטובר כבר החל במסע האשמות והשמצות נגד צה״ל והשב״כ, הרמטכ״ל וראש השב״כ לשעבר. לפני יומיים שלח את דרעי להגיד שהמוסד לא סיפק את הסחורה בהפלת המשטר באיראן והיום, בעוד הצהרה לחוצה, שוב שלח עקיצה לעבר אמ״ן והשב״כ ״כי הפעם הגיע אלי מודיעין מדוייק ולכן הוריתי לתקוף״. אין לו אלוהים, אבל יש בו לחץ גדול, די היסטרי, נוכח החמיצות הגדולה והפער הגדול בין ההבטחות שלו בתחילת המלחמה לבין מה שהגענו עד לרגע זה

@NoyNoyflower 👌🏽

שלמדתי קולנוע אחד המורים אמר שסיפור אהבה טוב זה סיפור אהבה שלא שהתממש. כי ברגע שהוא מתממש הפנטזיה של מה יכל להיות מתנפצת והחיים המשעממים של משכנתא ומיסים והאפרוריות הופכת למציאות ממש לא רומנטית.

@YaelSherer יש לנו כבני אדם יכולת מופלאה לרומנטיזציה של העבר. מה גם שלרב מדובר בקשרים מסובבי בילויים/זיונים שלמרות זאת הסתיימו. ובטח ובטח לרוב לא קשרים מבוססי ילדים, ארנונה, השלמות בסופר וכו

שיחה עם חברות (אנחנו בין 40-50)לגבי השאלה "מי הייתה אהבת חייך?" הביאה תשובות מאד מפתיעות. רק אחת התחתנה איתו. הם כבר לא נשואים. אף אחת לא בקשר עם מי שהיא מגדירה "אהבת חייה". עשה לי חשק להרים טלפון אבל... עדיף שלא.

רגע לפני יום הזכרון ביום חמישי 16.4.26 נקיים ערב לזכרו של איתי האהוב שלנו. מי שרוצה להגיע לחבק מוזמן, ברישום מראש מי שמעוניין להגיע אשלח לו קישור לרישום

הנתק הפיזי שלי מהסבל בצפון כואב לי פיזית בגוף. בעיקר כי אני זוכר איך זה היה פה, בעוטף, כשבכל המדינה הייתה שגרה ואצלנו גהנום. ואני מרגיש את זה גם על עצמי, איך הגוף והנפש חוזרים לשגרה כאילו אחים ואחיות שלי לא כרגע מופקרים לגורלם. שוקל ברצינות להתחיל לעשות יום עבודה בשבוע בק"ש

ריף, חטפו לי את החיים. אני רוצה את החיים של פעם, איתך, עכשיו!. אבא

@veredre זה ממש לא נכון

כי אצל גברים זה לא משהו מרגש, זה קורה לכם כל הזמן. אתם אפילו מתעוררים ככה בבוקר

כמה מילים על "יש עתיד", אשמח אם תקראו עד הסוף. בשבועות האחרונים מתפרסמים חדשות לבקרים טורים ומאמרים, שבהם נטען כי "יש עתיד סיימה את דרכה" ו"יאיר לפיד צריך לפרוש". אין בכך חדש - את "סיום דרכה" של "יש עתיד" מנבאים כבר 14 שנים. אך הפעם באמת מדובר בקמפיין עוצמתי, שמתודלק לאורך תקופה ארוכה על ידי ערוץ 14 והסקרים המפוברקים של פילבר, ומגובה גם על ידי חלקים מהמחנה הליברלי עצמו, במטרה לשפר עמדות לקראת הבחירות. מה אני חושב על זה? אומר לכם בכנות - אני חושש מהבחירות הקרובות. אני נחוש וממוקד, אך חושש מאוד. לא חושש לגורלי הפוליטי - תאמינו לי, אני אהיה בסדר. לא חושש לגורלה של הבית הפוליטי שלי - אני חושש מאוד לעתיד המדינה. הבחירות האלה הן באמת גורליות, כי ישראל הגיעה לצומת מסוכן ומכריע: מדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית ומאירת פנים - מול מדינה לאומנית, אלימה, חשוכה ונפסדת. הבחירות הללו לא הולכות להסתיים בניצחון של 70 מנדטים למחנה מסוים. זה שוב יהיה בין 61 ל-64, ואז מיד לאחר סגירת הקלפיות נתניהו יפעיל את "המכונה" לקילוף חלקים מהמחנה הליברלי. נתניהו טוב בזה. הוא יודע לחזר, יודע לשכנע, וגם יודע לשלם - ללא קווים אדומים. חווינו ניסיון מר בשנים האחרונות. וכאן נדרשים עמוד שדרה, אורך רוח, ניסיון מוכח ונאמנות לערכים. אני לגמרי סומך על נפתלי בנט. הוא שותף שלנו והיה ראש ממשלה לא רע בכלל. אבל האם אתם סומכים על מספר 8 או מספר 14 ברשימה שלו? האם מחר הם לא יערקו למחנה הנגדי כמו סילמן ושירלי בכנסת ה-24? אני לא משוכנע שלנפתלי יש תשובה לשאלה הזאת. הדבר נכון גם לגבי גדי איזנקוט, שאני באמת קטונתי מלבקר אותו - האיש משכמו ומעלה, וגם שילם מחיר כבד מנשוא על הפקרות ממשלת "הימין על מלא". אך מה אתם יודעים על נאמנות הרשימה שלו למחנה? האם גם הם יעמדו בלחצים? אני מאוד סומך על אפרת רייטן, נעמה לזימי וגלעד קריב. הלכנו יחד שלוש שנים בשוחות בתקופה הכי קשה ומאתגרת. אך אני זוכר כיצד מנהיגי "המחנה הציוני" בכנסת ה-20 רק בנס לא הצטרפו לקואליציית נתניהו, וכיצד אבי גבאי וטל רוסו כמעט שברו את שוויון הגושים בכנסת ה-21. מה יהיה בפריימריז? אילו אנשים ייכנסו, והאם ניתן להבטיח כי הם לא ילכו בדרכם של גבאי ורוסו? רוצים שנדבר על בני גנץ? באמת שאין צורך להרחיב. וכך יוצא כי רק עלינו, על "יש עתיד", ניתן לסמוך. בקדנציה הזאת, בכנסת ה-25, אנחנו עברנו ועדיין עוברים גיהינום. טרור פרלמנטרי של ממש. פגיעה בזכויות האופוזיציה, דריסה בוועדות, רמיסת הייעוץ המשפטי, אלימות מילולית בלתי פוסקת, השפלות וחציית כל הגבולות. תקופה שבה קשה מאוד להיות אופוזיציה, ודאי אופוזיציה בזמן מלחמה, עם כל האתגרים שהמציאות מציבה בפנינו מדי יום. תקופה נוראית ומגעילה. ראיתי כיצד השותפים שלנו לאופוזיציה נשברים ומוותרים. סער ואלקין, חסרי העקרונות, זחלו לממשלה. אפילו שרן השכל, שהלב שלה במקום הנכון - ויתרה. יפעת שאשא-ביטון פרשה, והיא לא היחידה. אחרים ויתרו בלי לפרוש - נאלמו ונעלמו, התחילו לשתף פעולה עם הקואליציה בחקיקה, והעניקו לגיטימציה למפלגתו הפשיסטית של בן גביר. ורק "יש עתיד" לא פרשה, לא נאלמה, נשארה בזירה והובילה את כל המאבקים המשמעותיים - נגד חוק ההשתמטות, הכספים הקואליציוניים, ההשתלטות על התקשורת, ההפיכה המשפטית ועוד. הובילה - וגם נחלה הצלחות רבות. כן, אני יודע שכולם כאן הפכו למומחים להפלת ממשלות ול"הבקעה מול שער ריק". בפועל, וסליחה על הבוטות - מדובר בקשקוש. כמעט ולא ניתן להפיל קואליציה עם רוב כל כך מובהק, ברגע שהיא מצופפת שורות. ודאי בזמן מלחמה. ודאי במציאות שבה חלקים גדולים מהמחנה, לאחר ה-7.10, היו בעזה ובלבנון, התמודדו עם השכול והאובדן, ועברו להישרדות יומיומית. וכן, הקואליציה לאחר ה-7.10 צופפה שורות, בין היתר בחסות כניסת "המחנה הממלכתי" לממשלה עד יוני 2024. ורק "יש עתיד" לא ויתרה לרגע - כי עלינו אפשר לסמוך. אני גם שומע וקורא טענה משונה שלפיה "ליש עתיד יש חברי כנסת מצוינים, אבל לפיד צריך ללכת". שאלתם את עצמכם מדוע הנבחרת שלנו כל כך משובחת? כי מישהו הרכיב אותה והכשיר אותה. למישהו הזה קוראים יאיר לפיד. ואנחנו, כל הסיעה - אגרוף אחד, כפי שתמיד היינו. לא ניתן "לקנות" או לפתות אותנו - לא מחוץ למחנה ולא מתוך המחנה. גם כאן עלינו אפשר לסמוך. אתם באמת קוראים ללפיד לפרוש? ליחיד מהמחנה הליברלי שהוכיח מיומנות פוליטית וכשירות לנצח את נתניהו, להרכיב ולהוביל את הממשלה הטובה ביותר שהייתה כאן לפחות בשלושת העשורים האחרונים? אין גבול לקניבליזם בתוך המחנה שלנו? השתגעתם? אומר לכם עוד משהו, ברמה האישית - לאחר כל מה שעברתי בשנים האחרונות באופוזיציה, אני אדם אחר ופרלמנטר אחר. נחוש יותר, מנוסה הרבה יותר, נטול השליות. דווקא כי אני יודע באיזו סכנה קיומית הממשלה הזאת מציבה את המדינה שלי. ואני מבין שעלינו להציל אותה. וזה רק עלינו. ועלינו אפשר לסמוך. על כל הקבוצה המצוינת שלנו, בהובלת לפיד. אנחנו רחוקים מלהיות מושלמים. עשינו, עושים ועוד נעשה טעויות והחלטות לא מוצלחות. לא פעם לא היינו קשובים מספיק לרחשי הלב של הציבור. כנראה שגם איבדנו חדות לפרקים. אבל אנחנו, "יש עתיד" - מניה בטוחה. באנקר בקלפי. מנוסים, נחושים, נאמנים לדרך. תמיד. רק אם נהיה גדולים - המחנה ינצח וגם, לא פחות חשוב, ישמור על הניצחון לצורך הרכבת הממשלה. אנחנו הקול שלכם. בואו לנצח ולשנות.

בגדול הניצחון הגדול שלי השבוע היה רגע שאחת מנשות הצוות במרכז אלון אמרה לי תקשיב דורון פנה אלינו מילואימניק הכי מקסים בעולם אבל יש לו בקשה שאין סיכוי שנוכל לעזור לו בה ואז עשיתי את הפאנצ' הקבוע שזה לעשות בקול של סאלח שבתי אל תגיד דבר כזה מר גולדשטיין תמיד אפשר לעשות משהו ואז אמרתי נו מה אמרו תקשיב הוא פשוט היה בתמרון בלבנון והתחיל לכתוב ספר על המלחמה וזה היה בשבילו תהליך ממש משמעותי והוא פשוט רוצה עורכת שתעזור לו לסדר את זה לכדי ספר ואז אמרתי לעצמי וואלק בת דוד שלי נעה בת עובדיה עורכת ספרים ואמרה לי שאם צריך עורכת אז בכיף וזהו בטח ככה הרגיש הארי פוטר כשהאגריד סיפר לו שהוא קוסם

חזרתי ללמד פנים אל פנים. אמרתי לתלמידים שלי שכל כך כיף לי לראות אותם פיזית. והתכוונתי לכל מילה🥰. וזה חומר שאני פחות אוהבת ועדיין נהניתי מהשיעורים✨️ מגיע להם שיגרה🙏

@SaratHatabaot לצד כל הביקורות הטובות פה מכולם רק אני יצאתי באמצע משעמום... משהו לא בסדר איתי כנראה

פרויקט הייל מרי: ציון 10 מתוך 10

קראתי את הראיון של דרעי בישראלה כרגיל כשהם נדחקים לקיר בנושא חטיבת החשמונאים הם בעד פשוט זה לא מספיק חרדי האם בכל השנה האחרונה דרעי העביא לצבא משוב קונקרטי מה מפריע לו ומה צריך לתקן כדי שיקרא לחרדים לא לומדים להתגייס לחשמונאים או שזה עוד ספין סוג ז שנועד להסתיר שהם נגד להתגייס לצבא, לכל יחידה, בטלן ושאינו בטלן?

מאז כמה ימים אני מתהלך עם תחושה כבדה, חונקת, כואבת עד העצם. קשה להסביר שכול כזה במילים, אבל חייבים לנסות. נכדי אורן, Oran, שנרצח בנירים, השאיר בלב של כולנו חור שלא נסגר ולא ייסגר. אמא, אחות, סבים, דודים, אחייניות — כל אחד נושא את הדימום הזה אחרת, בגלוי או בסתר, אבל אצל כולנו הוא נמשך בלי מנוח ובלי נחמה. זה לא רק האובדן של אדם אהוב. זה האובדן של עולם שלם. של בן, אח, נכד, אחיין, צעיר אחרי צבא, עובד צ’ק פוינט, עם חיים שלמים לפניו, עם אישיות, אור, נוכחות, אהבה ומקום עצום בלב של משפחה שלמה. ואי אפשר לנתק את האובדן הזה מהדרך שבה נלקח מאיתנו. דרך דלת ממ״ד. בדימום למוות. בחוסר אונים מחריד. במרחק בלתי נסבל. בידיעה שאנחנו לא יכולים להגיע, לא יכולים להציל, לא יכולים לעשות את הדבר הבסיסי ביותר — להיות שם בשבילו. על דבר כזה אי אפשר פשוט “להמשיך הלאה”. על דבר כזה אי אפשר לסלוח או למחול בלי מיצוי דין וחשבון עם כל מי שנשא באחריות ולא היה שם לסייע, להציל, למנוע. ומעל כל זה מרחפת תחושת ההפקרה. ההדחקה. הבריחה מאחריות. העובדה שאסונו של אורן הוא חלק מאסון עצום של יותר מ־1200 נרצחים, חטופים, חללי צה״ל, משפחות מרוסקות, מדינה שלמה פצועה — ובמקום אחריות, אמת ותיקון, אנחנו רואים התחמקות, ציניות, ועייפות חומר כלפי המשפחות. היחס למשפחות הוא אות קלון. המערכת יודעת לעיתים לזהות “אם שכולה”, אבל שוכחת שסביבה יש משפחה שלמה שנפגעה אנושות: סבים, אחים, דודים, אחייניות — מעגל שלם שנשאר לשאת את השכול כמעט לבד, כל אחד כפי כוחו, או כפי קריסתו. ומאז אותו יום ארור, נדמה שהמדינה מתנהלת בתוך מלחמה בתשלומים — עוד סבב, עוד קורבנות, עוד הרס, עוד שכול. והתחושה הקשה היא שלא טובת המדינה עומדת מעל הכול, אלא הישרדותו של מי שאמור היה מזמן לתת את הדין. זה מצב בלתי נסבל. בכל מדינה מתוקנת, אחרי אסון כזה, מי שעמד בראש המערכת היה מפנה את מקומו. נותן לאחרים לנסות לתקן. כאן, אפילו את המובן מאליו צריך לצעוק. זה נגד הטבע שסבא צריך להחזיק על כתפיו משפחה אחרי רצח נכד. זה נגד הטבע שמשפחה צריכה להתחנן להכרה, לאמת, לאחריות. וזה נגד הטבע שמדינה תתייחס כך לאזרחיה אחרי אסון כזה. אורן איננו. והחור שהשאיר לא רק כואב — הוא מאשים. מאשים את מי שכשל. מאשים את מי שלא לקח אחריות. ומזכיר לנו בכל יום מחדש שאסור לשתוק, אסור להתרגל, ואסור למחול על הפקרה.